שְׁכָן־אֶרֶץ, וּרְעֵה אֱמוּנָה

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

שכן ארץ

תהלים פרק ל"ז פסוק ג', כותב: "שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה".

מהו "שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה" ?

ארץ מלשון רצון, מהו שְׁכָן אֶרֶץ ?

היה מודע לרצון שלך.

"וּרְעֵה אֱמוּנָה" מה פירוש ? כשם שהרועה מנהיג את עדרו אחר המדבר, בחפשו עבורו שטחי מרעה ומים, כך אנו תרים ומחפשים את האמונה. מודעים לרצונות ולצרכים שלנו, ויחד עם זאת מחפשים בנתיבי המחשבה מקום מרעה ומים רוחניים.

הדלק הרוחני ששימש את אבותינו היה האמונה, ככתוב, "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.הֶאֱמִן, בַּיהוָה; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה".(בראשית ט"ו ה').

מחסור באמונה גורם ליעקב ובניו לרדת מצריימה, לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ, כִּי-אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ, כִּי-כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן (בראשית מ"ז ד').

כאן המקום לשאול, מדוע קשור הרעב בארץ כנען, ארץ אמרנו מלשון רצון, מהו כנען, לשון כניעה. הביטוי ארץ כנען סובב על כניעה והתרפסות לרצונות ארציים, לכן במקום שיש כניעה לרצונות פיסיים, אין שאיפה לרוחניות, שמקורה בהתגברות על רצונות פיסיים.

גם במגילת רות מופיע הרעב, ידידנו, הפעם בהקשר הבא: וַיְהִי, בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; (רות א', א'). כאן מופיע הרעב בהקשר לתקופת שפוט השופטים. הופעת שם העצם שופט ברבים, סותרת את דברי אברהם אבינו ע"ה, בעניין סדום ועמורה, "השופט כל הארץ לא יעשה משפט" ? ואת דברי דוד ע"ה, אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר מִלִּפְנֵי יְהוָה כִּי בָא לִשְׁפּוֹט אֶת הָאָרֶץ (דברי הימים א' ט"ז).

ריבוי שופטים מצביע על הסתעפות ומורכבות מערכת המשפט, על ריבוי בעלי דין, וריבוי רצונות שאין להם כיסוי. והריב, כמו הרעב לא מאחרים לבוא. וַיְהִי, בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב--הוּא וְאִשְׁתּוֹ, וּשְׁנֵי בָנָיו. (רות א', א') ריב, רהב ורעב רוחני גורמים לאלימלך ואשתו נעמי, ושני בניו ללכת מבית לחם (לחם מסמל אמונה, לכן אנו אוהבים לאכול לחם טרי, ענף גשמי לשורש רוחני, כי את האמונה מחדשים כל הזמן) יהודה, (לשון הודיה המובעת בברכה שאנו מברכים על הלחם, ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ) ממקום האמונה וההודיה, אל שדה מואב.

וממש מאותו אזור ממזרח לירדן, מספר משה רבינו ע"ה, הרועה הנאמן, על ארץ ישראל ,"כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה:  אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ אֶרֶץ, אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם--לֹא-תֶחְסַר כֹּל, בָּהּ; אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁתוְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ--וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ". דברים ח' ז' - י'.

פסוקים אלו היוו מקור השראה לירון לונדון שכתב את "מרדף" נחום היימן (אמונה) הלחין, וחווה אלברשטיין שרה.

מרדף

כתיבת תגובה

4 תגובות בנושא “שְׁכָן־אֶרֶץ, וּרְעֵה אֱמוּנָה

  1. כול החיים מיתנהלים על אמונה כול צעד חשוב בחיינו נישאלת בו שאלת האמונה וכוחה בנו אפילו בשעת הכנסי לתנור את העוגה מיתעוררת שאלה של אמונה אז קל וחומר בצעדים גדולים ומשמעותיים בחיינו ..אמונה היא הכוח המניע אותנו במעגל החיים .

  2. טל הקדוש, דהיינו שפע המכונה טל, מעתיקא סתימאה (שהוא כתר) וממלא את ראשו של ז"א, המקום שנקרא שמים,
    ומטל ההוא של אור העליון הקדוש,
    היה נמשך ויורד המן למטה.
    וכשהיה
    י
    ו
    ר
    ד
    היה מתפזר כמו
    קרומים קרומים
    ונקרש למטה
    .(ז"ש)
    דק ככפור על הארץ.

    (זוהר, בשלח, שצה)

  3. האמונה נקראת בחינת מלכות, שמתפרשת בבחינת מוחא-וליבא, ז"א בחינת השפעה- ואמונה.
    וכנגד האמונה יש בחינת ערלה,
    שהיא בחינת ידיעה.
    שדרך להחשיב את בחינת הערלה, מה שאין כן בחינת אמונה., הנקראת בחינת שכינה הקדושה, היא בעפרא היינו עבודה בבחינה זו נקראת בזיון, שכולם בורחין מללכת בדרך זו. ורק זה נקרא דרך צדיקים וקדושה.

