אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

אתה בחרתנו מכל העמים רצית בנו, ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת, באור תפילות המועדים מאת הרב גוטליב

גפן

גפן בבקעת הלבנון, תמונה Reji

אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו, רצית בנו, רוממתנו מכל הלשונות, וקידשתנו במצוותיך, וקרבתנו מלכינו לעבודתך ושמך הקדוש עלינו קראת. בתפילות של המועדים אנו מוצאים דברים מעודדים ביותר, עם ישראל הוא הנבחר מכל העמים, עם ישראל נמשל כבנו של הקב"ה, ההשגחה על עם ישראל היא ההשגחה פרטית, וההשגחה על שאר העמים היא השגחה כללית בלבד. הן גויים כמר מדלי, כך אומר הפסוק, הגויים נחשבים כמו מר מדלי, מה זה מר מדלי? הטיפות הנשארות בדלי לאחר שמרוקנים אותו נשארות טיפות בתחתית, כך נחשבים הגויים, וכשחק מאזניים נחשבו, אומרים המפרשים כאשר שוקלים בשר במאזניים, בהכרח שנשארים פירורים במאזניים מהבשר איזה שהוא שחק, אז כך הוא ערך של הגויים בעולם הזה.

הן גויים כמר מדלי וכשחק מאזניים נחשבו, מה שאין כן עם ישראל, הוא בנו של הקב"ה, העם הנבחר, וארץ ישראל היא הארץ הנבחרת, ארץ הקודש, ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה, מראשית השנה ועד אחרית שנה. אם כן, צריכים אנו בימי החג הקדושים הללו, בימים הקשים הללו, צריכים אנו להתמקד ולרכז מחשבתינו שהקב"ה בחר בנו מכל העמים, אנחנו העם הנבחר.

ובאמת צריכים אנו להבין דבר זה, מדוע באמת בחר ה' בנו מכל העמים, אומר רבינו בעל "הסולם", שהקב"ה ברא את הבריאה הזאת לצורך מטרה אחת בכדי להודיע את אלוקותו לזולתו. בכדי להיטיב לנבראיו, וההטבה הזאת שהוא חפץ להיטיב לנבראים עניינה כפי שאמרתי גילוי אלוקותו יברך לנבראים, שזהו הטוב היותר גדול, העונג היותר אמיתי, שיכולים הנבראים להרגיש כאן, בעולם הזה, ובוודאי בעולמות העליונים.

מהו שמו של הקב"ה

ולצורך השפעת הטוב והעונג הללו צריך אדם להכשיר את עצמו, לזכך את עצמו כדי שיהיה ראוי להשארת שכינתו יתברך. כי השארת שכינתו אינה יכולה לשרות בכלים מלוכלכים, אלא דווקא בכלים זכים, בכלים נקיים. כלים אשר הם נקיים מכל זוהמה ולכלוך של אהבה עצמית, של איגואיזם, של יצרים של תאוות, כלים שהם רוצים להשפיע ולגמול חסדים, דוגמת הבורא, וזה שאנו אומרים בתפילה, ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת, מהו שמו הגדול והקדוש של הקב"ה? אומרים חז"ל חכמים ששמו של הקב"ה, השם הכללי הוא הטוב והמיטיב לרעים ולטובים, זה גם נרמז בשם י-ה-ו-ה, שמורה על מידת הרחמים, באשר השם י-ה-ו-ה, מורה על התפשטות אורו יתברך החל מהספירה הראשונה, אשר מכונה ספירת הכתר שהיא בחינת רצונו להיטיב לנבראיו, ואח"כ דרך ספירת החכמה והבינה שהם י-ה משם הויה, ואח"כ ספירת התפארת שהיא ו' משם הויה, ובסופו של דבר בספירת המלכות, שהיא ה' אחרונה של שם הויה, אשר כוללת את כל הנשמות כולם (היא השכינה הקדושה) אשר צריכות לקבל התגלות אור יתברך בתוכן.

