וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים--אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לִפְנֵי, מוֹתוֹ

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

ברוך מרחיב גד

ברוך מרחיב גד

בפרשת דברים מסכם משה בפני בני ישראל את השתלשלות מסעותיהם במדבר במשך ארבעים שנה. בין השאר מזכיר משה לשנים וחצי השבטים (ראובן, גד וחצי המנשה, שבחרו להתיישב בעבר הירדן המזרחי) את מחוייבתם המוסרית לשאר שבטי ישראל לצאת ככוח חלוץ לפני אחיהם לעזור להם לרשת את הארץ, וכך הוא אומר:

"וָאֲצַו אֶתְכֶם, בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, נָתַן לָכֶם אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ--חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, כָּל-בְּנֵי-חָיִל" (דברים ג יח).

מסביר הרב גוטליב שליט"א את הפסוק: "הנקודה היא קודם כל ענין של ערבות, כל ישראל ערבים זה זה צריכים לעזור בכיבוש ארץ ישראל, ברור שקדושת ארץ ישראל הרבה יותר גדולה מקדושת עבר הירדן המזרחי, ולכן יותר קשה לכבוש את הרצונות הללו, להעביר אותן משליטת הקליפות לשליטת ישראל, ולכן שניים וחצי השבטים צריכים לעזור בזה, יחד שבטי ישראל. רש"י מוסיף פה שהם היו גבורים, הם היו הגיבורים הגדולים שבעם ישראל לכן הם היו חלוץ, חלוץ זה נקרא שהולך לפני כולם".

מהי מהות החלוץ, למה הוא מסוגל, ומדוע בפרשת וזאת הברכה, רגעים ספורים לפני שהוא עולה אל הר העברים, מוצא משה לנכון להעמיק ולהעצים את ברכת החלוץ, כפי שהיא משתקפת בברכה לשבט גד, וזו לשונה : "וּלְגָד אָמַר, בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד: כְּלָבִיא שָׁכֵן, וְטָרַף זְרוֹעַ אַף-קָדְקֹד. וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, כִּי-שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן; וַיֵּתֵא, רָאשֵׁי עָם--צִדְקַת יְהוָה עָשָׂה, וּמִשְׁפָּטָיו עִם-יִשְׂרָאֵל" (דברים לג ב).

באור פנימי: כי ראובן הוא בחינת כתר, שנאמר ר'אובן ב'כור י'שראל, ר"ת רב"י, וגד הוא כינוי לחכמה, לכן אמר משה ברוך מרחיב גד, כי החכמה תחיה את בעליה, וגם נאמר בחכמה יבנה בית, וגם כיוון בדבריו לפרשת ויצא עליה כותב המגיד ממזריטש כי הסיבה לרדיפת לבן אחר יעקב היא, שיעקב אבינו השאיר אחריו אותיות התורה שעדיין לא הוציא אותן מלבן, ולזאת רדף לבן אחר יעקב ליתן לו את האותיות שנשארו אצלו ונתווספה פרשה אחת בתורה באלו האותיות. הפרשה הנוספת פותחת בפרק לא אות כב בה נאמר "וַיֻּגַּד לְלָבָן, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי: כִּי בָרַח, יַעֲקֹב", ונמשכת עד סוף הפרשה. ויש להבין כי בתיבת ויגד, מופיעות אותיות יג שהן רומזות לי"ג מידות רחמים, שהראהו הקב"ה למשה בסיני, בשעה שבקש רחמים על ישראל לאחר חטא העגל.

וברוך מרחיב גד פירושו שתהיה החכמה (גד) מלובשת (ברוחב) החסדים, כדי שתוכל להאיר, ואף ניתן לפרש כי ברוך מרחיב גד מכוון אל האמרה "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח", כי הגדה היא לשון גיד ומגיד.

"חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, כָּל-בְּנֵי-חָיִל", כי ענין החלוץ הוא ענין של מסירות נפש, כפי שראינו במשה, עליו נאמר של נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, שאין בה קוץ (אור בהיר) ומפאת מסירות הנפש, טרף זרוע אף קודקוד, כי קודקוד הוא בחינת כתר, ובחינת קוצו של יוד, וזרוע הוא בחינת חכמה או יוד עצמה, כי החכמה אינה מרגישת עצמה נפרדת מכתר על כן זרוע אף קודקוד משום שאין פרוד בין קוצו של יוד ליוד.

ומשום שיש בשלושת השבטים ענין של מסירות נפש, חלוצים תעברו לפני אחיכם, מפני שחלצו את הנעל, כפי שעשה משה בשילוח ציפורה מטעם אדמת קודש, ומפני שכך ביכולתם להכריע המערכה, כי כל ענין ההכרעה הוא במסירות נפש, גם תראה כי ראשי תיבות של השבטים, הוא גמר, (ג'ד, מ'נשה, ר'אובן) עליהם נאמר, "בני יפת (שהוא קו אמצעי) גֹּמר", וקו אמצעי כאמור מכריע המערכה.

תודה רבה לרב גוטליב שליט"א

שנה טובה ובשורות טובות

כתיבת תגובה

השאר תגובה