מהו שאמר הכתוב וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם

שלום לכולם,

"וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם" (קהלת א ה)

מהו שאמר קהלת "וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם". נתבונן בדברי האר"י הקדוש המובאים בשער הפסוקים קהלת סימן א' וזרח השמש ובא השמש וזו לשונו:

א) ירצה: וזרח השמש מאימא עילאה, כי משם זריחתו. ובא השמש, אל מדת המלכות, כי שם ביתו. וזה אינו אלא ביאה לבד, לשם איברים באיברים, סוד הנשיקין, ואין מאיר בה כ"כ. ואל מקומו שואף, ירצה: שהשי"ת רצה שיתנהג העולם בחסד ובדין. וברחמים הוא הת"ת, בדין הוא המלכות. ולכן נטרדה, לפי שהדין אינו מן הראוי לעשות לפני המלך, ולא שנטרדה ח"ו, כי הכל אחדות אחד, אבל בערך שהיא עשירית, נקראת טרודה. והדין נעשה לצרכנו, וז"ש חז"ל שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. א"כ כיון שמצדו נטרדה, להיותה מנהגת בדין, צריך שנתקן אותה. ומהו התיקון, לייחדה למעלה, ולא יחוד אברים באברים לבד, כי אין מזריח בה כ"כ. והם רחמים ודין כאחד, וע"ז נאמר, ה' הוא אלהים ולא נאמר ה' הוא ה', שעדיין הוא בדין. אבל בעת הזווג, שהוא בעת כניסת היסוד אליה, לתת בה הטיפה, אז זורח בה כ"כ, עד שמאירה כמותו ממש, ואין ביניהם בחי' עילה ועלול, אלא שניהם מאירים באור א"ס כאחד. וז"ש, ואל מקומו שואף, שהוא בחי' היסוד, הנשאב ונשאף בתוכה, והיא שואבת הטיפה, אז הוא זורח שם בעצם.

כדי להבין את דברי האר"י הקדוש נצייר לנגד עיננו את שם הוי"ה ברוך הוא שם בן ד' אותיות: וכעת נקרא את הפירוש: ירצה וזרח השמש, הוא אות ו' דשם הוי"ה, הזורח מאימא עילאה היא בינה (אות ה' ראשונה דשם הוי"ה) כי משם זריחתו (כי אות ו' זורח[נולד] מאמא עילאה היא ספירת בינה, אות ה' ראשונה דשם הוי"ה ב"ה.

ובא השמש (אות ו') בא אל ספירת המלכות, שהיא עשירית לספירות כאשר מונים מלמעלה למטה, כי שם ביתו, כי המלכות או אות ה' אחרונה משם הוי"ה, היא בית ונרתיק לאות ו' דשם הוי"ה, שהוא השמש, שנקרא כך על שום שמשמש ומאיר למלכות.

וזה אינו אלא ביאה לבד, לשם אברים באיברים, ואין מאיר בה כל כך, ומדוע אינו מאיר בה כל כך? אומר הפסוק כי אל מקומו הוא שואף, ומהי שאיפתו? רצה השי"ת שיתנהג העולם בחסד ודין ורחמים שהם ג' קווין ימין שמאל ואמצע, לכן נולדה ספירת תפארת המשולה לאות ו' דשם הוי"ה, שעיקר השפעתו הוא חסד ורחמים, ונולדה ספירת מלכות שהיא עשירית ואחרונה מכלל הספירות, ולכן נקראה טרודה, היות שהיא נטרדת ממקומה הגבוה אצל המלך ויורדת למקום הנמוך ביותר ובערך מה שהיתה קודם למה שהיא עתה נקראת שהיא טרודה, כלומר נטרדה וירדה ממקומה משם לכאן.

והמלכות נקראת דין, היות שיש בה תנועה, והדין הוא לטובת הנבראים, כפי שאמרו חז"ל כי אילולא מוראה של מלכות שמים, איש את רעהו חיים בלעו. אם כן כיוון שנטרדה מצד המלך להיות מונהגת בדין, עלינו, על הנבראים, לתקן אותה, ומהו התיקון? לייחדה למעלה ולא ייחוד אברים באברים לבד, כי אין מזריח בה כל כך. והם רחמים ודין כאחד לכן אנו אומרים ביום הכיפורים ה' הוא אלהים (בריבוי שהוא דין) ולא אומרים ה' הוא ה', כי עדיין ביום הכיפורים שולט הדין.

אבל בעת הזיווג, שהוא בעת כניסת היסוד אליה (אל המלכות) כאשר אות ו' דשם הוי"ה מזדווגת עם אות ה' אחרונה דשם הוי"ה, לתת בה את הטיפה, אז זורח בה כל כך, עד שמאירה (אות ה' אחרונה, ספירת מלכות) כמותו ממש (כמו אות ו', הנמשל לספירת תפארת) ואין בניהם בחינת עילה ועילול, כלומר קודם ונמשך, אלא שניהם (אות ו' דשםם הוי"ה ואות ה' אחרונה דשם הוי"ה) מאירים באור אינסוף כאחד.

וזה שכתוב אל מקומו שואף, שהוא בחינת היסוד הנשאב ונשאף בתוכה, והיא שואבת את הטיפה, אז הוא זורח שם בעצם.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן