בס"ד
ויתירה מזה לומדים מהיו"ט דחנוכה:
לא די בכך שענין הגשמיות אינו תופס מקום כלל לגבי ענין הרוחניות, אלא יש צורך לפעול שהגשמיות
גופא תהי' חדורה בענין הרוחניות, להיותו כמו שמן שמפעפע בכל דבר, היינו, שפועל בכל דבר שיהי' בו ענין של שמנונית.(רוחניות) וענין זה למדים מכללות הענין דהדלקת המנורה בבת המקדש שעי"ז היתה אורה יוצאה לכל העולם , ע"י "חלוני שקופים אטומים" 1) כך, שהעולם כולו נעשה מציאות של אור.
וענין זה מודגש יותר בנרות חנוכה - ש"מצותה משתשקע החמה", ו"מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ" ,היינו, שצריך לפעול שגם החוץ והחושך יהי' מציאות של אור.
...
1) "חלוני שקופים אטומים" - מלכים א', ו, ד' "תנא: שקופין מבפנים ואטומים מבחוץ (משקפים את האור הפנימי ואוטמים כל חומר מבחוץ) - "לא לאורה אני צריך" ( מנחות פו ב , ודומה לזה במדבר רבה טו ב ) : החלונות היו בנויים באופן שמאפשר מעבר אור מבפנים החוצה, ולא מבחוץ פנימה - בדיוק להיפך מהמקובל בבתי מגורים. הרעיון הוא, שה' אינו צריך לקבל אור מהעולם, הוא רק נותן ומאיר לעולם; בית המקדש לא נבנה כדי לקבל אלא רק כדי לתת.
חנוכה שמח ומאיר לכל בית ישראל.
ויטראז' בת שבע ,
תמונה ע"י ככר השבת מוגנת ברשיון