זהו שמו הכללי של הקב"ה, ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת, פירושו של דבר שכפי שהבורא מכונה הטוב והמיטיב, כך גם עם ישראל צריכים להגיע למצב שגם הם מכונים בשם הטוב והמיטיב, כפי שהוא שמו של הבורא, וכך אומרים חז"ל, מה הוא רחום אף אתם רחום, מה חנון אף אתה חנון, זאת אומרת בדיוק כמו שהבורא ברא את הבריאה הזאת להיטיב לנבראיו, כך גם אנו צריכים לבוא למצב שאנחנו טובים, יש לנו לב שחפץ לעשות טוב למי שנמצא סביבנו לגמול חסדים טובים, להשפיע ולתת, ולא לקבל.

מהו הקשר שבין עם ישראל לקב"ה?

והשם ישראל מורה על זה, השם ישראל הוא נוטריקון ישר-אל, שמורה על כך שכל הענין של האיש הישראלי הוא להשפיע ולגרום נחת רוח, לבורא יתברך, זהו השם ישראל, ישר-אל, ואם כן רק שאנו מגיעים למדרגה כזאת, אז שמך הגדול והקדוש עלינו קראת. זאת אומרת השם הקדוש הגדול והמושלם של הבורא יתברך שהוא הטוב והמיטיב, צריך גם להקרא עלינו.

מדוע נקרא זה השם הגדול והקדוש, הגדול, הוא בקונוטציה של מושלם, לא גדול באופן פיזי, אין הכוונה שהוא גדול כמה מטרים, או כמה קילומטרים, אלא כפי שאנו אומרים, אדם זה הוא אדם גדול, הכוונה הוא אדם מושלם במידותיו, אדם שאין בו חסרונות, כך שאנו מכנים להקב"ה, גדול, הכוונה שהקב"ה הוא מושלם, ומתוך זה שהוא מושלם ואין בו שום חסרון, הוא רוצה רק לתת ולא לקחת, כי אין הנבראים יכולים לתת משהו לבורא, הוא איננו זקוק לנבראים, מתוך זה שהוא גדול, דהיינו מושלם.

גם המושג קדוש בא להראות על אותו עניין, קדוש פירושו מופרש ומובדל, דהיינו שהקב"ה מופרש ומובדל מכל ענין של אהבה עצמית, של רצון לקבל של איגואיזם, וכך גם אנו ישראל צריכים להגיע למצב ששמך הגדול והקדוש עלינו קראת. זאת אומרת גם אנחנו צריכים להגיע למצב שנזכה להתכנות בשם הטוב והמיטיב דוגמת הבורא יתברך, ולפי זה יכולים אנו להבין למה בחר ה' בנו, מכל העמים, ואם באמת בחר ה' בנו, בשביל מה ברא מיליארדים של גויים, היה צריך לברוא רק אותנו, מסביר רבינו בעל "הסולם" באמת הענין של גילוי אלוקותו יתברך לנבראיו הוא צריך להתגשם בכל הגויים כולם, אלא מה, עם ישראל הוא העם הנבחר, העם אשר בו בחר ה' יתברך, מדוע, בגלל שתי סיבות, סיבה אחת מפני שאנו צאצאים של אברהם יצחק ויעקב, משה אהרון, דוד ושלמה ושל שנים עשר השבטים, ונשמות אבותינו היו נשמות מרוממות מאוד, נשמות זכות מאוד שכל עניינים היה אהבת הזולת ואהבת הבורא, ולא אהבת עצמם, והיות שאנו צאצאים של האבות הקדושים, יש אצלינו בגנים, התכונות החיוביות של אבותינו, תכונות של ואהבת לרעך כמוך, תכונות של ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, בגנים הענין נמצא, אלא שהאיש הישראלי צריך לפתח את הדברים, הדברים נמצאים בנפש הישראלי, אך צריכים להוציא אותם מן ההעלם לגילוי.

הוצאה של השם הקדוש מן ההעלם לגילוי

משל אדם שיש לו כשרונות מסויימים, יש לו כשרון של ציור, את הדברים הללו אפשר לראות ולהבחין כבר בגיל הילדות, אבל את הכשרון הזה, צריך לפתח, ילד כשרוני אם לא ילמד ציור, אז הדבר ישאר אצלו בלתי מפותח, עם כל הכשרונות שלו, אלא צריך לשלוח אותו ללימודים ואז הוא ילמד וישתלם בדבר, יצא הכשרון שלו מן ההעלם לגילוי ויגיע להתפתחות המקסימלית המירבית, ואז באמת יוכל עם ישראל להנות מהכשרון שלו.

