כותבת המשנה במסכת תענית: מסכת תענית פרק א דף ב,א מאימתי מזכירין גבורות גשמים? רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג (סוכות), ר' יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג (סוכות). אמר לו רבי יהושע הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה, למה הוא מזכיר? אמר לו רבי אליעזר אף אני לא אמרתי לשאול, אלא להזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו. אמר לו א"כ לעולם יהא מזכיר. אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים.
כדי להבין את דברי המשנה נעמוד על משמעות הביטוי גבורות גשמים, מדוע קושרת המשנה את הגשמים בגבורות דווקא ולא בחסדים? נתבונן מעט באות אלף שהיא מפתח להבנת הדברים. האות אלף מורכבת מאות ו' נוטה באלכסון ושתי אותיות יוד, אות יוד אחת פונה ימינה ולמעלה ואות יוד אחת פונה שמאלה ולמטה (ספר ליקוטי הש"ס, מסכת חגיגה שחקים שבו ריחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים).
אות היוד האחת הפונה כלפי מעלה נבחנת למי חסדים, ואות היוד הפונה כלפי מטה נבחנת למי גבורות. האות ואו נבחנת לרקיע, כאשר מי החסדים נבחנים למים אשר מעל לרקיע, ומי גבורות נבחנים למים אשר מתחת לרקיע. להיות הגשמים נמשכים מן המים אשר מתחת לרקיע הם נבחנים למי גבורות שכן בגבורה יש משום ההפרדה וההבדלה שעושה הרקיע, ומשום כך נוקטת המשנה לשון גבורות גשמים להורות כי מקור הגשמים הוא בגבורה.
הדיון
בשיחה שלפנינו שואלת המשנה מאימתי מזכירין גבורות גשמים? וכאן חלוקים חכמי הדור, רבי אליעזר אומר מיום טוב של חג (הסוכות), ורבי יהושע אומר מיום טוב אחרון של חג (הסוכות) ומסביר, כי ירידת גשמים במהלך חג הסוכות (הוא) סימן לקללה (שאי אפשר לקיים מצוות ישיבה בסוכה בזמן שיורדים גשמים), ואם כך שואל ר' יהושע את ר' אליעזר, למה הוא מזכיר גבורות גשמים ביודעו כי כאשר ירדו גשמים בחג הסוכות אי אפשר יהיה לשבת בהן, על כך משיב ר' אליעזר לר' יהושע: "אני לא אמרתי לשאול על הגשמים, שפירושו לבקש, ולהתפלל על הגשמים, אלא להזכיר, שכל זכירה פירושה עשייה וברכה, ולא אמרתי מתי, אלא משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו".
"אם כן", אמר לו ר' יהושע, "לעולם יהא מזכיר (כלומר תמיד יהא מזכיר, שהוא השפע והברכה, שהוא סובב על הכלל), ועל שאילת הגשמים הוא אומר שצריך לשאול ולבקש סמוך ל(עונת) (ה)גשמים, שהוא סובב על הפרט.
שריקת הפתיחה
נשאלת שאלה נוספת מדוע פותחת המשנה בשאלה מאימתי, ולא במילה ממתי? מדוע מאריכה המשנה את מילת השאלה בשתי אותיות שהן א' י', כדי להבין מדוע מאריכה המשנה במילת מאימתי, נפנה לחומש בראשית בו מספרת התורה על הריגת הבל ע"י קין אחיו הבכור. כידוע נולד קין ראשון ופניו כלפי מטה, כלפי האדמה, לכן היה עובד אדמה כי זה הדבר הראשון שראה לנגד עיניו, את האדמה ואת העולם הזה, לכן נתנה אמו, חוה, טעם לשמו, קניתי איש את ה', קניתי איש מאת ה' (העליון) ופניו כלפי מטה, כלפי האדמה והוא קנייני הפרטי, מה שאם כן ותוסף ללדת את אחיו את הבל, הוא אחיו התאום של קין, ופניו כלפי מעלה, כלפי השמים.
וכך כותבת התורה, "וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, אֶת-אָחִיו אֶת-הָבֶל", את ראשון מתייחס לכך שהיה הבל אחיו התאום של קין, שהיו קשורים בקשרי אותיות, את שני להורות על כך שפני הבל היו מופנות כלפי מעלה, לשמים, להחזיר להם את האותיות שנתנו לו, לכן קראתהו אימו הבל נוטריקון הב-לאל הבל.
לאחר שהרג קין להבל אחיו, שואל אותו ה' שאלה ישירה, "אי הבל אחיך" ויכול היה ה' לשאול 'איפה הבל אחיך', מדוע אם כן קיצר ה' בשאלתו?
יש להבין כי במילת איפה, מובנות שאלה ותשובה יחד, אי-פה, היכן? + פֹּה, כלומר מסביב, כלומר יכול היה לשאול ה' את קין היכן פה מסביב נמצא הבל אחיך? אך אם היה שואל כך לא היה מדייק חס ושלום כי מילת פֹה עם הכולל שהוא אחד עולה גימטריה פ"ו שהוא שם אלהי"ם, והרי במותו של הבל נעלם שם אלהים כלא היה, ולא יכול היה ה' לשאול 'איפה הבל אחיך', מטעם שנגנז מילת "פה" שהוא עם הכולל (שהוא אחד) שם אלהים, עם ההרגו של הבל, ונותרו הדמים בלבד צועקים אל ה' מן האדמה.
רמז על הבל במדרש
כותב ילקוט שמעוני, "מאן דאמר בתשרי נברא העולם עשה הבל קיים מן החג ועד החנוכה, מאן דאמר בניסן נברא העולם עשה הבל קיים מן הפסח ועד העצרת, בין לדברי זה בין לדברי זה לא עשה הבל בעולם יותר מחמשים יום... (בראשית פרק ד, לה).
ונבאר לשון המדרש, מי שאמר כי בתשרי נברא העולם, הרי שהבל היה קיים מן החג (שמיני עצרת) ועד חנוכה, ומי שאמר כי בניסן נברא העולם, הרי שהבל היה קיים מן חג הפסח עד העצרת (שבועות) בין אם מקבל את דברי האומר כי בתשרי נברא העולם, ובין אם מקבל את דברי האומר כי בניסן נברא העולם, לא עשה הבל בעולם יותר מחמישים יום (שהוא סוד בינה).
כוונת המשנה
ונחזור לשאלתנו מדוע פותחת המשנה באריכות במילת מאימתי, ולא מקצרת כבחומש בשאלת ה' לקין, "אי הבל אחיך", ענין אריכות השאלה סובב על ענין תיקון הריגת הבל, כי ממילת איפה נותרה רק הברת 'אֵי' ללא הברת 'פֶּה', והפה שאסר את הברת 'פֹּה' בשאלת ה', "אי(פה) הבל אחיך", הוא הפה שהתיר לשאול מאימתי מזכירין גבורות גשמים.
היות וכוונת המשנה היא לתקן את הריגת הבל, לכן היא מוסיפה את אותיות השאלה, 'אֵי' משאלת ה' המקוצרת מן החומש, למילת השאלה ממתי, ונוצרת המילה מאימתי, כי התשובה על 'אֵי' היא 'פֶּה', והפה שאסר הוא הפה שהתיר, כלומר אותו פֶּה (של ההשגחה העליונה) שאסר את פֹּה (את קיומו של הבל על פני האדמה) הוא הפֶּה שהתיר במשנתנו לפתוח באריכות במילת מאימתי, וכך הופכת שאלת ה' את קין להיות מצויה תדיר על פי הבריות.
חג חנוכה טוב לכל בית ישראל