מהו יתרון הבכור על הבור

בס"ד

חלומותיו של יוסף ובעיקר פרסומם בפני אחיו ואביו גורמים לאביו לגעור בו, ולאחיו לקנא בו. לבקשת אביו יעקב, יוצא יוסף מעמק חברון לראות מה שלום אחיו והצאן הרועים בשכם. יוסף מוצא את אחיו בעמק דותן, וכאשר הם רואים אותו מרחוק,

"וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ.  וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו:  הִנֵּה, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה--בָּא. וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו". (בראשית לז כ)

מספרת התורה כי רעיון האחים היה א) ראשית כל להרוג אותו ב) להשליכו באחד הבורות ג) לספר לכולם כי חיה רעה אכלה אותו ד) לראות מה יהיו חלומתיו כאשר אינו נמצא יותר בין החיים.

זו התוכנית שהיתה בכוח. בפועל, הדברים קרו קצת אחרת, כי מישהו שמע עליה בטרם יצאה לפועל והטה אותה מעט.

"ויִּשְׁמַע רְאוּבֵן, וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם; וַיֹּאמֶר, לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן, אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם--הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ:  לְמַעַן, הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם, לַהֲשִׁיבוֹ, אֶל-אָבִיו" (בראשית לז כא כב)

ראובן בכח השמיעה, מצליח לדלג על שלב א' בתוכנית והוא רעיון ההריגה. ומציע להם לא לשפוך דם, אלא להשליך אותו לבור במדבר, ולא לשלוח בו יד, כי כוונת ראובן היא להציל אותו מידי אחיו המתכננים להרגו ולהשיבו אל אביו.

ראובן, בכור לאה, האישה השנואה, יודע כי יוסף הוא בכור רחל האהובה, ומטרתו היא להציל את יוסף. רחל זה עתה נפטרה ויוסף הוא כל מה שנותר ליעקב ממנה (כי בנימין עדיין תינוק). ראובן  מודע לאיכות הקשר שבין יעקב ליוסף ורוצה לשמר אותה.

בנתיים פוגש יוסף את אחיו,  "וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר-בָּא יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו; וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-כֻּתָּנְתּוֹ, אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו. וַיִּקָּחֻהוּ--וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה; וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם". (בראשית לז כג)

כתונת הפסים של יוסף מסמלת איזון, הרמוניה ושלום, ברגע בו פושטים אחיו את כותנתו מעליו, תחלנה הטלטלות בסיפור שלנו. יוסף מושלך לבור ללא הגנה, והבור ריק, אין בו מים, אינו יכול לקיים חיים.

למתבונן מן הצד יכולה להראות התמונה הבאה, איש ללא בגדים נמצא בבור, שאין בו מים, כלומר הבור הזו אינו באר, מהו אם כן? יכול להיות בור קבורה? ייתכן.

נצטרף עתה אל האחים הסועדים לבם בלחם לפני שהם עומדים להוציא את רעיונותיהם לפועל.

"וַיֵּשְׁבוּ, לֶאֱכָל-לֶחֶם, וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד; וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים, נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט--הוֹלְכִים, לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, אֶל-אֶחָיו:  מַה-בֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ, וְכִסִּינוּ, אֶת-דָּמוֹ. לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ, כִּי-אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ, הוּא; וַיִּשְׁמְעוּ, אֶחָיו. וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים, וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר, וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים, בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף; וַיָּבִיאוּ אֶת-יוֹסֵף, מִצְרָיְמָה". (בראשית לז כה-כח)

והנה בעודם יושבים לאכול, מבחינים האחים בארחת ישמעאלים הבאה מגלעד. גמליהם נושאים מיני סחורות בדרכם מצריימה. יהודה, הבכור בשטח (יוסף, בכור רחל, בבור, ראובן, בכור לאה, לא נמצא במקום) מבחין בהזדמנות שבאה לידיו, להרחיק את המעשה (לקבור את אחיו בחייו) ולהמירו במכירת יוסף לישמעאלים.

מה מיוחד בהצעה זו?

