מהו סוד השם פינחס

שלום וברכה לכולם,

הנני נותן לו את בריתי שלום

הנני נותן לו את בריתי שלום

מהו סוד השם פינחס, ומדוע דווקא הוא מסוגל לתקן את חטאם של נדב ואביהוא מספר זהר פרשת אחרי, נקרא את הדברים:

זהר פרשת אחרי אות כד) ר׳ אלעזר שאיל לאבוי, א״ל, והא תרי אינון ותרי הוו, אמאי לא אשתכחו תרי. א״ל, תרי פלגי גופא הוו, דהא לא אנסיבו, ובג״כ, בחד אתכלילו, דכתיב, ותלד לו את פנחס אלה ראשי וגו׳.

באור הסולם אות כד) ר' אלעזר שאיל וכו׳: ר״א שאל את אביו, אמר לו, והרי נדב ואביהוא שנים הם ושנים היו, למה אינם נמצאים שנים. כלומר למה לא נתגלגלו בב' אנשים, אלא בפנחס בלבד. אמר לו, שני חצאי גוף היו, שהרי לא נשאו אשה, ומי שלא נשא אשה הוא פלג גופא, ומשום זה נכללו שניהם באחד, שכתוב, ותלד לו את פנחס אלה ראשי וגו'. (כנ״ל אות כ״א).

הרחבת הדברים: רבי אלעזר שואל את אביו רבי שמעון, מדוע לא נתגלגלו נדב ואביהוא בב' אנשים, אלא בפנחס לבד, והשיב לו אביו, כי נדב ואביהוא היו שני חצאי גוף, שהרי מי שלא נשא אישה נחשב לו שהוא פלגא גופא, כלומר חצי גוף, ומשום זה נכללו שניהם באחד, שכתוב ותלד לו את פנחס, אלה ראשי אבות הלוים וגו', כלומר רבי שמעון לומד את הדברים שאמר לבנו אלעזר, מן הפסוק, "וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-פִּינְחָס; אֵלֶּה, רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם--לְמִשְׁפְּחֹתָם" (שמות ו' כ"ה) כיצד? כי בראשונה כתוב ותלד לו את פנחס, וסמוך לו, אלה ראשי, מכאן מייחס רבי שמעון את המילים, אלה ראשי, שהוא לשון ריבוי, לנדב ואביהוא, שנכללו בפנחס.

אות כה) ויו״ד דפנחס, לא אתייהיב ביה לחברא אתוון, אלא בשעתא דקני לקב״ה, ואתא לישרא עקימא, דחמא דהאי את ברית קדישא, עייל זמרי ברשותא אחרא. ובמה דאתעקם בקדמיתא, אתתקן הכא. בנוכראה אתעקם בקדמיתא, דכתיב, בהקריבם אש זרה, הכא בנוכראה, אתתקן. כמה דכתיב, ובעל בת אל נכר. מה להלן אש זרה, אף כאן נמי אשה זרה.

באור הסולם אות כה) ויוד דפנחס וכו׳: והי׳ של פינחס, (כנ״ל אות כ״ג) לא ניתנה בו לחבר האותיות, אלא בשעה שקנא להקב״ה, ובא לישר העקום, שראה את אות ברית קדש שהכניס זמרי ברשות אחר. ובמה שנדב ואביהוא נתעקמו בתחילה, נתתקנו כאן, כי בנכריה נתעקמו, נדב ואביהוא בתחילה, שכתוב, בהקריבם אש זרה, וכאן בנכריה, שהרגה פנחס, נתתקנו. כמ״ש, ובעל בת אל נכר. ומה להלן אש זרה, אף כאן אשה זרה.

הרחבת הדברים: והי' של פנחס, שנכתב פינחס, לא נתנה בו אלא לחבר האותיות, כי בשעה שקנא להקב"ה, ובא לישר את העקום, ומה הוא אותו עקום? שראה את אות ברית קדש שהכניס זמרי ברשות אחר, כלומר אות ברית של זמרי, לא נכנס ביושר, בצורה מתוקנת, אלא בעוקם, בבת אל זר, שהיא כלי של קבלה עצמית. ובמה שנדב ואביהוא נתעקמו בתחילה, נתתקנו כאן, (במעשה פינחס) כי בנכריה נתעקמו, ובנכריה נתתקנו, כי באש זרה נתעקמו ובאישה זרה נתתקנו.

