בס"ד
שלום רב לכל בית ישראל,
בראשית ברא אלהים, תמונה eslerp
שבת זאת אנו מתחילים מבראשית מתחילים שוב מהתחלה.
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. השמים, בגשמיות הם ממטירים את השפע, והארץ מקבלת את השפע, אם כן, השמים שם נרדף למשפיע, והארץ, שם נרדף למקבל. אם כן יהיה הפירוש בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, כלומר שהאדם בתחילת דרכו צריך לדעת, שהשם יתברך ברא משפיע ומקבל. מציאות של משפיע ומקבל. מיהו המשפיע? השם יתברך בעצמו, ומיהו המקבל, הוא האדם.
משמעות הדברים, שהאדם צריך לדעת שכל מה שיש לו, הכל בא מאת השם יתברך. בין בגשמיות בין ברוחניות. ועל הכל צריך לתת תודה לה', כי כל מה שיש לנו, בא מהבורא. והיחסים שלנו עם הבורא צריכים להיות של מקבל ומשפיע.
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, זו הידיעה האלקית הראשונה שאנחנו צריכים לדעת, שהקב"ה סידר סדר של יחסים, של משפיע ומקבל. והארץ היתה תוהו ובוהו, תוהו, מלשון תהייה, (wondering) אדם תוהה, מתפלא. בוהו, שתי מלים בו הוא, כלומר, האדם אשר מאמין בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, הוא תוהה, אם אכן יש משפיע, מודע המציאות שלנו נראית כל כך גרועה? והיכן הוא המשפיע, ומדוע אין הוא מורגש, מדוע אין הוא מעורב בחיים היומיומיים שלנו, מדוע יש כל כך הרבה חוסר צדק ושחיתות, מדוע יש כל כך הרבה רקבון צער ויגון, ואם יש משפיע ויש הקב"ה שהוא רוצה להשפיע, שהוא הטוב והמיטיב, אם כן מדוע נראית המציאות כפי שהיא נראית. זה ענין של תוהו, אדם תוהה, היכן הוא הקב"ה, מדוע אין אנו מרגישים אותו, מדוע אין מגולה מידת הרחמים שלו, וכו' וכו'. מעין השאלה, איה מקום כבודו, והארץ היתה תוהו ובוהו, התשובה היא בו הוא.
שבעצם הקב"ה נמצא בתוך האדם, הקב"ה הוא המציאות הפנימית של כל מה שאנו רואים, של דומם צומח חי ומדבר, הוא החיות המחייה את כל המציאות, ובכן האדם צריך להגיע למסקנה שבו הוא, כלומר הקב"ה נמצא בו, כי בכל אדם יש נשמה שהיא חלק אלוה ממעל, רק הענין שהוא שהנשמה היא לא מגולה, אלא לפי שיעור שהאדם מזכך את עצמו, מטהר את עצמו, מקדש את עצמו, מתחיל להרגיש בתוך הכלים הפנימיים שלו בלב ובמוח הוא מתחיל להרגיש את מציאות ה'.
אם כן יש כאן שני שלבים. והארץ, המקבל, היתה תוהו ובוהו. תוהו מלשון תהייה, ובוהו זו התשובה על התהייה הזו. הקב,ה נמצא בו, בתוך האדם, בתוך המקבל, אלא כל זמן שהאדם רוצה לקבל לתועלת עצמו, אז הבורא לא מורגש בו, ולפי שיעור שהוא מטהר ומקדש את עצמו מאהבה עצמית שלו, אז הוא מרגיש את הבורא.
וחושך על פני תהום, תהום זהו מקום חלל, האדם מרגיש את עצמו חלול, האדם מחפש משמעות לחיים שלו, וזה מכבר התעייף האדם לסבור ולומר שהתענוגים הגשמיים הם המשמעות של החיים, כי הוא רואה ומרגיש כי ככל שהוא מוסיף בתענוגים הגשמיים, ככל שהוא נדבק בתענוגים הגשמיים התהום הולכת וגדלה, והוא מרגיש חושך גדול, החושך עם התהום הולכים ביחד, הוא מרגיש חלל וחסרון גדול, הוא לא מרגיש סיפוק, אין לו סיפוק, ולכן הוא מרגיש גם חושך, מה משמעות החושך, שהוא לא יודע באמת מהי המשמעות של החיים, מי המשמעות של החיים שאם נגיע אליה נהיה מאושרים, ולא נסבול ולא נצטער ולא יהיה בנו שום כאב, או יגון או אנחה.
