לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת

לאחר שמחזיר אברם את אחינו לוט מן השבי נגלה אליו ה' במחזה. ה' מנסה להפיג את חששו של אברם, ואומר : "אַל-תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ--שְׂכָרְךָ, הַרְבֵּה מְאֹד". ואברם אומר,

"מַה-תִּתֶּן-לִי,

וְאָנֹכִי, הוֹלֵךְ עֲרִירִי;

וּבֶן-מֶשֶׁק בֵּיתִי,

הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר.

-הֵן לִי, לֹא נָתַתָּה זָרַע" :

הן לי אומר אברם, לֹא נָתַתָּה זָרַע. לכאורה היתה התורה צריכה לכתוב 'נתת', ללא הא, מדוע אפוא כותבת התורה נתתה עם הא ? ומדוע כותבת התורה את הפועל זָרַע ולא את שם העצם זֶרַע ?

מדוע נכתב הפֹּעַל נתתה באות הא?

פרוש אחד : כתיבת הפֹּעַל 'נָתַתָּה', מצביעה על הנותן, כלומר נתת אתה ה' יתברך.

פרוש אחר. אם היית נותן לי את האות הא, שהיא כלי להכלת השפע, הרי הייתי זָרַע. רוצה לומר היה מתלבש בי הכוח הפועל הנקרא זָרַע.

ומשיב ה' לאברם, לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, כלומר, אני הויה לא שניתי, וכולל עבר הווה ועתיד במשפט אחד, בחינת מגיד מראשית אחרית. רוצה לומר, אני כבר נתתי (בראשית, זמן עבר) לזרעך (לזרע שיצא ממך לעתיד לבוא) את הארץ הזאת, שאתה ואני רואים עכשיו (הוה).

אומר ה' לאברהם, אני במחשבה כבר נתתי את הארץ הזאת לזרעך שיצא ממך, אף כי יעברו מספר דורות עד שיוכשרו הלבבות לקבל אותה.

כתיבת תגובה

השאר תגובה