זהר פרשת תרומה, מאמר מי זאת הנשקפה כמו שחר

מי זאת הנשקפה כמו שחר

הנה לשון הזהר הקדוש

זהר פרשת תרומה אות ב) ר"ש פתח, מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות. מי זאת, רזא דתרין עלמין מתחברן כחדא, ודא הוא עולם ועולם. מ"י: הא אוקימנא דרגא עלאה לעילא, שירותא דקיימא בשאלתא, ואקרי מ"י, כד"א שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. זא"ת: דרגא תתאה לתתא, עלמא תתאה. ותרווייהו, תרין עלמין בחבורא חדא, בקשורא חדא כחדא.

באור הסולם אות ב) ר"ש פתח מי וגו': ר' שמעון פתח. מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה וגו'. מי זאת, הוא סוד שני עולמות המתחברים יחד, וזהו עולם ועולם. כלומר שזהו שכתוב, מן העולם ועד העולם, שהם בינה ומלכות. מ"י, הרי העמדנו, שהיא מדרגה עליונה למעלה, ההתחלה העומדת לשאלה, ונקראת מ"י, שהיא בינה, כמש"א, שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. (כמ"ש) לעיל בהקסה"ז דף ח' ד"ה לעילא) זאת, היא מדרגה תחתונה למטה, היא עולם התחתון, דהיינו מלכות. ושתיהן, הן שתי עולמות בחבור אחד בקשר אחד ביחד. והוא ע"י עלית המלכות לבינה, שמשום זה השיגה המוחין דבינה. כמ"ש שם.

הרחבת הדברים: אומר רבי שמעון כי מילת מי היא כנגד ספירת הבינה, ומילת זאת היא כנגד ספירת מלכות. וצרוף המילים יחדיו, מי זאת, מעיד על עליית המלכות לבינה, כדי לקבל המוחין דבינה, כי בקבלת המוחין דבינה מתמתקים הדינים של המלכות, היות שלפני עלייתה לבינה, היה רוכב עליה הצמצום, כדי שלא תוכל לקבל לעצמה בלבד, כי ע"י קבלתה לעצמה בלבד, היתה מתנתקת מהנותן. ובצרוף המילים מי זאת, מתחברת המלכות בחינת זאת, למשפיע היא בינה המכונה מי.

זהר פרשת תרומה אות ג) הנשקפה: כד מתחברן תרווייהו כחדא. כמו שחר: כד בעייא שחרותא לאנהרא ולבתר אתנהיר כסיהרא, כד בטש בה נהירו דשמשא. ולבתר כשמשא, כד קיימא סיהרא בשלימו. איומה: תקיפא, לאגנא על כלא. דהא כדין אית לה שלימו ותקיפו, למעבד חילא.

באור הסולם אות ג) הנשקפה, כד מתחברן וכו': הנשקפה, היינו כאשר שתיהן מתחברות כאחת, המלכות, נשקפה כמו שחר, היינו כשהשחר רוצה להאיר, ואח"כ יפה כלבנה, המלכות מאירה כלבנה, שאור השמש שהוא ז"א מאיר בה. ואח"כ, ברה כחמה, כאור השמש, כשהלבנה עומדת במלואה, דהיינו בעת שהמלכות הוא פנים בפנים עם ז"א המכונה שמש. איומה כנדגלות, שהיא חזקה להגן על הכל, כי אז יש לה שלמות וגבורה לעשות חיל.

הרחבת הדברים: כאשר מתחברות המלכות והבינה יחדיו, המלכות נשקפה כמו שחר, כלומר מכח החבירה עם הבינה, בחינת השחרות שבמלכות מתמעטת, והיא נשקפה כמו שחר, כי בשיעור התמעטות השחרות שבה, עולה בה מידת הנשקפות הנתנת לה מהבינה. כי כי שיעור הנשקפות מורה על מידת הטוהר שבה. כפי שאנו מוהלים נוזל שהוא במים. המים הם בחינת בינה, הם שקופים, הנוזל למשל פטל הוא אדום כהה, והוא נבחן למלכות. אך כאשר מוהלים אותו במים, הוא נעשה שקוף יותר, ובהיר יותר מכח התכללות המים בו.

