מהו וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ.

בס"ד

ומלכותו בכל משלה

ומלכותו בכל משלה

כתב הרב חיים נבון ספר חדש ומרענן בשם חוה לא אכלה את התפוח, בו הוא משתף את הקוראים בטעויות נפוצות הרווחות בציבור בנוגע להבנת הטקסט המקראי. בין היתר מספר הרב נבון, כי משה לא גמגם, אלא פשוט לא אהב לדבר מול קהל, וכך הוא מבאר בכתבה שפורסמה היום ב- ynet ע"י צופיה הירשפלד.

"כתוב על משה רבנו שהוא היה כבד פה, יש מדרש שמפרש את זה כגמגום, אבל זה בהחלט לא הפשט ופרשנים מעירים על כך. ככל הנראה הוא פשוט לא היה קומוניקטיבי במיוחד, זאת אומרת הוא לא ידע לדבר מול קהל ולכן הוא היה צריך את אהרון אחיו לצדו. אני חושב שכשאומרים שמשה רבנו, המנהיג הגדול בהיסטוריה, היה אדם שלא ידע לעבור מסך, זה מסר מאוד חשוב עבורנו. יש כאן הכרה שבוחרים מנהיג לא לפי יכולת הניסוח שלו, אלא לפי עוצמת האישיות והערכים שלו".

בעניין הפסוק מבראשית, הנתפס על ידינו כפסוק המכונן את היחסים בין איש לאישה, מסביר הרב נבון, "הרבה אנשים משתמשים בפסוק 'ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך' כדי להתקיף את התורה שמצדיקה שליטה של גברים בנשים, או לחלופין כדי להצדיק בשם התורה תפיסות עולם שוביניסטיות, אבל מי שקורא את הפסוק בהקשרו מבין שמדובר בקללה. שלטון הגבר באישה הוא בדיוק כמו 'בזיעת אפך תאכל לחם' ו'בצער תלדי בנים', וככל שאנחנו פועלים לצמצם את שלטון הגברים בנשים - אנחנו פועלים לתקן את הקללה. טעות מהסוג הזה היא טעות שפוגעת ביהדות". 

כאשר קראתי את דבריו של הרב נבון, חשבתי לעצמי, "יפה", והמשכתי לעניני היום בעודי מהרהרת בדבריו ובפסוק. תוך כדי הרהור עלתה בי מחשבה כי ניתן לקרוא את הפסוק גם ברשות היחיד, כי התורה כולה כתובה באדם אחד, מהו אם כן 'והוא ימשל בך'? היות והנברא לגבי הבורא נחשב לאישה, הרי נוכל לומר כי הבורא מושל בנברא, שהוא אדם יציר כפיו, ואם נאמר כך הרי נשלול מהאדם את יכולת הבחירה החופשית, מהו אם כן, 'והוא ימשל בך'? ניתן לקרוא את הפועל ימשל במשמעות שליטה, ויש הנוטים לעשות זאת, ואפשר לקרוא את הפועל ימשל במשמעות של למשול משלים כמו בפסוק "מִשְׁלֵי, שְׁלֹמֹה בֶן-דָּוִד--    מֶלֶךְ, יִשְׂרָאֵל. לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר; לְהָבִין, אִמְרֵי בִינָה". משלי א, א-ב.

כעת ניגש לפרש את הפסוק ברשות היחיד. מילת וְהוּא, יורה על הבורא שהוא שהוא נסתר ונעלם, מילת יִמְשָׁל יורה על תכונת המשילה באמצעות מֹשָלִים, ומילת בך יורה על הכלים באמצעותם הוא ימשל שהן כ"ב אותיות האלף-בית הנקראות ב"ך. לפיכך אנו רואים כיצד הבורא מושל באמצעות משלים הנכתבים באמצעות ב"ך אותיות, והמשל מתראה לאדם אחד בצורה אחת ולאדם שני בצורה אחרת, באופן שכל נברא רואה במשל סיפור שונה, כפי עומק הבנתו.

