מעשה בְּסָדָּר

בס"ד

מעשה בסדָּר דפוס אחד שכל יום היה מסדר אותיות בספרי קודש. את מלאכתו עשה נאמנה באהבה רבה.

האותיות היו אהבת חייו, כלי קודשו.

מידי בוקר היה מנקה אותן משאריות הדיו של היום הקודם, ומזריח אותן כנגד השמש.

בשעה שבא השמש היה מחזירן לתבנית שחרותן.

כל היום נתונה היתה דעתו של רבי שרגא לסידור האותיות. הוא היה מסדרן בכתב מראה, באופן שמילת בראשית נראתה כך

לאחר מריחת הדיו, והשימוש בגלילה, נראתה מילת בראשית כך

סידור האותיות משמאל לימין הביא את ר' שרגא לחשוב על מלאכת הבריאה, ועל היחס ההפוך שבין אורות לכלים.

את ההפסקות שניתנו לו בעבודה הוא צמצם, ובזמן שנותר לו היה תר אחר אותיות שלא צלחו את מלאכת הסידור. האותיות הבלות מצאו עדנה בקופסת העץ שהכין להן ר' שרגאאלף שדבק בה חולם, בית אחת רפה, גימל גמלונית ודלת דקה אחת. ר' שרגא היה מניחן בקופסת העץ, מנגב מהן בעדינות את הדיו ומביט בהן לאור הלבנה.

מידי ערב בשעה שהיו עובדי הדפוס שבים אל בתיהם בפאתי העיר, היה יושב ר' שרגא עם חמדתו הגנוזה, קופסת העץ, ומוציא ממנה אותיות שהיו טוות סיפור של יום.

את האותיות היה מניח בתבנית קטנה.

לאחר שבדק את סדורן והגהתן, היה מורח עליהן דיו (שקנה מדמי הכיס שהפרישה לו אשתו) ומניח עליהן נייר שאותו שמר מכל משמר

לאחר מכן היה לוקח בידו את גלילת האבן וגולל אותה ג"פ ע"ג הנייר. את הנייר היה מרים, מניחו לייבוש, ומתפלל ערבית.

בברכת "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם אֲשֶׁר בִּדְבָרו מַעֲרִיב עֲרָבִים", היה מכוון אל שחרות האותיות.

את הדף שיבש זה מכבר היה מניח ר' שרגא בין דפי ההגדה שהיתה עימו, ושם פעמיו אל ביתו.

בבואו היה מברך באושר את הנמצאים וממהר לטול ידיו.

השולחן היה ערוך ומוכן מלפניו.

לאחר שברך "המוציא", היה פותח ר' שרגא את ההגדה, מוציא ממנה את סיפורו היקר, מזהיר פניו אל אשתו, וקורא ממנו באהבה.

כתיבת תגובה

2 תגובות בנושא “מעשה בְּסָדָּר

  1. השמות. אלא אותיות כולן אינן שקטות לעולם, בולטות ונוצצות לחוץ, ועולות ויורדות. אין מי שיכול לעמוד עליהם, חוץ ממשיח ביגיעה רבה.
    (השם) הזה נגנז אחר שעומד ב' שעות וכ"ב רגעים. ושם הזה החקוק בע"ב אותיות, יוצא. ועומד תלוי באויר שעה ומחצה.
    כל אלו השמות אינם יוצאים ואינם נראים אלא פעם אחת ביום, אבל האלפא ביתות נראות פורחות באויר, ומצטרפות (אותיות עם אותיות) ג' פעמים ביום.
    כשפורחות האותיות של אלפא ביתא, אלו פורחות מכאן ואלו (פורחות) מכאן וכולן מצטרפות.
    כשירד שם רב מתיבתא, התחיל, משיח ראה בצירופי אלפא ביתא אותיות כמו שראה דניאל, שהוא ראה האותיות ממתוס ננקפי אאלרן, אשר ידע לצרף מהם, מנא מנא תקל ופר סין,
    כי ג' אותיות ראשונות של ג' צירופים אלו הם מנא
    וג' אותיות שניות שבהם מצטרפים ג"כ מנא
    וג' אותיות שלישיות מצטרפות, תקל,
    וג' אותיות רביעיות מצטרפות ופר,
    וג' אותיות חמישיות מצטרפות, סין.
    (שפירושם בסנהדרין כב)

    (זהר, שלח לך, רפח-רפט)

השאר תגובה