המה הגיבורים אשר מעולם, אנשי השם, תמונה Pete Ashton

מהו שורשה של הקנאה, איך היא קשורה לקנין בכלל, ולקנין רוחני בפרט, כיצד יכולים אנשים שקנאתם מעוורת אותם למכור את אחיהם, הדבוק בה', לעבד במצרים, בעשרים כסף. מי הם אחי יוסף שבי השונאים את הקדושה, מדוע הם חוזרים על טעותם ככלב החוזר על קיאו, בחושבם כי עשרה מהם (ללא יוסף ובנימין) יוצרים עשר ספירות בלימה, מחשבה המובילה אותם למכור את אחיהם, בעל כתונת הפסים, לעבד במצרים.

מספר הרח"ו בשם האר"י הקדוש, כי אחי יוסף נתקנאו בו על שמסר לו אביו כל סודות (התורה) שלמד מבית שם ועבר, שנאמר סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם . (ספר ליקוטי הש"ס, פרשת ויחי מאמר "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך") ועוד כתוב שם (פרשת מקץ, מאמר וישא עיניו וירא את בנימין אחיו) כי יוסף גימטריה קנא"ה והוא יונק משם אל קנא ה', לכן כסף לסודות התורה, ואביו יעקב למדו אותם כדכתיב אלה תולדות יעקב יוסף.

ובזאת יתורץ מי הם אנשי השם, מדוע הם נקראים אנשי אמת זרע קודש, ואיך קשורה כל הכבודה הרבה הזאת אלינו. והנה אנו למדים כי לנח היו שלושה בנים: שם, חם, ויפת, וכאשר יצאו מן התיבה, בנה נח מזבח להעלות בו עולות לה'. מספר המדרש (תנחומא נח ט) כי להיות נח חיגר, לא היה יכול להקריב קורבן בעצמו, מפני שנשכו הארי ברגלו בשעה שהאכיל אותו בזמן שהיו בתיבה, ואת אותו קורבן תודה הנקרא עולה, שהוא עולה כליל להשם, הקריב בנו שם, כי בן בכור נחשב היה לכהן ולמלך, עד חטא עגל הזהב, שנאמר, וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֶדְיָם, מֵהַר חוֹרֵב, שהפסידו ישראל לאחר מעשה העגל, כתר תורה וכתר כהונה, וכתר מלוכה (ג' עדיים) ועבודת בכורות נתנה ללוים, שנאמר מלאו ידכם היום לה' (שמות לב).

ומספר רש"י בשם מדרש אגדה (נדרים לב) כי מלכי-צדק מלך שלם, אשר קיבל את פניו של אברהם בלחם ויין, בשעה שחזר ממלחמתו בארבעת מלכי המזרח, הוא שם בן נח, כלומר בנו בכורו של נח, הוא מלך שלם, היא ירושלים.

וכאשר נשאל מי הם אנשי השם, נאמר כי שם הוא ראשי תיבות של מקדשי שביעי, כי באדם יש עשר ספירות בלימה, ג' ראשונות הן כתר חכמה ובינה, שהן נסתרות ממנו, כלומר בהן טמון הכח, הפוטנציאל, אך הוא בגדר נסתר, מפני שעדיין לא יצא מן הכח (המחשבה) אל הפועל (המעשה), ולכן הוא מקור הברכה שהיא סמויה מן העין.

וכן יש באדם שבע ספירות תחתונות שהן, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. כאשר הספירה השביעית היא מלכות, והיא כנגד מלכות שמים, הנקראת שביעי, נוטריקון שבי היא, מלכות שמים שבי, בחינת נשמה שבאדם. ומי הם אנשי השם, אנשי שם הם אלו מקדשי שביעי, אנשים המקדשים את הנקודה דקדושה בלב האדם המכונה שביעי, נוטריקון שבי היא, היא הנשמה. ומדוע הם נחשבים לגיבורים אשר מעולם, כי עולם הוא מלשון נעלם ונסתר, להיות נקודת הקדושה שבאדם נעלמת ונסתרת ממנו, ורק ע"י התגברות כוחות הארי שבו, הנבחנות לגבורה, יכול האדם להוציא את נקודת הקדושה שבו, מהכח אל הפועל, מן המחשבה אל המעשה, ואלו המה הגיבורים, המה גימטריה נ' שהיא חמישים שערי בינה, שמי שהוא גיבור זוכה לנ' (חמישים) שערי בינה, אשר מעולם, כי מילת אשר סובבת על אותיות ראש שהוא רישא דלא איתידע (שעליו אי אפשר לדעת כלל אם הוא 'אין' או 'יש', ראש העליון של הכתר) ובכל זאת משתלשלים ובאים ממנו אנשי השם, השם אותיות משה, שהם כוחות הנשמה הנסתרים שבי המסוגלים ללכת באמונה מעל הדעת.

