זהר וירא, מאמר כשחלה רבי אליעזר

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

נתבונן מעט בזוהר פרשת וירא, מאמר 'כשחלה רבי אליעזר' המספר על הסתלקות רבי אליעזר הגדול, שהיה רבו של רבי עקיבא. גרסה נוספת לסיפור אנו מוצאים במכילתא דרבי ישמעאל. יש האומרים כי מחלתו של רבי אליעזר הגדול נבעה ממחלוקת שהיתה בין תנאים לגבי תנורו של עכנאי, חכמים פסקו טמא ואילו רבי אליעזר פסק טהור. בעקבות פסיקתו נידוהו חכמים ותלמידו החביב רבי עקיבא שחשש שמי שאינו ראוי יודיענו על הנידוי ויגרום עקב כך למותו, הלך וספר לו על כך בעצמו.

וכך מספר הזהר

לב) כשחלה רבי אליעזר הגדול חלה ונטה למות אותו היום היה ערב שבת והושיב לימינו את הורקנוס בנו. והיה מגלה אליו עמוקות ונסתרות, והורקנוס לא היה מקבל ממנו בדעה מלאה, כי חשב שדעתו אינה מיושבת עליו, קבל ממנו מאה שמונים ותשעה סודות עליונים.

לג) כשהגיע להסוד של אבני שיש טהור המתערבים במים עליונים בכה רבי אליעזר והפסיק מלדבר. אמר קום ולך שמה בני. אמר לו למה. אמר לו אני רואה שאמהר לעבור מן העולם, אמר לו לך ואמור לאמך, שיסתלקו התפילין שלי למקום עליון, כלומר, שרמז לה על הסתלקותו, ואחר כך אסתלק מן העולם ואבוא כאן לראות אותם, היינו לבני המשפחה לא יבכו, כי הם עימי קרובים עליונים ולא תחתונים, ודעת אנוש לא משיג בזה.

לד) עוד שהם יושבים, נכנסו חכמי הדור לבקרו וקלל אותם על שלא באו אליו לשמשו, שלמדנו גדולה שמושה של תורה יותר מלימודה. בנתיים בא רבי עקיבא. אמר לו עקיבא עקיבא, למה לא באת לשמשיני. אמר לו, רבי לא היה לי זמן פנוי. כעס ואמר, תמה אני עליך אם תמות מיתת עצמך. וקיללו שמיתתו תהיה קשה מכולם. כלומר, שקלל גם את שאר חכמים שלא באו לשמשו, שלא ימותו מיתת עצמם, ואמר, שמיתת רבי עקיבא תהיה קשה מכולם.

כשחלה רבי אליעזר הגדול ונטה למות, כשם שחלה מיחלת לשבת והיא חלק הימנה, כך כשחלה רבי אליעזר הגדול ונטה למות, כלומר נטה להסתלק מהעולם הזה ולהדבק בעולם הבא שכולו שבתאותו היום היה ערב שבת והושיב לימינו את הורקנוס בנו. אותו היום, כלומר אותה הארה היתה של ערב שבת שהאירה בין השמשות בין השמש המאירה לעולם הזה הנקרא דעת לבין הלבנה המאירה לחיי העולם הבא, והושיב לימינו את הורקנוס בנו, ויש להבין על מה מרמזת הושבת הבן לימין. כפי שלמדנו עבד נבחן לקו ימין ככתוב "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא" (במדבר י"ב ז') מה שאם כן בן נבחן לקו שמאל מטעם שחושב שמגיע לו הכל מאביו, מה עושה רבי אליעזר? מושיב את בנו לימינו, על דרך נאמן כמשה.

והיה (זכריה י"ד ט') מגלה אליו עמוקות (איוב יב כב) ונסתרות, (דברים כ"ט כ"ח) 

והורקנוס לא היה מקבל ממנו בדעה מלאה, כי חשב שדעתו אינה מיושבת עליו, מטעם שדעתו של של הוקרנוס בנו עוד לא מלאה דעה את השם כמים לים מכסים (ישעיהו י"א ט)
קבל ממנו מאה שמונים ותשעה סודות עליונים. הורקנוס בנו קבל ממנו קפ"ט סודות עליונים בחינת עלמא דאתי כי הסוד הבא הוא הסוד המאה ותשעים גימטריה קץ, והוא קשור לעולם הזה, לכן מפסיק רבי אליעזר הגדול, מלדבר.

לג) כשהגיע להסוד של אבני שיש טהור המתערבים במים עליונים בכה רבי אליעזר והפסיק מלדבר. אמר קום ולך שמה בני. אמר לו למה. אמר לו אני רואה שאמהר לעבור מן העולם, אמר לו לך ואמור לאמך, שיסתלקו התפילין שלי למקום עליון, כלומר, שרמז לה על הסתלקותו, ואחר כך אסתלק מן העולם ואבוא כאן לראות אותם, היינו לבני המשפחה לא יבכו, כי הם עימי קרובים עליונים ולא תחתונים, ודעת אנוש לא משיג בזה.

