אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

כיצד פועל רצונו להיטיב לנבראיו בנו, באמצעות הפיוט חד גדיא

דזבין אבא בתרי זוזי חד גדיא, חד גדיא, תמונה kylewagaman

דזבין אבא בתרי זוזי חד גדיא, חד גדיא, תמונה kylewagaman

בפיוט החותם את ההגדה של פסח חד גדיא, מופיעים מספר אלמנטים (מרכיבים). אבא, שני זוזים, גדי אחד, חתול (שונרא), כלב, מקל (חוטרא), אש (נורא), מים (מיא), שור, (תורא), שוחט, מלאך המוות, ולהבדיל אלפי הבדלות, הקב"ה. מה משמעות כל אחד מן הגורמים הללו בסיפור חיינו, מה משמעות סדר הופעתם בחיינו, ומה משמעות פעולת הקניה שממנה משתלשל סיפורינו.

אבא שבפיוט חד גדיא, סובב על הפסוק כי קודם שנברא העולם, היה הוא ושמו אחד. הוא הקב"ה, שבאמצעות פעולת הקניה, היא הצמצום, המתבצעת באמצעות שני זוזים, כי זוז הוא מטבע בארמית ושני זוזים הם שני מטבעות, שלא זזים זה מזה הם רעין דלא מתפרשין, אור ישר ואור חוזר, או חכמה ובינה, אשר באמצעותם קונה הקב"ה, גדי אחד.

מהו גדי אחד בנפש האדם פנימה

מהו גדי אחד, גדי גימטריה טו"ב, בסוד וירא אלוקים את האור כי טוב. אחד, סובב על רצונו יתברך שהוא אחד, להיטיב לנבראיו. זאת אומרת שקב"ה, פעל, או המיר, או החליף, באמצעות פעולת הקניה, המשולה לבריאת העולם, באמצעות שני רעין דלא מתפרשין, הם שני זוזים, או אבא ואמא, או חכמה ובינה, גדי אחד, שהוא רצונו להיטיב לנבראיו המכונה בשם גדי אחד, או טוב (שהוא) אחד, כאשר מילת אחד סובבת על אהבתו לנבראיו כי אהבה, גימטריה אחד.

אבל כפי שדורש הפתגם, כל ההתחלות קשות ולפתח חטאת רובץ, בא החתול, שהוא לשון התחלה, או בלשון ארם שונרא, והוא נוטריקון שעינו רעה בטוב, שנקרא רצונו להיטיב לנבראיו, ואוכל אותו. כי האכילה נבחנת לאור החכמה, בסוד והחכמה תחיה את בעליה, לכן החתול, שהוא ההתחלה אוכל את החכמה, כי סבור שבאמצעותה יוכל לשלוט בעולם בעינו הרעה, או הצרה.

אך לכל כוח הנברא ע"י הברוך הוא יש כוח שכנגד, וכנגד החתול מופיע הכלב, שהוא נאמן לבעליו, וכונס את עדריו, שכן הכלב לא יכול לסבול פרוד, ואילו החתול הנבחן לחכמת האלוקות העומדת בפני עצמה, ננשך ע"י הכלב, החפץ בפעולת היחוד, כי כלב יכול לאתר אנשים חיים הטמונים תחת מפולות שלגים ימים רבים, ולהציל אותם, בעודו נובח על יד מקום המצאם, הב, הב.

מהות המקל, האש והמים שבנפשינו פנימה, או מהות עניינם של ההכאה והטלטלה שבחיינו 

אך כנגד הכלב, מופיע החוטרא, או המקל, שמכה אותו כמאמר חז"ל, "אין לך עשב ועשב מלמטה שאין ממונה עליו מלמעלה, ושומר אותו, ומכה אותו, ואומר לו גדל". אומר (זהר ובב"ר, י') "אמר רבי סימון, אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע, שמכה אותו, ואומר לו גדל". כלומר הכלב שבנו, הוא שלב מסוים בהתפתחותינו, אך לא המטרה, וכדי לפתח את הכלב שבנו לשלב הבא, מופיע החוטר, החוטרא, או המקל, המכה אותנו, כלומר, נוגע ומטלטל אותנו משלוותנו, המעושה לכאורה, ואומר לנו לצמוח לשלב הבא.