שבוע טוב לכל ישראל

מדוע לא שורקים בלב ים, תמונה Greg McMullin

סיפר אחד המשתתפים בקורס חובלים של חיל הים, כי בקרב חניכי הקורס קיים מנהג ותיק, האוסר שריקה על הסיפון. השריקה על הסיפון מעוררת את אל-הים, ומחוללת סערות, כך הסביר החניך. מה מקור האמונה הזאת הבאה לידי ביטוי בפועל בקרב אנשי חיל הים, והספנים בכלל.

כאשר נתבונן באותיות האלף-בית העברי נוכל לראות כ"ב אותיות. כאשר אנו קוראים את האותיות כסדרן, אנו אומרים; אלף, בית, גימל, דלת, וכו'. כלומר אנו קוראים אותן באורח ישר. מצב זה מכונה בשפת הקבלה, מצב של פנים, או ברכה, כי כל האותיות נקראות לפי הסדר, הראשונה היא האות אלף, המייצגת את אלופו של עולם, אחריה האות ב', בה נברא העולם וכו'.

כאשר אנו קוראים את אותיות האלף-בית העברי שלא כסדרן, כלומר מהסוף להתחלה, אנו מכנים למצב זה בשם אחוריים, מצב לא חיובי (יש האומרים קללה). נסביר מעט את הדברים, האות האלף היא הזכה ביותר מבין אותיות האלף בית, והאות ת' היא העבה ביותר או הגסה ביותר, מבין אותיות האלף בית. כעת אם נתבונן במילה שרק, נוכל לראות כי בזו אחר זו, מופיעות אותיות האלף בית מהסוף להתחלה, ש', ר', ק'. כלומר, הפועל שרק נכתב באמצעות אותיות הכתובות במצב של אחורים, במצב לא חיובי.

נמצא בשעה בה אנו שורקים, אנו מחזירים אות האותיות למצב של אחוריים, באנגלית נקרא המונח rewind. פעם היתה זו דרך לטעון את השעונים האנאלוגיים. מצב של אחוריים, הוא מצב של ריבוי כלים בשפת הקבלה, מצב של חושך הסתרה וסערה, גם המונח באנגלית re-wind, מעיד על כך, שהוא גורם לרוח לשוב ולחולל סערות.

זה המצב על המים, או בלב ים. על היבשה הסיפור הוא הפוך, השריקה היא בעצם קשירה וחיבור בין אנשים כמו ששר אריק איינשטיין השריקה של התנועה. 

כל טוב וספירת עומר נעימה לכל

דזבין אבא בתרי זוזי חד גדיא, חד גדיא, תמונה kylewagaman

בפיוט החותם את ההגדה של פסח חד גדיא, מופיעים מספר אלמנטים (מרכיבים). אבא, שני זוזים, גדי אחד, חתול (שונרא), כלב, מקל (חוטרא), אש (נורא), מים (מיא), שור, (תורא), שוחט, מלאך המוות, ולהבדיל אלפי הבדלות, הקב"ה. מה משמעות כל אחד מן הגורמים הללו בסיפור חיינו, מה משמעות סדר הופעתם בחיינו, ומה משמעות פעולת הקניה שממנה משתלשל סיפורינו.

אבא שבפיוט חד גדיא, סובב על הפסוק כי קודם שנברא העולם, היה הוא ושמו אחד. הוא הקב"ה, שבאמצעות פעולת הקניה, היא הצמצום, המתבצעת באמצעות שני זוזים, כי זוז הוא מטבע בארמית ושני זוזים הם שני מטבעות, שלא זזים זה מזה הם רעין דלא מתפרשין, אור ישר ואור חוזר, או חכמה ובינה, אשר באמצעותם קונה הקב"ה, גדי אחד.

