וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא - וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵים עָשָׂר

 "וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא - וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵים עָשָׂר".

"וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא - וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵים עָשָׂר".

בזהר פרשת וישלח אות רג ואילך מאמר  "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן  - וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵים עָשָׂר", מוסבר מהו אותו מעשה שעשה ראובן. אומר הפסוק כי  "וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא", כי הכוונה לשכינה ששרתה עימו, כי השכינה נקראת ארץ, ומדוע שוכן ישראל בארץ מבאר הסולם כי רחל ולאה מתו, וישראל הוא זה אשר שוכן בארץ המכונה שכינה. מפרש הזהר כי לא יתכן כי ראובן הלך ושכב עם בלהה, כי כל זמן שרחל ולאה היו בחיים שרתה השכינה עמהם, ומזמן שמתו שרתה השכינה בבית משכנה של בלהה.

ובא ראובן ואחרי שראה שבלהה ירשה מקום אימו, הלך ובלבל המיטה, כלומר לקח מטתו של יעקב משם, ממקום משכנה של בלהה, ומשום שהשכינה היתה שורה (על מטתו של יעקב, שאותה נטל ראובן) העלה עליו הכתוב, "וישכב את בלהה", רבי ייסא אומר כי ישן על אותה מיטה, כלומר ישן על מיטת אביו יעקב שנטל ממקום משכנה של בלהה, ולא חרד לכבוד השכינה ששרתה על המיטה, ולכן העלה עליו הכתוב כאילו שכב עימה. ומשום זה שלא חטא ראובן נכלל במנין השבטים, ומיד בא הכתוב ועשה חשבון, "ויהיו בני יעקב שנים עשר", ומשום זה כתוב בכור יעקב ראובן, שעשהו הכתוב ראש לכל השבטים.

מוסיף וכותב הזהר כי ראובן עכב את בלהה מלשמש עם אביו שמוש של מצוה. וזהו בלבול המיטה, ונבחן שכנגד השכינה עשה את המעשה הזה, כי בכל מקום שיש שימוש של מצווה שורה השכינה על המקום ההוא ונמצאת שם. ומי שגורם לעכב שימוש של מצוה, גורם להסתלקות השכינה מן העולם, ועל כן כתוב כי עלית על משכבי אביך (בראשית מט). ועל כן כתוב וישכב את בלהה. ויהיו בני יעקב שנים עשר, ללמד שכולם היו במנין ולא נגרע מזכותם מאומה.

אומר רבי אלעזר מה הטעם כי בתחילה נוקט הכתוב וישמע ישראל ואח"כ כתוב ויהיו בני יעקב שנים עשר, ומשיב כי כאשר לקח את מיטת אביו ממשכנה של בלהה, אמר הרי לאבי יש י"ב בנים בעולם ולא יותר, ועתה הוא רוצה עוד להוליד בנים, וכי פגומים אנחנו שהוא רוצה להוליד אחרים במקומנו כבתחילה. מיד בלבל המיטה ועכב השימוש ונחשב כאילו עשה בזיון כלפי השכינה ששרתה על אותה המטה. ועל כן כתוב וישמע ישראל, כי שם ישראל הוא מבחינת חזה ולמעלה, וחסדים מכוסים, ויעקב היה רוצה להוליד עוד י"ב בנים מבחינת י"ב שבשם ישראל, שהם חסדים מכוסים. ונמצא ראובן שבלבל יצועי אביו פגם בבחינת י"ב שבטים שבשם ישראל (המכונים בשם י"ב נהרות אפרסמון טהור), כלומר מנע מאביו להוליד י"ב שבטים שהם נמשכים מישראל שהוא מחזה ולמעלה, לכן חותם הכתוב ואומר ויהיו בני יעקב שנים עשר, כי בני יעקב היו שלמים.

יש להבין כי שם ישראל הוא בחינת נסתר, ושם יעקב הוא הנגלה, כותב הזהר כי בנגלה היו ליעקב י"ב בנים, אך גם באמצעות שם ישראל, שהוא שם בחינת נפשו הפנימית שלה זכה לאחר מאבק עם שרו של עשו בנחל יבוק, רצה להוליד עוד י"ב שבטים שהם י"ב נהרות אפרסמון טהור, וזה נמנע ממנו, בעקבות מעשה ראובן.

ועם כל זה נענש ראובן, שהבכורה נטלה ממנו ונתנה ליוסף, כי בשעה שבא יעקב אל לאה היה רצונו וליבו ברחל, ומשמוש הזה מטפה ראשונה והרצון הזה נתעברה לאה, ובארוהו, כי אם היה יודע שלאה היתה מוחלפת ברחל, היה מחשב ברחל, והבן הנולד היה ח"ו בן תמורה, ולא יכול היה להכלל בחשבון השבטים. אך הקב"ה סובב שלא ידע יעקב על החילוף וחשב ברחל ורצה ברחל (ורק הטיפה נתן בלאה), לכן הנולד נקרא ראובן, ראו-בן, סתם, בלי שם.

ועם כל זה חזר המעשה למקומו, כמו שהרצון הראשון נפעל ברחל, הרצון הזה חזר אליה, כי בכורתו חזרה ליוסף בכור רחל, למקום שהרצון היה שם והיא רחל. והכל בא למקומו כי כל מעשיו של הקב"ה אמת וצדק.

שבת שלום

...

תמונה The Armatura Press

 

כתיבת תגובה

2 תגובות בנושא “וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא - וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵים עָשָׂר

  1. שראל הם חסדים מגולים, ורצה להוליד חסדים מגולים מבחינת ישראל.
    הטעות נובעות כמדומני מטעות דפוס שנפלה בזהר הסולם פרשת וישלח עמוד ס"ה טור א' שורה המתחילה "שבשם ישראל, שהם חסדים מכוסים" וצריך להות מגולים ולא מכוסים.
    שהרי ודאי שהחסדים המכוסים קודמים לחסדים מגולים. (כמו לאה לרחל, כמו מעולא למפתחא), ואם תקראו את הכתוב אני מניח שתראו שזו טעות.
    וכן יש תיקון של חסד דעתיק בראש דגלג' דא''א בבחינת עיזקא דכיא שלא מאפשרת קבלת חכמה לפני חסדים מכוסים שיש ב- ם' דצל''ם, כן או''א עילאין לפני ישסו''ת וכן ז''א חזה ולמעלה לפני ז''א חזה ולמטה.
    אדם סיני

    • בס"ד

      שלום וברכה,

      כי התורה היא שמותיו של הקב"ה, כי שם יעקב הוא בקטנות ובנגלה, ושם ישראל הוא בגדלות ובנסתר, כי גדלות יורה על בחינת אמונה שהוא עבודה גדולה לאדם, להאמין, ככתוב, "וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב, כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו מ"ג כ"ב).

      כל טוב

השאר תגובה