שלום לכולם,
מהו שאמר הכתוב (שיר השירים ד' ח') "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה"? הנה כלה הוא כנוי לנשמת האדם, שהיא חלק אלוה ממעל. והיות והנשמה אינה רוצה לעזוב את משכנה העליון ולרדת ולהתגורר בארץ, מאחר ששם שמחכה לה שם חשכה גדולה. אומר לה הקב"ה "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה", את אינך יורדת לבד לארץ, אלא את באה ביחד אתי, כלומר כל מה שעובר עליך בארץ עובר גם עלי, היות שאני ערב לשלמותך.
כעת הבטוי "לבנון" סובב על הרגשת האור שיש לנשמה בהיותה באחדות עם הקב"ה, כי האור הוא לבן. גם מילת לבנון היא צרוף של שתי תיבות "לב" ו"נון", כאשר נון רומז לחמישים שעירי בינה. ולבנון במהלך זה של פירוש רומז ללב שיש לו חמישים שערי בינה. לפי פירוש זה הנשמה צריכה לעזוב מקום שיש בו הבנה עמוקה ואחדות של חמישים שערים, ולהגיע לארץ בה היא חוה ניתוק, פירוד וחוסר הבנה משווע.
המעניין הוא צרוף האותיות הנוצר מראשי תיבות ומסופי תיבות של שלוש המילים הללו: ראשי תיבות של המילים א'תי מ'לבנון כ'לה הוא א', מ', כ' וסופי תיבות שלו הוא י', נ', ה' וביחד שש אותיות אלו יוצרות את הצרוף, "אנכי מה'" שהיא למעשה הידיעה הקבועה והברורה של הנשמה שהיא חלק אלוה ממעל, "אנכי מה'", והוא חתום בראשי תיבות ובסופי תיבות של המילים "אתי מלבנון כלה" בחותם כפול הוא חותמו של הקב"ה שהוא אמת. והוא גם הדיבר הראשון בעשרת הדברות "אנכי ה' אלוהיך".
ברוך ה' לעולם אמן ואמן