אך גם המקל שבנו הוא בחינת קו אמצעי, שהוא איכות ממזגת, נשרף ע"י האש, שהיא נבחנת לקו שמאל, והיא חכמה שאינה מלובשת במעשים טובים, ועל חכמה העומדת בפני עצמה נאמר, וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום. והיא אש שורפת המכלה כל חלקה טובה, וכנגדה יצר הברוך את כוח המים, שהוא בחינת קו ימין וחסד, ובאים המים שבנו הנבחנים למעשים טובים המכבים את האש הבוערת לעצמה בלבד בתוכינו.

היכן נמצאים השור, השוחט, ומלאך המוות שבנו ומהו עניינם

כנגד המים הנבחנים למי חסד, וקו ימין, מופיע השור שבנו, הוא בהמה שכל ארבעת גפיה מונחות על גבי הקרקע, ראשה בקו אחד עם גופה וקרניה גלויות לעיני כל. כעת, כאשר אנו רוצים לומר כי אדם תפס את העיקר, אנו אומרים "תפס את השור בקרניו", כי השור נבחן לאור ישר, חכמה ללא לבוש, כלומר ללא מעשים טובים, והוא נבחן להבנה הבהמית שיש לאדם, החושב שהוא יכול לתפוס את המחשבה האלוקית שהיא להיטיב לנבראיו, כפי שאדם אוחז את השור בקרניו, כי קרניים מרמזות על קרינת אור האלוקות, והאדם האחוז בקרני השור, חושב שהוא מבין מהי חכמת האלוקות, ולא מבין, כי הוא למעשה אוחז בחכמה בהמית, כלומר הוא יכול לתפוס רק את מה שעושה לו טוב בצורה ישירה (שור), ולא יכול לתפוס איזו שהיא צורה אחרת של טוב, שאינה קשורה אליו באופן ישיר.

את השור, או את ההבנה הבהמית שבנו, שוחט השוחט, הנבחן ללוי, כמאמר הפסוק הפעם ילוה אישי אלי, ואין איש אלא הקב"ה. הלוי נתפס כבן לויה לקב"ה, או שקב"ה נחשב כנלווה אליו, מדוע, כי לוי נבחן לקו אמצעי, הממזג בין ימין שהוא חסד, לבין קו שמאל שהוא גבורה ודין. וכאשר מופיע השוחט, הוא הלוי או בן לוי, המתלווה אל הקב"ה, שהנהגתו את העולם היא ברחמים גמורים, ושוחט את השור, אותה שחיטה של ההבנה הבהמית, שהיא למעשה ויתור על הבנתנו הבהמית כמנחה אותנו באורחות חיינו, ומביאה אותנו לקו אמצעי ממזג, בו נמצא הלוי, המלוה לקב"ה.

והיכן נמצא הקב"ה ומקור החיים שבנו

ומאחר והכל זמני וחולף בעולמינו, הרי שמיד מופיע הקו השמאלי, הוא מלאך המוות, שרוצה את הכל לעצמו בלבד, המאיים על השלום, הלוי והשוחט, שבנו, הנבחנים לקו האמצעי שבנו. מלאך המוות שהוא קו שמאל, שוחט את השוחט או הלוי שבנו, ומטיל אותנו באחת לקו שמאל.

אך משום שסוף מעשה במחשבה תחילה, בא הקב"ה, שהוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים כולם, והוא קו אמצעי, ושחט למלאך המוות, שהוא קו שמאל, ונמצא שבטלה לה כל מציאות של מוות בעולם, ואם בטלה מציאות של מוות בעולם, הרי יש לפנינו רק מציאות אחת, והיא של חיים ממנו יתברך.

חודש ניסן שמח לכולם

איך אנו מתקרבים לעבודת ה' בהבאת מנחת שעורים?

"כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ--וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם, אֶל-הַכֹּהֵן".

"כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ--וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם, אֶל-הַכֹּהֵן".

בפרשת אמור היא פרשת המועדות מדבר ה' אל משה לאמר, "כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וּקְצַרְתֶּם אֶת-קְצִירָהּ--וַהֲבֵאתֶם אֶת-עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם, אֶל-הַכֹּהֵן. וְהֵנִיף אֶת-הָעֹמֶר לִפְנֵי יְהוָה, לִרְצֹנְכֶם; מִמָּחֳרַת, הַשַּׁבָּת, יְנִיפֶנּוּ, הַכֹּהֵן" (ויקרא כג י' - יא').

מה פירוש הפסוק בנפש האדם פנימה, מהי אותה הארץ המיודעת בהא הידיעה, שה' נותן לנו? אומר הזה"ק כי ארץ סתם היא כל ארץ, ומילת הארץ מכוונת לארץ ישראל, שהיא בחינת "ארץ אשר ה' אלוקיך דרש אתה תמיד, עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", ועתה כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, פירושו כאשר תבואו אל הארץ שהיא בחינת ישראל שבכם, בתוככם פנימה, כאשר תבואו אל הרצון להשפיע שבכם המכונה בשם ארץ ישראל, אשר אני נותן לכםכל הזמן, באופן קבוע ללא הפסק, כי אור עליון אינו פוסק, וקצרתם את קצירה, כלומר לשים קץ לרע שבתוכינו, כי התבואה הראשונה שמבשילה היא תבואת שעורים, שהיא מאכל בהמה, ודווקא ממנה אנו מתבקשים להביא עמר תנופה, מדוע? כי בפסח הקב"ה דילג הקץ, ועשה לנו נס שנצא ממצרים, אך כמו בסיפור של סינדרלה, היא לכלוכית, זמן הקסם פג, הכרכרה, הסוסים, הרכּב ובגדיה היפים נעלמים, והיא רואה שהיא שבה לאותם בגדים ישנים ומלוכלכים, ולא עוד אלא שאינה ראויה לבן מלך.

כך גם אצלינו הנבראים, אנחנו כמו לכלוכית שפג לה קסם הנשף, רק שאצל לכלוכית הקסם פג בחצות הלילה, ואצלינו ה"קסם פג" ממוצאי יום טוב של פסח, בו אנו מתחילים בספירת העומר. פירוש: התעוררות העליון נפסקת לכאורה, כדי שיהיה מקום לעבודת התחתונים, שהיא עבודת הנבראים. ועבודת הנברא מתחלת במקום בו הוא נמצא, היכן נמצא הנברא בראשית התפתחותו, בנפש הבהמית, כלומר כל משאת נפשו היא לאכול ולהתרבות, ואומר הפסוק ומותר האדם מן הבהמה אין, שיתרון יש לו לאדם על הבהמה, שהוא שואף לאין, כלומר לאינסוף, להכרת אלוקותו יתברך, בעוד שאצל הבהמה  נראים ראשה וגופה במצב אופקי, כלומר שאין ראשה גבוה מגופה, אלא אדרבא באותו גובה, להצביע על הערך השווה שבין הגוף לראש.

נמצא כי ראשית עבודת התחתון, כלומר הנברא, מתחלת דווקא מנפש הבהמית שלו, ואומר זהר פרשת אמור אות קמו) והקריבו שעורים משום שהוא הראשון לכל שאר התבואות, ומן הראשון מקריבים, ולא מאותן שמתאחרות, כי האחיזה הראשונה, שישראל נתאחזו בהקב"ה, כאן הוא.

ולהיות השעורה התבואה הראשונה שמבשילה, אנו נדרשים להביא ממנה עמר, מהו עמר, עמר היא מידת נפח, עמר הוא אותיות מרע, או אותיות רע עם תיקון של האות מ' המסמלת את ספירת הבינה. כלומר עמר הוא שיעור נפח מאכל אדם ליום אחד, ככתוב עומר לגלגולת. את אותו שיעור ממש מתבקש סופר העמר להביא לפני הכהן כמנחת תנופה, כדי להחל בתהליך ההתקרבותו אל ה' ע"י ויתור על בהמיותו המתראה אליו כשעורה.

