וְהַמִּכְתָּב, מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא--חָרוּת, עַל-הַלֻּחֹת

וְהַמִּכְתָּב, מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא--חָרוּת, עַל-הַלֻּחֹת (פרשת כי תשא, שמות ל"ב, פסוק ט"ז)

תלת אצבעין מתייחדין בקולמוס לכתיבה, ועלייהו אמר בן זומא, אין בין מים העליונים למים התחתונים אלא כשלש אצבעות, ותרין אצבעאן אינון דסמכין לון, ואינון כתרי גלימי דסחיפי אהדדי. רזיא"ל איהו אוריא"ל. ועליה אתמר וזה זכר"י עם ו"ה רמ"ח, ודא רזיא"ל, שמי עם י"ק שס"ה ש'מועא"ל מ'טטרו"ן י'הוא"ל ראשי תיבין שמי, חסדיא"ל מסטרא דחסד, גבריא"ל מסטרא דגבורה, אוריא"ל מסטרא דעמודא דאמצעיתא, בכל סטרא אלי איהו מסטרא דאם, ואינון אל"י א' כתר י' חכמה ל' אימא עלאה, דאיהי מגדל עוז שם ה':

תיקוני זהר דף פט/א

שלוש אצבעות מתייחדים בקולמוס לכתיבה, ועליהן אמר בן זומא, אין בין מים עליונים למים התחתונים אלא כשלוש אצבעות.

באור הדברים: כף היד כוללת חמש אצבעות: אגודל, אצבע, אמה, קמיצה וזרת: בלשון הספירות האגודל נבחן לספירת כתר, האצבע נבחנת לספירת חכמה, האמה לספירת בינה, הקמיצה נבחנת לספירת תפארת, והזרת נבחנת לספירת מלכות.

אומר בן זומא אין בין מים עליונים למים תחתונים אלא כשלוש אצבעות. מה הן שלוש האצבעות האוחזות בקולמוס לכתיבה ? שלוש האצבעות הן האגודל, האצבע והאמה, או בלשון הספירות כח"ב (כתר חכמה בינה), אומר בן זומא, ההפרש בין מים עליונים למים תחתונים הוא שלוש אצבעות, כלומר, כל ההפרש בין השפעה לקבלה, או בין בורא לנברא הוא שלוש אצבעות, כלומר שלוש ספירות ראשונות, המציינות את הכוח הפועל, או השכל הפועל, לעומת הנברא או המקבל הגשמי. אומר בן זומא מהי השפעה ? שלוש אצבעות, או שלוש ספירות האוחזות באחד, במקרה שלנו קולמוס. יותר משלוש אצבעות לא יכולות לאחוז בקולמוס, נסו והווכחו. השתיים הנותרות הן רק תומכות, שנאמר, ותומכיה מאושר. 

כתיבה וחתימה טובה.

כתיבת תגובה

5 תגובות בנושא “וְהַמִּכְתָּב, מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא--חָרוּת, עַל-הַלֻּחֹת

  1. עוד פתח ואמר: ויאמר יי אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם. (שמות כד)
    והתורה, זו תורה שבכתב, (שהוא זעיר אנפין)
    והמצוה, זו תורה שבעל פה, (שהיא המלכות)
    להרתם כתוב, חסר ו'
    הוא כמו שאתה אומר, ואל חדר הורתי. (שיר השירים ג)
    וכאן יש להסתכל להורתם של מי,
    אם תאמר, הורתם של ישראל, (שהם זו"ן, שישראל הם בנים שלהם, כמ"ש בנים אתם לה' אלקיכם,) אינו כן,
    כי ישראל אינם נזכרים במקרא הזה, (שיאמרו עליהם להורותם סתם.)
    אלא הורתם של תורה ומצוה, ומי הם,
    זה הוא יין משומר, (שהיא בינה שהיא אמם של זו"ן הנקראים תורה ומצוה.)
    משום שכל כתיבה של ספר העליון (שהוא חכמה הנקרא ספר העליון) שם שורה, (בבינה, כי ספר העליון שהוא חכמה נעלם, ותחלת הגילוי שלו, הנבחן לכתיבה, הוא בבינה)

    ומשם, (מבינה, יוצאת תורה (שבכתב, שהוא זעיר אנפין,) וע"כ אנו קוראים (לז"א), תורה שבכתב, (משום שז"א נאצל ויצא מן הכתב, שהוא בינה)
    וזה הוא אשר כתבתי להרתם,
    להרתם ודאי, (דהיינו חכמה ובינה, שה"ס ספר וכתיבה, שהם הרתם דז"א)

