"וְאֶת-הַצִּפֹּר, לֹא בָתָר".
ויש להבין מה הקשר בין בקשת המלאך הנאבק עם יעקב אבינו בנחל יבוק, "שלחני, כי עלה השחר", (פרשת וישלח) לבין שילוחי ציפורה אשת משה, לפני שיוצא משה רבינו למצרים כשליח, להוציא את בנ"י ישראל משם, (פרשת יתרו) לבין ברית בין הבתרים (פרשת לך לך).
המאבק בנחל יבוק
המלאך הנאבק עם יעקב הוא שרו של עשו, הוא השר של ע' אומות העולם הנאבק עם יעקב ערב השיבה לארץ ישראל. כל עוד נאבק יעקב עם עשו על הברכות בבית אבא, ואח"כ בבית לבן, דודו, עם שקריו ועיכוביו הוא נקרא בשם יעקב. ברגע בו הוא יכול להאבק עם שרם של ע' אומות, שהוא השם הכולל לאויביו של האדם, המכונים בשם רצונות דקבלה, ולגבור עליהם, מודיע לו המלאך כי לא יקרא עוד שמו, יעקב, כי אם ישראל, כי שרה עם אלקים ועם אנשים ויוכל.
לכן מבקש המלאך מיעקב "שלחני, כי עלה השחר," מטעם שאין בו עוד צורך, כי אין יותר צורך ב-שֹר של ע' אומות השולט על ישראל, כי עלה השחר, ואין שחר אלא גאולה, ותפיקידו של המלאך המומונה על ע' אומות הסתיים, כי מלאכתו ושליחותו נעשית בלילה, הוא זמן ההסתרה, כדי להסית את יעקב ואת בניו מדרך האמונה. ומשום שעלה שחר הגאולה, והאיר היום, תמה שליחותו. ונחתמת השליחות במתן שם חדש ליעקב הוא ישראל.
השם החדש, ישראל, מאפיין את המדרגה החדשה אליה זכה יעקב אבינו במאבקו עם המלאך, והיא ישראל, ומסביר המלאך את מדרש השם החדש, כי שרית עם אלקים (אלקים דנוקבא, והוא שם בריבוי מטעם שאור וחושך משמשים בו בערבוביה), ועם אנשים ותוכל.
שמו החדש של יעקב הניתן לו ע"י המלאך מצביע על מציאות חדשה בה נמצא יעקב, הוא יכול לשרות, במובן של להיות, עם ביטוייו הרבים של שם אלקים ועם אנשים ולייחד את כל המקרים ואת כל המעשים לאל האחד, ישר>אל. המלאך, הוא אשר זה, המודיע ליעקב על היפוך הקטבים שעבר עד כה, מיעקב שהוא לשון עקב, ועכוב (ואחר עד עתה), הוא הופך ל-ראש (להיות ישראל אותיות לי-ראש) הוא שאנו מברכים בברכת ראש השנה שנהיה לראש ולא לזנב.
שילוחי ציפורה, אשת משה
משה משלח את ציפורה, אם בניו, לפני שהוא יוצא לשליחות מסוכנת במצרים (להוציא את בנ"י) מדוע משלח משה את ציפורה, אשתו, ערב השליחות? כדי לקיים מצוות שילוח הקן, שנאמר (פרשת כי תצא) "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים". האם היא צפורה, והבנים הם בני ישראל. שילוח צפורה, ציפור נפשו של משה חיונית לביצוע השליחות, כל עוד ציפורה רחוקה ממנו, היא תעוף נפשה ותבקש רחמים על נפשו ועל נפשות בנ"י ישראל הנמצאים במצרים, ושילוחה למעשה, הוא המעשה הרחמן ביותר שיכול אדם לעשות ממכלול של היבטים:
א. משה חופשי לסכן את נפשו, ואם יקרה לו משהו, היא חופשיה להקים בית חדש ולהבנות בבנים.
ב. כל עוד ציפורה משולחת היא תבקש רחמים על חיי משה שישוב בשלום משליחותו, ומשה כולל את שש מאות אלף נפשות בנ"י ישראל הלכודים במצרים. נמצא כי כאשר ציפורה מבקשת רחמים על משה, היא מבקשת רחמים על כלל ישראל, ונמצאים כולם בקשר של ערבות הדדית.
ג. דווקא הרחוק ההדדי הוא הערבות לקיום והחשת הגאולה, והשילוח מתבצע לא ממקום של חולשה ופחד, אלא ממקום מחושל ונחוש.
שמה של ציפורה אינו מקרי, צפרא בלשון ארם הוא בוקר, וברכת הבוקר בארמית היא צפרא טבא, כלומר בוקר אור. שילוחי צפורה, עומדים על אותה צומת דרכים בה נצבו יעקב והמלאך בנחל יבוק, המלאך מבקש מיעקב 'שלחני כי עלה השחר', וזו למעשה בקשת ציפורה, אשת משה, 'שלחני כי עלה שחר', שחר הגאולה, הגיע הזמן להוציא את בנ"י ממצרים. הוא שאמר יוסף לבנ"י, "פקד אפקוד אתכם", ואין פקידה אלא לשון אור, ואין אור אלא בוקר, וצפרא או ציפור, ובמיוחד ציפורה, שהיא ציפור ה', ושילוח ציפורה, או שילוח הקן (פרשת כי תצא) הם הקוד להפעלת תוכנית הגאולה מארץ מצרים.
הוא שנכתב בפרשת לך לך בברית בין הבתרים "ואת הציפור לא בתר", כי הציפור, לשון אור ובוקר, ואת האור אי אפשר לבתר, כי הוא אחד.
כל טוב הצלחה וברכה
...
תמונה : jerryoldenettel
