על הקשר שבין מעשה בראשית לבין יונה הנביא המוקא אל היבשה ממעי הדג, תיקוני זהר

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

יונה מוקא אל היבשה ממעי הדג

יונה מוקא אל היבשה ממעי הדג

על הקשר שבין יונה הנביא למעשה בראשית וליציאה ממצרים, מספר לנו ספר תיקוני זהר דף נד א. נקרא את הדברים ואת תרגומם.

דָּבָר אַחֵר וַיְמַן יהו"ה דָּג גָּדוֹל לִבְלוֹעַ אֶת יוֹנָה (יונה ב, א), דָּא עֲנִיּוּתָא, דְּאִיהוּ עִִצֶב, וְנוּקְבָא דִילֵיהּ עִצָּבוֹן, דְּכוּרָא דָג נוּקְבָא דָגָה, דָּא הוּא (שם, ב) וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל יהו"ה אֱלֹהָי"ו מִמְּעִי הַדָּגָה, מִכַּפְנָא דַעֲנִיּוּתָא דְמָטֵי לִמְעוֹי דְּיִשְׂרָאֵל, בְּהַהוּא זִמְנָא וַיֹּאמֶר יהו"ה לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה וְגוֹמֵר(שם, יא), בְּדוֹחֲקָא דִדְאָגָה דִלְהוֹן דְּדוֹאֲגִין מִן עֲנִיּוּתָא, מִדּוֹחֲקָא יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ש"ב כב, כח) וְאֶת עַם עָנִי תּוֹשִׁיעַ, דָּא נְבוּאָה דְיוֹנָה דְנִתְנַבָּא דְיִפְקוּן יִשְׂרָאֵל מִן גָּלוּתָא בִדְאָגָה (ס"א: בדוחקא) דַעֲנִיּוּתָא, וּבִימִינָא יִפְקוּן, (דף נד ע"א) בְּגִין דְּצַדִּיק חַ"י עָלְמִין אִיהוּ עָנִי דְאִתְקַשַּׁר בִּימִינָא, דְאִיהוּ פֶּסַח, כְּגַוְונָא דְיִשְׂרָאֵל דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (יחזקאל טז, ז) וְאַתְּ עִרוֹם וְעִִרְיָה, וְהַאי יוֹנָה אִיהִי יוֹנָה דְתֵיבַת נֹחַ.

תרגום לעברית: דבר אחר וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה (יונה ב' א') זו עניות [כלומר העניות נמשלה לדג גדול שבולע את יונה, ומהי?] זהו עצב, והנוקבא של העצב היא עצבון [שנאמר בעצבון תאכלנה] הזכר [נקרא] דג והנוקבא [נקראת] דגה. זה הוא שכתוב (יונה פרק ב') ויתפלל יונה אל ה' אלהיו ממעי הדגה, מרעב העניות שהגיעה אל מעי ישראל, באותו זמן ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה (יונה ב' י"א) בדחק הדאגה שלהם שדואגים מן העניות, מדחק יצאו מן הגלות, הוא זה שכתוב (שמואל ב' כב כח) ואת עם עני תושיע, זאת נבואה של יונה שנתנבא שיצאו ישראל מן הגלות בדאגה (ס"א בדוחק) העניות, ובימין יצאו, מפני שהצדיק שהוא ח"י עולמות, הוא עני, ונקשר בימין, שהוא פסח, כגון ישראל הנאמר בהם (יחזקאל טז ז') ואת ערום ועריה [ערום בזכר, ועריה בנוקבא, כלומר לכאורה אין משפיע ואין מקבל] וזה יונה (הנביא) הוא יונה של תיבת נח.

דָבָר אַחֵר (יונה ב, יא) וַיֹּאמֶר יהו"ה לַדָּג וַיָּקֵא אֶת הַיוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה, קָם סָבָא מִבָּתַר טוּלָא פָּתַח וְאָמַר, וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא (במדבר יא, ז), מַאי כִּזְרַע גַּד, אֶלָּא גַד אִיהוּ יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, גְמוֹ"ל דַּלִּי"ם, כִּזְרַע גַּד דָּא יוֹנָה י' וַדַּאי, טִפָּה חִוַּורְתָּא, דְּבֵיהּ אִשְׁתַּלִּים גַּד וְאִתְעֲבִיד גִּיד, וְעַל דָּא הַאי זַרְעָא דְאִיהִי יוּ"ד דְּאִיהִי טִפָּה קַדִּישָׁא, אִתְּמַר (יונה ב, יא) וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה דְאִיהִי נוּקְבָא, וּמִמַּה דַּהֲוַת יַבָּשָׁה ה' אִתְקְרִיאַת אֶרֶץ, לְאַפָּקָא זַרְעִין וְאִיבִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, י) וַיִּקְרָא אלהי"ם לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוִה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים, דָּא מִקְוִה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעִת צָרָה (ירמיה יד, ח).

