שלום לכולם,
ירח אלבמה הוא אחד השירים שכתב ברטולד ברכט למחזה העונה לשם אופרה בגרוש. השיר הולחן על ידי חברו של ברכט, קורט וויל, והושר על במות גרמניה החל משנת 1928 וזכה להצלחה חסרת תקדים.
שנות העשרים הצבעוניות והעליזות, שלא לומר משוללות כל רסן, ספקו את הרקע הססגוני להתרחשות העלילה, כמו גם ההמצאות הנפלאות מתחום התקשורת ששינו במידת מה את היחסים בין הפרטים לנושאי הסמכות בחברה. לא עוד שלטון מרכזי אנכי ואנכרוניסטי המטביע את חותמו הבלעדי על סדר היום של הנתין חסר התוחלת. אלא שחר של יום חדש בו נתאפשר קשר ישיר ללא תייוך בין הפרט לעולם. זו הפעם הראשונה שהפרט הרגיש כי יש משמעות לחייו, והאושר המובטח לו ניבט מכל פינה.
בקצה האופק, נראו מבצבצים ניצני החירות האפשריים בעולמו של האדם הפשוט, הוא יכול היה לצפות בסרט באולם הקולנוע, לשמוע מוסיקת ג'אז ממכשיר פטיפון שהיה בביתו את בבית חבריו או קרוביו, לרקוד במועדון לילה, להאזין לתוכניות רדיו, לשוחח עם אנשים מרוחקים ג"ג באמצעות הטלפון, כאשר שעות החשכה והלילה לא היוו מחסום וגבול לפעילות האנושית, אלא להיפך, השימוש בחשמל כאמצעי תאורה בשעות החשכה, רק עודד את הציבור להרחיב את גבולות אניותו.
קורט וויל ולוטה לניה,אשתו, בבית בארה"ב 1942
ולא זאת אף זאת, פתיחת ערוצי תקשורת אל כל פרט ופרט, אפשרו גם לרעיונות "חדשים" כמו סוציאליזם קיצוני או קומוניזם קיצוני למצוא קרקע פוריה ואוזן קשבת בקרב מאזינים, אשר תישא את זרעי הפורענות הקרבה ובאה ותתעבר בהם. מעתה ואילך הידיעה, הקשר והקשב אל הנעשה בעולם, אינם נחלת בני אצולה משכילים ובורגנים בלבד, כי אם נחלת הכלל. המצאות בתחום התקשורת אפשרו לחבר באחת את כלל הציבור אל הנעשה בעולם, באמצעות חושי הראיה והשמיעה, ללא פילטרים של השכלה בסיסית. בן לילה נכנסו מליוני אנשים אל מעגל ההשפעה והפכו להיות פרטים אקטיביים במערכה על גורל העולם, שלא מידיעתם.
על רקע תקופה זו נכתב שיר אלבמה, המספר על חורבנו של העולם הקודם, טרם הופעתו של העולם החדש. השיר מתאר את תחושות האנארכיה והבלבול, המובילות את הציבור הפשוט המטושטש והמותש אל מרתפי הבירה ופונדקי השעורה. בהם יוכל למצוא מחסה ומזור מגן ומרפא לכאביו הנפשיים המתפרצים, שם בינות לחביות העתיקות יוכל להניף באבחת חרב ובאחוות לוחמים כוס של בירה, ולהזכר בימים שחלפו ובעולם שנעלם. למצוא פינה חמה פנויה מטכנולוגיה, בה יוכל להתארגן בחשאי אל המאבק הבא האימתני מכל - בחברו - האדם הצורך את אותה טכנולוגיה כמוהו, רק שאילולי היתה ההמצאה ממוצאת, לא היה יודע על קיומו, וקיומו הפשוט לא היה מאיים עליו.
אובדן העולם הישן, טרום מלחמת העולם הראשונה, נמשל בשיר לאובדן האם הטובה, כאשר מה שנותר לציבור היתום ממנה, הוא להטביע את שחור יגונו, בפונדק הקרוב, במרתפי הבירה ובמועדוני הלילה הידועים בשם קברט. הציבור האומלל ינסה למלא את החלל שהותירה האם בלכתה, בשחרו על פתחי בתי תענוגות, ובנסיונו הפאטטי והילדותי למלא את החלל החסר ברוב רעש. אך הדילוג הפיסח והעיוור על פתחי בתי התענוגות מחד, וההמנעות מנסיון להביט פנימה אל הכאב מאידך, רק יאיץ בקפיצות קוונטיות את התפרצויות הזעם הבאות, שלא מסוגלות להכיל את אמפליטודת המטולטלת במרחב ההסטוריה.
ולעניינו, הגבור בשיר מחפש את בית הויסקי הבא, כתחליף לאמא - העולם הישן והטוב, בהמשך השיר הוא מחפש את ליבה של העלמה שתכיל אותו, ואם לא ימצא אותו, הוא יודע שהוא בצרה, אח"כ הוא מחפש הדולר הקטן הבא, למה קטן, כי שמחפש כל הזמן את הדולר הבא, הוא אדם קטן, אין לו שום ערכים לשאוף אליהם, זו האוירה המתוארת בשיר.
השיר תורגם לאנגלית וללשונות רבות, והושר על ידי מבצעים רבים ברבות השנים. לרגל ט"ו באב אנו מציעים כתרגום את הנוסח הבא, אשר נכתב לנוכח הביצוע של להקת הדלתות.
ירח אלבמה
ספרו לי היכן בית הוויסקי הבא
הו, אל תשאל, לא, אל תשאל,
ספרו לי היכן בית הוויסקי הבא
הו, אל תשאל, לא, אל תשאל,
כי אם, לא נמצא את הוויסקי הבא
אנחנו בצרה, אנחנו בצרה,
אנחנו, אנחנו, אנחנו בצרה
ירח אלבמה נאמר להתראות
אבדנו את המא-מא,
ו-עתה ע-לינו וי-סקי לשתות
ירח אלבמה נאמר להתראות,
אבדנו את המא-מא
ו-עתה עלינו ויסקי לשתות
היכן היא הדרך אל לבה של העלמה
הו, אל תשאל , לא, אל תשאל
היכן היא הדרך אל לבה של העלמה
הו, אל תשאל , לא, אל תשאל
כי אם לא נמצא, את לבה של העלמה
אנחנו בצרה, אנחנו בצרה,
אנחנו, אנחנו, אנחנו בצרה
ירח אלבמה נאמר להתראות
אבדנו את המא-מא,
ו-עתה ע-לינו וי-סקי לשתות
ירח אלבמה נאמר להתראות,
אבדנו את המא-מא
ו-עתה עלינו ויסקי לשתות
רבים הביצויים הקיימים לשיר, אחד מהם העולה על כולם, הוא של דיויד בואי שהפליא לשחק ולשיר את הלך הרוח של אותם הימים הוללים ופוחזים שקדמו לימי האנרכיה הגדולה נטולת הגבולות והמעצורים, שתביא בסופו של יום ללידת שחר חדש בדמות משטרים פאשיסטים-טוטליטריים.