וכך מצווים אנו לספור מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הביאכם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה:  שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, הספירה היא מלשון ספיר ויהלום שהיא אבן חן המאירה לאדם כאשר משתקפות בה קרני האור.

נמצא כי בכל ספירה וספירה של העומר, אנו מבררים מתוכנו עוד שיעור מסוים של מאכל בהמי המצוי בתוכינו, המכונה בשם אהבה עצמית, או אגואיזם, וכאשר אנו סופרים חמישים שיעורים של רצונות בהמיים המתראים בנו כיהלום, וספירה היא מלשון לספור את הרע, ספירת הרע, היא ספירת העומר, מכינה בנו מקום שהוא בחינת חלל פנוי מבהמיות, שבו יכול לשרות אור ה', הוא יום החמישים ליציאת מצרים בו נתנה תורה לישראל.

כי היום החמישים הוא שבועות ומתן תורה, בו אנו זוכים לאכול חיטים הוא מאכל אדם. כי אד"ם הוא גימטריה מ"ה, שהוא שם הויה במילוי אלפין, והוא קו אמצעי והוא דעת תורה, שנתנה בחודש השלישי, סיוון, הוא קו אמצעי, ביום השישי (הוא קו אמצעי) לחודש השלישי, ומזלו הוא תאומים, הנבחן לאד"ם, ככתוב, מ"ה שמו ומ"ה שם בנו כי תדע, (משלי ל' ד') כי שם מ"ה, הוא שמו של הקב"ה (הוי"ה) במילוי האות אלף והוא נכתב כך: יוד, הא, ואו, הא, ושם בנו הוא אד"ם, בגימטריה מ"ה. וכך בחג השבועות נוצר שווי צורה רוחני בין נותן התורה, הוא הקב"ה, לישראל מקבלי התורה.

סוד ד' פעמים הלל שאנו אומרים בפסח מאת הרב גוטליב

 מה תולעת, כוחה בפיה, כך גם ישראל כוחם בפיהם, לומר ד' פעמים הלל בפסח, תמונה bgblogging

מה תולעת, כוחה בפיה, כך גם ישראל כוחם בפיהם, לומר ד' פעמים הלל בפסח, תמונה bgblogging

יש הרבה בחינות של ארבע בליל הסדר, הכל נמשך משם ה', י-ה-ו-ה. ד' כוסות של יין מרמזות על יינה של תורה, זה בא לומר שהאדם לא יכול להכיר בכך שהוא נמצא במצרים, בלי יינה של תורה, האדם לא יכול לצאת ממצרים, בלי האור הגדול של התורה. אחרי שאדם יוצא ממצרים, הוא יכול לזכות ליין האמיתי של התורה, שהוא נקרא אור החכמה, שהוא ענין גילוי שמותיו של הקב"ה.

רבים שואלים למה צריכים מוטיבים שלילים בליל הסדר כמו ארבע קושיות, הרי הלילה הזה, זה הלילה היחיד בין שלוש מאות ששים וחמישה (שס"ה) לילות של השנה שאומרים הלל. אין עוד לילה כזה בכל השנה, ואומרים הלל כמה פעמים, א) אלו שאופים ממצות בערב פסח אחר הצהרים, נוהגים לומר הלל תוך כדי אפיית המצות, מנהג עתיק, ב) אחר כך אומרים הלל בתפילת ערבית, ג) ואח"כ אומרים הלל גם בהגדה עצמה, ד) וגם למחרת אומרים הלל בתפילת שחרית, אז גם זה ארבע פעמים.

הלל גימטריה 65, ד' פעמים הלל הוא גימטריה 260, שהוא שם הויה פשוט (י-ה-ו-ה), שהוא [גימטריה כ"ו או 26] המלובש בעשר ספירות. נמצא ד' פעמים ההלל שאנו אומרים בפסח, הם כנגד שם הויה, המלובש בעשר ספירות.

