המוציא לחם מן הארץ וממטיר לחם מן השמים, על ההפרש שבין יהושע למשה

"המוציא לחם מן הארץ"

"המוציא לחם מן הארץ"

ברשימה הבאה נוכל לראות מדוע מורכבת ברית המילה משני חלקים, מה ההבדל בין הלחם שאכלו בנ"י במדבר, ללחם שאכלו בנ"י מעבור הארץ בשובם אליה עם יהושע, ונעמוד על הקשר שבין שני חלקי הברית לשני  מיני הלחמים, ולשני המנהיגים שעמדו לעם ישראל משה ויהושע.

כותב הזה"ק פרשת וירא פרוש הסולם אות נ: כי יש ב' נקודות בהמלכות, האחת היא נקודה אמצעית שבכל העולם, הן ממקומות הישוב הן ממקומות המדבר. והיא סוד הנקודה דצמצום א'. נקודה ב' היא סוד נקודה אמצעית של מקומות הישוב בלבד, ולא מכל העולם והיא סוד נקודה דצמצום ב'. וכנגדם יש שני בריתות כנגד חיתוך ופריעה, ברית הא' הוא כנגד נקודה האמצעית מכל העולם, והוא סוד החיתוך של הערלה. וברית הב' הוא כנגד נקודת הישוב, והוא סוד הפריעה. 

לפי מה שכותב הזהר ברית המילה מורכבת משני חלקים, החלק האחד הוא חיתוך או כריתת העורלה בחינת סור מרע, והחלק השני הוא פריעה, שהוא למעשה גילוי אות ברית קודש (אות יוד), בחינה עשה טוב.

כפי שאנו רואים הלחם אשר אכלו בנ"י במדבר נמשך מצמצום א', אשר כנגדו עומדת המילה שמל משה רבנו רבינו את בנ"י ערב צאתם מארץ מצרים, כפי שכותב הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה יג, א-ד) כי מילה הייתה במצרים, שנאמר: "וכל ערל לא יאכל בו", כלומר מל אותם משה רבנו, שכולם ביטלו ברית מילה במצרים חוץ משבט לוי, ועומדת המילה שמלה ציפורה אשת משה את בנה במלון במדבר, ככתוב, "וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר, וַתִּכְרֹת אֶת-עָרְלַת בְּנָהּ".

בהיותם במדבר הנמשך מצמצום א', מלים משה וציפורה את הבנים, ציפורה את בנה הפרטי, ומשה את כלל ישראל במצרים, כאשר מעשה המילה, חיתוך העורלה נחשב לבחינת סור מרע. במדבר יאכלו בנ"י לחם מן השמים, שאף הוא נמשך מצמצום א', מפני שכלפי בני ישראל ההולכים במדבר, ארץ ישראל היא בחינת רעיון נסתר, אשר אינו מגולה לעיניהם.

לאחר ארבעים שנות נדודים במדבר, לאחר שיתם דור המלחמה, יוכלו בניהם אשר הקים ה' תחתם להכנס לארץ ישראל, הוא מקום של רצון להשפיע, אז יצוּוה יהושע למול ולפרוע את ישראל (שוב מול את בני ישראל שנית) למול בחינת סור מרע, לפרוע בחינת עשה טוב, כי בארץ ישראל (ארץ מלשון שעושה רצון קונה ישראל מלשון ישר-אל, שהוא רצון להשפיע הנבחן לטוב ומיטיב) יש גלוי של האות ברית קודש (מתגלה הרצון להשפיע שהוא טוב ומיטיב) לכן פריעה (גילוי של הרצון הטוב) שייכת לארץ ישראל שהיא מקום הישוב הנמשך מצמצום ב', הסובב על ענין התשובה (השיבה הביתה) והובשת מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם.

לכן לאחר המילה והפריעה שעשה יהושע (שוב מול את בני ישראל שנית) בארץ ישראל בערב חג הפסח הוא הארבעה עשר לחודש ניסן, (בדיוק ארבעים שנה לאחר שמל משה את ישראל במצרים ערב הפסח) ישבו ישראל עד חיותם, אכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי, וביום הבא לאחר שאכלו מעבור הארץ, שבת המן.

שבת שלום

...

תמונה  Pen Waggener

כתיבת תגובה