כל טוב הצלחה וברכה, פסח כשר ושמח לכל ישראל

על הקשר שבין הפיוט אחד מי יודע לפיוט חד גדיא שאנו שרים בחיתום ההגדה של פסח

בס"ד

את הפיוט אחד מי יודע, כולנו מכירים מההגדה של פסח, הניגון הוא ותיק, מוכר ומקובל בכל ישראל. הפיוט אחד מי יודע מסמל וכולל י"ג מידות רחמים שאמר משה לפני הברוך הוא בשעה שבקש רחמים על חטא עגל הזהב.

כאשר חטאו ישראל בעגל אמרו: אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים, ושורש החטא הוא בהודאה כי הנגלה, בחינת אלה אלהיך ישראל (באופן פרטי, שהוא מראה על ריבוי האלהים כפי מספר הפרטים התופשים אותם) הוא האלוקות, ולא הנסתר, ובכך צמצמו ישראל והגבילו את האלוקות לתפישת החושים בלבד.

בראשית הפיוט מופיעה שאלת השאלות, אחד מי יודע? כלומר מי יודע/מכיר/פגש/התוודע לסוד האחדות הכללית? ועל כך באה תשובה, אחד אני יודע, אחד אלוקינו שבשמים ובארץ, אני שהוא בחינת גוף ראשון מדבר מכיר/יודע כי ה' אלוקינו, של כולנו, (ואף אחד אינו יוצא מן הכלל) בשמים, ברוחניות, ובארץ, בגשמיות. בשו"ת זה נפתח הפיוט אשר ממנו משתלשלות י"ב בחינות נוספות.

בעוד שהפיוט אחד אלוהינו מיוחס לי"ג מידות רחמים שאמר משה (שמות לד ו-ז) : א. אל; ב. רחום; ג. וחנון; ד. ארך ה. אפים; ו. ורב חסד; ז. ואמת; ח. נוצר חסד; ט. לאלפים; י. נושא עון; י"א. ופשע; י"ב. וחטאה; י"ג. ונקה, הרי שהפיוט חד גדיא מיוחס לי"ג מידות רחמים שאמר מיכה (מיכה ז' יח-כ) : א. מי אל כמוך; ב. נשא עון; ג. ועבר על פשע ד. לשארית נחלתו; ה. לא החזיק לעד אפו; ו. כי חפץ חסד הוא; ז. ישוב ירחמנו; ח. יכבש עונתינו; ט. ותשליך במצלות ים כל חטאותם; י. תתן אמת ליעקב; יא. חסד לאברהם; יב. אשר נשבעת לאבתינו; יג. מימי קדם.

י"ג מידות שאמר משה (זעיר אנפין) היו להמשיך חיים בעולם הזה, וי"ג המידות שאמר מיכה הם מידות של עתיק להמשיך חיים לחיי הנשמות הוא חיי האלוקות. את אותה התאמה אנו רואים מוסתרת בהגדה של פסח בשני הפיוטים החותמים אותה, שנאמר תהלתי אחטם לך, שמשה המשיך למטה בזעיר אנפין, י"ג מידות רחמים מי"ג מידות רחמים שאמר מיכה (עתיק)לכן הפיוט אחד מי יודע, מושר בהתיחסו לי"ג מידות רחמים שאמר משה, כלומר לחיי העולם הזה, (וכולם מכירים את הפיוט) ואילו הפיוט חד גדיא מושר בהתיחסו לי"ג מידות רחמים שאמר מיכה, כלומר לשם הויה באור אינסוף שלפני הצמצום ולכן אין אנו נדרשים לבאר כלל, כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל.

ולאחר שמקשרים את אור הקו (של העולם הזה) שהוא י"ג מידות רחמים שאמר משה, אשר מוצפנים בפיוט אחד מי יודע, עם אור אינסוף ברוך הוא שהם י"ג מידות רחמים שאמר מיכה, אשר מוצפנים בפיוט חד גדיא, אז פותחים באמירת מגילת שיר השירים שהוא קודש קודשים.