כשהגיע להסוד של אבני שיש טהור המתערבים במים עליונים בכה רבי אליעזר והפסיק מלדבר. וכך מפרש האר"י הקדוש בספר ליקוטי הש"ס, אמר להו ר"ע כשתכנסו אצל אבני שיש אל תאמרו מים מים. דע כי אלו הם סוד ב' יודין אשר בא' כי כל י' הוא אבן כנודע אל תאמרו מים שלא יעשו פירוד בין מים עליונים של החסד למים התחתונים של הגבורות גשמים כי הוא"ו שבאל"ף מחברם וכמו שנתבאר באורך בפסוק יקוו המים וגו'. אמר קום ולך שמה בני. אמר לו למה. אמר לו אני רואה שאמהר לעבור מן העולם, אמר לו לך ואמור לאמך, לאמא שלום, שיסתלקו התפילין שלי למקום עליון, תפילין יורה על השלמת החסרון בעולם הזה, ד' של תפילין היא על עצם לוז והתפילין הם חיים ומושכים בלוז חיים ע"י הב' רצועות ולכן משום הוא התחייה וזס"ה ויקרא את שם המקום בית אל ואולם לו"ז שם העיר לראשונה, כי התורה היא שמותיו של הקב"ה ופעם נקרא לו"ז המרמזת על אהבת הזולת, ופעם בית אל להורות אני הויה לא שניתי. והוא המקור לפסוק ואהבת לרעך כמוך אני השם. כלומר, שרמז לה על הסתלקותו, ואחר כך אסתלק מן העולם ואבוא כאן לראות אותם, כי הם עימי קרובים עליונים ולא תחתונים, כי הם קרובים עליונים מבחינת נשמתם עימי מטעם שווי הצורה ולא תחתונים מבחינת שינוי הצורה. ודעת אנוש לא משיג בזה. מדוע? מפני שינוי הצורה כי יש ארבע בחינות לנברא והם אדם, איש, גבר, אנוש, הנבחנות לד' אותיות הויה. אנוש נבחן להא תתאה בשם הויה, ולכן נאמר ודעת אנוש לא משיג בזה, כי הא תתאה נבחנת לפרודה ומרוחקת מאותיות יה"ו, על כן גם דעת אנוש שהוא בחינת הא תתאה לא משיג בזה, מטעם הפרוד.

לד) עוד שהם יושבים, נכנסו חכמי הדור לבקרו וקלל אותם על שלא באו אליו לשמשו, שלמדנו גדולה שמושה של תורה יותר מלימודה. בנתיים בא רבי עקיבא. אמר לו עקיבא עקיבא, למה לא באת לשמשיני. אמר לו, רבי לא היה לי זמן פנוי. כעס ואמר, תמה אני עליך אם תמות מיתת עצמך. וקיללו שמיתתו תהיה קשה מכולם. כלומר, שקלל גם את שאר חכמים שלא באן לשמשו, שלא ימותו מיתת עצמם, ואמר, שמיתת רבי עקיבא תהיה קשה מכולם.

עוד שהם יושבים, נכנסו חכמי הדור (ח'כמי הד'ור') לבקרו וקלל אותם על שלא באו אליו לשמשו, שלמדנו גדולה שמושה של תורה יותר מלימודה. (בבלי ברכות עמוד ז' דף ב') וכן נאמר בפרקי אבות (פ"ג מי"ב), "כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת". ומשום שלא קיימו ח'כמי הד'ור' [חדר] ברכה (שימוש תלמידי חכמים) הרי באופן טבעי הביאו על עצמם קללה, מטעם שברוך מדבק בברוך וארור בארורבנתיים בא רבי עקיבא. כנראה הופיע אחרון, אמר לו עקיבא עקיבא, קורא בשמו פעמיים לחיי העולם הזה ולחיי העולם הבא למה לא באת לשמשיני. כלומר, אם אתה, עקיבא, לא מקיים את התורה, ואתה תלמידי החביב, ואתה מורה הדור, מי יקיים אותה? איזה רב אני אם תלמידו החביב, לא מיישם את תורת רבו? לומר אני אליעזר לא צריך עזרה, אך אתם חכמי הדור צריכים למתק את חכמתכם במעשי חסד, ולגאול את העולם מייסורים, אמר לו, רבי לא היה לי זמן פנוי. לא היה לו חסרון בחסדים, מטעם שהיה מלא בחכמה. כעס ואמר, תמה אני עליך אם תמות מיתת עצמך. מקום מושב הכעס הוא בכבד שהוא לימינו של אדם כמו החכמה והחסד, כאן הכעס הוא הגבול שיצמצם את התפשטות הימין ויעביר את הכוח הפועל לצד שמאל וקיללו שמיתתו תהיה קשה מכולם. כלומר, שקלל גם את שאר חכמים שלא באן לשמשו, שלא ימותו מיתת עצמם, ואמר, שמיתת רבי עקיבא תהיה קשה מכולם.

כתיבת תגובה

השאר תגובה