אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

מהו מצורע ברוחניות ומה הקשר שלו לאיש המוציא שכבת זרע ולאישה נידה?

זאת תורת המצורע, תמונה kippbakr

זאת תהיה תורת המצורע, תמונה kippbakr

פרשת השבוע היא פרשת מצורע. מהו תכונת המצורע בנפשו של אדם פנימה? למצוא רע בכל דבר, או להמציא שם רע, לכל דבר וענין. היות שהתורה נדרשת באדם אחד, היא מסבירה את התהליך הנפשי העובר על אדם המוציא שם רע וכותבת, "זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו, והובא אל הכהן".  

כלומר, ביום שהוא בחינת הארה שבאדם, כלומר שמאיר לאדם, כאשר הוא רואה ומבחין שבכל דבר וענין הוא מוצא רע, והוא רוצה לטהר (להפוך את המצב של רע לטוב) אז מביאים אותו אל הכהן, מהו הכהן בנפשו של אדם פנימה? כהן הוא מידת החסד שבאדם. כמו שאומרים "הבא לטהר - מסייעין אותו". היינו במידת כהן.

אותו שורש רוחני אנו רואים גם בפסוק הבא:  "וְאִישׁ, כִּי-תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת-זָרַע--וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת-כָּל-בְּשָׂרוֹ, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב". זרע אומר הזה"ק הוא אותיותן זה-רע, כאשר אדם נמצא במצב של שכיבה בו ראשו ורגליו נמצאים בקומה שווה, אשר הוא בחינת קטנות, והוא במצב של ניתוק מן הבורא, בו הוא רואה בכל דבר רע, הרפואה לכך היא וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת-כָּל-בְּשָׂרוֹ, כלומר עליו להביא את כל בחינות הרצון לקבל שלו, המכונות בשם הכולל בשר, ולרחוץ אותם באור התורה המכונה בשם מים.

גם באישה נידה מופיע אותו שורש רוחני. כפי שלמדנו האדם לגבי הבורא נבחן לאישה, וכאשר הוא במצב של נידה, מלשון דם ודומם, הוא מנודה ומנותק מן הבורא. כי א-דם, הוא זה אשר מחובר לאלופו של עולם, ודם, הוא בחינת ניתוק ממנו, הוא בחינת מלכות (כמו המכה הראשונה במצרים שהיא בחינת דם). לכן, שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ, זאת אומרת שעל האדם לעבור שבע בחינות או שבע הארות כדי להגיע לבורא ולהתחבר אליו, כי שבעה ימים, הם כנגד אור שבעת הימים, והוא המרחק הנדרש כדי לעבור ממידת מלכות, למידת חסד, בסדר עולה: מלכות, יסוד, הוד, נצח, תפארת, גבורה וחסד, כאשר חסד היא מידת כהן, עליו נאמר כי חפץ חסד הוא, מטעם שרוצה להשפיע כמו הבורא.

שבוע טוב וחודש ניסן טוב לכולנו, ניסן הוא חודש החסד, בו יצאו ישראל ממצרים, בו קוראים בהגדה של פסח את הפסוק מספר יחזקאל,  "ואעבור עלייך ואראך, מתבוססת בדמייך; ואומר לך בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי", שדווקא ע"י מצב של דם ודממה, מגיעים למצב של חיים.

איך להשתמש במראה באהבה?

קבל (את המראות) כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים, תמונה Jokin BCN

קבל (את המראות) כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים, תמונה Jokin BCN

מהי מראה, מראה היא חפץ המחזיר את קרני האור. כאשר אנו מתבוננים במראה, אנו יכולים לראות את השתקפות דמותינו ולשפר הופעתינו, או לחלופין, אנו יכולים להשתמש במראה ככלי לאהבה עצמית, כפי שעושה אימה החורגת של שלגיה, בדיאלוג הקבוע שהיא מנהלת מידי בוקר מול המראה, "מראה, מראה, שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר?" או באגדה הידועה על נרקיסוס, שיום אחד ראה את בבואתו המשתקפת אליו ממי האגם, והתאהב בה עד שמת מצמא, שעד היום אנו מכנים למי ששקוע באהבת עצמו בשם נרקיס.

