בס"ד
שלום וברכה לכולם,
בפרשת השבוע פרשת ויגש, נגש יהודה אל יוסף ושוטח בפניו את טענותיו. המדובר הוא לגבי בנימין, שהרי יוסף בקש לראות את בנימין, "אדני שאל את עבדיו לאמור, היש לכם אב או אחי, ונאמר אל אדני, יש לנו אב זקן, וילד זקונים קטן ואחיו מת, ויותר הוא לבדו לאימו, ואביו אהבו. ותאמר, אל-עבדיך, הורידוהו, אליי; ואשימה עיני, עליו". ז"א יוסף מבקש שיורידו את בנימין אליו. "ונאמר, אל-אדוני, לא-יוכל הנער, לעזוב את-אביו: ועזב את-אביו, ומת. ותאמר, אל-עבדיך, אם-לא יירד אחיכם הקטון, איתכם--לא תוסיפון, לראות פניי". זאת היתה הדרישה של יוסף, וצריכים להבין את דרישת יוסף, מדוע הוא רוצה לראות את אחיו? לפי הפשט זהו אחיו, והוא מתגעגע אליו, ולכן הוא רוצה לראות אותו. אבל מה היא פנימיות הדברים?
רבינו בעל הסולם, מפרש את ענין בנימין, בתלמוד עשר הספירות חלק י"ד, אומר בעל הסולם כך, יש שני סוגים של צדיקים: צדיק דעייל ביה, צדיק שנכנס, וצדיק שיוצא, צדיק דנפיק, מה העניין בדבר? הצדיק הוא השם יתברך, כפי שכתוב ה' הצדיק, ויש שהצדיק נכנס ויש שהצדיק יוצא, כאשר הצדיק נכנס, מכונה זה התגלות השם יתברך לעבדיו, כאשר הצדיק יוצא, משמעות הדבר, הסתלקות השם יתברך מעבדיו, בשפת הקבלה צדיק שנכנס מכונה אור ישר, והוא בחינת יוסף, בחינת זכר. צדיק שיוצא, מכונה אור חוזר בחינת נקבה.
באור רש"י ובאור האר"י הקדוש
הנה אנו מוצאים ויצא יעקב מבאר שבע, אומר רש"י במקום, יציאת הצדיק מן העיר עושה רושם, והסביר מורי ורבי הרב אשלג זצוק"ל, הצדיק הוא הקב"ה, וכשהקב"ה מסתלק מן האדם, זה עושה רושם מאוד גדול באדם. מהו הרושם, אומר האר"י הקדוש, התפשטות האור והסתלקותו, המה עושים הוויות כלים. כלים כמו בגשמיות, כלי, הוא בית קיבול, מקום של חסר, שאפשר לתת בו מילוי. כך ברוחניות כלי, מורה על החסרונות הנפשיים של האדם. מה שחסר לאדם בחיים, מה שהוא מתגעגע אחריו, מה שהוא משתוקק אליו, ואומר האר"י הקדוש, שימו לב, התפשטות האור, זה בחינת יוסף, והסתלקותו זה בחינת בנימין, צדיק שיוצא, המה עושים את הכלי.
אפשר להסביר שבזמן שיש גילוי ה', אז הקב"ה מתוודע אל עבדיו, ואז כולם רוצים להדבק בה', ולהתבטל אליו כנר בפני אבוקה, ואח"כ הצדיק יוצא. כאשר הצדיק יוצא, אז נשאר חסרון וגעגועים, ואז האדם משתוקק לה', אז יש לו כלי, כפי כתוב, "צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי", זהו לאחר הסתלקות הצדיק, וזהו בעצם הסדר של הזיווג, החזרת עטרה ליושנה, והוצאת העטרה. אם הצדיק לא נכנס אז אין גילוי של השפע, ואם הוא לא יוצא אין געגועים אחריו, והנרצה הוא ליצור אצל האדם געגועים אחר ה'.
הצדיק שנכנס, זו בחינת יוסף, הצדיק שיוצא הוא בחינת בנימין, שנקרא בחינת כח נוקבא, שנוקבא מורה על נקב ועל חסרון, זה אור ישר (יוסף) וזה אור חוזר (בנימין). אם כן לפי הדברים הללו יכולים להבין, מדוע יוסף, ביקש את אחיו בנימין, כי יוסף עצמו, הוא בחינת צדיק שנכנס, אבל צדיק שנכנס בלי הבחינה של צדיק שיוצא, איננו יכול ליצור חסרון וגעגועים בכלי. והמטרה היא שהאדם יהיה לו געגועים לה'. זה מצב של אהבה, אהבה נבחנת ע"פ הגעגוע. לכן יוסף ביקש את בנימין, אבל יש בזה הבנה יותר עמוקה.
החלת ההסבר בנפש האדם פנימה
כולנו מבינים שהאדם צריך לפרוש מהיצרים שלו, מהתאוות שלו, ממה שהוא רוצה להנות מהחיים לתועלת עצמו. לכן הסדר הוא בזמן שהקב"ה מזמן תענוג לאדם, עין רואה ולב חומד, ואז בעצם האדם, נמצא בשעת מבחן, האם יקח את התענוג וישרת את עצמו, ואז הוא עובד עבודה זרה, כי הוא עובד לאל אחר, דהיינו, לעצמו, או שהוא ידחה את התענוג, ויחזיר את התענוג לאחוריו, למי שנתן, ויוותר למרות שהוא מאוד רוצה, ואז הואו נבחן שהוא עובד אלוקים ולא עובד לעצמו.
בזמן שאדם מסוגל לדחות את התענוג, למרות ההשתוקקות הגדולה שלו, אז הוא נבחן לעובד ה'. בענייני גשמיות אני חושב שרוב האנשים יכולים להבין את מה שאני אומר. שזה ברור לאדם, שבזמן שהעין שלו רואה משהו, והלב שלו חומד את זה, שאם הוא רוצה להיות קשור לבורא עולם, הוא צריך לדחות את התענוג, מדוע? כי הוא צריך לשרת את הבורא, ולא את עצמו. ולקבל את התענוג אפשר רק בזמן שהבורא מצווה אותנו לקבל את התענוג, אבל לא באופן אחר. וצריכים להבין שאותה מערכת קיימת בדיוק ברוחניות. וזה כבר יותר קשה להבין, כי בזמן שהקב"ה מתגלה באדם, והאדם מרגיש את מציאות ה', הוא מכיר אותה, הוא מבין אותה, אז יש לו תענוג עצום, וגם אז הוא מקבל את התענוג הזה, לתועלת עצמו, וגם אז הוא אמור לבקש מה', שיקח ממנו את הגילוי הזה, היות שדווקא ע"י הגילוי הזה, הוא עובד את עצמו, ולא את הבורא.
כי התענוג הגדול שממלא את האדם, לא משאיר לו ברירה, שלא להתמקד בעינוגים הללו לענג את עצמו, לכן עובדי ה', תמיד בחרו בדרך האמונה, ודחו את הגילוי, אם כן זה הוא ההסבר, היותר פנימי בענין יוסף ובנימין. שיוסף הוא בחינת גילוי ה', והוא בחינת אור ישר, ובחינת זכר, ובנימין הוא בחינת הדחיה, ההתגברות לדחות את התענוג ממני, למרות שאני רוצה אותו, שבזמן שאדם מתגבר לעשות את הדחייה הזאת, אז הוא משיג כלים של אהבת ה', של התקשרות, וחיבור עם ה' יתברך.