פסח כשר ושמח לכל בית ישראל

 

מדוע טבלו ישראל במצרים אגודת אזוב בדם אשר בסף והגיעו אֶל-הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת

אגודת אזוב

"ולקחתם אגודת אזוב, וטבלתם בדם אשר-בסף, והגעתם אל-המשקוף ואל-שתי המזוזות, מן-הדם אשר בסף".

בהנחיות שמנחה משה את זקני ישראל להכנת קורבן הפסח נאמר: "מִשְׁכוּ, וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם--וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח. וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר-בַּסַּף, וְהִגַּעְתֶּם אֶל-הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, מִן-הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף";

ויש להבין כי יש פה תיקון גדול, כי אזוב הוא צמח תבלין נמוך ומשתרע, כל-כך נמוך שנחשב לעזוב, אבל היות שג' קלחיו מחוברים יחדיו כמו האות א', המורכבת מאות ו' מונחת באלכסון, ושתי אותיות יוד מחוברות אליה, אות י' אחת מחוברת מצד ימין ולמעלה, ואות י' שניה מחוברת מצד שמאל ולמטה, הרי שנקרא אזוב, והוא אותו צמח שעזב אותו אותו הקב"ה, נמוך נשכח ומשתרע, ואשר נדרש לתקן את תיקון הקו האמצעי במצרים, ערב יציאתם משם.

היות והאזוב הוא צמח משולש, כלומר מתוקן בג' קווים, באמצעות טבילתו בדם קורבן הפסח שעל הסף, והגעתו [ מלשון יגיעה, והתאמצות, (effort)] אל המשקוף ואל שתי המזוזות, מתתקן דם קורבן הפסח בג' קווים. פירוש: דם הפסח הוא דם של קורבן בהמה, המשול לתאוות הבהמיות שיש באדם, וכאשר טובלים את אגודת האזוב (בחינת ג' קווים) בדם הקורבן, מרימים למעשה את דם הבהמה הנמצא על הסף, ומעלים אותו למעלת אדם, המתוקן בג' קווים. מדוע? מילת דם, נכתבת אותיות ד' ו-ם' דם, מילת אדם נכתבת אותיות א', ד', ו-ם', כלומר אדם הוא בחינת נפישה, דם, כי הדם הוא הנפש, שנוספה אליו האות א' בראשיתו, לכן נקרא אדם, או, א-דם, שאינו רק דם, כלומר שיש לו קשר לבורא עולם, לאלוקות, באמצעות אות א' המתוקנת בג' קווים. כפי שהזכרנו קודם, הא' מורכבת משלוש אותיות אות ו' באלכסון, ושתי אותיות י'. אות הי' המחוברת אל האות ו' מצד ימין ולמעלה היא בחינת חסדים, או קו ימין, אות י' המחוברת אל האות ו' מצד שמאל ולמטה היא בחינת גבורות, או קו שמאל, ואות ו' המונחת באלכסון נחשבת לקו אמצעי.

וכך מתקנים ישראל תיקון חשוב בפסח מצרים, הם טובלים את אגודת האזוב (ג' קווים, ימין שמאל ואמצע, או חסד דין ורחמים) בדם אשר על הסף ומגיעים (מלשון יגיעה) אל המשקוף, מלשון השקפה, שנאמר השקיפה ממעון קדשך מן השמים, כי שמים, היא בחינת אמונה שבאדם הנחשבת למקום זך ושקוף, שרוצה לתת ולהשפיע את טובו יתברך לנבראים, ואל שתי המזוזות, כי המזוזות הם ב' קווים ימין ושמאל, שכאשר משקיף מן השמים רואה היכן להשפיע חסדים (ימין) והיכן להשפיע גבורות (שמאל).

וכך יוצאים ישראל ממצרים בסוד אדם, שכן אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם.