כעת נראה מה אומרת התורה על המראה. מספר חומש שמות (פרשת ויקהל) כי נשות ישראל נדבו מראות נחושת לבניית המשכן, והיה משה מואס בהן, היות ולפי דעתו הן שמשו לאהבה עצמית (יצר הרע, נרקסיזם). אמר לו, הקב"ה, למשה, "קבל (את המראות) כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים". וממשיך רש"י ומספר כי כאשר היו משועבדים בנ"י במצרים, היו נשותיהן מביאות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם, ונוטלות המראות, וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים, לומר אני נאה ממך, ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאוה, ומתעברות ויולדות שם.

מה למעשה אומר הקב"ה למשה?

למראות הנחושת שאתה מיחס להן טבע של לאהבה עצמית, יש טבע שני והוא טבע של אהבת הזולת, ומכיוון שכך הן אהובות וחביבות עלי, היות שהן שימשו אנשים ונשים בתנאי שיעבוד קשים, והעמידו להם תקווה בדמות תולדות עד שתבוא הגאולה.

כל טוב הצלחה וברכה

תורת היחסים, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר

אישה כי תזריע, תמונה yuzu

אישה כי תזריע, תמונה yuzu

פרשת השבוע פותחת במילים, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר. להיות התורה נדרשת באדם אחד, נבאר את המושגים בנפש האדם פנימה.

האדם ביחס לקדוש ברוך הוא נבחן לאישה.

הזרע - אומר הזה"ק הוא מלשון זה-רע שהוא הרצון לקבל לעצמו בלבד.

ואדמה נבחנת לרצון להשפיע, אדמה מלשון אֶדַּמֶּה לעליון.

ובזמן שהאדם נותן או את הרצון לקבל שלו, הנבחן לזה-רע, באדמה, מלשון אֶדַּמֶּה לעליון, הוא זוכה לכלים דהשפעה, הנבחנים לזכר.

כל טוב ברכה והצלחה בנתינת הרצון לקבל באדמה

צרות טובות או שתי פרידות טובות שיצאו מלוט

בס"ד

שלום לכולם,

צרות טובות או שתי פרידות טובות שיצאו מלוט, תמונה OliBac

צרות טובות או שתי פרידות טובות שיצאו מלוט, תמונה OliBac

השיר צרות טובות שכתבה שימרית אור והלחין שלום חנוך למרות היותו אהוב להשמעה, מעלה לא פעם ספק באוזן השומע על מהותו של הבחור שלא יכול לבחור אחת מבין שתי העלמות. הנה תוכן השיר.

בעירי היו שתי עלמות
שתי עלמות יפות ותאומות.
הן היו תמיד כל כך דומות,
כל כך דומות היו העלמות.

ואהבתי את שתיהן, אלי,
זאת שלי היתה וזאת שלי,
ככה באו לי צרות טובות
שתים הן ולא יודעות
זאת על זו, וזו על זאת.

האחת נשאתי להרים
כדי לראות בזרוח החמה
ואת השניה ליערים
לראות כיצד השמש נעלמה.

ואהבתי את שתיהן, אלי...

איך שהימים חולפים מהר
ואיך הליל הולך ומתקצר,
והמלאכים רומזים לי כבר -
מה אעשה, במי מהן אבחר?

כי אהבתי את שתיהן, אלי...

היום בבוקר כאשר התנגן השיר, חשבתי על מה שמכנה התלמוד (בבא קמא לח ב) כשתי פרידות טובות שיצאו מלוט. הסבר: כאשר הוזהר לוט על הפיכת חמשת ערי הככר, ברח הוא ושתי בנותיו לעיר צוער. היות שצוער היתה העיר החמישית והאחרונה מבין חמשת ערי הככר, פחד לוט לשבת בה, והמשיך עם שתי בנותיו את המסע ועלה איתן להר. שם במערה, חששו הבנות כי נותרו לבד בעולם, היות שלא ראו אנשים חיים סביבם, שיוכלו להקים מהם זרע, לכן השקו את אביהן ביין, ובאו עליו בשנתו הלומת היין, והקימו ממנו שני עמים: עמון ומואב.

