מי מגיע הביתה בלילה מעמק דותן?

בס"ד

בהיותנו בשירות סדיר בהאחזות נח"ל למרגלות המירון, קבלנו באחד הימים קריאה בקשר שתוכנה דרש מחמישה חיילים להתייצב במפקדת הגדוד בפלס שבבקעת הירדן. יצאנו לדרך חמישה חיילים כאשר הנחת העבודה היתה שלאחר סיום ההתיצבות במפקדת הגדוד, נשאר ללון את הלילה בבקעה.

פלס הייתה אימת גרעיני הנח"ל, שמענו סיפורים רבים על המחנה בפלס, לא רצינו להיות שם, אך פקודה היא פקודה.

הגענו בדרך לא דרך לגדוד בפלס, עשינו מה שנדרש, ובפיקוד נאמר לנו כי סיימנו את מחוייבותינו ואנו חופשיים. השמש שקעה ועטפה את העמק באויר אדמדם, ומבלי שנדברנו ביננו החלטנו בשתיקה שבלב לצאת מפלס ויהי מה.

כלי רכב לא עברו שם לעיתים קרובות, אך החלטתינו היתה נחושה. החלטנו לעלות על כל כלי שיוצא מפלס ובלבד שיקדם אותנו הלאה. בראש היו מחשבות שאם יבוא צפונה מה טוב נוכל לנסוע לכוון חיפה, וגם אם יסע מערבה, יש לנו דודה בחדרה.

היינו חרדים, ולא דברנו על כך. לפתע הופיע נהג ברכב צבאי והודיע לנו שהוא יכול לקחת אותנו מהמפקדה בפלס עד לכביש הבקעה. עלינו כולנו. ידענו שאנו נוסעים יחד, ומשום מה התנחמנו. לאחר זמן מה הוריד אותנו הנהג בדרך ואנו נמצאנו צופים בעמק דותן לאחר שקיעת החמה.

ריח מכירת יוסף עדיין עומד באויר, ועצב עמוק עטף אותנו, בלבנו פנימה אנו מבקשים לצאת משם ולהפליג הלאה בדרכינו. ה' אשר שומע תפילת כל פה מזמן לנו נהגים שמסכימים להעלות לרכבם חיילים חמושים, וכך לאחר חצות אנו מגיעים לצומת הצ'ק פוסט הסמוך לחיפה.

ראינו את ההר הירוק תמיד, שבאישון לילה לובש את בגדי מלכותו המשובצים יהלומים, המנצנצים באור יקרות, ונשמנו לרווחה. א' וד' עלו על טרמפ לנווה שאנן. כאשר ח' ,ע' ואנכי המשכנו לכוון דרך חיפה עכו. בצומת הצריף נפרדתי מח' וע', אחלתי להם הצלחה וכל טוב, וחציתי את הכביש הראשי לכוון קרית חיים. השעה אחת וקצת לאחר חצות.

שום אוטובוס או מונית לא עוברים בתחנה, רק אור הצומת הכתום מבליח אור מדי פעם לכוון התחנה, הלוואי תבוא מונית ואשלם על נסיעה פרטית, כולי תפילה. סמוך לאחת ושלושים מגיע רכב עם מספר צבאי, "לאן הוא שואל", "לשד' ר.ס", אני משיבה, "תודה".

הנהג עוצר בככר ליד הבית, אני מודה לו וממשיכה בצעדים מהירים לבנין המגורים, ריח ורכות הלחות מספרים כי הים קרוב ואיתו הבית. החלטתי לצלצל באינטרקום, כדי להכין את ההורים (בימים שלפני הטלפון הנייד).

אמא משיבה באינטרקום, "כן?", "אמא, זו אני", אמרתי, "את יכולה לפתוח?" צלצול של דלת האינטרקום לפתיחה, מספר צעדים ואני במעלית בדרך הביתה. המעלית מגיעה לקומה החמישית, אני פותחת את דלתה, ויוצאת לרחבת הקומה נרגשת לפני הכניסה לבית.

אמא פותחת את הדלת, ואבא עומד מאחריה. "מה את עושה כאן?", היא שואלת, "מי מגיע הביתה בלילה מעמק דותן?"

כתיבת תגובה

השאר תגובה