מהו גדי אחד בנפש האדם פנימה

מהו גדי אחד, גדי גימטריה טו"ב, בסוד וירא אלוקים את האור כי טוב. אחד, סובב על רצונו יתברך שהוא אחד, להיטיב לנבראיו. זאת אומרת שקב"ה, פעל, או המיר, או החליף, באמצעות פעולת הקניה, המשולה לבריאת העולם, באמצעות שני רעין דלא מתפרשין, הם שני זוזים, או אבא ואמא, או חכמה ובינה, גדי אחד, שהוא רצונו להיטיב לנבראיו המכונה בשם גדי אחד, או טוב (שהוא) אחד, כאשר מילת אחד סובבת על אהבתו לנבראיו כי אהבה, גימטריה אחד.

אבל כפי שדורש הפתגם, כל ההתחלות קשות ולפתח חטאת רובץ, בא החתול, שהוא לשון התחלה, או בלשון ארם שונרא, והוא נוטריקון שעינו רעה בטוב, שנקרא רצונו להיטיב לנבראיו, ואוכל אותו. כי האכילה נבחנת לאור החכמה, בסוד והחכמה תחיה את בעליה, לכן החתול, שהוא ההתחלה אוכל את החכמה, כי סבור שבאמצעותה יוכל לשלוט בעולם בעינו הרעה, או הצרה.

אך לכל כוח הנברא ע"י הברוך הוא יש כוח שכנגד, וכנגד החתול מופיע הכלב, שהוא נאמן לבעליו, וכונס את עדריו, שכן הכלב לא יכול לסבול פרוד, ואילו החתול הנבחן לחכמת האלוקות העומדת בפני עצמה, ננשך ע"י הכלב, החפץ בפעולת היחוד, כי כלב יכול לאתר אנשים חיים הטמונים תחת מפולות שלגים ימים רבים, ולהציל אותם, בעודו נובח על יד מקום המצאם, הב, הב.

מהות המקל, האש והמים שבנפשינו פנימה, או מהות עניינם של ההכאה והטלטלה שבחיינו 

אך כנגד הכלב, מופיע החוטרא, או המקל, שמכה אותו כמאמר חז"ל, "אין לך עשב ועשב מלמטה שאין ממונה עליו מלמעלה, ושומר אותו, ומכה אותו, ואומר לו גדל". אומר (זהר ובב"ר, י') "אמר רבי סימון, אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע, שמכה אותו, ואומר לו גדל". כלומר הכלב שבנו, הוא שלב מסוים בהתפתחותינו, אך לא המטרה, וכדי לפתח את הכלב שבנו לשלב הבא, מופיע החוטר, החוטרא, או המקל, המכה אותנו, כלומר, נוגע ומטלטל אותנו משלוותנו, המעושה לכאורה, ואומר לנו לצמוח לשלב הבא.

אך גם המקל שבנו הוא בחינת קו אמצעי, שהוא איכות ממזגת, נשרף ע"י האש, שהיא נבחנת לקו שמאל, והיא חכמה שאינה מלובשת במעשים טובים, ועל חכמה העומדת בפני עצמה נאמר, וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום. והיא אש שורפת המכלה כל חלקה טובה, וכנגדה יצר הברוך את כוח המים, שהוא בחינת קו ימין וחסד, ובאים המים שבנו הנבחנים למעשים טובים המכבים את האש הבוערת לעצמה בלבד בתוכינו.

היכן נמצאים השור, השוחט, ומלאך המוות שבנו ומהו עניינם

כנגד המים הנבחנים למי חסד, וקו ימין, מופיע השור שבנו, הוא בהמה שכל ארבעת גפיה מונחות על גבי הקרקע, ראשה בקו אחד עם גופה וקרניה גלויות לעיני כל. כעת, כאשר אנו רוצים לומר כי אדם תפס את העיקר, אנו אומרים "תפס את השור בקרניו", כי השור נבחן לאור ישר, חכמה ללא לבוש, כלומר ללא מעשים טובים, והוא נבחן להבנה הבהמית שיש לאדם, החושב שהוא יכול לתפוס את המחשבה האלוקית שהיא להיטיב לנבראיו, כפי שאדם אוחז את השור בקרניו, כי קרניים מרמזות על קרינת אור האלוקות, והאדם האחוז בקרני השור, חושב שהוא מבין מהי חכמת האלוקות, ולא מבין, כי הוא למעשה אוחז בחכמה בהמית, כלומר הוא יכול לתפוס רק את מה שעושה לו טוב בצורה ישירה (שור), ולא יכול לתפוס איזו שהיא צורה אחרת של טוב, שאינה קשורה אליו באופן ישיר.

