מאמר לסיום הזוהר

בס"ד

כי האדם שבוי בידי הסביבה. וסביבה אין משמעותה, דווקא האנשים שגרים בשכנות, אלא סביבה משמעותה כל המדיות השונות של התקשורת. וכיוון שהסביבה אינה מחשיבה את האלוקות, בתור גורם שצריך להתחשב בו, ממילא כשהאדם נכלל מן האטמוספירה הסביבתית, הבלתי מתייחסת לבורא, לכן הגם שבאופן אינפורמטיבי הוא יכול לדקלם יפה מאד את גדלותו של הבורא, אבל באופן מעשי, אין זה משנה כלום את חייו.

פירוש : א) העולם כולו אינו מחשיב את הגורם האלוקי כגורם משמעותי בחיים, וממילא האדם הפרטי נושם את האטמוספירה הזו. וכל התקשורת למיניה, שהיא בעצם זו שמעבירה לאדם אינפורמציה, אידאולוגיה, וכו', אינה מתייחסת לבורא בורא כלל ועיקר. לדוגמא : כאשר שומעים חדשות ברדיו, הקריין מעביר אינפורמציה : מה אמר ראש הממשלה, מה אמר שר החוץ, מה אמר ראש ממשלת גרמניה, וכו' וכו'. אבל מה אומר הבורא, זה לא מעניין אף אחד. נמצא עם שלם מוזן מידי יום ביומו בחדשות שקריות, שנקבעות על ידי אנשים, שכל עולמם הוא נטול אלוקות, והם הקובעים את סדרי החשיבות השקריים לעם שלם. הפתרון התנתקות גמורה מכל הסביבה השקרית הזו.

ב) גם בקרב שומרי תו"מ, יש רבים שמקיימים מצוות, אבל מצד חיוב של חינוך וסביבה בלבד, ללא מודעות, ללא חיות, ללא התחשבות עם האלוקות, וללא רצון לזה. גם מן הסביבה הזו צריך להזהר מאד. אבל כאן הזהירות עוד יותר קשה, כי כאן המראה החיצוני מטעה. הפתרון : התנתקות ויצירת סביבה הולמת באופן יזום על ידי האדם. האיש הישראלי, שלבו פועם בקרבו, ומבין שחבל לבזבז את החיים הקצרים, על לא כלום, כדאי לו באופן יזום, להתקשר אך ורק עם אנשים שנמצאים באותה דרך שהוא הולך בה, הדרך לתקשורת עם הבורא, הדרך לאכפתיות מהבורא.

ומביא בהמשך תימה על כך שאדם נועל רכושו הגשמי, ואינו נזהר לשמור את נפשו, אלא נפשו שהיא רכושו האמיתי הוא פרוצה לד' רוחות עולם, וכל אחד יכול להתפרץ ולהשאיר את טביעות אצבעותיו המזוהמות. אלא האדם אינו צריך לקבל מידע ודעות מכל אחד, וישמור עצמו מכך, אלא יקבל מידע ודעות מן התורה, ומבעלי התורה. ועיקר החדשות צריכות להיות אצל האדם עצמו : כוחותינו נלחמים בכוחות האויב. היצר הטוב נלחם ביצר הרע. כוחותינו השיגו השגים משמעותיים בענין אהבת חברים, וויתור ומעשים למען הזולת, והתגברות על התאוות. או ח"ס להפך : כוחותינו נחלו מפלה, כוחות היצר הרע התגברו, והתאוות השתלטו על האדם. מצב חירום מוכרז בזאת ע"י ממשלתי וכו' וכו'.

מאמר לסיום הזהר, הרב יהודה הלוי אשלג, הערות ובאורים עמ' קצז- קצח ספר בקודש חזיתיך.

תמונה Some rights reserved by Jason A. Samfield

כתיבת תגובה

השאר תגובה