הקשר שבין יוסף ובנימין
ובזה מובן יותר, מדוע יוסף הצדיק, רצה להתחבר עם בנימין, כי למעשה שניהם ביחד, מרכיבים את בחינת היסוד, בחינת הצדיק, רק מה, זה צדיק דעייל ביה, זה צדיק שנכנס, וזה צדיק דנפיק ממנה, זה צדיק שיוצא, הצדיק שיוצא, משמעותו, הדחייה, של האדם את בחינת התגלות ה', השם הוא הצדיק. בחינת הגילוי של הבחינה הזאת הוא יוסף, ובחינת הדחייה הזאת, זהו בנימין.
וזה מה שכתוב במשה רבינו, ויסתר משה פניו, כי ירא מהביט, מסביר רבינו הקדוש, בעל הסולם, פנים נקרא גילוי האלוקות, ויסתר משה פניו, משה העדיף שפני ה' יהיו נסתרים, מדוע, כי ירא מהביט, היות והוא ירא ומפחד מלהביט, לתמונת ה'. למה הוא מפחד, מה הפחד כאן, אנשים מדמיינים לעצמם משהו, מעולם הדמיונות, מעולם האיימים, מפחד מאיזה משהו מיסטי, גדול, לא, זה לא נכון. הוא פשוט פחד שהתענוג הגדול הזה, יפתח בו את האגו שלו, את האנוכיות שלו, את הרצון לקבל שלו. כי אין דבר שיכול לפתח את האגו, יותר מאשר גילוי ה' יתברך.
תארו לעצמכם שמלך מלכי המלכים מתגלה אליכם, מה כל אחד מרגיש? הוא גובהה בכמה קילומטרים בשניה אחת, ומזה משה רבינו פחד. מהגאווה הזאת, מהישות הזאת, לכן ויסתר משה פניו, כי ירא מהביט, הוא דחה את הגילוי הזה. לכן אומרים חז"ל בשכר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט, זכה לתמונת ה' יביט, הוא זכה לתמונת ה'. כי בכל ביתי נאמן הוא. מכיוון שהוא נאמן, הוא מעדיף ללכת באמונה, מטעם הנאמנות, מטעם שהוא לא רוצה לפתח את עצמו, אלא הוא רוצה להיות עבד ה'. מכיוון שהוא כל כך נאמן, זכה לתמונת ה' יביט.
משה ובנימין הם אותה בחינה צדיק דנפיק
וזהו כאן הענין גם כן, בנימין הוא הבחינה הזאת של ויסתר משה פניו, כי ירא מהביט, בחינת צדיק דנפיק ממנה, צדיק שמסתלק, למה הוא מסתלק? האדם צריך להסתלק, ויוסף הוא צדיק דעייל ביה, בחינת הצדיק שמתגלה, אבל לא יכול להיות שהצדיק מתגלה, דהיינו תמונת ה' יביט, אם לא יהיה מקודם, דחיה של הצדיק, דחיה של גילוי ה'. הדברים הם עמוקים, אני לא יודע עד כמה יכולים להבין את הדבר, אבל כמה שמבינים גם כן טוב, זוהי תורת אמת, תורת רבינו הקדוש בעל הסולם, זוהי תורת הזהר, תורת הקבלה, והדברים מאירים מאוד כביום נתינתם, פעמים רבות גם אם לא מבינים בדיוק את הדברים, גם אם לא חווים (מלשון חויה) בדיוק את הדברים, מכל מקום זה מאיר לנשמת האדם, זה נקרא אור מקיף, זה מאיר לו, זה מושך אותו, זה מושך אותנו, וזה נותן בנו חשק גדול לעבוד את ה'. לעזוב את השטויות הקטנות שלנו, ולעבוד את ה'.
אנו נסיים בזאת מאזינים וצופים יקרים, אני רוצה לאחל לכל בית ישראל, שבת של שלימות, שלימות בה', שמחה בה', שמחה בעבודתו. כל טוב לכל בית ישראל הצלחה וברכה.
שיעור לפרשת ויגש מאת הרבי אברהם מרדכי גוטליב שליט"א, תשס"ד, בית המדרש ברכת שלום