את השור, או את ההבנה הבהמית שבנו, שוחט השוחט, הנבחן ללוי, כמאמר הפסוק הפעם ילוה אישי אלי, ואין איש אלא הקב"ה. הלוי נתפס כבן לויה לקב"ה, או שקב"ה נחשב כנלווה אליו, מדוע, כי לוי נבחן לקו אמצעי, הממזג בין ימין שהוא חסד, לבין קו שמאל שהוא גבורה ודין. וכאשר מופיע השוחט, הוא הלוי או בן לוי, המתלווה אל הקב"ה, שהנהגתו את העולם היא ברחמים גמורים, ושוחט את השור, אותה שחיטה של ההבנה הבהמית, שהיא למעשה ויתור על הבנתנו הבהמית כמנחה אותנו באורחות חיינו, ומביאה אותנו לקו אמצעי ממזג, בו נמצא הלוי, המלוה לקב"ה.

והיכן נמצא הקב"ה ומקור החיים שבנו

ומאחר והכל זמני וחולף בעולמינו, הרי שמיד מופיע הקו השמאלי, הוא מלאך המוות, שרוצה את הכל לעצמו בלבד, המאיים על השלום, הלוי והשוחט, שבנו, הנבחנים לקו האמצעי שבנו. מלאך המוות שהוא קו שמאל, שוחט את השוחט או הלוי שבנו, ומטיל אותנו באחת לקו שמאל.

אך משום שסוף מעשה במחשבה תחילה, בא הקב"ה, שהוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים כולם, והוא קו אמצעי, ושחט למלאך המוות, שהוא קו שמאל, ונמצא שבטלה לה כל מציאות של מוות בעולם, ואם בטלה מציאות של מוות בעולם, הרי יש לפנינו רק מציאות אחת, והיא של חיים ממנו יתברך.

חודש ניסן שמח לכולם

"כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ--וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם, אֶל-הַכֹּהֵן".

בפרשת אמור היא פרשת המועדות מדבר ה' אל משה לאמר, "כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ--וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם, אֶל-הַכֹּהֵן. וְהֵנִיף אֶת-הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָה, לִרְצֹנְכֶם; מִמָּחֳרַת, הַשַּׁבָּת, יְנִיפֶנּוּ, הַכֹּהֵן" (ויקרא כג י' - יא').

מה פירוש הפסוק בנפש האדם פנימה, מהי אותה הארץ המיודעת בהא הידיעה, שה' נותן לנו? אומר הזה"ק כי ארץ סתם היא כל ארץ, ומילת הארץ מכוונת לארץ ישראל, שהיא בחינת "ארץ אשר ה' אלוקיך דרש אתה תמיד, עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", ועתה כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, פירושו כאשר תבואו אל הארץ שהיא בחינת ישראל שבכם, בתוככם פנימה, כאשר תבואו אל הרצון להשפיע שבכם המכונה בשם ארץ ישראל, אשר אני נותן לכם, כל הזמן, באופן קבוע ללא הפסק, כי אור עליון אינו פוסק, וקצרתם את קצירה, כלומר לשים קץ לרע שבתוכינו, כי התבואה הראשונה שמבשילה היא תבואת שעורים, שהיא מאכל בהמה, ודווקא ממנה אנו מתבקשים להביא עמר תנופה, מדוע? כי בפסח הקב"ה דילג הקץ, ועשה לנו נס שנצא ממצרים, אך כמו בסיפור של סינדרלה, היא לכלוכית, זמן הקסם פג, הכרכרה, הסוסים, הרכּב ובגדיה היפים נעלמים, והיא רואה שהיא שבה לאותם בגדים ישנים ומלוכלכים, ולא עוד אלא שאינה ראויה לבן מלך.

כך גם אצלינו הנבראים, אנחנו כמו לכלוכית שפג לה קסם הנשף, רק שאצל לכלוכית הקסם פג בחצות הלילה, ואצלינו ה"קסם פג" ממוצאי יום טוב של פסח, בו אנו מתחילים בספירת העומר. פירוש: התעוררות העליון נפסקת לכאורה, כדי שיהיה מקום לעבודת התחתונים, שהיא עבודת הנבראים. ועבודת הנברא מתחלת במקום בו הוא נמצא, היכן נמצא הנברא בראשית התפתחותו, בנפש הבהמית, כלומר כל משאת נפשו היא לאכול ולהתרבות, ואומר הפסוק ומותר האדם מן הבהמה אין, שיתרון יש לו לאדם על הבהמה, שהוא שואף לאין, כלומר לאינסוף, להכרת אלוקותו יתברך, בעוד שאצל הבהמה  נראים ראשה וגופה במצב אופקי, כלומר שאין ראשה גבוה מגופה, אלא אדרבא באותו גובה, להצביע על הערך השווה שבין הגוף לראש.

