זה ספר תולדות אדם, מהו אותו ספר מיוחד שניתן לאדם הראשון

שלום לכולם,

בספר הזהר (בראשית ב' אות שנח) מסופר על ספר שניתן לאדם הראשון, "זה ספר תולדות אדם", בו יכול היה לראות את כל הנשמות שיוולדו אחריו, כלומר שיהיו מתולדותיו. כאשר הגיע אל דוד מלך ישראל ראה שנולד ומת, שלא היו שנות חיים, אמר לקב"ה, "אוסיף לו משלי", וגרעו שבעים שנים מאדם הראשון ונתנו לדוד.

הנה לשונם:  זה ספר תולדות אדם לדיוקני וכו': זה ספר תולדות אדם, היינו לצורות בלבד, כלומר לנשמות, שכל הנשמות מתולדות אדם היו כתובים בו. אמר ר' יצחק, הקב"ה הראה לאדם הראשון הצור ות, של הנשמות, של כל הדורו העתידים לבוא לעולם. ושל כל חכמי העולם ומלכי העולם העתידים לקום בישראל, כשהגיע לראות את דוד מלך ישראל, שנולד ומת, שלא היה לו שנות חיים, אמר לו, להקב"ה, אוסיף לו שבעים שנה משנותי, וגרעו שבעים שנה מאדם הראשון, ונתן אותם הקב"ה אל דוד.

מה פירוש הדברים, אדם הראשון היה יציר כפיו של הקב"ה, ולא הווי ליה מהאי עלמא כלום, (ולא היה לו מהעולם הזה כלום) אך משחטא, ונפל מעץ החיים, נחסרו ממנו ע' שנים, ככתוב וימי שנותינו (לשון שינה ותנומה) בהם שבעים שנה. כלומר משך זמן הנפילה מעץ החיים נמדד בשבעים שנה. שבעים שנים של שינה, בהן מסתלקים ממנו מוחין דגדלות, שהם ידיעת ריבונו.

אך מאחר והאדם הראשון היה אמור לחיות אלף שנים כי יומו של הקב"ה הוא אלף שנים, ובמצב של דבקות באינסוף ברוך הוא, ניתנו לאדם אלף שנים, הרי שכאשר חטא בעץ הדעת טוב ורע, נחסרו ממנו שבעים שנים של דבקות, אותם לא חי. נמצא שלאדם הראשון יש עודף של שבעים שנים רוחניות, שהן יציר כפיו של הקב"ה, לכן אומר רבי יצחק (ודווקא הוא*) "אוזיף לו ע' שנין". כלומר אוסיף לו שבעים שנה, אוזיף מלשון עודף, או מלשון השאלה, כי הגרעון של אדם בחטא עץ הדעת, הפך ליתרון, יש לו עודף של שבעים שנים רוחניות. ומכוון שראה בספר שדוד המלך נולד ומת, (וה"ס שאינו זקוק לחיי העולם הזה כלל), נתן לו את שבעים השנה הרוחניות שהיו לו עודפות (מטעם שלא השתמש בהן כלל).

לכן אומר דוד המלך בתהלים, "חיים שאל ממך, נתת לו אורך ימים עולם ועד". (תהלים כ"א, ה') כי אדם הראשון היה מעשה כפיו של הקב"ה, ואת מעשה כפיו של הקב"ה עצמו, שהוא רוחניות, נתן לדוד המלך. וזה סוד שאמר רבי יצחק "דוד מלך ישראל" ר"ת דמי, בסוד אל דמי לך (תהלים פ"ג ב') וניתנו לו ח"י כתובות.

....

את המאמר אומר רבי יצחק, כי קראו בשמו פעם אחת יצחק, ולא קראו ב' פעמים, כפי שקראו אברהם אברהם, משה משה, יעקב יעקב, כי לאברהם, משה ויעקב היו חיי העולם הזה וחיי העולם הבא, וליצחק היו רק חיי העולם הבא, כי כאשר שלח אביו את ידו אל המאכלת מת, ונשארו לו חיי עולם הבא, לכן המאמר הוא שלו, של רבי יצחק, כפי ששם לב הרב'ה, כאשר קרא את פירוש הסולם, וראה טעות סופרים שם, בשם אומר המאמר.

כל טוב לכולם, הצלחה וברכה

כתיבת תגובה

השאר תגובה