שלום וברכה לכולם,
וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג' כ')
מהי שמש ומהי חמה, מדוע לכאורה לגוף מאיר אחד יש שני שמות נרדפים? שמש מלשון שימוש שהיא משמשת ומאירה, וחמה מלשון חום, חימה, וחומה , בספר שכתב בעל הסולם, אור הבהיר, מבחין הרב בין שמש לחמה, ובין התפקיד של כל שם בנפש האדם. נתבונן בהגדרת הרב.
חמה ונרתיקה: כי סו"ה שמש צדקה ומרפא בכנפיה, דהיינו לאפוקי מאשה השורף שה"ס בחי"ד כנ"ל, כי החמה מתגלגלת באורה המאיר לארץ ולדרים בתכלית השנינות, אשר אז כשנגמר המקבל בסוד שנה אחת מתחילים עשתי עשר יום לשלוט, עד שנגלה אשה השורף דבחי"ד, ואז תיכף מתגלה ובא ומכסה אותה סוד הנרתק דבחי"ב שה"ס כנפי יונה נחפה בכסף וסו"ה אם חומה (מלשון חמה) היא נבנה עליה טירת כסף. וכשהחמה מתעטפת בכנפים אלו, אז הוא בסוד שמש צדקה ומרפא בכנפיה והבן.
הרחבת הדברים. חמה ונרתיקה: כי סוד הכתוב שמש צדקה ומרפא בכנפיה, (מלאכי ג' כ') דהיינו לאפוקי (להוציא) מאשה (מאש) השורף שהיא סוד בחי"ד (לקבל לעצמו בלבד) כנ"ל, כי החמה מתגלגלת באורה המאיר לארץ ולדרים בתכלית השנינות, אשר אז כשנגמר המקבל (הזמן) בסוד שנה אחת (שנת לבנה הכוללת 355 יום) מתחילים עשתי עשר (אחד עשר) יום (הנוספים) לשלוט, מדוע? כי בשנת לבנה יש 355 ימים כגימטריא של שנ"ה, ובשנת החמה יש 365 ימים כמנין שס"ה, כלומר לשנת החמה יש יתרון של אחד עשר ימים על שנת הלבנה. ונשאלת השאלה מה עושים בסרח העודף, כלומר באחד עשר הימים העודפים, הרי בקב"ה יש שוויון מוחלט אין בו חוסר ואין בו עודף, אם כך, לשם מה נועד ההפרש שבין שנת חמה לשנת לבנה?
ונחזור לענין. שנת לבנה נמנית מראש השנה הנוכחי עד ראש השנה הבא, כאשר בין ראש השנה האחד למשנהו יש 355 ימים כגימטריה של המילה שנ"ה. עד כאן הכל טוב ויפה, אך מה עושים עם הימים העודפים של שנת החמה? איפה נאחסן אותם? ולזאת הכין הבורא ית"ש תשובה, ממשיכים למנות אותם, מראש השנה עד יום הכיפורים.
נמצא כי בעוד אנו מונים את שנת הלבנה מראש השנה עד ראש השנה, בסוד 355 ימים, הרי שאת שנת החמה אנו מונים מראש השנה הנוכחית עד יום הכיפורים של השנה הבאה בסוד 365 ימים. באופן שעשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים הם התפר (החיבור) שבין השנים. לכן מכונה שנת לבנה בשם פרצוף דוד ושנת חמה מכונה בשם פרצוף יוסף, לכן נאמר עליו בן פרת יוסף, שפרת אותיות תפר, שפרצוף יוסף (שנת החמה) מחבר ותופר את השנים לאינסוף ברוך הוא. לכן נאמר בן פורת עלי עין, ואל תקרי עין אלא אין, שבחיבור ותפירת השנים והזמן הוא מגיע אל האינסוף שהוא מעל הזמן והתכלית.
ונחזור לענין, בשם ה' יש ד' אותיות י',ה' ו', ה'. י' = חכמה (בחינה א') , ה' ראשונה = בינה (בחינה ב') , ו' = תפארת (בחינה ג') ה' אחרונה = מלכות (בחינה ד', שהיא לקבל לעצמו בלבד). אומר הרב כי כאשר נגלית בחינה ד' זהו אש השורף (ולא מחמם או מאיר, אלא הוא אש מזיק) וכדי שהאש לא יזיק סידר הקב"ה סידור, שתבוא הבחינה ב', שהיא אימא עילאה וספירת בינה, ותחפה עליה (על בחינה ד') בנרתיק, וכמו שיום הכיפורים מחפה ומכפר על כל חטאי שנת החמה, שהם שס"ה (365) ימים הנספרים מראש השנה הקודם, עד יום הכיפורים הנוכחי, כך אימא בינה שהיא אות ה' ראשונה משם ה' מחפה ומכפרת על אות ה' אחרונה משם ה'. כי ה' ראשונה משם ה' היא מעל הזמן, והיא יכולה לכפר על ה' אחרונה שהיא בתוך הזמן.
אותו נרתיק שבו מחפה ומכסה אימא בינה על ספירת המלכות, (בהם נמצאים חטאי האדם הנובעים מרצונו לקבל לעצמו בלבד) מכונה בשם כנפי יונה נחפה בכסף. מדוע יכול הכסף לחפות ולכפר על חטאי האדם? ומשיב הכתוב בשיר השירים, אם חומה היא (מלשון חמה) נבנה עליה טירת כסף, כלומר אם המלכות שהיא חומה בוערת (מלשון חמה) לקבל לעצמה בלבד, איך פותרים את הבעיה, כי בערה לעצמה בלבד תביא כלייה, אומר הפסוק, נבנה עליה טירת כסף, שהכסף יכול לעמוד בחום, ומנטרל את הבערה. וכשהחמה (אות ו' משם הויה, ספירת תפארת) מתעטפת בכנפים אלו (מעשים טובים) אז הוא בסוד שמש (המשמש, להאיר, הנותן) צדקה (למלכות) ומרפא בכנפיה (בסוד קו אמצעי שהוא רחמים) והבן.