עליות משה

אעלה בתמר

"אֶעֱלֶה בְתָמָר, אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו" (שיר השירים ז')

יש מי שרואה כי שלוש פעמים עלה משה לסיני למשך ארבעים יום וארבעים לילה, שלוש עליות כנגד שלושה קווים והם, קו ימין, קו שמאל וקו האמצעי, או חסד דין ורחמים (ראשי תיבות חד"ר). עלייה ראשונה היא מיום ז' סיון עד י"ז תמוז בה נכללות פרשות יתרו, משפטים, תרומה, תצווה וכי תשא. עלייה זו היא בחינת קו ימין או חסד, ניתן לומר כי עלייה זו היא כנגד ארבעים שנה שהיה משה במצרים, וגדל בחסדי המים. בעלייה זו התורה הנתנת היא בחינת עצמותו יתברך, בחינת לשמה, לֻחֹת, כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם--מִזֶּה וּמִזֶּה, הֵם כְּתֻבִים. וְהַלֻּחֹת--מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב, מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא--חָרוּת, עַל-הַלֻּחֹת. (שמות לב טו טז). אך תורה לשמה לא ניתן לקיים היות ואנו נבראים, לכן יש צורך בשיבור הלוחות והבניית תורה שלא לשמה.

עלייה שנייה היא לאחר שבירת הלוחות בי"ז תמוז, והיא כנגד קו שמאל או מידת הדין והיא כנגד ארבעים שנה שהיה משה רועה מ-דין. עלייה נאמר, וַיְהִי, מִמָּחֳרָת,(ח"י תמוז עד כט אב שהם חודשי החמה והם כנגד הספק שבדעת עליהם אמר משה אולי) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה; וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל-יְהוָה, אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם. על עליה זו נאמר אֶעֱלֶה בְתָמָר, אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו (שיר השירים ז') עליה גם אומר המדרש (ילקוט שמעוני תהלים פרק צ) ר' ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמני: לא הניח משה זוית ברקיע שלא התנפל על פניו, אתה מוצא הרבה נביאים והרבה צדיקים, התפללו לפני הקב"ה ולא בא הכתוב ליחס אלא למשה בלבד. ולמה כן? לפי שהיו מעשיו משונים מכל הבריות. כיצד? יש מתפלל שעה אחת או שתים ואם הוא מתפלל הרבה יום אחד, אבל משה עמד ומתפלל לפני הקב"ה ארבעים יום וארבעים לילה.

עלייה שלישית החל בא' אלול עד מוצאי כיפור והיא כנגד ארבעים שנה שהוביל משה את ישראל במדבר, והם בבחינת רחמים גמורים. בעלייה זו נקרא משה לפסל לוחות כבראשונים, הוא מפסל אותם מתוך הפסולת שבדעת ובדין המצמצם, ורק לאחר הצמצום שעושה משה יכול הקב"ה לכתוב לוחות שניים, שהם שלא לשמה, מתוך רחמים שנאמר "וְכָתַבְתִּי, עַל-הַלֻּחֹת, אֶת-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר הָיוּ עַל-הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ". משה שעולה להר עם הלוחות שהוא פסל מן הפסלת שבדעת, ורוצה בכל נפשו להדבק באלוהות שהיא בחינת טוב ומיטיב, ולהרפות מן הספק שבדעת שמרחיק אותו  ואת עמו מחיי החיים, קורא בשם שלוש עשרה מידות הרחמים שהאלוהות נדרשת בהם, ומבקש סליחה נכלל עם העם  ואומר "וְסָלַחְתָּ לַעֲו‍ֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ".

כאשר יורד משה מן ההר קורן עור פניו כתוצאה מדבקות בהשם, היות ומשה דבק בהשם בפנימיותו, הוא אינו מרגיש בקרינה החיצונית הבאה ממנו כתוצאה מן הדבקות, אהרן ובני ישראל יראים מגשת אליו, יראה הבאה כתוצאה משנוי צורה, הוא דבק והם אינם דבקים. לפיכך, משה נותן על פניו מסווה, או משווה כדי להיות בשווי צורה עם הנבראים שיוכל דבר עימם.

שאו ברכה באשר הנכם

...

תמונה fabcom

כתיבת תגובה

השאר תגובה