בתורת משה נביאנו, נאסרו עמון ומואב לבוא בקהל ה' עד עולם, ככתוב (דברים כג ד): "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם, על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים". יחד עם זאת סיבב הברוך הוא כי דווקא מלוט יצאו שתי פרידות טובות, שני אהלים; רות המואביה, אם המלכות, אשר ממנה יצא דוד מלך ישראל, ונעמה העמונית אמו של רחבעם בן שלמה.

ואולי עכשיו כאשר מתבוננים בשיר דרך עיני הזה"ק מבינים כי לכל אחת מן העלמות יש יעוד, ולכן אפשר להבין את הדובר בשיר.

כל טוב הצלחה וברכה

האזנה נעימה

מהו שורש עמידת מרדכי ואסתר בפני גזרות המן ומה הקשר שלה למאבק יעקב אבינו בנחל יבוק?

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

שורשי יכולת העמידה של עם ישראל בגזירות ההשמד שנחתו עליו לאורך ולרוחב ההיסטוריה, נעוצים במאבקו של יעקב אבינו עם שרו של עשו במעבר יבוק.

נחל יבוק כשורש לגבורת האמונה על גזרות ההשמד, תמונה ויקיפדיה

נחל יבוק כשורש לגבורת האמונה על גזרות ההשמד, תמונה ויקיפדיה

לאחר שהות של עשרים שנים בבית לבן, חוזר יעקב אבינו עם ארבעת נשותיו וי"א בניו וביתו דינה, אל ארץ ישראל. בדרכם ארצה עוברים יעקב ובני ביתו את נחל יבוק. לאחר שמעביר יעקב את בני ביתו לעברו המערבי של הנחל (ארץ ישראל) הוא נותר בעברו המזרחי של הנחל, שם נאבק עימו שרו של עשו, אשר נוגע בכף ירך יעקב, וכתוצאה ממגע זה, נותר יעקב צולע על ירכו.

אומר האר"י הקדוש, כי ירכיים, הן תומכי התורה (תרין סומכי קשוט, פתח אליהו) כי התורה נקראת אמת, ויש לה שני תומכים, ב' ירכין נצח והוד הם תרין (שני) סומכי (תומכי) קשוט (תורה). וברגע שנגע של שרו עשו בירך של יעקב, הוא פגע למעשה בכל תומכי התורה, שהם למעשה יוצאי חלציו של יעקב, י"א בניו וביתו דינה. כל אלו נפגעו בתגובת שרשרת כתוצאה מפגיעת שרו של עשו בירך יעקב אביהם, כאשר עומק הפגיעה יבוא לידי באופן עמוק בסיפור שכם (מעשה דינה) ובמכירת יוסף.

נמצא שפגיעת שרו של עשו פגעה בי"ג אנשים שהם: יעקב, י"א בניו וביתו דינה. בילד אחד, שטרם נולד, לא הצליח לפגוע שרו של עשו, באשר היה מעובר במעי אימו, הוא בנימין. היות שרחל המעוברת כבר היתה על אדמת ארץ ישראל, בשעה שנאבק אישהּ, עם שרו של עשו, הרי היתה היא ועוברה, מוגנים מפני פגיעת השר.

וכך נמצא כי אותו עובר שנולד בדרך אפרת היא בית לחם, קיבל את שמו, בנימין, מאביו, על שם המקום בו נולד, בן (ארץ) ימין היא ארץ ישראל, והיות שהיה הנפש הי"ד הכרוכה באביו יעקב, בה לא הצליח לפגוע שרו של עשו, כי היה מעובר ברחם אימו, רחל, היא שושנת יעקב, ברך אותו משה רבינו בברכה "יְדִיד יְהֹוָה יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם".

והיות שהתורה הנביאים והכתובים נדרשים באדם אחד, הרי שמרדכי ואסתר הם בני בנימין שבי, כלומר הם בניה של ארץ ישראל, היא בחינת האמונה שבי הנקראת ימין, וברכתו של משה אבי הנביאים שבי נחה עליהם, ולכן לא יכול איש, גם לא שרו של עשו לפגוע בהם. וכאשר יוכל כל אחד ואחת מאתנו לחבור לאותה נקודה פנימית של שבט בנימין, שהיה מעובר בשושנת יעקב, היא רחל, היא אסתר, הרי שמובטחת לו הצלחה וברכה בכל דרכיו.