נמצא כי ראשית עבודת התחתון, כלומר הנברא, מתחלת דווקא מנפש הבהמית שלו, ואומר זהר פרשת אמור אות קמו) והקריבו שעורים משום שהוא הראשון לכל שאר התבואות, ומן הראשון מקריבים, ולא מאותן שמתאחרות, כי האחיזה הראשונה, שישראל נתאחזו בהקב"ה, כאן הוא.

ולהיות השעורה התבואה הראשונה שמבשילה, אנו נדרשים להביא ממנה עמר, מהו עמר, עמר היא מידת נפח, עמר הוא אותיות מרע, או אותיות רע עם תיקון של האות מ' המסמלת את ספירת הבינה. כלומר עמר הוא שיעור נפח מאכל אדם ליום אחד, ככתוב עומר לגלגולת. את אותו שיעור ממש מתבקש סופר העמר להביא לפני הכהן כמנחת תנופה, כדי להחל בתהליך ההתקרבותו אל ה' ע"י ויתור על בהמיותו המתראה אליו כשעורה.

וכך מצווים אנו לספור מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הביאכם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה:  שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, הספירה היא מלשון ספיר ויהלום שהיא אבן חן המאירה לאדם כאשר משתקפות בה קרני האור.

נמצא כי בכל ספירה וספירה של העומר, אנו מבררים מתוכנו עוד שיעור מסוים של מאכל בהמי המצוי בתוכינו, המכונה בשם אהבה עצמית, או אגואיזם, וכאשר אנו סופרים חמישים שיעורים של רצונות בהמיים המתראים בנו כיהלום, וספירה היא מלשון לספור את הרע, ספירת הרע, היא ספירת העומר, מכינה בנו מקום שהוא בחינת חלל פנוי מבהמיות, שבו יכול לשרות אור ה', הוא יום החמישים ליציאת מצרים בו נתנה תורה לישראל.

כי היום החמישים הוא שבועות ומתן תורה, בו אנו זוכים לאכול חיטים הוא מאכל אדם. כי אד"ם הוא גימטריה מ"ה, שהוא שם הויה במילוי אלפין, והוא קו אמצעי והוא דעת תורה, שנתנה בחודש השלישי, סיוון, הוא קו אמצעי, ביום השישי (הוא קו אמצעי) לחודש השלישי, ומזלו הוא תאומים, הנבחן לאד"ם, ככתוב, מ"ה שמו ומ"ה שם בנו כי תדע, (משלי ל' ד') כי שם מ"ה, הוא שמו של הקב"ה (הוי"ה) במילוי האות אלף והוא נכתב כך: יוד, הא, ואו, הא, ושם בנו הוא אד"ם, בגימטריה מ"ה. וכך בחג השבועות נוצר שווי צורה רוחני בין נותן התורה, הוא הקב"ה, לישראל מקבלי התורה.

מה תולעת, כוחה בפיה, כך גם ישראל כוחם בפיהם, לומר ד' פעמים הלל בפסח, תמונה bgblogging

יש הרבה בחינות של ארבע בליל הסדר, הכל נמשך משם ה', י-ה-ו-ה. ד' כוסות של יין מרמזות על יינה של תורה, זה בא לומר שהאדם לא יכול להכיר בכך שהוא נמצא במצרים, בלי יינה של תורה, האדם לא יכול לצאת ממצרים, בלי האור הגדול של התורה. אחרי שאדם יוצא ממצרים, הוא יכול לזכות ליין האמיתי של התורה, שהוא נקרא אור החכמה, שהוא ענין גילוי שמותיו של הקב"ה.

רבים שואלים למה צריכים מוטיבים שלילים בליל הסדר כמו ארבע קושיות, הרי הלילה הזה, זה הלילה היחיד בין שלוש מאות ששים וחמישה (שס"ה) לילות של השנה שאומרים הלל. אין עוד לילה כזה בכל השנה, ואומרים הלל כמה פעמים, א) אלו שאופים ממצות בערב פסח אחר הצהרים, נוהגים לומר הלל תוך כדי אפיית המצות, מנהג עתיק, ב) אחר כך אומרים הלל בתפילת ערבית, ג) ואח"כ אומרים הלל גם בהגדה עצמה, ד) וגם למחרת אומרים הלל בתפילת שחרית, אז גם זה ארבע פעמים.