אות כו) מאי אתחזי הכא. אלא בקדמיתא רחיקא קריבו, דכתיב, בהקריבם אש זרה. אוף הכא זמרי, הוה קריב רחיקא, שמא דמלכא, הוה קריב גבי רחיקא, מיד, וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה. הכא אתקין עקימא דקדמיתא, כדין אתייהיב יו״ד בשמיה לחברא אתוון כחדא, ואתבשר בשלום, דכתיב, לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. בריתי ממש.

באור הסולם אות כו) מאי אתחזי הכא וכו׳: שואל, מה נראה כאן. כלומר מה ענין אש זרה לאשה זרה. ומשיב, אלא בתחילה הקריבו אל הקדושה הרחוקה מקדושה, ופגמו בקדושה, שכתוב, בהקריבם אש זרה. אף כאן זמרי עשה אותו החטא, שהיה מקרב הרחוק מקדושה, דהיינו אשה זרה, אל הקדושה, כי שם המלך, דהיינו אות ברית קודש, היה מקרב אל הרחוק, אל האשה הזרה, מיד, וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה. כאן התקין את העקום שמתחילה, אז ניתנה י׳ בשמו לחבר האותיות יחד, שה״ס יסוד המחבר ז״א ומלכות, ונתבשר בשלום, שהוא יסוד הנקרא שלום, שכתוב, לכן אמור לו הנני נותן לו את בריתי שלום. בריתי ממש, דהיינו יסוד.

פירוש. השם פנחס כולל ב׳ שמות, פן חס, כנ״ל. שהם רומזים על מלכות הנקראת פן, וז״א שנקרא חס, שהוא לשון רחמים. אשר נדב נתגלגל בחצי השם חס שהוא ז״א, ואביהוא נתגלגל בחצי השם פן שהוא מלכות. ופגם של נדב ואביהוא היה ביסוד, שהקריבו אש זרה שהיא קליפה אל יסוד דקדושה. וע״כ נפרדו האותיות פן חס, שלא היו להם זווג כי היסוד נתעקם מכח אש זרה. וכן חטא זמרי היה שבעל בת אל נכר והכניס יסוד דקדושה בקליפה, שעי״ז פגם ביסוד ונתעקם היסוד. ובעת שפנחס הרג את זמרי, כדי לתקן היסוד שנתעקם בחטא זמרי, נמצא שגם החטא של נדב ואביהוא שהיו מגולגלים בו נתקן, ואז נתוסף לו י' בשמו בסוד פינחס, שה״ס היסוד שנתקן, שז״ס הנני נותן לו את בריתי שלום, שה״ס היסוד השלם. וז״ש, כדין אתייהיב יוד בשמיה לחברא אתוון שז״א ומלכות, שהם סוד האותיות פן חס, חזרו ונתחברו ע״י הי׳ שה״ס היסוד.

הרחבת הדברים: שואל מה הקשר בין אש זרה שהקריבו נדב ואביהוא, בפרשת שמיני, לבין אישה זרה, שמדובר בה בפרשת פנחס (כזבי בת צור). כדי להבין את הקשר בין שני המקרים, נתבונן במלים איש ואישה, איש נכתב א', י', ש', אשה נכתבת א', ש', ה'. שתי האותיות המשותפות לשתי המילים היא אש, כאשר מוציאים אותיות אש משתי המילים, נשארת י' מאיש, וה' מאשה, כאשר מחברים את שתיהן יחדיו מקבלים י"ה, שהוא זווג של חכמה ובינה, (י' כנגד חכמה, וה' כנגד בינה). בשעה שחיבור של איש ואשה יוצר זווג בין חכמה ובינה, בין משפיע ומקבל, הרי שכאשר אין אשה, אין מי שמקבל את ההטבה, אז פורחת האות י' מתוך המילה איש, ונשארות אותיות אש, שהיא בחינת אש זרה, שהיא חכמה שאי אפשר להשפיע אותה מטעם שאין לה כלי להתלבש בו, לכן היא שורפת הכל, ולכן נקרא מצב זה של איש ללא אישה, כהקרבה של אש זרה, ולכך רומז הזהר כאשר אומר כי הקריבו אל הקדושה הרחוקה מקדושה, כי קדושה משמעותה כלים דחסדים, וקדושה שרחוקה מקדושה, היא חכמה בלבד שלא רק שאינה יכולה להאיר, אלא שהיא גם מכלה הכל בשרפתה. וזה ענין של אש זרה, כי באש זרה יש רק משפיע ואין מקבל.

