שלום לכולם,
מצחיק אולי משעשע, אך ללא מעשה עגל הזהב לא היו לנו מועדי ה', מקראי קודש. כדי לפענח את המשפט הזה, צריך להזכר במעשה עגל הזהב, ואח"כ במקראי הקודש, ולהוכיח את הקשר בניהם.
בחודש סיון נתנו לוחות ראשונים לעם ישראל, לוחות ראשונים היו אצבע אלהים, ומכתב אלהים. תורה זו שנתנה בסיון היתה תורה של עולם אצילות, תורה הראויה לבעלי סוד, לאנשים שחיים מעבר לגבולות הזמן והחומר, לאנשים המעוניינים בחירות. בתורה הזו הכל טוב, כי יסודה בעץ חיים. אך את התורה הזו לא היה מוכן כל ישראל לקבל, שכן היא דקה מאוד עדינה מאוד ושקופה מאוד, לכן התמקם עם ישראל בתחתית ההר, ועשה בעזרת אהרון הכהן את עגל הזהב.
מהו עגל הזהב, האם זו תבנית גשמית של כמה אונקיות זהב, שהותכו באש ויצקו מהם עגל של זהב, כמו הסמל של הבורסה בוול סטריט ניו יורק? כמובן שלא, התורה איננה מדברת בנושאים גשמיים כלל וכלל, המדובר הוא בתפיסה של עגל זהב, כלומר עגל זהב מבחינה רעיונית קונספטואלית.
מהי תפיסה של עגל זהב, איך תופסים זהב במחשבה, ואיך תופשים עגל זהב במחשבה. כדי להשיב על שאלות אלו, נתבונן במונח עגל זהב. עגל מלשון גלוי, כלומר כל מה שהוא מגולה לעין השכל, וזהב מלשון זה - הב, כלומר את זה אני רוצה, כלומר התפיסה של עגל הזהב גורסת "תן לי כל מה שמתגלה בעין השכל", כלומר בדעת האנושית. ומעשה עגל הזהב פירושו שאנשים רוצים כל מה שהשכל שלהם תופס ולא למעלה מזה.
היות ומשה ירד מן ההר ובידו לוחות ראשונים שהם שייכים לעולם האצילות, שהם מעל לזמן ולחומר, אין להם שייכות עם אנשים שרוצים לתפוס הכל במסגרת הזמן והחומר, בתחום העולם הזה. לכן נאלץ משה לשבר את הלוחות הראשונים תחת ההר. כי תורה של עולם אצילות שהיא תורת הסוד, ועץ חיים, אין לה שייכות עם העולם הזה, לכן היה צריך משה להעלים אותה, ביחס לאנשים הנמוכים והשפלים של העולם הזה.
אך למרות שלא מגיע לאנשים שפלים תורה של עולם אצילות, בכל זאת מבקש עליהם משה רחמים, וכותב להם לוחות שניים, לוחות הראוייים למי שחי בתוך הזמן והחומר, לוחות שניים שיש בהם טוב ורע, אסור ומותר כשר וטמא, לוחות שניים מצד עץ הדעת טוב ורע, מה שמתאים לאנשים שפלים ונמוכים.
ובתוך הלוחות השניים כותב משה, את הדיבר הרביעי בנוסח הבא: "שמור את יום השבת לקודשו". לא זכור את יום השבת לקודשו, כי אם שמור, כי שמירה היא מצד עץ הדעת טוב ורע.
והיות ומעשה עגל הזהב מפיל את עם ישראל מעץ החיים, לארציות לגשמיות לעביות, לחומר, לעולמות הנפרדים והסגורים, הרי שה' בחסדי משה מרחם עליהם ונותן להם בתמורה, מקראי קודש ואלו הם:
א) שבת
ב) פסח, בארבעה עשר לחודש ניסן
ג) חג המצות, בחמישה עשר לחודש ניסן.
ג) שבעת ימי חג המצות, מקרא קודש
ד) שביעי של פסח, מקרא קודש
ה) בכורים, מקרא קודש
ו) בחודש השביעי באחד לחודש, שבתון זכרון תרועה, מקרא קודש (ראש השנה)
ז) בעשור לחודש השביעי יום כיפורים מקרא קודש
ח) חמישה עשר לחודש השביעי חג הסוכות, ביום הראשון מקרא קודש
ט) וביום השמיני של חג הסוכות מקרא קודש
כלומר כנגד תורה דאצילות שלא יכלו ישראל לקבל במתן תורה, ניתן להם תחליף, משהו קל יותר, מקראי קודש. כי היות שאינם יכולים להיות דבוקים בעץ החיים כל הזמן, ניתנו להם מועדי ה', מועדים מוסכמים וברורים בהם יוכלו לקרוא לקודש להתקרב אליהם.
כל טוב ושנה טובה לכולם