אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

שמחת תורה לפי האר"י הקדוש

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

ספר התורה שכתב הרב משה חיים לוצאטו (רמח"ל) בשנות ה-1740 בעכו. הספר עשוי מעור צבאים, והדיו נרקח מקליפות רימונים.

ספר התורה שכתב הרב משה חיים לוצאטו (רמח"ל) בשנת 1740 לערך בעכו. הספר עשוי מעור צבאים, והדיו נרקח מקליפות רימונים.

אנו מתקרבים לחג שמחת תורה, שהוא כפי שמבואר בכתבי האר"י הפסגה של חודש תשרי, אחר כל התיקונים שנתקנו בחודש תשרי, עשרת ימי תשובה, ענין רצונות דקבלה שנחדשו אצל עבדי ה', עשר ספירות ועשרה כלים דקבלה, לכן נקראים ימי דין ימים נוראים, ועליהם חל כל ענין התשובה, עליהם חל כל ענין מלכות ה', "וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו", צריכים להמליך את הקב"ה על רצונות הקבלה שלנו.

אח"כ ימי הסוכות, מצוות הסוכה, מצוות ד' מינים שאנו מרבים בחסדים, בלתקן את הרצונות דקבלה, כראוי שיהיו מתוקנים תכונת ההשפעה, כל זה מהווה הכנה לשמחת תורה, שמחת תורה אז הוא ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתה, הקב"ה מתיחד עם השכינה שהיא כנסת ישראל, דהיינו שמתגלה הצל אותם נשמות אנשים הראויים לכך, אשר עשו את כל התיקונים כראוי, והקב"ה נקרא תורה, נמצא אם כן שאז אנו זכאים לגילוי התורה אצלינו ועל זה השמחה הגדולה, כי פנימיותה של התורה, היא הקב"ה.

"נגיל ונשיש בזאת התורה, כי היא לנו עוז ואורה", וודאי שאנו צריכים להחשיב מאוד את התורה שנתן לנו הקב"ה, שהיא הקשר בינינו לבינו. בתורה יש מחלקות רבות, יש נגלה ויש נסתר, יש תנ"ך משנה והלכה, חסידות וקבלה, אבל הצד השווה שבכל חלקי התורה, הוא שדרך התורה, אנו יכולים להרגיש את הבורא, ליצור קשר עם הבורא, לתקן את עצמינו כראוי בכדי להיות ראויים להיות בקשר עם הבורא, לכן אנו וודאי צריכים לשמוח מאוד בזאת התורה, שדרכה אנו יכולים להשיג את היקר מכל שהוא א) התיקונים שאנו צריכים לתקן, ב) גילוי האור העליון דרך התורה הקדושה.

ממילא נבין שהתורה היא לא כמו איזה מדע שלומדים באוניברסיטה או חכמה מסויימת שלומדים, כי כל המדעים וכל החכמות הם פיתוח של אדם, מה שאין כן התורה היא אור אלוקי, שניתן לנו ע"י הבורא, האור נתלבש בתוך אותיות התורה, ובאותיות התורה וברעיונות התורה, יש רמות שונות של גילוי ה', לפי מצבו ודרגתו של האדם.

אנו צריכים להשתמש בתורה בכדי לקבל כלים ללכת נגד הטבע של הרצון לקבל, לדעת איך לחסום את הרצון לקבל, איך לווסת את פעולתו ותפקודו, זו חשיבות התורה, יש סיפור ששמעתי ממורי ורבי זצ"ל, שפעם ראו יהודי אחד רוקד עד כלות הנפש בשמחת תורה, ממש שעות על שעות, ואנשים ידעו שיהודי הזה הוא יהודי פשוט לא כל כך קשור לתורה ולא הבינו מה כל כך רוקד עם התורה, בא אליו אחד שאל אותו, "מה אתה כל כך רוקד אני רואה שאתה כל כך שמח עם התורה, מה קבלת כל כך מהתורה?", אמר לו אותו יהודי, "אני אגיד לך את האמת", "לויתי משמעון מאה אלף שקל, והתחייבתי להחזיר לו בתאריך מסויים, והגיע התאריך המסויים ובא אלי שמעון ובקש את הכסף, אז אמרתי להד"ם (לא היו דברים מעולם), אף פעם לא לקחתי ממנו כסף, אז שמעון קרא אותי לבית דין, ובבית דין בקשו שאני אשבע בתורה שלא לקחתי, ובאמת נשבעתי בתורה שלא לקחתי, והתפטרתי מכל החוב הזה. אז אני יכול לא לשמוח בתורה כל כך טובה, שאני יכול להשבע בה ואני מתפטר מחוב של מאה אלף שקל, המצאה כזו, איך אני לא אשמח עם ההמצאה הזאת?".