כאן מתאר רבי שמעון מצבים שונים של המלכות:

א) זאת בחינת שחרות בלבד, שהיא המלכות דלית לה מגרמיה ולא מידי, אלא מה דיהיב לה בעלה. פירוש: המלכות נקראת זאת בשעה שאין מאירה בה אף ספירה, לכן היא בחינת שחרות, לכן היא נקראת זאת. לדוגמא: כאשר חוזרת נעמי משדה מואב, לאחר ששכלה את בעלה ושני בניה אל בית לחם, מצביעות עליה השכנות ואומרות: "הזאת נעמי"? כלומר הזו היא אותה אחת שהיה מאיר בה אור ה' המכונה בשם נעם? מדוע אם כן, מצביעות עליה השכנות ואומרות הזאת נעמי? מפני שאור ה' אינו מאיר בה יותר, והיא מרוחקת מהארתו יתברך לכן נקראת בכינוי הרמז זאת, כי כאשר מצביעים על מישהי ואומרים זאת, הוא מטעם ריחוקה, שמרגיש המצביע עליה, שאיננה נכללת עימו.

ב) מי זאת, כאשר המלכות חוברת לבינה, ואז היא נשקפה כמו שחר, כי עצם התכללות של הבינה והמלכות גורם לשחר לעלות. לדוגמא: ילד בימי הקיץ רוצה לשתות מיץ ממותק, כעת אם נמזוג תרכיז סירופ אל כל הכוס של הילד, הוא לא יוכל  לשתות את התרכיז, מפני שאי אפשר לשאת את טעמו המרוכז, וגם אם ישתה מעט ירגיש מחנק בגרונו. מה עושים? מוזגים מעט מן התרכיז בכוס, ואת שאר הכוס ממלאים במים. כלומר רוב הכוס מלאה מים, ושי בה מעט מן הצבע והטעם שיש בתרכיז. זו דוגמה למלכות המתכללת בבינה. המלכות היא התרכיז, היא אפשר להשתמש בה על מנת להשפיע במצבה הנתון, צריך להעלות אותה לבינה, כלומר צריך להוסיף למעט התרכיז שיש בכוס מים, וזה נבחן למתוק הדינים שיש בהמלכות היא תרכיז המיץ. וזה פירוש הפסוק, נשקפה כמו שחר, כי כאשר מוהלים את מי התרכיז במים, הוא נעשה שקוף, ויחד עם זאת, נושא את הצבע והטעם שיש לתרכיז. מה פירוש כמו שחר, כלומר התרכיז המהול במים הוא כמו שחר, לא שחר, הוא כמו שחר, כמו התרכיז, אבל לא התרכיז עצמו, כי הוא מהול במים, לכן המלכות הממותקת בבינה, נקראת הנשקפה כמו שחר, כי יכולת המתוק של הבינה, גורמת לדינים שבמלכות להמתק ולהשתקף.

ג) לאחר מכן מכונה המלכות יפה כלבנה משום שהשמש, שהוא זעיר אנפין, מאיר בה. יפה משום שהיא מוארת בג' קווין של זעיר אנפין, כי כל יפה נבחן לנכלל מג' קווין, כלבנה, כלבנה, הוא מפני שכאשר מאיר בה הז"א, היא כלבנה, כי בהארת הז"א, היא הופך את טבעה משחור, לכמו-לבנה.

ד) אח"כ ברה כחמה, כאור השמש ממש, כאשר הלבנה עומדת במלואה, דהיינו כאשר המלכות עומדת פנים בפנים עם ז"א, במחצית החודש העברי, כאשר יש שווין בין אור החמה לאור הלבנה. כלומר אור הלבנה בא לידי ביטוי באופן מושלם, שאין עליו שום מגבלות, לכן אומר הפסוק ברה כחמה, בהירה כחמה. או כחמה אותיות חכמה לומר כי החכמה היא ברה, בהירה ונקיה, כי אין בה עוד בחינת כלים.

ה) איומה כנגדלות, כי אז לה שלמות וגבורה לעשות חיל. שהיא גוברת על הזעיר אנפין שבחינתו היא חסדים מכוסים, כי היא בחינת חכמה המגולה, שהיא מטרה הבריאה.

...

תמונה :  James Emery