והגית בו יומם ולילה,שואל רבי יוסי, ביום מובן מדוע לומדים תורה, אך למה בלילה בזמן מנוחה? ומשיב כדי לקיים את הפסוק ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד
כותבת פרשת בשלח,"וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם--לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה". (שמות י"ג כ"א)
וכותב זהר בשלח אות מד מאמר וה' הולך לפניהם יומם כך: "והתורה, צריכים לעסוק בה ביום ובלילה, שכתוב, והגית בו יומם ולילה. וכתוב, אם לא בריתי יומם ולילה. שואל, יצדק ביום, שהוא זמן עבודה לכל, אבל בלילה, שהוא זמן מנוחה, למה צריכים לעסוק בתורה. ומשיב. כדי שיהיה נמצא אצלו שם שלם, כי כמו שאין יום בלי לילה. ואינו שלם אלא זה עם זה, כך צריכה התורה להמצא עם האדם יום ולילה, ויהיה השלמות אצל האדם יום ולילה. פירוש. יום הוא ז"א ולילה הוא הנוקבא, וכשעוסק בתורה יום ולילה נמצא מיחד ז"א ונוקבא, שזהו כל השלמות, בסו"ה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד".
הרחבת הדברים: כאן מסביר רבי יוסי מדוע צריכים לעסוק בתורה ביום בלילה. ביום מובן לאדם מדוע עוסקים בתורה, כי יום הוא מצב בו מאיר אור ה' לאדם, והוא ממלא את כלי הקבלה שלו, לכן לימוד התורה אצל האדם נבחן לתענוג, ועבור תענוג אדם מוכן לעבוד. אבל בלילה שהוא זמן מנוחה מדוע צריכים לעסוק בתורה, כי לילה הוא מצב של חסרון, בו לא מאיר אורו יתברך לאדם, כי אורו יתברך נסתר ממנו, אם כן שואל רבי יוסי, מדוע לעסוק בתורה, בזמן הסתרה, כלומר כאשר אין אור ה' מאיר לאדם? מה הטעם בעיסוק שכזה?
ומשיב כדי שיהיה נמצא אצלו שם שלם, כלומר שיהיה שם הוי"ה שלם, והשם, שם הוי"ה שלם, רק כאשר יש ייחוד בין אור לכלי, כי אור נחשב לבחינת קו ימין, וכלי נבחן לקו שמאל, וכאשר יש ייחוד בין ב' הקייום ימין ושמאל, נמצא שם הוי"ה שלם, שהוא קו אמצעי. כלומר רק כאשר מייחד האדם את המצב בו האיר לו אור ה' יתברך, הנבחן ליום, עם המצב שבו נסתר ממנו אורו יתברך, הנבחן ללילה, אז מקיים האדם את הפסוק ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, שהוא יחוד של ז"א ונוקבא.
שבת שלום לכל בית ישראל