    וה' יתברך, משום שבאופן כזה בטוח שלא יפגמו באורות העליונים, משום שכל היסוד בוא בחינת השפעה ודבקות, ומבחינה זו אין הקליפות יכולין לינק, היות שכל יניקתם היא מבחינת קבלה וידיעה.

    ובמקרה ששורה שליטת הערלה, אין השכינה הקדושה יכולה לקבל לתוכה את האורות העליונים, בכדי שלא יפלו האורות לקליפות.
    לכן יש צער השכינה, היינו שמעכבים את האורות העליונים מלהמשך לתוכה, שתוכל להשפיע לנשמות.

    ודבר זה תלוי רק בתחתונים, שהעליון יכול רק להשפיע את האור העליון, מה שאין כן כח המסך, שהתחתון לא ירצה לקבל בכלים דקבלה- זה תלוי בעבודת התחתונים, שהתחתונים צריכים לעשות את הבירור הזה.

    (שמעתי, פב. התפילה שצריכין להתפלל תמיד, מפי בעל הסולם, ר' יהודה הלוי)

  4. תהילים פרק פט

    א מַשְׂכִּיל, לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי.
    ב חַסְדֵי יְהוָה, עוֹלָם אָשִׁירָה; לְדֹר וָדֹר, אוֹדִיעַ אֱמוּנָתְךָ בְּפִי.
    ג כִּי-אָמַרְתִּי--עוֹלָם, חֶסֶד יִבָּנֶה; שָׁמַיִם, תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם.
    ד כָּרַתִּי בְרִית, לִבְחִירִי; נִשְׁבַּעְתִּי, לְדָוִד עַבְדִּי.
    ה עַד-עוֹלָם, אָכִין זַרְעֶךָ; וּבָנִיתִי לְדֹר-וָדוֹר כִּסְאֲךָ סֶלָה.
    ו וְיוֹדוּ שָׁמַיִם פִּלְאֲךָ יְהוָה; אַף-אֱמוּנָתְךָ, בִּקְהַל קְדֹשִׁים.
    ז כִּי מִי בַשַּׁחַק, יַעֲרֹךְ לַיהוָה; יִדְמֶה לַיהוָה, בִּבְנֵי אֵלִים.
    ח אֵל נַעֲרָץ, בְּסוֹד-קְדֹשִׁים רַבָּה; וְנוֹרָא, עַל-כָּל-סְבִיבָיו.
    ט יְהוָה, אֱלֹהֵי צְבָאוֹת--מִי-כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ; וֶאֱמוּנָתְךָ, סְבִיבוֹתֶיךָ.
    י אַתָּה מוֹשֵׁל, בְּגֵאוּת הַיָּם; בְּשׂוֹא גַלָּיו, אַתָּה תְשַׁבְּחֵם.
    יא אַתָּה דִכִּאתָ כֶחָלָל רָהַב; בִּזְרוֹעַ עֻזְּךָ, פִּזַּרְתָּ אוֹיְבֶיךָ.
    יב לְךָ שָׁמַיִם, אַף-לְךָ אָרֶץ; תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ, אַתָּה יְסַדְתָּם.
    יג צָפוֹן וְיָמִין, אַתָּה בְרָאתָם; תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן, בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ.
    יד לְךָ זְרוֹעַ, עִם-גְּבוּרָה; תָּעֹז יָדְךָ, תָּרוּם יְמִינֶךָ.
    טו צֶדֶק וּמִשְׁפָּט, מְכוֹן כִּסְאֶךָ; חֶסֶד וֶאֱמֶת, יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ.
    טז אַשְׁרֵי הָעָם, יֹדְעֵי תְרוּעָה; יְהוָה, בְּאוֹר-פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן.
    יז בְּשִׁמְךָ, יְגִילוּן כָּל-הַיּוֹם; וּבְצִדְקָתְךָ יָרוּמוּ.
    יח כִּי-תִפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה; וּבִרְצוֹנְךָ, תרים (תָּרוּם) קַרְנֵינוּ.
    יט כִּי לַיהוָה, מָגִנֵּנוּ; וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מַלְכֵּנוּ.
    כ אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן, לַחֲסִידֶיךָ-- וַתֹּאמֶר, שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל-גִּבּוֹר;
    הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם.
    כא מָצָאתִי, דָּוִד עַבְדִּי; בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו.
    כב אֲשֶׁר יָדִי, תִּכּוֹן עִמּוֹ; אַף-זְרוֹעִי תְאַמְּצֶנּוּ.
    כג לֹא-יַשִּׁיא אוֹיֵב בּוֹ; וּבֶן-עַוְלָה, לֹא יְעַנֶּנּוּ.
    כד וְכַתּוֹתִי מִפָּנָיו צָרָיו; וּמְשַׂנְאָיו אֶגּוֹף.
    כה וֶאֱמוּנָתִי וְחַסְדִּי עִמּוֹ; וּבִשְׁמִי, תָּרוּם קַרְנוֹ.
    כו וְשַׂמְתִּי בַיָּם יָדוֹ; וּבַנְּהָרוֹת יְמִינוֹ.
    כז הוּא יִקְרָאֵנִי, אָבִי אָתָּה; אֵלִי, וְצוּר יְשׁוּעָתִי.
    כח אַף-אָנִי, בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ; עֶלְיוֹן, לְמַלְכֵי-אָרֶץ.
    כט לְעוֹלָם, אשמור- (אֶשְׁמָר-) לוֹ חַסְדִּי; וּבְרִיתִי, נֶאֱמֶנֶת לוֹ.
    ל וְשַׂמְתִּי לָעַד זַרְעוֹ; וְכִסְאוֹ, כִּימֵי שָׁמָיִם.
    לא אִם-יַעַזְבוּ בָנָיו, תּוֹרָתִי; וּבְמִשְׁפָּטַי, לֹא יֵלֵכוּן.
    לב אִם-חֻקֹּתַי יְחַלֵּלוּ; וּמִצְו‍ֹתַי, לֹא יִשְׁמֹרוּ.
    לג וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם; וּבִנְגָעִים עֲו‍ֹנָם.
    לד וְחַסְדִּי, לֹא-אָפִיר מֵעִמּוֹ; וְלֹא-אֲשַׁקֵּר, בֶּאֱמוּנָתִי.
    לה לֹא-אֲחַלֵּל בְּרִיתִי; וּמוֹצָא שְׂפָתַי, לֹא אֲשַׁנֶּה.
    לו אַחַת, נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי: אִם-לְדָוִד אֲכַזֵּב.
    לז זַרְעוֹ, לְעוֹלָם יִהְיֶה; וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי.
    לח כְּיָרֵחַ, יִכּוֹן עוֹלָם; וְעֵד בַּשַּׁחַק, נֶאֱמָן סֶלָה.
    לט וְאַתָּה זָנַחְתָּ, וַתִּמְאָס; הִתְעַבַּרְתָּ, עִם-מְשִׁיחֶךָ.
    מ נֵאַרְתָּה, בְּרִית עַבְדֶּךָ; חִלַּלְתָּ לָאָרֶץ נִזְרוֹ.
    מא פָּרַצְתָּ כָל-גְּדֵרֹתָיו; שַׂמְתָּ מִבְצָרָיו מְחִתָּה.
    מב שַׁסֻּהוּ, כָּל-עֹבְרֵי דָרֶךְ; הָיָה חֶרְפָּה, לִשְׁכֵנָיו.
    מג הֲרִימוֹתָ, יְמִין צָרָיו; הִשְׂמַחְתָּ, כָּל-אוֹיְבָיו.
    מד אַף-תָּשִׁיב, צוּר חַרְבּוֹ; וְלֹא הֲקֵימֹתוֹ, בַּמִּלְחָמָה.
    מה הִשְׁבַּתָּ מִטְּהָרוֹ; וְכִסְאוֹ, לָאָרֶץ מִגַּרְתָּה.
    מו הִקְצַרְתָּ, יְמֵי עֲלוּמָיו; הֶעֱטִיתָ עָלָיו בּוּשָׁה סֶלָה.
    מז עַד-מָה יְהוָה, תִּסָּתֵר לָנֶצַח; תִּבְעַר כְּמוֹ-אֵשׁ חֲמָתֶךָ.
    מח זְכָר-אֲנִי מֶה-חָלֶד; עַל-מַה-שָּׁוְא, בָּרָאתָ כָל-בְּנֵי-אָדָם.
    מט מִי גֶבֶר יִחְיֶה, וְלֹא יִרְאֶה-מָּוֶת; יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִיַּד-שְׁאוֹל סֶלָה.
    נ אַיֵּה, חֲסָדֶיךָ הָרִאשֹׁנִים אֲדֹנָי: נִשְׁבַּעְתָּ לְדָוִד, בֶּאֱמוּנָתֶךָ.
    נא זְכֹר אֲדֹנָי, חֶרְפַּת עֲבָדֶיךָ; שְׂאֵתִי בְחֵיקִי, כָּל-רַבִּים עַמִּים.
    נב אֲשֶׁר חֵרְפוּ אוֹיְבֶיךָ יְהוָה: אֲשֶׁר חֵרְפוּ, עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ.
    נג בָּרוּךְ יְהוָה לְעוֹלָם: אָמֵן וְאָמֵן.

השאר תגובה