וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה

וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה

וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה

בן חמש שנים ושבעים שנה אברם בשמעו את הצווי האלוהי "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ", והוא הולך לו בלווית אשתו, שרי, אחיינו לוט, רכושם והנפש אשר עשו בחרן לארץ אשר יראהו ה'. מספרים המפרשים כי שמה של הארץ לא נמסר לו באופן ישיר היות וההליכה אליה מצריכה מסירות נפש, דבר וענין שלא נמצא גלוי בטבע האנושי.

ולכן רק נרמז בה 'אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'. ואברם הולך..."וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ" (לך לך יב ו).

אברם עובר את נהר הירדן ומגיע עד מקום שכם, עד אלון מורה. אומר האבן עזרא כי השם שכם הוא מאוחר, ולא היה בזמן אברהם, וניתן לה ע"י משה, כאשר כתב את התורה לבנ"י, ולמען הסר ספק כתב משה  'עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה'. כפי שאנו מוצאים פעמים רבות בתורה כי השם המוקדם והשם המאוחר מופיעים יחד: שנאמר "וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן" (חיי שרה כג ב) "וַתָּמָת, רָחֵל; וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה, הִוא בֵּית לָחֶם" (וישלח לה יט).

היות והתורה כולה היא שמותיו של הקב"ה, ובכל שם הוא מגלה לנו מהות, מה מהות השם 'אלון מורה'? ומדוע מתגלה לנו דווקא כאן בשם 'אלון מורה'? אלון מורה הוא נוטריקון 'אלי הוא מורה' ומדוע? מפני שאלון מורה שוכנת בין שני הרים (הר, הוא לשון הרהור ומחשבה) בין הר עיבל בצפון (הר הקללה) להר גריזים בדרום (הוא הר הברכה). רוצה השם לומר כי האל שבי, המורה שבי נמצא בקו אמצעי בין הברכה לקללה, הברכה שהיא לשון חיבור תוביל אותנו אם נמשיך דרומה דרך רכס גב ההר אל עמק חברון, והקללה תוביל אותנו לניתוק.

האל שבי, המורה שבי, נמצא תכוף בין שני הרים (הרהורים) הר הברכה המחבר אותי לבורא, אם בקולי תשמעו (פרשת ראה) והר הקללה (ואם לא תשמעו), ואני נדרש להכריע בין הברכה שהיא חיבור ושמיעה לצו האלוהי לקללה שהיא ניתוק ואי שמיעה לצו האלוהי.

עכשיו, כאשר בארנו מהו אלון מורה, נבאר מהי מהות השם שכם, ומדוע קשר בניהם משה. אם נחזור אל פסוק ו' בפרשתינו הרי נמצא כך, "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ". אומרים המפרשים כי נח הוריש את ארץ ישראל לבנו שם, אך כנען, אחיינו של שם, בן חם, כבר החל להתיישב בה, ולנשל אותו ממנה. אם כן מה מסמל השם 'שכם'? ראשית הוא טומן בחובו את שמו של שם, בנו של נח, לו נתנה ארץ ישראל, ואם כך הוא, היו צריכים לקרוא לעיר 'שם', אם כן מדוע נקרא שמה 'שכם'? איזה סוד הסתיר לנו כאן משה? מה מסמלת האות כ' בין אותיות ש' ו-מ' של המילה שכם?

מן המפורסמות הוא כי עשרה דורות היו בין אדם הראשון לנח, ועשרה דורות היו בין נח לאברהם. אם נמנה ישירות את מספר הדורות מאדם עד אברהם נראה כי יש בניהם עשרים דורות. היות ורווחת התפישה כי מניה וספירה מעוררות את הדין נסמן את המספר עשרים באות כ', לפיכך אברהם הוא הדור הכ' מאדם הראשון והוא גם צאצא לשם בנו של נח. נמצא בשם 'שכם' אתה מוצא עיקר ירושתו של שם, ועיקר יורשו, הוא הדור הכ' מאדם, הלוא הוא אברהם.

