מהו וַיְמַן יְהוָה דָּג גָּדוֹל, לִבְלֹעַ אֶת-יוֹנָה

בס"ד

וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, אֶל-יוֹנָה בֶן-אֲמִתַּי, לֵאמֹר. קוּם לֵךְ אֶל-נִינְוֵה, הָעִיר הַגְּדוֹלָה--וּקְרָא עָלֶיהָ: היא   כִּי-עָלְתָה רָעָתָם, לְפָנָי.

יונה נתבקש לקרוא על תושבי נינוה. יכול היה הכתוב לומר אל נינוה, ככתוב "ופניהם איש אל אחיו" (פרשת תרומה), כי מילת אל יורה על קשר ישיר שבין פנים אל פנים, ואילו מילת על הכתובה אות ע' לפני אות ל' יורה על קשר של אחור, לפיכך הקריאה על נינוה, היא קריאה שמטרתה להשיב את נינוה לקשר של פנים עם ה', כדבר איש אל רעהו.

 הָעִיר הַגְּדוֹלָה  - שסופה נעוץ בראשיתה, ונקראת גדולה שעתידה היא לשוב מלפניו, ופרוש נוסף כי נקראת גדולה ולא גולה, שנכנס שם ד' אותיות הויה בתוך הגולה והפכה לג(ד)ולה. להבדיל מדברי יחזקאל "וַאֲנִי בְתוֹךְ-הַגּוֹלָה, עַל-נְהַר-כְּבָר".

יונה מעדיף להסתתר בעולם החומר ובורח תר-שישה, שפירושו תר מחפש אחר השש שהם קצוות של עולם החומר. יונה הבטוח כי תשלום חומרי עבור היעד המבוקש יתן לו מנוח, ומשלם את שכר ההפלגה.

אך עלה יונה על סיפון האניה, "וַיהוָה, הֵטִיל רוּחַ-גְּדוֹלָה אֶל-הַיָּם, וַיְהִי סַעַר-גָּדוֹל, בַּיָּם; וְהָאֳנִיָּה, חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר". המלחים מטילים לים את הכלים אשר מעליה להקל מעליהם, ויונה בשלו יורד אל ירכתי הספינה שוכב נרדם. רב החובל האמון על קשרי החבלים באניה מבחין בו ישן בירכתי האניה ואומר לו, "מַה-לְּךָ נִרְדָּם; קוּם, קְרָא אֶל-אֱלֹהֶיךָ--אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ, וְלֹא נֹאבֵד". 

יונה יודע כי בסיבתו סוער הים, ומבקש כי יטליהו אל-הים כדי שישתוק הים מזעפו (כי המלכות סוערת כאשר היא מנותקת מהבינה). המלחים נושאים את יונה ומטילים אותו אל-הים, והים עומד מזעפו. האנשים העדים ליחס שבין הטלת יונה אל-הים ושתיקת הים, זובחים זבח לה' ונודרים נדרים.

את מחשבות הבריחה של יונה ניתן לכנות כחשיבה מ-כאנ-ית, חשיבה מ-כאן, חשיבה המובילה את האדם לפעולות קטנות אינסופיות, ובלבד שלא יתבונן, יקשיב או יראה. הוא עושה הכל רק לא לשמוע לקול הנשמה (הנשמע).

לאחר הטלתו אל-הים, ממנה ה' דָּג גָּדוֹל, לִבְלֹעַ אֶת-יוֹנָה. מהו אותו דג גדול? ולמה ממנה ה' דג גדול לבלוע את יונה? דג גדול היא כינוי למחשבה גדולה, שהיא מחשבה של בינה, מחשבה של השפעה, שהיא בחינת טוב ומיטיב. אותו דג גדול בולע את יונה (דגים קטנים, מחשבות קטנות). יונה נמצא במעי הדגה שלושה ימים ושלושה לילות, למעשה הוא מעובר באותה מחשבת בינה.

אפשר לומר כי דג גדול הוא לויתן, וכמו שלויתן מגיח מן המעמקים לנשום אויר על פני המים ולאחר מכן נעלם במעמקים, כך אותה מחשבת בינה, בחינת טוב ומיטיב מפתיעה אותנו בחיי היום יום ומגיחה מן המעמקים, מופיעה לרגע או שניים, מנשימה אותנו רוחנית ונעלמת מתחת לפני המים.

שנה טובה ומיטיבה לכל.

כתיבת תגובה

4 תגובות בנושא “מהו וַיְמַן יְהוָה דָּג גָּדוֹל, לִבְלֹעַ אֶת-יוֹנָה

  1. בזמנא דתנינין מארי משנה, אית בהון מחלוקת:

    בזמן שהתנינים בעלי המשנה, יש בהם מ.ח.ל.ק. ת, ומקשיבים זה לזה,
    (נמצא אחד) בולע את חבירו,
    (כדגי הים, שהגדול בולע את הקטן.)
    וזה הוא תלמיד קטן שלא הגיע להוראה,
    ומורה שחייב מיתה.

    ואם הם שוים
    זהלזה,
    ויש בהם מחלוקת וקושיא,
    נאמר בהם לסוף,
    ואתוהבבסופה .
    (במדבר כא)

    והעמידו אהבה בסופה.

    (זהר, כי תצא, נט)

  2. כי לויתחן הם לראשך
    (משלי א)

    ובך
    אדם ובהמה תושיע יי'
    (תהלים לו)

    שנאמר בו אדם כי ימות באוהל
    (במדבר יט)

    ***
    בתוך כך בא המאור הקדוש (בוצינא קדישא) (שהוא ר"ש),
    פתח רעיא מהימנא ואמר, בעלי המשנה, מי הוא לויתן.
    אמר לו המאור הקדוש - זה הוא שמדרגתו עמוד האמצעי וצדיק,
    שנאמר בו, גוף (שהוא ת"ת) וברית (שהוא יסוד)
    אנו חושבים אותם כאחד.
    והוא גדל בים הזה,
    שהיא אמא עלאה,
    (בינה)
    שהיא ים,
    שבה
    מיחדים אל הקב"ה כ"ה כ"ה אותיות,
    (שבשמע ישראל ושבברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד)
    שהן בחשבון ים
    (דהיינו חמישים)
    והוא בה.
    (שהוא נמצא באותו הים, שהוא בינה)

    אמר רעיא מהימנא,
    ודאי לויתן הוא העומד על שפת הים,
    והעולם עומד על סנפיריו,
    (שלויתן) זהו צדיק יסוד עולם,
    שכל העולם עומד עליו.

    אמר המאור הקדוש,
    אשרי חלקךרעיא מהימנא.

    (זהר כי תצא, הסולם, סו)

השאר תגובה