תרגום לעברית: דבר אחר (יונה ב, יא) ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה, קם סבא מאחרי הצל [כי טולא בארמית הוא צל, ומתכוון הכתוב לומר כי הסבא רוצה לגלות סוד, כי סוד הוא מכוסה ונבחן שנמצא מאחורי הצל, שצל נקרא הסתרה] פתח [את צינור השפע] ואמר פסוק מובן ליודעי סוד, והמן כזרע גד הוא (במדבר יא ז) מה הוא כזרע גד, אלא גד הוא ימין ושמאל [שהוא גומל דלים, גומל סובב על ימין, דלים סובב על שמאל] כזרע גד, זה יונה, י' ודאי [כאן משוה הכתוב את יונה לזרע גד, מדוע? כשם שג-ד הוא גומל דלים כלומר יש בו משפיע ומקבל, מיטיב ומוטב, כי ג' שלוש מספר אי זוגי הנבחן לזכר, וד' ארבע מספר זוגי הנבחן לנקבה, כך גם יונה [כלומר אות י' שבשם יונה] שהיא טיפה לבנה אשר בה נשלם גד (בגימטריה שבע) ונעשה גיד (בגימטריה שבע עשרה שהוא בגימטריה טו"ב) ועל זה אותו זרע שהוא יו"ד, שהוא טיפה קדושה נאמר (יונה ב, יא) ויקא את יונה אל היבשה, שהיא הנוקבא, וממה שהיתה יבשה ה' נקראת ארץ להוציא זרעים ופירות, הוא זה שכתוב (בראשית א, י) ויקרא אלהים ליבשה ארץ, ולמקוה המים קרא ימים, זה מקוה ישראל מושיעו בעת צרה (ירמיה יד, ח). פירוש, מדוע דורש הסבא את הפסוק והמן כזרע גד ומשווה בינו לבין יונה, מה בין הביטוי 'כזרע גד' ליונה? ויש לומר כי כפי שבזרע המן יש ימין ושמאל משפיע ומקבל מיטיב ומוטב, את אותו יחס מוצאים בפסוק המספר על יונה, 'ויקא את יונה אל היבשה', כאשר מקיא הדג את יונה ממנו, נמשלת אותה הקאה, לזריעת האות י' שבשם יונה, ביבשה, הנמשלת לאות ה' דשם הויה, ואז כתוצאה ממפגש של אות י' באות ה', של משפיע ומקבל, כתוב וירא אלהים כי טוב, כי טו"ב גימטריה שבע עשרה, ו-גיד גימטריה שבע עשרה, וכאן רומז הסבא כי הקשר של משפיע ומקבל נרמז בביטוי כזרע גד, ובפסוק המתאר את יונה מוקא אל היבשה, אותו רעיון, אך בציור שונה. כי ממפגש של משפיע ומקבל נולד רצון (ארץ) והרצון עושה זרעים ופירות, והוא מצביע על רצונו להטיב לנבראיו הנקרא טוב, ופה רומז הסבא על מקוה המים, הנקרא מקוה ישראל, ואומר כי דווקא כאשר ישראל מקווים אל מקור אחד ככתוב ויקוו המים אל מקום אחד, אז נראית היבשה, כלומר הישועה. כאן יוצר הסבא הקבלה בין שני פסוקים האחד מבראשית יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה, והפסוק השני הוא מהנביא, (ירמיהו יד, ח) מקווה ישראל מושיעו בעת צרה, ואומר כ ידווקא כאשר ישראל מקווים ומתפללים למקום אחד או למקור אחד, כמפי שנקוו המים במעשה בראשית, אז נראית היבשה שהיא למעשה הישועה.

כי המים הם משל לארועי הזמן, וכאשר מייחדים את כל ארועי הזמן אל מקור אחד, אז נראת היבשה אותיות שב י"ה, כלומר רואים את ההגיון שבכל דבר ודבר, וזאת הישועה.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

כתיבת תגובה

השאר תגובה