וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת--הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא

בס"ד

שופטים פרק ד'

"וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת--הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא. ה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת-תֹּמֶר דְּבוֹרָה, בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית-אֵל--בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַמִּשְׁפָּט"

"וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה; וְאֵהוּד, מֵת". הוא היה שופט בתקופה הקודמת,  "וַיִּמְכְּרֵם יְהוָה, בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ-כְּנַעַן, אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּחָצוֹר וְשַׂר-צְבָאוֹ, סִיסְרָא, וְהוּא יוֹשֵׁב, בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם". זאת אומרת בכל פעם שעם ישראל עושים הרע בעיני ה', אז הקב"ה נותן עליהם שליטה של אומות העולם. זה נכון מבחינה פנימית ומבחינה חיצונית, זאת אומרת בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכים אותו. אם אתה ממליך על עצמך את שליטת אומות העולם, זה מוצא חן בעינך אז הקב"ה עושה את זה, בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכים אותו. הקב"ה הוא עושה את זה מבחינה פנימית ומבחינה חיצונית.

"וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה:  כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב-בַּרְזֶל, לוֹ, וְהוּא לָחַץ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה, עֶשְׂרִים שָׁנָה". מה זה לחץ אומר רש"י דרש רבי תנחומא בגידופין. זאת אומרת היה מקלל מגדף אותם, אז מה אכפת להם שכל כך מקלל מגדף? אלא מה אם מדובר מבחינה פנימית, אז הכוונה שהגוי שבאדם הוא מחרף ומגדף את הדרך של עם ישראל, את דרך התורה, את דרך האמונה, וזה מפריע בהחלט מפריע. כשמדברים בגשמיות אדם מקלל שיקלל, אבל ככשמדברים מבחינה רוחנית פנימית, אז אם הגוי שבאדם כל הזמן מקלל ומגדף את דרך האמונה, דרך ישראל, אז בטח זה מפריע לאדם.

"וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת--הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא". היתה שופטת אישה, אשת לפידות כמו לפיד אש, היתה זריזה במעשיה כך אומר המצודות, זאת אומרת הנבואה שרתה עליה, היתה בוערת מהשתוקקות לקב"ה, והיא שופטת את ישראל בעת ההיא. אומר הזה"ק, הזה"ק מתייחס לדבר בצורה שלילית, "אוי לעולם כשנשים שולטות בעולם", כך אומר הזהר פרשת ויקרא אות שכז, וכשנביא ישראל ראה שישראל מעקמים דרכם, ונמצאים בעוונות לפני אדונם, אז אמר "נשים שאננות" איך אתם שוקטות, איך אתם יושבות שלא להתעורר בעולם? קומנה ותשלוטנה על הגברים. ובאות שכח אומר הזהר, כמו שאנו מוצאים בדבורה היא שופטה את ישראל בעת ההיא, ועל כל כן למדנו, אוי לאדם שאשתו מברכת בשבילו בשולחנו דהיינו שמוציאה את בעלה בברכת מזונות, משום שהוא אינו יודע לברך, כך דבורה היא שופטת את ישראל בעת ההיא. אוי לדור שלא נמצא בהם מי שידון את העם, אלא נקבה אחת.

זה התייחסות לא כל כך סימפטית לגבי נשים, וגם המדרשים אומרים כאן, מילקוט שמעוני נאמר רבי ברכיה אומר, "אוי לחי שצריך למת, אוי לגיבור שצריך לראש, אוי לפקח שצריך לסומא, אוי לדור שאישה מנהיגתו". אם כן איך להסביר את הענין הזה, בטח לא ימצא חן כל כך בעיני נשים, ההתיחסות הזאת. אלא מה צריך להסביר לפי הפנימיות שיש בכל אדם, גבר ואישה, גבר נקרא כוח ההשפעה, מלשון התגברות, ואישה זה כוח של הרצון לקבל, ממילא זה מה שאומרים כאן רבותינו, "אוי לדור שאישה מנהיגתו", זאת אומרת שהרצון לקבל הנאה ותענוג הוא זה שמנהיג אותו, אז אוי ואבוי. וזה נכון בין אצל גבר ובין אצל אישה. בכל אחד ואחד יש גבר ואישה. בין אצל הגבר ובין אצל האישה.

מצד שני כתוב, גם כן בילקוט שמעוני, מה טיבה של דבורה שנתנבאת על ישראל ושפטה אותם? הלא פנחס בן אלעזר עומד, למה צריך אישה? אלא מעיד אני עלי שמים וארץ, בין גוי בין ישראל, בין איש בין אישה, בין עבד בין שפחה, הכל לפי מעשיו של אדם, רוח הקודש שורה עליו. זאת אומרת זאת התיחסות חיובית, לומר שגם אישה אם היא מקבלת על עצמה עול מלכות שמים כראוי, אז רוח הקודש יכולה לשרות עליה, והיא ראויה לכך.

"וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת-תֹּמֶר דְּבוֹרָה, בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית-אֵל--בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַמִּשְׁפָּט". היא היתה שופטת את ישראל, אז מה זה והיא יושבת תחת תומר דבורה, תמרים היו לה ביריחו, וכרמים ברמה, וזיתים בבקעת בית אל, ועפר חיור בהר אפרים בטור מלכא כך רש"י אומר זאת אומרת שהיה לה הרבה נכסים. מה אומר הזהר הקדוש על זה? גם אצל אליהו כתוב ויבוא וישב תחת רותם אחד, רותם תומר זה אותם אותיות, אומר הזה"ק פרשת כי תשא, שאליהו הנביא אמר "ריבונו של עולם,  אישה אחת שלחת לישראל ודבורה שמה, שכתוב והיא יושבת תחת תומר דבורה, זהו הרותם שאליהו ישב תחתיו, והחזירה אותם למוטב, את ישראל, שכתוב עד שקמתי דבורה, היא שקמה אותם, היא הקימה אותם, ואני באתי בניהם, ככה אליהו אומר, והכרזתי לפניהם, ואיני יכול להחזירם בתשובה". (זהר כי תשא מד, מאמר מה לך פה אליהו).

זאת אומרת שאליהו הנביא ראה עצמו יותר נמוך מדבורה, בקצור מה אנחנו צריכים להבין מכל זה, שהאדם גם אם הוא רואה שהרצון לקבל שולט עליו וכו' נמצא במצב של חולשה, מצב של נוקביות אבל לא התיאש מישועת ה', כפי שאומר כאן ילקוט שמעוני, הכל לפי מעשיו של אדם, שאם אדם נאחז בה' ומתבטל לה' רוח הקודש שורה עליו.

יש כאן עוד מדרש, למה יושבת תחת התומר, אמר רבי שמעון בן אבשלום משום יחוד, זאת אומרת שלא להתייחד עם גברים, אז היתה יושבת בחוץ, דבר אחר, מה תמר זה צילו מועט, אף תלמידי חכמים שבאותו הדור, היו מועטים ולכן האישה היא זאת ששפטה את ישראל, דבר אחר, מה תמר זה אין לו אלא לב אחד, אף ישראל שבאותו הדור, לא היה להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים, זה כתוב במסכת מגילה דף יד. אבל למה היה להם לב אחד, הרי כתוב, "וימכרם השם ביד יבין מלך כנען",   אז צריך להגיד בגלל הלחץ שהגויים לוחצים, לכן ממילא מתוך הלחץ הזה היה להם לב אחד לאביהם שבשמים.

"וַתִּשְׁלַח, וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, מִקֶּדֶשׁ, נַפְתָּלִי; וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל", היא אמרה לו בנבואה, "לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ, מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן.  וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן, אֶת-סִיסְרָא שַׂר-צְבָא יָבִין, וְאֶת-רִכְבּוֹ, וְאֶת-הֲמוֹנוֹ; וּנְתַתִּיהוּ, בְּיָדֶךָ". זאת אומרת הקב"ה יכול להושיע את ישראל. "וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק, אִם-תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי; וְאִם-לֹא תֵלְכִי עִמִּי, לֹא אֵלֵךְ", אז גם כאן אומר הזה"ק פרשת ויקרא אות שנג, "אמר ברק כיון שהרוח הקדוש שור עליה אנצל בזכותה ולא ישרה עלי נזק". זאת אומרת את רוח הקודש ששרתה עליה זה הוא רצה. שבזמן שרוח הקודש שורה על האדם והוא מסור ומתבטל לקב"ה אז אף אחד לא יכול לשלוט עליו.

וכך אנחנו צריכים ללמוד גם היום לגבי כל אחד מאתנו מאתנו, באופו פרטי, אם אדם מסור להשם ומתבטל להשם, אז השם איתו ואין מי שיכול להזיק. וכך גם לעם ישראל, אם הולכים עם הקב"ה אין מי שיכול להזיק. אבל אם כן יש נזקים חס ושלום, אז זה סימן שאנחנו לא דבוקים בהשם, ולכן מידת הדין שורה עליהם, "וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ, אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ--כִּי בְיַד-אִשָּׁה, יִמְכֹּר יְהוָה אֶת-סִיסְרָא", זאת אומרת לא בידך אלא ביד אשה, אז גם אשה היתה שופטת וגם אשה היא זאת שנצחה את המלחמה.  וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם-בָּרָק, קֶדְשָׁה. אומר פה המצודות למה הקב"ה עושה כך ביד אשה, שהכל ידעו שמיד השם היה הנצחון הזה, ולא בכח מלחמתי או משהו כזה.

כל טוב הצלחה וברכה

תמונה Mmcknight4