מהו המקום הרוחני אליו הולך יעקב כדי לפגוש את רחל

שלום לכולם,

לאחר שמלבשת רבקה את יעקב בנה בבגדי עשו החמודות, ואת ידיו וחלקת צוואריו בעורות גדיי העזים, כדי שיקבל בחכמה את ברכת הבכורה מאביו יצחק כהה העיניים, רוגז עליו אחיו-תאומו עשו, וזומם להרגו. תגובה זו של עשו, גורמת לרבקה לבקש מיעקב לנוע אל בית אחיה ולמצוא שם מחסה עד יעבור זעם. יעקב יוצא אם כן, מבאר שבע והולך צפונה.

אך מה מסמלת באר שבע ברוחניות, ולאיזה מקום בנבכי נפשו פונה יעקב בברחו מפני אחיו עשו, ומדוע דווקא שם הוא מוצא את רחל, אהובתו, נתבונן בדברים:

כאשר כותבת התורה ויצא יעקב מבאר שבע, הכוונה היא כי יעקב יוצא מהעולם הזה, כי בעולם הזה מאירות שבע ספירות או שבע המידות, חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד ומלכות. ואז כותבת התורה, "וילך חרנה", ומה פירוש יש לביטוי הזה? האם זהו מקום גשמי בלבד או שהתורה מתארת לנו אייכות רוחנית? המילה חרנה אותיות נהר ח, ומשמעותו הנהר השמיני, או ההארה השמינית. בעוד העולם הזה מצויין ומוכר בשבע או טבע, כלומר באמצעות חוקי הטבע, הרי שהעולם הבא מוכר באמצעות המספר שמונה, אותיות נשמה, ונחזור לעניין. יעקב אבינו הולך חרנה, כלומר אל ההארה השמינית (כאשר סופרים ממטה למעלה, מהעולם הזה לעולם הבא, הרי שסופרים, מלכות, יסוד, הוד, נצח, תפארת, גבורה, חסד בינה) כלומר יעקב אבינו הולך אל ספירת הבינה, אלא שדינים מתערין מיניה כלומר ממנה, לכן פירשו רבותינו כי חרן הוא חרונו של עולם, וכל הפירושים טובים וישרים.

אך התורה לא מסתפקת בתאור המקום חרן, אלא ממשיכה ואומרת כך: וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם, אך האם קדם הוא שם של מקום גשמי או שהוא תאור רוחני אליו מגיע יעקב?  הנה קדם נקרא פרצוף אריך אנפין שהיה שם לפני שהיה הז"א (העולם הזה), ובני קדם הם ז"ת דעתיק יומין המלובשים בא"א. וירא והנה באר בשדה, מלכות דאצילות דא שבת, והנה שם (באצילות) שלושה עדרי צאן רובצים עליה, כי מן הבאר ההיא (שבת) ישקו העדרים (עדרי הנשמות) והאבן גדולה על פי הבאר.

וג' עדרי הצאן הרובצים על האבן הם ג' הקווין ימין שמאל ואמצע, רובצים עליה, רוצים להשפיע אל הבאר הנקראת שבת, כי מן הבאר ההיא (העליונה) ישקו העדרים, והאבן גדולה על פי הבאר היא מסך (גימטריה ק"כ) מפריד בין עולם אצילות לעולם הבריאה (תלמוד עשר הספירות חלק ג' פרק ב' עמוד קח).

על שאלת יעקב מדוע אינם משקים את הצאן וממשיכים לרעות כי היום גדול (ארוך) משיבים בני קדם כי אין בכוחם לגלול את האבן, היא המסך המפריד בין הנשמות לשבת, טרם יאספו כל העדרים וכל הנפרדים אל מקום אחד.

עוֹדֶנּוּ, מְדַבֵּר עִמָּם; וְרָחֵל בָּאָה, עִם-הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ--כִּי רֹעָה, הִוא. ויהי כאשר ראה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל, בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת-צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וַיַּשְׁקְ, אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ.

מהו הכח שהיה ביעקב לגל את האבן מעל פי הבאר, ולהשקות את העדרים לבדו, מה שנעשה בדרך הטבע ע"י כלל בני קדם? והנה הפרוש הפשוט, הנה יש *רל"א שערים, כלומר 231 פתחים בהן ניתן לבנות צרופי אותיות היוצרים את העולמות הנפרדים, וכאשר נוסיף להם את הבאר העליונה היא השבת, כלומר עוד שבע ספירות של עולם אצילות נקבל 238 כלומר רח"ל. נמצא בכח ראיית יעקב את רחל נתקבצו כלל הנפרדים אל מקום אחד, ונתקיים שווי צורה בין רח"ל (238) לבין כלל הנפרדים (231) והשבת העליונה.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

......

*רל"א שערים הם מאתים שלושים ואחד צירופים שונים הנמנים בספר יצירה, שעל ידיהם יכול להיות החלקות עד אין שיעור, וכל ידיהם מתהווים בבחינת עולמות נפרדים.

בספר יצירה (פרק ב, משניות ז-ח) כתוב: "כב אותיות יסוד קבועות בגלגל ברל"א שערים, חזר גלגל פנים ואחור. "כיצד? שקלן והמירן: א' עם כולן וכולן עם א', ב' עם כולן וכולן עם ב', חוזרות חלילה, נמצאו יוצאות ברל"א שערים". ובהמשך מבארר את ענין ההתכללות של של כל אות עם כולם).