אמר רבי ומורי זצ"ל שלא נהיה כאותו יהודי שהשתמש בתורה בכדי לעשות דברים מכוערים, לא נתן לנו הקב"ה את התורה בכדי שנמלא את הרצון לקבל, בכדי שנמלא את כל התאוות שלנו, אלא נתן לנו הקב"ה את התורה להיפך, כדי שנחסום את הרצון לקבל.

האר"י הקדוש אומר דבר מעניין, שמחת תורה משמעותה שהתורה שמחה עימנו, לא כפי המובן הידוע שאנחנו שמחים בתורה, אלא שהתורה שמחה איתנו, כך אומר האר"י הקדוש: התורה, הקב"ה הוא מהות התורה, שמח עם בת זוגו, שהיא כנסת ישראל. מה הוא שמח, הרי רצונו להיטיב לנבראיו, אזהוא שמח מאוד, בזה שהוא יכול להעניק מן הטוב שיש לו, דרך התורה לעם ישראל, לאהובים שלו, זה נקרא שמחת תורה, שמחה של התורה שיכולה להשפיע על עם ישראל מטובה הגננוז בתוכה.

אם כן יש לשאול לפי פירושו של האר"י במה אנו צריכים לשמוח? התשובה היא כפי שרואים בגשמיות למשל, רואים אם האדמו"ר מחתן בן או בת, אז כל החסידים באים לחתונה לבושים בשטריימל, לבושים בגדי שבת כי הם שמחים בשמחת העליון, כך גם יכולים לומר פה, הקב"ה שמח שאחרי כל התיקונים של חודש תשרי הוא יכול להשפיע את אור התורה לתחתונים, ואנחנו התחתונים צריכים להיות שמחים בשמחתו של הקב"ה וזוהי שמחת התורה, שמחה של עליונים ותחתונים.

להתראות לכולם וחג שמח

שיעור וידאו בנושא שמחת תורה מפי הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א 

...

תמונה : אסף ברטוב ויקפדיה

מ"ה מסמל אתרוג בעבודת ה'

בס"ד

מועדים לשמחה לכל בית ישראל,

מה מסמל אתרוג בעבודת ה'

מ"ה מסמל אתרוג בעבודת ה'

דהנה יש לנו ד' מינים שאנו אוגדים לאגודה אחת בחג הסוכות, זמן שמחתינו. הדס, ערבה, לולב ואתרוג. ד' מינים כנגד ד' אותיות משם הויה.

ד' מינים     שם בן ד' אותיות                הנהגת הספירות

הדס    =  אות י' בשם הויה                        חכמה

ערבה  =  אות ה' ראשונה בשם הויה           בינה

לולב    =  אות ו' בשם הויה                        תפארת

אתרוג  =  אות ה' אחרונה בשם הויה           מלכות

"פרי עץ הדר" הנקרא בפינו אתרוג צריך להיות נקי למעלה מחוטמו דידוע שיש בו שלוש בחינות:

א) הדר

ב) ריח

ג) טעם.

טעם נחשב לנחות מכולם, היות והוא מורגש בחיך והוא נחשב לבחינת קבלה של האדם, (מדוע, היות שהוא מורגש בפיו של אדם ויורד מטה, דרך הגרון והושט אל חביון הגוף המורגש אצל האדם כנפרד). ריח, עליו נאמר והריחו ביראת ה', והוא נחשב למשפיע, היות והריח מורגש בחוטם, וחוטם הוא מעל החיך הטועם, עליו נאמר ויפח באפיו נשמת חיים, חיים ודאי בחינת השפעה (נתינה, אהבה), היות שתכונת הריח הנישא, או המתפשט באויר הוא לעלות מעלה, והוא מעלֱה, מגביה ומרומם את האדם בשעה שהוא מריח ריח ניחוח.

אם כן מהו ההדר המדובר באתרוג? הדר הוא בחינת שורש עליו נאמר נקי למעלה מחוטמו, כי חוטם הוא אמצע הפנים ונקי למעלה מחוטמו הוא במצח שהוא למעלה מחוטם. והמצח הוא אותיות מח-צח או מח צ(דיק) והוא שם מ"ה היוצא מן המח צח, באמצעותו (הכה) דוד ברבבותיו כי רבבה היא עשרת אלפים ע"ע ברכת הפסח "רבבה כצמח השדה נתתיך", לכן "פרי עץ הדר" הוא בסוד "וימלוך תחתיו הֲדַר, וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ; וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת-מַטְרֵד, בַּת מֵי זָהָב". 