    (זהר, שמיני, הסולם, צג)

  2. תורה שבעל פה (שהיא המלכות), היא תורה אחרת העומדת (ומתקיימת) על פה.
    מי הוא פה.
    זה הוא דעת,
    (דהיינו זעיר אנפין, המכריע בין חכמה ובינה,) שהוא פה דספר וכתיבה,
    (שהם חכמה ובינה כי הדעת שהוא ז"א, מכריע ומגלה החכמה ובינה שה"ס ספר וכתיבה דוגמת פה של אדם המגלה מה שנעלם במחשבתו,)
    ותורה זו, היא תורה אחרת (מתורת שבכתב.) שהיא נקראת תורה שבעל פה,
    שהיא עומדת (ומתקיימת) על פה ההיא הנקראת תורה שבכתב, (שהוא ז"א,)
    (כי המלכות עומדת ומתקיימת מזעיר אנפין. כנודע. ומשום זה נקראת תורה שבעל פה.)

    ומשום זה נתעלה משה בכל דבר על כל שאר הנביאים הנאמנים, שכתוב, ואתנה לך,
    לך, היא בדיוק,
    (להוציא שאר הנביאים.) (כי משה הוא מרכבה אל הדעת, שממנו תורה שבעל פה.)

    (זהר, שמיני, צד, הסולם)

  3. "מגדל היה בראש הר עֹז מהררי קדם, והיה המגדל ההוא מבצר אמיץ וחזק, וגנה על ראשו טובה מאד, ואיש אין יבוא בו, כי כל מבוא לא נמצא לו. ויעבֵר המלך רם בכל מדינות מלכותו קול לאמר: אשר יבוא אל המגדל ואל גנו יעלה, ונתתי את שלומית בתי לו לאשה; כי אמר יד אל תהי בו, כי מעוז לי הוא. ושלומית היתה יפת תאר ויפת מראה"

    (מתוך המחזה מגדל עז, ר' משה חיים לוצאטו (רמח"ל))

    http://benyehuda.org/ramxal/migdal_oz.html

  4. כיון (שזעיר אנפין) שורה באותם הרקיעים, ומתעטר בהם, אז, והוא כחתן יוצא מחופתו, (תהלים יט)
    הוא שמח ורץ ברקיעים אלו, ויוצא מהם, ונכנס ורץ לתוך מגדל אחד, במקום אחר.
    מקצה השמים מוצאו. (תהלים יט) ודאי מעולם העליון יוצא ובא, שהוא קצה השמים למעלה, (דהיינו בינה)

    ותקופתו,
    מי הוא תקופתו.
    הוא קצה השמים למטה, (דהיינו מלכות,) שהיא תקופת השנה הסובבת לכל הסיומים ונקשרה מן השמים עד הרקיע הזה.

    פירוש.
    רומז כאן לסוד גדול ונורא, והוא יציאת חמה מנרתיקה, דהיינו מחופתה,
    כי אחר שנעשה הזווג הגדול באינון רקיעין, בסוד החופה,
    הוא יוצא מאינון הרקיעין למגדלא חדא באתר אחרא דהיינו, במקום המלכות, הנקראת מגדול עוז שם ה'
    כי אז עולה המלכות למעלה ומתיחדת עמו ברזא דאחד.

    והנה סיום המלכות נקרא תקופת השנה,
    שמטרם התיקון היו נאחזות שם הקליפות הנקראות קץ הימים. (זהר, בא, ל"א)

    ועתה אחר גמר התיקון צריכים עוד לתקן הבחינה הזאת במיוחד, וזה נעשה ע"י יציאת חמה מנרתיקה.
    בסו"ה והוא כחתן יוצא מחופתו, ומאיר ובא במגדלא חדא שהוא המלכות

    ואז ישיש כגיבור לרוץ אורח, כי הוא רץ בהאי מגדלא ותקופתו על קצותם, כי הוא מאיר מקצה השמים לעילא עד כל הסיומין שבמלכות, כדי לתקן האי תקופת השנה דקצה השמים דלתתא.
    וז"ש דאסחרא לכל סייפין, סייפין פירושו סופין דהיינו סיומין,
    כי תיקון זה גומר לתקן כל בחינות הסיומין שיש במלכות.
    ובזה אתקשרת מן השמים עד רקיעא דא, כלומר, שהמלכות מקבלת הארת קצה השמים מלעילא עד רקיעא דא של הז"א.

    (הקדמת ספר הזהר, בליליא דכלה, קמג)

השאר תגובה