חג שמח וכשר לכל ישראל

מהי יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה בנפש האדם פנימה

יונתי בחגווי הסלע בסתר המדרגה, תמונה Cycling man

יונתי בחגווי הסלע בסתר המדרגה, תמונה Cycling man

את מגילת שיר השירים, שהיא קודש קודשים, אנו קוראים בכל ערב שבת (מקור המנהג מופיע בזהר פרשת וירא, מאמר כשחלה רבי אליעזר הגדול, בו מלמד רבי אליעזר בן הורקנוס, את תלמידו החביב, רבי עקיבא, רי"ו טעמים שבשיר השירים) ובליל הסדר לאחר אמירת ההגדה. במגילת שיר השירים פרק ב', מופיע הפסוק הבא: "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה", כיצד אנו מפרשים את הפסוק בנפש האדם פנימה?

יונה היא מלשון אמונה, והיכן נמצאת האמונה, בחגוי הסלע, מהו חגוי הסלע, חגוי מלשון חוג ומחוגה, ששורש המחוג הוא מרכז המעגל, או כפי שדורש פסוקינו בחגוי הסלע. במרכז הסלע שהוא אבן קשה מאוד, יש נקרה, או נקב, מקום חלול, בו נמצאת היונה, ולעניננו, בחינת האמונה שבאדם. אם כן, מדוע ממשיך ומתאר הפסוק את מקום המצאותה של היונה בסתר המדרגה? מהו סתר המדרגה, ומדוע הוא קשור ליונה?

הנה אנו למדים כי כל מדרגה ברוחניות מתחלקת לב' חלקים: החלק האחד הוא מצב של הסתרה, והחלק השני הוא מצב של גילוי. לעולם ההסתרה קודמת לגילוי, שכן תקופת ההסתרה בונה כלי בנפש האדם פנימה, שאז יוכל להתגלות בו אור ה'. הסתרה היא מצב שאדם לא מבין מדוע כל מיני ארועים מופיעים בחייו, לפעמים אינם נעימים, לעיתים מאוד קשים, ולמרות הכל הוא צריך להאמין, כי על  אף שנסתרות ממנו הסיבות, הכל פועל לטובתו, גם אם תפיסת חושיו משדרת לו את ההיפך הגמור.

מהשורש הרוחני הזה נמשך תיקון חצות, שהוא ענין של מחיצה וחציצה. שעות החשכה מחולקות לב' חלקים, כאשר החלק הראשון נקרא ליל, (ככתוב ליל שימורים) שהוא מצב בניית הכלים, מצב של הסתרה, ומחצות (אותיות צח) הלילה ואילך הוא מצב של גילוי בו נתעורר הקב"ה במנהגו להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן (זהר לך-לך שסג), כמאמר דוד המלך ע"ה, "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" (תהלים קיט סב).

מכאן נבין את סוד הפסוק יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה. כי כאשר רוצה אדם ליצור קשר עם אור האמונה שבו (שהוא בחינת יונה) הוא חייב להכין נקב, שהוא בחינת חלל פנוי בתוך לב האבן שלו פנימה, מקום שהוא חלול ופנוי מאהבה עצמית, ואז ימצא בו מקום,שהוא בחינת כלי, בו יכול לשרות אור האמונה. ומדוע צריכה האמונה לשכון דווקא בסתר המדרגה? כי רק שם יש לה מקום להיות, מפני שכאשר מגיע החלק השני של המדרגה הרוחנית, הוא הגילוי, בו מתגלה אור ה' במלוא הדרו, הרי לא שייכת בו אמונה, שייכת בו ידיעה, הבנה והכרה כפי שאומר הפסוק "וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד" (דברים ד, לט).

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

אות הפתיחה ליציאת מצרים, משה רבינו מעלה את עצמות יוסף מן היאור

אות הפתיחה ליציאת מצרים, משה רבינו מעלה את עצמות יוסף מן היאור, תמונה Pulpolux

אות הפתיחה ליציאת מצרים, משה רבינו מעלה את עצמות יוסף מן היאור, תמונה Pulpolux

תשעים ושלוש שנים חי יוסף במצרים. בן שבע עשרה שנים בלבד היה, והוא יתום מאמו רחל, אהבת נפשו של יעקב, אביו, כאשר הושלך לאחד הבורות בעמק דותן, ונמכר לאורחת ישמעאלים הבאה מגלעד והיורדת מצריימה, בעצת אחיו יהודה. רבות היו תלאותיו, אך לימים הפך למשנה למלך מצרים, ובאמצעות פענוח חלומות פרעה ושריו, (משקים ואופים) הפך להיות המשביר לכל עם הארץ, ואף כלכל את אחיו הבאים מצריימה בשני הרעב, למרות שמכרוהו לעבד, כי לא יכלו דברו לְשָׁלֹם.

