על הקשר שבין נסתרות להבדלה במוצאי שבת ולכינונה של הסנהדרין ביבנה

בס"ד

havdalah

הבדלה, ונציה 1601 לערך

הגמרא במסכת סוטה מתארת רגע נדיר בחיי בנ"י שניות ספורות לפני שהם חוצים את הירדן בשובם לארץ ישראל. הימים הם ימי קציר (תקופת ניסן, חודש האביב) והירדן מלא עד גדותיו, המים בירדן שופעים. שניה לפני המעבר מזהיר אותם יהושע, "אם אין אתם מקבלין את הנסתרות המים באין ושוטפין אתכם". מהן הנסתרות עליהן מזהיר יהושע את בנ"י, ובכן הנסתרות היא הכוונה, בעוד מעשיו של האדם מכונים 'נגלה', שהם גלויים לעיני כל, הרי שכוונת האדם נקראת נסתר, היות והיא בחזקת מחשבה, כלומר בכוח, מה שאם כן המעשה של אדם הוא בפועל, והוא גלוי.

אומר ר' לקיש בירדן קיבלו עליהן את הנסתרות, מה פרוש? בירדן קבלו עליהם בנ"י את הנסתרות כלומר את הכוונה, לומר קבלו על עצמם בחינת לשמה, הווה אומר, קבלו על עצמם להשפיע נחת רוח. ויש להבין כי ארץ ישראל נמשכת מעולם אצילות (מלשון אצלו וסמוך לו), ומשום כך, כדי להכנס לארץ ישראל (ארץ מלשון רצון, וישראל מלשון ישר-אל), כלומר כדי להכנס למצב של רצון דלהשפיע ישר-(ל)אל, צריך קודם כל לקבל על עצמו את הכוונה דעל מנת להשפיע, כי ידוע שרצונו של השי"ת הוא להיטיב לנבראיו, לפיכך אם אתה רוצה להיות בסמוך לו או קרוב אצלו, עליך להיות קרוב אליו בתכונה של על מנת להשפיע.

ברוחניות קרוב פרושו קרוב אליו בשווי צורה, בתכונה, כלומר אם הוא רוצה להשפיע, ואתה רוצה להשפיע נבחן זה ליחס של קרבה. רחוק נבחן לשינוי צורה, למשל שני אנשים יושבים בחדר בסמיכות זה לזה, האחד חושב איך להשפיע, והאחר חושב איך לדאוג אך ורק לעצמו, הרי לפנינו שני אנשים הרחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב, אע"פ שהם יושבים באותו החדר, מפאת שינוי הצורה בניהם, כלומר כל אחד אוחז בקוטב הפוך, האחד רוצה להשפיע והאחר דואג לעצמו.

אם נמשיך לקרוא התוספות לברייתא המביא את דברי התלמוד הירושלמי נראה את המשפט הבא , "אמר ר' לוי : ביבנה הותרה הרצועה. יצתה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות". לפנינו נצבת שאלה, מה אם כן קרה בין שתי הנקודות ההפוכות הללו בזמן, בין "בירדן קבלו על עצמם בנ"י את הנסתרות", כלומר את הכוונה דלשמה, ובין התאור של ר' לוי כי "ביבנה הותרה הרצועה, ויצתה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות", מה בין זה לזה?

ובכן, אמרתו של ר' לוי מתארת מציאות שלאחר חורבן בית שני ותבוסת מרד בר-כוכבא, בה חכמי ישראל אינם יושבים עוד בירושלים לא כל שכן במקדש. חכמי ישראל גלו ליבנה, ומשם הם מקיימים את  הקיבוץ היהודי שנותר לאחר חורבן בית שני, הכולל בתוכו את חורבן בית ראשון. הסיבה לחורבן המקדש וחורבן ירושלים הוא בדיוק עניין הכוונה. קיבוץ היהודים שחי בארץ, סר מדרך הישר, מדרך העבודה של לשמה, ועבד לטובת עצמו, ופתח פתח לשליטת צבאות זרים, המכונים גם רצונות דקבלה.

מכאן תבין ענין בת קול שאמרה על הקיבוץ היהודי הנותר בארץ ישראל לאחר חורבן שני, "אין לכם עסק בנסתרות", כי קיום ממשל חכמים גולֵה בעיר יבנה, מעיד כאלף אלפי עדים שאין לציבור הנותר בארץ ישראל כל קשר לכוונה העולה מעלה (לשמה) כי רוח האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה, ומשום כך הוא מצוי ביבנה.

תשאל ובצדק היכן מתקשר ענין זה להבדלה שאנו עורכים במוצאי שבת, ועל כך באה תשובה כי ההבדלה במוצאי שבת מונחת אל ארבעה אדנים והם : יין, בשמים, נר, הבדלה (ברכה), ראשי תיבות יבנ"ה, ותנועתה ממטה למעלה, כאשר היין נטעם בפה, ניחוח הבשמים עולה בחוטם, הנר נראה בעיניים, וההבדלה (הברכה) נעשית במח.

כלומר אנו מבדילים קודש מחול באמצעות ארבע פעולות שראשי התיבות שלהן עולות יבנ"ה, וכל זאת להבדיל את קדושת השבת מששת ימי החול, כי הקודש פרושו על מנת להשפיע, וחול פרושו על מנת לקבל לעצמו, הבט בחול וראה כי כל גרגר נפרד הוא לעצמו, מה שאם כן, מטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו, לפיכך נקראת ההטבה קודש, לכן כאשר יוצאת השבת אנו מבדילים את השבת (מלשון לשוב אל) (ה)קודש מימי החול באמצעות מעשים שסימנם עולה ראשי תיבות יבנ"ה, ממש כפי שגלתה סנהדרין מירושלים של קודש, ליבנה של חול.

כתיבת תגובה

השאר תגובה