מילה אחת על ירושלים

בס"ד

בדרך משדה התעופה לירושלים עלינו במעלה הקסטל כאשר האורחים שואלים ללא הרף, איפה ירושלים? איפה ירושלים? הסברנו להם שאנו מגיעים מהשפלה ומטפסים אט אט במעלה ההר, וכמו שבהרי האלפים נוסעים בפיתול כך גם כאן. ההסבר הציורי והרציונלי לא עזר, הנוסעים במכונית זוקפים את עיניהם ומחפשים אחר רמזים מבעד לגבעות. מה שתורם לאוירת המסתוריות במכונית היא העובדה שהרדיו קולט מנגינות ערביות בלבד, האורחים, שזה עתה נחתו מנסים להשתלב. הם מתבוננים ביער האורנים ואומרים, "כמו באירופה", אבל איכשהו הרדיו בערבית מכתיב את הטון.

הם מחפשים בתודעתם עיר בירה גדולה, פרושה ומוארת בעלת שדרות רחבות, מה עוד שירושלים היא מרכז רוחני לשלוש הדתות המונותיאסטיות, כך הם מתרצים. האורחים מחפשים הוכחות בשטח, הם רוצים שיקוף לתמונה שיש בליבם. אנו מנסים להסביר כי ירושלים הרים סביב לה, ולא ניתן לראות אותה פרושה ורחבה כמו על מגש או כערים גדולות אחרות, וכאשר אתה מנווט בין ההרים אתה למעשה מקיף את ההר ומגלה עוד הר כמו עלי הכותרת של השושן (ורד) העוטפים את מרכז הפריחה.

ההסבר אינו מסבר את אוזני האורחים, הם עדיין מצפים וכאשר אנו עולים במעלה ההר ואנו קוראים להם מתוך הגן, "ברוכים הבאים לירושלים", הם לא מבינים מה הקשר בין כר הדשא המברך לעיר הבירה.

אנו פונים לכיוון הר הרצל בחסות החשכה, והאורחים מבקשים לנסוע בכביש ישר לשכונת המגורים, הם לא מבינים מדוע אין קו ישר בירושלים, כל ההרים והגבעות נראים להם דומים בלילה ואיה היא ירושלים?

אחר חצות לאחר השיבוץ בחדרים וכיבוי האורות, כאשר מכסה העלטה את סימני מרחב הזמן מהעיר, אתה יכול להרגיש באופק את אברהם מהלך עם יצחק בנו, אל הַמָּקוֹם הַהוּא... אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה. (בראשית כב יד)

כתיבת תגובה

השאר תגובה