ובכן, בידי יהודה, הבכור בשטח, יש אפשרות להשפיע בשנייה האחרונה על מהלך העניינים, מהו אותו רגע? הרגע בו הם יושבים לאכול לחם, לפני ההוצאה לפועל, ונרגעים מעט. ברגע זה נוצרת רווחה בה יכול יהודה לדבר אל אחיו, ולמשוך מידיהם את הכוונה להרוג את יוסף אחיהם, ולהמירה במכירתו לסוחרים הישמעאלים. על הרגע הזה ועל הרגיעה הזאת זכה יהודה לברכה הבאה מאת יעקב אביו:

"גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ". (בראשית מט ט)
ניתן לומר כי הבכורים ראובן ויהודה, מגלים רגישות גבוהה לעניין רצח והריגה, שלא כבכור הראשון בעולם, קין, הם מודעים לזכותם של אחיהם להתקיים ומגינים עליה בכל כוחם.

וכך סומכין הכתובים שמיעה להצלה,"ויִּשְׁמַע רְאוּבֵן, וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם", "וַיִּשְׁמְעוּ, אֶחָיו" ככתוב בחומש שמות,

"וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים, מִן-הָעֲבֹדָה. וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת-נַאֲקָתָם; וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת-בְּרִיתוֹ, אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב.  וַיַּרְא אֱלֹהִים, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיֵּדַע, אֱלֹהִים". (שמות ב כג -כה)

שנה טובה ומתוקה ושמיעת קול השופר.

...
תמונה Some rights reserved by gingerherring

כתיבת תגובה

2 תגובות בנושא “מהו יתרון הבכור על הבור

  1. שמיעה:
    הוא סוד הכתוב לשמוע בקולו,
    שה"ס משה ידבר והאלקים יעננו בקול.

    פירוש:
    כי משה גלגול הבל: כי משה ה"ס קול ה', בסו"ה ויאמר אליו משה משה,
    אכן ודאי אין קול בלי הבל כי הבל היוצא מהריאה לחוץ מהפה ומהגוף, ובשעה שמוצאות הללו מתוקנים בחפץ ה', נעשו הבלים הללו לקול ה', אל תקרב הלום וכו'
    הרי הבל קודם למשה, שאין גילוי למשה זולת על הבל שיוצא קודם לו.

    ומכאן סוד שמיעת התפילה:
    ודע שאין הקב"ה מקבל תפילתו של אדם למקצת,
    כי אין מקצת נוהג ברוחניות,
    אלא בו בשעה שהאדם גמר כל תפילותיו אז יענהו ה'.
    וז"ס כלו תפילות דוד בן ישי: דהיינו שהשי"ת כבר ענהו על כל משאלותיו, ואין לו עוד על מה לבקש ולהתפלל.
    וזסו"ה כי אתה שומע תפלת כל פה,
    דהיינו רק אחר שהפה כבר גילה לפניו כל תפילותיו שומע ה' בבת אחת.

    אכן תפילה עושה מחצה:
    פירוש-
    כמו שביארנו בסוד הריח וערוגות בושם, שהם כוללים אכין ורקין
    שהבולט ה"ס אך,
    והחקוק הריקן ה"ס רק,
    שהריח עולה משניהם יחד דוקא.
    אמנם בסוד קבלת התפילות אינם עולים אלא האכין, דהיינו כל מיני חסדים וטובות שהתפלל עליהם,
    משא"כ הרקין שה"ס גבורות קשות, וכמובן שאותם לא ביקש מעולם. ולפיכך אינם נכללים בסוד שמיעת התפילה,

    ונמצא שנושע המחצה דאכין
    וחסר המחצה דרקין.
    אכן זה סוד השמיעה שאינו שלם לגמרי,

    כי אין שלימות רק בסוד הראיה, שזהו החוש המשלים את האדם כחפץ ה',
    אלא שמטרם השלימות צריכים לשמיעה שה"ס לתיקון אוזן שלא נכנס לשה"ר מעודו כי לפי עצמו היא שלימות גדולה, בסוד ויכולו דיום הששי ברגע שנכנס לשביעי,
    והחסר חוש השמיעה-
    מום בו לא יכנס אל הקדש ואל המקדש.
    ועוד, כי הששי מכין לשביעי, ומי שלא טרח וכו'
    והסו"ה ה
    ש
    מ
    י
    ע
    י
    נ
    י
    את קולך

    (אור הבהיר, בעה"ס, עב-עג)

השאר תגובה