מודה אני לפניך

בס"ד

ומה שבאנו לבאר ברכת "מודה אני",

הנאמרת בהשכמה,"מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך".

מודה אני לפניך, ראשי תיבות מא"ל.

בברכת מודה אני יש מספר מדרגות: ראשית מופיע הכוח הפּוֹעֵל המלובש בפוֹעַל בלשון הווה, מודה, שהוא לשון מרובע : יודע, מודיע, מודה ומתוודה. לאחר מכן מופיע כנוי גוף, אני (גוף ראשון, יחיד, מדבֵּר), ומיד לאחריו, מילת היחס לפניך, המורה כי עצם ההודאה כלפי היודע, המוודה, והמודה היא בחינת פנים בקשר שלו עם הבורא ית"ש. ככתוב על משה, "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו" (כי תשא, לג יא ).

התפילה נוקטת לשון לפניך כדי לבטל באחת את כל המחיצות, ההפרדות והנסתרות הקיימים בין הנברא לבורא, ולהשכין בניהם מצב של קדמות ראשונית המכונה בשיר עץ חיים של האריז"ל, "אור אינסוף".

מלך חי וקיים, שקוראו בשם מלך וממליכו על אבריו הפנימים : מח לב כבד, ותכונתו שהוא ח"י, כמנין ח"י חוליות שבעמוד השדרה, ונודע שכל בריה שאין בו עצם אינו חי י"ב חודש (אור הבהיר סימן עצם). ואילו הקב"ה נקרא ח"י ומחייה, שאף על פי שנתן בנו ח"י חוליות של חול הוא מחייה אותנו.

וקיים, שאינו מותנה בשום דבר, כי כל המותנה יש בו שניים, ואילו הוא הבורא יתברך הוא אחד יחיד ומיוחד.

שהחזרת בי נשמתי, וכאן כוללת הברכה את סדר השתלשלות העולמות מעילא לתתא ומתתא לעילא, כי החזרת הנשמה בקרבו, אינה סובבת רק על ציר הזמן הנמשך והולך בין לילה לבוקר, או בין שינה ליקיצה, אלא סובבת גם על גלגול הנשמה, שנאמר, שהחזרת בי נשמתי, בגלגול הזה.

נמצאת ההודאה עומדת וקיימת על הגלגול הזה ועל היום הזה, ועל הנובע והיוצא ממנו בחינת סיבה ומסובב. ונמצא המברך ברכת מודה אני קשור בשלשלת לחבל הזמן ותולדות האנושות עד שהוא מתדקק והולך ועובר מחבל הלידה והשינה ומגיע לסיבה ועִלוּל שהן רוחניות גמורה.

בחמלה, שהיא מילה נרד-פת (עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ, שיר השירים א יב) למילה רחמים שהיא כלולה ממידות חסד ודין והיא קו אמצעי. שחמלה היא קו אמצעי בין שם הפעולה מחילה שהיא סליחה ובין שם הפעולה שהיא לחימה.

וכך מחזירה ההודאה, המוודה והיודעת את כל המעשים ואת כל הפעולות לבורא ית"ש וחותמת את הברכה במילים "רבה אמונתך", לומר סיבת החזרת הנשמה באדם נעוצה באמונתו הרבָּה של הבורא ית"ש במעשה ידיו, כלומר בנברא.

מעגל כזה של הודאה לבורא, על החזרת הנשמה מידי בוקר, הנעוצה בבסיס אמונתו של הבורא בנברא, מחזיר את הנברא למצב של דף לבן חלק בעלות השחר.

נמצא אותיות הדפוס שייכות לבורא ונכתבות בנו תדיר, ואנו בהודאתנו על החזרת הנשמה בהשכמה, מחזירים לו את הציוד, כלומר את האותיות, ומזדכים על דף לבן, לפתוח בו את היום החדש.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

_

תמונה, זריחה מהר הזיתים, זכויות AttributionNoncommercialNo Derivative Works Some rights reserved by J McDowell

כתיבת תגובה