גם אביו שסבר כי "חיה רעה אכלתהו", זכה לראותו חי במצרים וייחד ראיה זו בקריאת שמע. לאחר פטירת יעקב במצרים, מקיים יוסף את צוואת אביו ומעלה אותו במסע הלויה כבד הכולל רכב ופרשים אל עבר גורן האטד אשר ממזרח לירדן, ומשם למערת שדה המכפלה בחברון, כדי לקיים את צוואתו "ושכבתי  עם אבותי" (זהר פרשת ויחי).

גורל אחר משל אביו, ציפה ליוסף במותו. הוא נחנט והושם בארון, והוטל אל מי היאור, ומדוע? כדי שלעולם לא יוודע מקום המצאות ארונו, שאם יוודע מקום המצאות ארונו יוכלו לצאת ממצרים. ומספר ספר הזה"ק פרשת בשלח אות כב את הדברים הבאים:  אשרי חלקו של משה, שישראל היו עוסקים לשאל כסף ממצרים, ומשה היה עסוק בשבועה של יוסף. ויש אומרים, שהארון שלו בנילוס היה ועל ידי שם הקדוש העלה אותו. ועוד אמר משה, יוסף, הגיע הזמן של גאולת ישראל. ואמר עלה שור, ועלה. כי יוסף נקרא שור כמ"ש בכור שורו הדר לו וגו'. ויש שאמרו, בין מלכי מצרים היה, ומשם עלה. ויש אומרים, שכדי שלא יעשוהו עבודה זרה, שמו אותו בנילוס, וסרח בת אשר, שהיתה חיה בשעת המעשה, הראתה למשה מקומו.

ויש לבאר את הדברים, היות שיוסף הצדיק שמר את הברית יותר מכל שבטים, והוא נחנט והושם בארון, הרי הארון שהושם בו, נקרא ע"ש הברית השמורה בו, "ארון הברית", ורק כאשר נמצא ארונו של יוסף, הוא ארון הברית, צף על פני היאור, אותיות אור+י"ה, מתגלה אור הגאולה, ויוצאים ישראל ממצרים. נמצא כי היאור הוא אותיות אור+י"ה, הוא זה אשר חִייה את משה בתיבה, והוא זה אשר העלה את ארונו של יוסף על פני המים, ואין מים אלא תורה.

וכאשר מפרשים את התורה באדם אחד, ניתן לראות כיצד כח המשיה שבאדם המכונה בשם משה, הרואה בכל דבר טוב (אטרקטיבי, בחינת אתה רק טוב) מעלה את אור עצמוּת יוסף, ומהי אור עצמות יוסף שבאדם? יוסף שבאדם נבחן למידת יסוד, לקו אמצעי, וכאשר הכח המשה שבאדם, הרואה בכל דבר טוב, מתחבר אליו, הוא מתחבר לאור עצמותו יתברך אינסוף, וזאת למעשה הגאולה.

חודש ניסן נפלא ומופלא לכל

מהו מצורע ברוחניות ומה הקשר שלו לאיש המוציא שכבת זרע ולאישה נידה?

זאת תורת המצורע, תמונה kippbakr

זאת תהיה תורת המצורע, תמונה kippbakr

פרשת השבוע היא פרשת מצורע. מהו תכונת המצורע בנפשו של אדם פנימה? למצוא רע בכל דבר, או להמציא שם רע, לכל דבר וענין. היות שהתורה נדרשת באדם אחד, היא מסבירה את התהליך הנפשי העובר על אדם המוציא שם רע וכותבת, "זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו, והובא אל הכהן".  

כלומר, ביום שהוא בחינת הארה שבאדם, כלומר שמאיר לאדם, כאשר הוא רואה ומבחין שבכל דבר וענין הוא מוצא רע, והוא רוצה לטהר (להפוך את המצב של רע לטוב) אז מביאים אותו אל הכהן, מהו הכהן בנפשו של אדם פנימה? כהן הוא מידת החסד שבאדם. כמו שאומרים "הבא לטהר - מסייעין אותו". היינו במידת כהן.