פורים שמח לכל

הבלדה לשוטר אזולאי, או לספירת חסד שיכולה להשפיע רק לבחינה אחת שבי

בס"ד

שלום לכולם,

בלדה לשוטר אזולאי, או בלדה לכהן שבי היא ספירת חסד, תמונה Olibac

בלדה לשוטר אזולאי, או בלדה לכהן שבי היא ספירת חסד, תמונה Olibac

בפרשת אמור נכתב על הכהנים כך: "אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה, אֶת-אֵלֶּה לֹא יִקָּח:  כִּי אִם-בְּתוּלָה מֵעַמָּיו, יִקַּח אִשָּׁה". היות שהתורה נדרשת באדם אחד, נסביר את הפסוק באופן פנימי. כהן, הוא כינוי המיוחס לספירת חסד שבאדם. ספירת חסד יכולה להשפיע את התפשטות הטוב בתנאים הבאים:

א) ספירת חסד אינה יכולה להשפיע לאלמנה, מהי אלמנות בנפשו של אדם פנימה? אלמנות הוא מצב שבו אדם מת באמצע, היינו שמת ברוחניות, "היות שרשעים בחייהם נקראים מתים". (כלומר לספירת חסד אין מקום לעבודה).

ב) ספירת חסד לא יכולה להשפיע לגרושה, מהי גרושה בנפשו של אדם פנימה? הפירוש הוא  שהאדם גרש את המלכות שמים מביתו, ושוב אנו נמצאים במצב שספירת חסד לא יכולה להשפיע, כי אין למי להשפיע (אף אחד לא בבית).

ג) ספירת חסד לא יכולה להשפיע ל-וחללה- כלומר לאדם שחילל את הקדושה (ההשפעה) והלך לעסוק בענניני חול (קבלה), שוב מאותה סיבה, אין מקום פנוי להכיל את ה"טוב" של ספירת חסד.

ד) ספירת חסד לא יכולה להשפיע לזונה, מהי זונה ברוחניות, שהיא זנה ומפרנסת אותו, ספירת חסד לא יכולה להשפיע לאדם שעושה עימה תנאים, רק אם תתני לי כך וכך אתקשר עימך, זה מצב של זנות, מצב לא נקי, ספירת חסד לא יכולה לפעול.

ה) ספירת חסד יכולה להשפיע רק ל'בתולה' שהיא כלי ריק ותמים בנפשו של האדם פנימה שלא עשו בו שימוש, כי בתולה נבחנת היא נוטריקון בתו+לה', כלומר שהיא בתו של הקב"ה רצון תמים וטהור, ורק אליה יכולה ספירת חסד להשפיע טוב.

~

בשיר של אריק איינשטיין 'צא מזה', מופיעה השורה הבאה, 'אז אולי תפסיק עם העולם לריב, אז אולי תרגיש הרבה יותר יציב', וחשבתי כי הביטוי אז אולי, נשמע כמו שם המשפחה 'אזולאי' שאותו אמצו משפחות כוהנים שחיו בפזורה ונאלצו להצניע את שמם מפאת הרדיפות, ודרשו את שם המשפחה אזולאי מראשי תיבות של המילים המופיעות בפסוק בפרשת אמור "אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ" (ויקרא כא ז).

נמצא כי היסוד שעליו נבנה הבית הוא הפסוק שמלמד הקב"ה את משה רבינו ע"ה, בו ספירת החסד, הנבחנת לכהן בנפשו של אדם פנימה, משפעת את הטוב הוא החסד, רק לבחינת בתולה שבו היא רצון חדש נקי וטהור, שלא שימשו בו עוד.

ונחתום בשיר 'בלדה לשוטר', שכתב אפרים קישון ע"ה, והלחינה נורית הירש תבדל"א, המיטיב לתאר את הקושי בו נחנה ספירת חסד, המיוצגת ע"י השוטר אזולאי שאין לו למי להשפיע או במילות המשורר: "אין מי לאהוב, או לעזוב".

)

שבת שלום