שבת שלום לכל ישראל, ופסח כשר ושמח

מדוע נצטוו ישראל במצרים לקחת בעשור לחודש שה לבית אבות, ומדוע היה למשמרת לארבעה עשר יום לחודש הזה

שה לבית אבות, תמונה Olduser

שה לבית אבות, תמונה Olduser

במסגרת ההכנות ליציאת מצרים נצטוו ישראל ע"י משה ואהרון לקחת בעשור לחודש שה לבית אבות. את השה נצטוו ישראל לשמור עד ארבעה עשר לחודש, ואז לשחוט אותו כקורבן פסח, את דמו לתת על המזוזות והמשקוף, ואת בשרו צלי אש נצטוו לאכול על השובע, לא להותיר ממנו עד בוקר, את הנותר לשרוף באש, ואת עצמותיו נצטוו ישראל שלא לשבור, כדי שאח"כ יוכלו לזרוק אותן בשוק לעיני כל מצרים.

את השה נתבקשו ישראל לאסור לכרעי המיטה בי' (בעשור) בחודש, כאשר השלב הבא הוא ההבכרה, כלומר הכנת השה לשחיטה בארבעת הימים שבין י' בחודש לי"ד בו. (ארבעה ימים כנגד ד' אותיות משם הויה, י-ה-ו-ה) שהוא בחינת גילוי של ד' ספירות חכמה, בינה, תפארת ומלכות. וזאת כדי להכניע את שליטת קליפת חכמת מצרים תחת קדושת אמונת ישראל.

ומספר זהר פרשת פנחס פירוש הסולם אות תשלו) בג"ד אל תאכלו וכו': משום זה אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו, כדי שיהיה נדון באש צלי. וצוה להשליך עצמותיו בשוק בבזיון, משום זה, ועצם לא תשברו בו. וצוה על יום הרביעי, שלאחר שיהיה ג' ימים קשור, לעשות בו דין. וזה היה קשה להם מכל המכות שהכה אותם הקב"ה על ידי רועה הנאמן. ולא עוד, אלא שצוה שלא לאכלו בחשק, אלא על השובע. ומיד שרואים עצמותיו בשוק ואינם יכולים להצילו, קשה להם זה מכל. ולא עוד, אלא שנאמר בהם ומקלכם בידכם, להכניע כל אלהי מצרים תחת ידיהם. ומשום שאלהיהם הם בכורות ממונים, כתוב, וה' הכה כל בכור.

פירוש הדברים; בג"ד אל תאכלו וכו': משום זה אל תאכלו ממנו נא (קו שמאל, שהוא כולו דם) ובשל מבושל במים (קו ימין) כי אם צלי אש (קו אמצעי, כי העשן עולה ממטה למעלה, נמתק ברחמי האש, העלה ממטה למעלה). ראשו על כרעיו ועל קרבו, (לרמז על עבודת האדם, שכדי להתקרב לאלוקות, עליו לבטל את דעתו והוא סוד ראשו על כרעיו ועל קרבו, שהוא מצב של קטנות) כדי שיהיה נדון באש צלי. (צלי בגימטריה 130 שהוא עשר פעמים י"ג מידות רחמים, או עשר פעמים אהבה, או עשר פעמים אחד).

וצוה להשליך עצמותיו בשוק בבזיון, משום זה, ועצם לא תשברו בו. (כי לא ניתן לשבור את עצם החכמה, משום שאינה כלי, אלא אור) וצוה על יום הרביעי, (הוא היום העברי, בו עוברים את הנהר, בחינת בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי אברהם ואבי נחור; ויעבדו, אלוהים אחרים, כלומר עוברים ממצב של עבודה זרה למצב של אמונה בה') שלאחר שיהיה ג' ימים קשור, (בקשר אמונת ג' האבות) לעשות בו דין. וזה היה קשה להם מכל המכות שהכה אותם הקב"ה על ידי רועה הנאמן. ולא עוד, אלא שצוה שלא לאכלו (את קורבן הפסח) בחשק, (מטעם הרצון לקבל), אלא על השובע, (מפאת הרצון להשפיע).