אותו שורש רוחני אנו רואים גם בפסוק הבא:  "וְאִישׁ, כִּי-תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת-זָרַע--וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת-כָּל-בְּשָׂרוֹ, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב". זרע אומר הזה"ק הוא אותיותן זה-רע, כאשר אדם נמצא במצב של שכיבה בו ראשו ורגליו נמצאים בקומה שווה, אשר הוא בחינת קטנות, והוא במצב של ניתוק מן הבורא, בו הוא רואה בכל דבר רע, הרפואה לכך היא וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת-כָּל-בְּשָׂרוֹ, כלומר עליו להביא את כל בחינות הרצון לקבל שלו, המכונות בשם הכולל בשר, ולרחוץ אותם באור התורה המכונה בשם מים.

גם באישה נידה מופיע אותו שורש רוחני. כפי שלמדנו האדם לגבי הבורא נבחן לאישה, וכאשר הוא במצב של נידה, מלשון דם ודומם, הוא מנודה ומנותק מן הבורא. כי א-דם, הוא זה אשר מחובר לאלופו של עולם, ודם, הוא בחינת ניתוק ממנו, הוא בחינת מלכות (כמו המכה הראשונה במצרים שהיא בחינת דם). לכן, שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ, זאת אומרת שעל האדם לעבור שבע בחינות או שבע הארות כדי להגיע לבורא ולהתחבר אליו, כי שבעה ימים, הם כנגד אור שבעת הימים, והוא המרחק הנדרש כדי לעבור ממידת מלכות, למידת חסד, בסדר עולה: מלכות, יסוד, הוד, נצח, תפארת, גבורה וחסד, כאשר חסד היא מידת כהן, עליו נאמר כי חפץ חסד הוא, מטעם שרוצה להשפיע כמו הבורא.

שבוע טוב וחודש ניסן טוב לכולנו, ניסן הוא חודש החסד, בו יצאו ישראל ממצרים, בו קוראים בהגדה של פסח את הפסוק מספר יחזקאל,  "ואעבור עלייך ואראך, מתבוססת בדמייך; ואומר לך בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי", שדווקא ע"י מצב של דם ודממה, מגיעים למצב של חיים.

איך להשתמש במראה באהבה?

קבל (את המראות) כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים, תמונה Jokin BCN

קבל (את המראות) כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים, תמונה Jokin BCN

מהי מראה, מראה היא חפץ המחזיר את קרני האור. כאשר אנו מתבוננים במראה, אנו יכולים לראות את השתקפות דמותינו ולשפר הופעתינו, או לחלופין, אנו יכולים להשתמש במראה ככלי לאהבה עצמית, כפי שעושה אימה החורגת של שלגיה, בדיאלוג הקבוע שהיא מנהלת מידי בוקר מול המראה, "מראה, מראה, שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר?" או באגדה הידועה על נרקיסוס, שיום אחד ראה את בבואתו המשתקפת אליו ממי האגם, והתאהב בה עד שמת מצמא, שעד היום אנו מכנים למי ששקוע באהבת עצמו בשם נרקיס.

כעת נראה מה אומרת התורה על המראה. מספר חומש שמות (פרשת ויקהל) כי נשות ישראל נדבו מראות נחושת לבניית המשכן, והיה משה מואס בהן, היות ולפי דעתו הן שמשו לאהבה עצמית (יצר הרע, נרקסיזם). אמר לו, הקב"ה, למשה, "קבל (את המראות) כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים". וממשיך רש"י ומספר כי כאשר היו משועבדים בנ"י במצרים, היו נשותיהן מביאות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם, ונוטלות המראות, וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים, לומר אני נאה ממך, ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאוה, ומתעברות ויולדות שם.

מה למעשה אומר הקב"ה למשה?

למראות הנחושת שאתה מיחס להן טבע של לאהבה עצמית, יש טבע שני והוא טבע של אהבת הזולת, ומכיוון שכך הן אהובות וחביבות עלי, היות שהן שימשו אנשים ונשים בתנאי שיעבוד קשים, והעמידו להם תקווה בדמות תולדות עד שתבוא הגאולה.

כל טוב הצלחה וברכה