ומדוע קשר משה את השם 'שכם' עם 'אלון מורה' כי רק הדור הכ' מאדם הוא אברהם, כפף את יצרו להשתעבד לה' ללכת אל הארץ אשר יראנו ה', ומשום שהראהו, הקב"ה, את הארץ לאברם, קוראת אותו התורה בשם 'אלון מורה', לומר לנו, אלי הוא מורה ויורה.

שבת שלום ומבורך

כתיבת תגובה

תגובה אחת בנושא “וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה

  1. בספרא דר' יסא סבא, כתיב הכא ויעבר אברהם בארץ.
    וכתיב התם אני אעביר כל טובי (שמות ל"ג)
    והוא רמז לקדושה דארעא, דאתי מאתר עלאה, כדקא חזי.

    ומבאר הסולם: בספרו של ר' ייסא סבא, אומר, כתוב כאן ויעבור אב-רם בארץ,
    וכתוב שם אני אעביר כל טובי,
    מה שם המדובר הוא בכל טובו במקום עליון דהיינו בינה אף כאן הוא רומז לקדושת הארץ הבאה ממקום עליון בכל טובו כראוי. דהיינו המלכות המלבשת את הבינה כראוי ומקבלת אורותיה

    עד מקום שכם עד אלון מורה:
    היינו. מצד זה לצד זה כראוי.
    מקום שכם פירושו סטרא דשמאלא שנקרא עתה שכם,
    מטעם שנתמעט מג"ר דג"ר, ואינו מושג אלא משכמו ולמטה ולא משכמו ולמעלה.

    אלון מורה ה"ס סטרא דמזרח, כי אלון לשון תוקף, שזה רומז על המנעולא, שצד מזרח שה"ס קו האמצעי קבל אותו, להמשיך קומת חסדים על המסך שלוואחר שנעשה זווג על המסך הזה ונמשכה קומת החסדים (כמ"ש בביאור הכתוב לך לך) ונכללו כל ג' הקוין זה בזה, אז המשיך אברהם אותם אל הנוקבא שנקראת ארץ.

    וזה שיעור הכתוב, ויעבור אברם
    פירושו, שאברהם המשיך השפע מן מקום עליון שהיא הבינה, על דרך הכתוב אני אעביר כל טובי על פניך, אל הנוקבא, שז"ס ויעבור אב-רם בארץ. והמשכה זו נקראת ויעבור, משום שעוברת בג' דוכתי דהיינו בג' קוין, ומפרש הכתוב, עד מקום שכם,דהיינו ממדרגתו עצמו שהוא קו ימין, ששם היה נכלל כל טובו של הקב"ה, המשיך אל מקום שכם שהוא קו שמאל, ואז נכללו ב' הקוין ימין ושמאל זה בזה.

    עד אלון מורה,
    היינו שהמשיך שני הקוין אל קו האמצעי, שהוא הנושא אל המסך דמנעולא, ונכללו כל ג' הקוין בקו האמצעי, ואומר הטעם, שהוא משום והכנעני אז בארץ,
    כי מטרם שנעשה הזווג על המסך דמנעולא שבקו האמצעי נינ הכנעני שה"ס הקללה של הנחש שולטת על הארץ שהיה מחלוקת בין הקוין, והארת השמאל היתה כאש שורף, וניתן עי"ז כח לקליפת כנען לשלוט על הארץ,

    אבל עתה אחר ביאת הזווג על המסך שבקו האמצעי, סרה קליפה הארורה הזו מהארץ, והאירו בה ב' הקוין ימין ושמאל- וכיון שקו האמצעי היה הגורם לכל זה, זכה בהם גם הוא, כי כל שיעור אור שהתחתון גורם להעליון זוכה בו גם התחתון. שז"ס תלת נפקי מחד חד בתלת קיימא.

    וזה אמרו ותמן אתקריב אברהם לגבי קב"ה,
    דהיינו ע"י קו האמצעי, שה"ס *אלון מורה, נגלה עליו הקב"ה בכל טובו המפורש בהכתוב לך לך וכו'

    (זהר, לך לך, סז, הסולם)

השאר תגובה