אף זמרי בן סלוא עשה אותו החטא, היה מקרב אשה (כזבי, מלשון כזב ושקר) הרחוקה מקדושה, אל הקדושה, שהיא אות ברית קודש החתומה בבשרו, מיד, וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה, (להתנגד למעשה) כאן התקין את העקום שמתחילה, (את האש זרה שהוקריבו נדב ואביהוא, ואת האשה הזרה שקרב זמרי בן סלוא), כיצד? אז ניתנה י׳ בשמו לחבר האותיות יחד, שה״ס יסוד המחבר ז״א ומלכות, כיצד?

ז"א מכונה בשם הוי"ה, והמלכות מכונה בשם אדנ"י, כאשר יש זווג של ז"א עם מלכות, אנו כותבים את שמותיהם במחובר, באופן שמתחילים באות ראשונה של שם הוי"ה, ואח"כ אות ראשונה של שם אדנ"י, וכך ממשיכים עם יתר האותיות, כך באופן שזווג של ז"א ומלכות נכתב כך: יאהדונהי, באופן שאות י' נכתבת בראש הצרוף, ואות י' נכתבת בסוף הצרוף, ואות י' זו,  הפותחת ומסיימת את הצרוף, מצביעה על הקשר שבין ז"א ומלכות. כאשר קושרת אות י' את ז"א עם המלכות כפי שהראנו, אז נתבשר (פנחס) בשלום, שהוא יסוד הנקרא שלום, שכתוב, לכן אמור לו הנני נותן לו את בריתי שלום. בריתי ממש, דהיינו יסוד.

הרחבת הפירוש: השם פנחס כולל ב׳ שמות, פן חס, כנ״ל. שהם רומזים על מלכות הנקראת פן, וז״א שנקרא חס, שהוא לשון רחמים. אשר נדב נתגלגל בחצי השם חס שהוא ז״א, ואביהוא נתגלגל בחצי השם פן שהוא מלכות. ופגם של נדב ואביהוא היה ביסוד, (שהוא מקום הקשר בין ז"א למלכות, כי ההתחברות של ז"א עם מלכות הוא בספירת יסוד) שהקריבו אש זרה שהיא קליפה אל יסוד דקדושה. וע״כ נפרדו האותיות פן חס, שלא היו להם זווג כי היסוד נתעקם מכח אש זרה (ולא יכול להשפיע) וכן חטא זמרי היה שבעל בת אל נכר והכניס יסוד דקדושה בקליפה, שעי״ז פגם ביסוד ונתעקם היסוד. ובעת שפנחס הרג את זמרי, כדי לתקן היסוד שנתעקם בחטא זמרי, נמצא שגם החטא של נדב ואביהוא שהיו מגולגלים בו נתקן, (כי החוטאים לשעבר נדב ואביהוא הפכו להיות מתקנים בהתגלגלם בפנחס, ודומה בדומה מרפא) ואז נתוסף לו י' בשמו בסוד פינחס, שה״ס היסוד שנתקן, שז״ס הנני נותן לו את בריתי שלום, שה״ס היסוד השלם. וז״ש, כדין אתייהיב יוד בשמיה לחברא אתוון שז״א ומלכות, שהם סוד האותיות פן חס, חזרו ונתחברו ע״י הי׳ שה״ס היסוד.

לסיכום, ע"י הברית שלום נוספה אות י' בשמו של פינחס, באופן שאות י' היא היסוד המחבר ועושה שלום בין שני חלקי השם, בין משפיע ומקבל, בין חס, שהוא נדב והוא ז"א, ובין פן שהוא אביהוא והוא מלכות.

הנה טבלה קטנה להמחשה:

ספירות           בני אהרון      נתתקנו בפינחס בן אלעזר

ז"א                   נדב               הוא בחינת חס

מלכות            אביהוא             הוא בחינת פן

ולבעלי סוד נאמר כי מה שנחסר בהם בחטאם בהקריבם אש זרה לפני ה', שהוא בחינת אות ה' לכל איש, תוקן בגלגולם בפנחס, בו חברו ב' אותיות ה' (שנחסרו מהם בפרשת שמיני) לכלל אות י' היא ברית שלום.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

כתיבת תגובה

השאר תגובה