ורוח אלקים מרחפת על פני המים, מים הם מרמזים על התורה, שנאמר הוי כל הצמא לכו אל מים, ואין מים אלא תורה, כלומר התורה מייעצת לנו כאן, בכדי שנוכל לתקן את כל התהיות שלנו, ולהשיג את הבחינת בו ובטל את בחינת חושך שרובצת על פני התהום, את זה אפשר לעשות דרך התורה. מדוע, היות ורוח אלוקים מרחפת על פני המים, זאת אומרת ככל שהאדם יעסוק יותר ויותר בתורה, במיוחד פני המים, פנימיות התורה, הפנים של התורה, מה זה פנים, החלק החשוב של התורה, שהוא פנימיות התורה, אז הוא ירגיש את רוח האלקים שהיא מרחפת והוא ירגיש שיש דין ויש דיין, והוא ירגיש שיש בעל הבית טוב ומיטיב וירגיש את מציאות ה-בו, וירגיש שכל החושך על פני תהום הוא שיש הכל מצד שאדם שקוע ברצון לקבל ובתאוות שלו, והחושך על פני תהום הזה, החוסר משמעות, והכאבים והיסורים והצער שיש לנו בחיים, מרוב הריקנות שלנו וחוסר התוחלת, והשטויות שאנו שקועים בהם, כל זה הם לטובתינו בכדי שנרים את הראש, מתוך האבוס הבהמי ונחפשבאמת את הקב"ה שהוא המשמעות של החיים, ע"י התורה נרגיש את רוח האלקים, ורוח האלוקים מרחפת על פני המים, ויאמר אלקים יהי אור, ויהי אור.
ע"י התורה נוכל הרגיש את רוח האלקים ונוכל להרגיש שבעצם יש אור גדול בעולם, אנו רק צריכים למצוא אותו, הוא גנוז מאתנו הוא נעלם. לא נוכל להרגיש אותו את האור הנפלא הזה את אור האלוקות, כל זמן שאנו שקועים באהבה העצמית שלנו, אבל ע"י התורה והמצוות וע"י הזיכוך העצמי, נוכל להרגיש את רוח האלקים ונוכל להרגיש שיש בעצם אור גדול, שגנוז בתוך כל הבוץ הגדול שיש בבריאה.
בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. מה ההבדל בין רוח אלוקים לבין אור, רוח אלוקים היא מציאות ה' שאינה מורגשת בצורה כל כך חזקה ופנימית, אבל המושג אור בא לומר שמרגישים את ה' בצורה מוחשית וחזקה ביותר, וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.
מה פירוש שהקב"ה הבדיל בין האור ובין החושך, הפירוש הוא שהוא עשה עשה הבדלה אצל האדם עצמו, כי מה הוא החושך, ההרגשה של הנברא, של חוסר תוחלת של חוסר מטרה, של ריקנות של חוסר סיפוק, שזה בא מתוך זה שהוא שקוע ברצון לקבל שלו, בתאוות שלו. מדוע הוא שקוע ברצון לקבל ובאהבה העצמית שלו, ובתאוות שלו, מדוע, מטעם שהוא חושב שזה האור, שעם זה הוא ישיג סיפוק שעם זה הוא יהנה מהחיים, וכאן ע"י גילוי האור העליון נעשית הבדלה, האדם רואה, מה שחשבתי שזה תענוג שבשביל זה כדאי לחיות, שזה כל העניינים הגשמיים והרצונות דקבלה, זה חושך, ומזה אני מגיע רק לתהום, לריקנות, לחסרון, וכו', והאור האמיתי הוא דבקות בה' יתברך, הגם שזה הרבה יותר קשה, כי זה מכריח את האדם, ומחייב את האדם, להתנתק מאהבה עצמית ולבוא לאהבת הזולת, ולאמונה ולעבודה גדולה נגד הטבע, מכל מקום שם האור, התענוג, הסיפוק האמיתי, כי בזמן שאור האלוקות מאיר, אז האדם רואה שכל מה שהוא חשב עד עכשיו, זה חיים, זה תענוג, זה חושך, זה מביא רק לריקנות גדולה, חושך על פני תהום כמו שאמרנו מקודם, אבל מתי אדם משיג את זה בצורה ברורה, כשהאור מתגלה.
אם כן נסיים כאן ונאחל לכל בית ישראל שנה מתוקה, בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ שנזכה להאמין שיש משפיע ומקבל, שכל החסרונות והתהיות שלנו והחשכות שבנו כל הריקנות, נבין שהם מתוך ההרסנות של הרצון לקבל, ונשקיע את עצמינו בתורה ונמצא את רוח האלקים אשר מרחפת על פני המים של התורה ושנשיג את האור העליון ואז נראה את הכל בצורה ברורה.
כל טוב, שנה טובה
מתוך שיעור שבת בראשית התשס"ז