ועוד בזהר פרשת בא אות קצה) ועצם לא תשברו בו. להראות בו בזיון, ובכל אלהי מצרים. כי העצמות היו מושלכים בשוק, ובאו כלבים והיו גוררים אותם ממקום למקום. וזה היה קשה להם מכל, כי העצמות הם תקון הגוף, ודומים כעין צד האחר, דהיינו לאלהים אחרים שלהם, וישראל השליכו אותם בשוק בדרך בזיון. וע"כ כתוב, ועצם לא תשברו בו, אתם לא תשברו, אבל כלבים היו באים ושוברים אותם. (כלבים נבחנים לרצונות הקבלה שבאדם והם אשר שוברים את עצמוּת העבודה הזרה, שהם עצמות השה המושלכות בשוק) ועוד כתב בילקוט ראובני על התורה - פרשת בא "בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית וגו'. ענין שבירות עצמות בקרבן פסח ועצם לא תשברו בו, אתם לא תשברו בו אבל הכלבים שוברים עצמות, וזה היה להם ביטול ע"ז ע"י שבירה זו אבל אין לה ביטול ע"י ישראל, לכך אתם לא תשברו בו.

וְכָכָה, תֹּאכְלוּ אֹתוֹ--מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם; וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, פֶּסַח הוּא לַיהוָה. מתניכם חגורים המותנים מראות על יכולת העמידה של האדם, ככתוב כוחו במותניו, והיא כנגד אות ו' משם הויה, נעליכם ברגליכם כנגד ה' אחרונה משם הויה, (זיווג אותיות ו"ה משם הויה שהן ספירות תפארת ומלכות) ומקלכם בידכם, כנגד אות ה' ראשונה בשם הויה, כי תפיסת היד, מצביעה על יכולת התפיסה וההבנה של האדם, והיא כנגד ספירת בינה, ואכלתם אותו בחפזון ככתוב פחז כמים אל תותר הנאמר לראובן בברכת יעקב אבינו ע"ה, שהוא כנגד אות י' משם הויה, והיא כנגד ספירת חכמה, לקיים ואמרתם זבח פסח הוא לה'.

פסח כשר ושמח לכל ישראל

כיצד אני מוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכינויו של הקב"ה?

כיצד אני מוציא לאור שלמות פעולותיו

להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכינויו, אשר זאת היה סיבת בריאת העולמות. האר"י הקדוש עץ חיים, תמונה chany14

התכונות המרוממות והזכות של אבותינו נמצאות אצל כל אחד מאתנו, אבל אנו צריכים להוציא אותם מההעלם לגילוי. אנו צריכים לפתח את התכונות של החסד, של הרחמים, של האמונה, של ההתקשרות עם האלוקות, התכונות הללו אנו צריכים לפתח, באמצעות התורה והמצוות, ובעיקר באמצעות פנימיות התורה.

פנימיות התורה מחנכת את האדם להוציא את הנטיות החיוביות אשר נטועות בו מאבותיו, ואבות אבותיו, להוציא אותם מההעלם לגילוי, אבל אם לא נשכיל לעסוק בפנימיות התורה ובחכמת הקבלה, לא יוכלו הכשרונות האלוקיים הללו, לצאת החוצה, לא יהיה ביטוי לכשרונות הללו, ואז לא תהיה משמעות לכך שאנו הנבחר.

מתוך הדיסק חגים ומועדים על פי דרכו של בעל הסולם, "פסח" מאת הרב גוטליב, בית המדרש ברכת שלום.

חגים ומועדים חג הפסח, דרושי הפסח של האר"י הקדוש, זהר לפסח, ובאורי תפילות ומנהגים

חגים ומועדים חג הפסח, דרושי הפסח של האר"י הקדוש, זהר לפסח, ובאורי תפילות ומנהגים, אתר ברכת שלום

כל טוב ופסח כשר ושמח, שכל אחד יזכה להוציא לאור שלימות פעולותיו, ושמותיו וכינויו של הקב"ה, אמן כן יהי רצון.