נמצא בידי האדם נותרת אפשרות הבחירה. כך מסירה התורה את השליטה מן הגורם האנושי ומתירה בידיו את ניווט הבחירה החופשית באמצעות מֹשָלִים, שנאמר "יְהוָה בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה". תהלים קג יט.

כתיבת תגובה

5 תגובות בנושא “מהו וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ.

  1. משל=לשמ
    [כ: שכן, לשון המשוכן בה, משכן]
    משלה כמ"ש, יְהוָה בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה. (תהלים קג יט)

    "תיקון הקללה" (שאין-בה קללה כלל), הינו בפגום "המקולל"

  2. ורבנן, (שמעו) אין כל השדים שוים,
    ולא כל עבדי השכינה (שוים)
    כי כתוב בה (בהשכינה). ומלכותו בכל משלה (תהלים קג)
    יש לה כמה נערות עבריות, (שהן מלכיות דבריאה)
    ושפחות עבריות (שהן מלכות דעשיה)
    ויש לה עבדים ושפחות נכריות (של הס"א, שמשמשים אותה,)
    כדי שלא תמצא מלכות אחרת בעולם, בזמן שהיא שולטת,
    (וע"כ גם הס"א כפוף לה אז ועושה רצונה)

    (זהר כי תצא, הסולם, לח)

  3. ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה:

    ....ענין י"א סימני הקטרת. וענין עשתי עשרה יריעות עזים. וענין י"א ארורים, שבפרשת כי תבא. ועניינם הוא, כי כמו שיש י"ס דקדושה, כן יש י"ס של הקליפות. ועוד יש בתוכם נצוץ אחד של קדושה, המחיה אותם, בסוד *ומלכותו בכל משלה. אמנם יש חילוק אחד ביניהם, והוא, כי הי"ס של הקדושה, הנקראים עצמות וכלים, הנה העצמות שהוא החיות המחיה אותם, הוא מובלע ומתעלם בתוכם. וכמ"ש בהקדמת התקונין איהו וגרמיהון, איהו וחייהון, חד בהון. ולכן מספרם הם עשר בלבד, שהם עשר יריעות המשכן:

    אמנם העשר קליפות אין חיות הקדושה מובלע בתוכם, כי אין הקדש מתערב בחול, אמנם עומד למעלה מהם, ומשם מאיר ומחיה אותם מרחוק, וע"כ מספרם י"א. וכמ"ש בזוהר בפרשת תרומה, בענין עשתי עשרה יריעות, כי כל המוסיף גורע, והבן זה. גם ביארנוהו שם במקומו. וז"ס ג' בח" י"א שזכרנו:

    ונבאר עתה, ענין אלו הי"א ארורים, הנה הא' ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, והוא כנגד הקליפה, הנקראת א"א דקליפה. ולכן נאמר בו, ושם בסתר, בסתרו של עולם, הוא א"א המסתתר ומתלבש תוך עולם האצילות כלו כנודע. ולכן יש בזה הפסוק י"ג תיבות, עד תיבת בסתר, והם כנגד י"ג תיקוני דיקנא דעתיקא קדישא. וארור מקלל אביו ואמו, כנגד או"א. אח"כ חמשה ארורים אחרים, כנגד חמשה ראשונות דז"א, שהם, כח"ב גדולה גבורה. אח"כ ארור שוכב עם אחותו, כנגד ת"ת דז"א, כי שם התחלת רישא דנוקבא, כנגד החזה כנודע. והנה היא אחותו דזעיר, בבחינתה שם, ולא במקום אחר, כי שם תכלית דבקותם, מה שאין כן בה' ראשונות שבה לא נמצא יותר.

    (שער הפסוקים, רח"ו מהאר"י, סימן כז, פ' כי תבוא)

השאר תגובה