שחורה אני ונאוה, זהר חדש שיר השירים

שלום וברכה לכולם,

שחורה אני ונאוה

שחורה אני ונאוה, שחורה אני מצד עצמי שהיא המלכות, ונאוה כאשר השחרות שלי דבוקה באור החסדים של ז"א, זהר חדש שיר השירים

מהו שאמר הפסוק שחורה אני ונאוה? נתבונן בזהר חדש שיר השירים ובפירוש הסולם שחיבר הרבי יהודה לייב אשלג זצוק"ל.

שפה) שחורה אבי ונאוה, בוצינא דמערב, כד שלטא וקיימא לגבי בוצינא דמזרח, דא אוכמא, ודא חיוורא. כמה הוא יאה, בההוא נהירו חוורא.

שפה) שחורה אני ונאוה: כי הנר של המערב, שהוא המלכות, כאשר שולט ועומד אצל הנר של המזרח, שהוא ז״א, זה שחור, היינו המלכות, שה״ס גוון שחור, הרומז על דינים, וזה לבן, דהיינו ז״א, שהוא בשליטת החסד, שה״ס גוון לבן, כמה היא, המלכות, נאה, כשהיא מיוחדת באותו האור הלבן. שהוא חסד. וז״ש, שחורה אני, כשאני לעצמי, ונאוה, בעת שהשחרות שלי דבוקה בלבן שלך.

הרחבת הדברים: ד' ספירות חו"ג תו"מ כנגד ד' רוחות, חסד כנגד דרום, גבורה כנגד צפון, תפארת כנגד מזרח, ומלכות כנגד מערב. כאן מדבר הזהר על הקשר שבין ספירת מלכות לספירת תפארת או פרצוף ז"א, שהוא המשפיע שלה, ואומר, כי כאשר הנר של מערב, שהוא המלכות וה' אחרונה משם הויה, שולט ועומד אצל הנר של המזרח, כלומר אצל ספירת תפארת, הוא אות ו' דשם הויה, כמה היא, המלכות נאה, כשהיא מיוחדת באותו אור הלבן של החסד.

כלומר הזהר מדבר ביופיה של המלכות, כאשר היא חוברת לספירת תפארת, כי המלכות נבחנת לנר בגוון שחור, שהוא בחינת מקבל, והתפארת נבחנת לנר לבן, שהוא משפיע. לכן מכונה כאן ספירת תפארת בכינוי נר המזרח, משום שהוא משפיע חסד למלכות, שהנר שלה הוא שחור, וביחוד שלהם, של תפארת ומלכות, של משפיע ומקבל, המלכות היא נאה, וזה שכתוב, שחורה אני, כשאני לעצמי, המלכות בלבדה, ונאוה, בעת שהשחרות שלי דבוקה בלבן שלך.

שפו) נהירו דבוצינא, תרין נהורין מתחברן כחדא. תתאה אוכמא, עילאה חיוורא. דא שלטא על דא, נהורא חיוורא על אוכמא. ועם כל דא, כמה איהי יאה.

שפו) נהירו דבוצינא תרין וכו׳: באור הנר, שני אורות מתחברים יחד, החלק התחתון הוא אור שחור, החלק העליון הוא לבן. זה שולט על זה, האור הלבן שולט על האור השחור, ועם כל זה כמה היא נאה.

פירוש. נודע שיש ב׳ מצבים במלכות, שבמצב הא' הוא בסוד ב׳ המאורות הגדולים שקומתה שוה לז״א, כי יונקים שניהם משורש אחד מאמא, ז״א מקבל חסדים מקו ימין דאמא, והמלכות מקבלת חכמה מקו שמאל דאמא. אמנם היא נבחנת אז לאור שחור, כי החכמה שבה אינה יכולה להאיר בלי חסדים. ואז נאמר לכי ומעטי את עצמך, ובאה למצב הב', שנתמעטה להיות מדרגה שמתחת ז״א, ואז, ז״א כבר שולט עליה ואין לה כלום אלא מה שמקבלת מז״א. ועם כל זה המצב הב׳ הזה, הוא כל שלמותה, כי עתה כשהאור השחור שלה שהוא חכמה, מתחבר עם האור הלבן שבז״א, שהוא חסדים, אז נשלמה החכמה ומאירה (עי׳ בפלפה״ס אות פ״ח). והיחוד הזה שבמצב הב׳ כשהאור השחור של המלכות מחובר באור הלבן דז״א, מרומז באור הנר, כי באור הנר נראה החלק התחתון שלו בצבע שחור, והחלק העליון שלו בצבע לבן.

וז״ש, תתאה אוכמא, דהיינו המלכות, שהיא שחורה מהמצב הא׳, כנ״ל, עילאה חיוורא, היינו ז״א שהוא חסד שמראהו לבן. ושניהם מחוברים באור אחד, דא שלטא על דא, שהאור הלבן שולט על האור השחור. כי כן הוא במצב הב׳. ואע״פ שבמצב הא׳ היתה גדולה כמותו, ועתה הוא שולט עליה, ועכ״ד כמה איהי יאה. כי עתה במצב הב׳ היא נאה, שהיא מאירה בחכמה וחסדים. משא״כ במצב הא׳ היתה, חשך ולא יכלה להאיר.

 

כתיבת תגובה

השאר תגובה