הלל גימטריה 65, ד' פעמים הלל הוא גימטריה 260, שהוא שם הויה פשוט (י-ה-ו-ה), שהוא [גימטריה כ"ו או 26] המלובש בעשר ספירות. נמצא ד' פעמים ההלל שאנו אומרים בפסח, הם כנגד שם הויה, המלובש בעשר ספירות.

פסח כשר ושמח לכל בית ישראל

"ולקחתם אגודת אזוב, וטבלתם בדם אשר-בסף, והגעתם אל-המשקוף ואל-שתי המזוזות, מן-הדם אשר בסף".

בהנחיות שמנחה משה את זקני ישראל להכנת קורבן הפסח נאמר: "מִשְׁכוּ, וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם--וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח. וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר-בַּסַּף, וְהִגַּעְתֶּם אֶל-הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, מִן-הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף";

ויש להבין כי יש פה תיקון גדול, כי אזוב הוא צמח תבלין נמוך ומשתרע, כל-כך נמוך שנחשב לעזוב, אבל היות שג' קלחיו מחוברים יחדיו כמו האות א', המורכבת מאות ו' מונחת באלכסון, ושתי אותיות יוד מחוברות אליה, אות י' אחת מחוברת מצד ימין ולמעלה, ואות י' שניה מחוברת מצד שמאל ולמטה, הרי שנקרא אזוב, והוא אותו צמח שעזב אותו אותו הקב"ה, נמוך נשכח ומשתרע, ואשר נדרש לתקן את תיקון הקו האמצעי במצרים, ערב יציאתם משם.

היות והאזוב הוא צמח משולש, כלומר מתוקן בג' קווים, באמצעות טבילתו בדם קורבן הפסח שעל הסף, והגעתו [ מלשון יגיעה, והתאמצות, (effort)] אל המשקוף ואל שתי המזוזות, מתתקן דם קורבן הפסח בג' קווים. פירוש: דם הפסח הוא דם של קורבן בהמה, המשול לתאוות הבהמיות שיש באדם, וכאשר טובלים את אגודת האזוב (בחינת ג' קווים) בדם הקורבן, מרימים למעשה את דם הבהמה הנמצא על הסף, ומעלים אותו למעלת אדם, המתוקן בג' קווים. מדוע? מילת דם, נכתבת אותיות ד' ו-ם' דם, מילת אדם נכתבת אותיות א', ד', ו-ם', כלומר אדם הוא בחינת נפישה, דם, כי הדם הוא הנפש, שנוספה אליו האות א' בראשיתו, לכן נקרא אדם, או, א-דם, שאינו רק דם, כלומר שיש לו קשר לבורא עולם, לאלוקות, באמצעות אות א' המתוקנת בג' קווים. כפי שהזכרנו קודם, הא' מורכבת משלוש אותיות אות ו' באלכסון, ושתי אותיות י'. אות הי' המחוברת אל האות ו' מצד ימין ולמעלה היא בחינת חסדים, או קו ימין, אות י' המחוברת אל האות ו' מצד שמאל ולמטה היא בחינת גבורות, או קו שמאל, ואות ו' המונחת באלכסון נחשבת לקו אמצעי.

וכך מתקנים ישראל תיקון חשוב בפסח מצרים, הם טובלים את אגודת האזוב (ג' קווים, ימין שמאל ואמצע, או חסד דין ורחמים) בדם אשר על הסף ומגיעים (מלשון יגיעה) אל המשקוף, מלשון השקפה, שנאמר השקיפה ממעון קדשך מן השמים, כי שמים, היא בחינת אמונה שבאדם הנחשבת למקום זך ושקוף, שרוצה לתת ולהשפיע את טובו יתברך לנבראים, ואל שתי המזוזות, כי המזוזות הם ב' קווים ימין ושמאל, שכאשר משקיף מן השמים רואה היכן להשפיע חסדים (ימין) והיכן להשפיע גבורות (שמאל).

וכך יוצאים ישראל ממצרים בסוד אדם, שכן אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם.

שבת שלום לכל ישראל, ופסח כשר ושמח