שכתוב, וימלוך תחתיו הדר. מהו הדר. הוא חסד עליון. ושם עירו פעו, מהו פעו. היינו, שעל ידו פועה אדם, שזוכה לרוח הקודש. ועירו, הוא מלשון התעוררות. ושם אשתו מהיטבאל. כאן נתבסמו זה בזה, והמלכות נקראת אשתו, מה שלא כתוב בכולם שם אשתו. (אדרא רבא שטז)

גם נאמר, וכולם נקראו בשמות אחרים מן הראשונים, חוץ אותו שכתוב בו, ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב. שה״ס שם מ״ה החדש דכר ונוקבא הנקראים הדר ומהיטבאל מה הטעם שלא נקרא בשם אחר. הוא משום שאלו הדר ומהיטבאל לא נתבטלו כשאר ז׳ מלכים האחרים. משום שהיו דכר ונוקבא. בדומה לאותו התמר, שאינו עולה, אלא בזכר ונקבה. ומשום זה עתה שנמצאו זכר ונקבה לא כתובה בהם מיתה כאחרים ונתקיימו, אבל לא נתישבו לגמרי עד שנתקנה צורת אדם. וכיון שנתתקנה צורת אדם, חזרו ונתקיימו בקיום אחר, ונתישבו.                                  (אדרא רבא קפ)

והיא ברכת הרב לראש השנה צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה.

על שום מה אנו נוטלים ד' מינים בשעה שאנו יושבים בסוכה?

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

סוכה בעין הנציב

סוכה בעין הנציב

חג הסוכות חג קדוש וחביב. שני העניינים המרכזיים הם מצוות ישיבה בסוכה ונטילת ד' מינים. לפני שנוטלים את ד' המינים אומרים כך: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותי בפרי עץ הדר, זה אתרוג וכפות תמרים זה לולב, וענף עץ עבות זה הדסים, וערבי נחל, אותיות שמך המיוחד. כי ההדסים הם בחינת י' של שם הויה, וערבות הא ראשונה והלולב ו' בשם הויה, והאתרוג ה' אחרונה של שם הויה. תקרב אחד אל אחד, והיו לאחדים בידי. ז"א בגשמיות צריך להחזיק את כל ד' המינים צמוד.

ההדסים והערבות מעטרים את הלולב, מחזיקים את שלושת המינים הללו ביד ימין, כשהם מאוגדים והאתרוג הוא ביד שמאל אבל צריך לחבר אותו. מבחינה רוחנית הכוונה שמבקשים שהאורות האלוקיים של י',ה',ו',ה', חכמה, בינה, תפארת ומלכות, הספירות הללו, יאירו בנפש האדם ויפעלו אצלו, אחדות, שיהיה בעולמו של האדם רק דבר אחד, וזה הבורא. או הבורא כשלעצמו, או הבורא מלובש באנשים, בכל אופן שיהיה בעולמו של אדם, רק נקודה אחת, ההכנעה לבורא והרצון להשפיע נחת רוח לבורא, שזה כולל את כל העבודה של צמצום האגו, והרצון לקבל ופתוח הרצון להשפיע לאלקים ואדם.

ו"לידע איך שמך נקרא עלי", ז"א אדם צריך לבקש: "אני רוצה לדעת, איך השם שלך, שם ה' נקרא עלי, כלומר איך הוא אמור להתלבש בי ולהאיר בי, ולהתגלות אלי בזמן שאני רוצה לתקן את עצמי, ואחרי שאני מתקן את עצמי, "ויראו מגשת אלי", שיפחדו מגשת אלי, מי יפחדו? כל המזיקים המחבלים כוחות הטרור למיניהם, אבל אנחנו לא מדברים על כוחות טרור חיצוניים, אנחנו מדברים על מה שקורה בתוך האדם.

בתוך האדם יש כוחות הרסניים, של רצון לקבל, של אגו, שבגללם האדם יכול להרוס את עצמו, ואת סביבתו, כפי שכל אחד רואה ושם לב, שבזמן שהרצון לקבל שולט בו, הוא ממש הרסני, וקטלני, לכן אנחנו מבקשים שבזכות המצווה הזאת של ארבעת המינים שהם אותיות השם המיוחד, אומר הזה"ק הם גדלים על המים זה מרמז על שפע האלוקי שצריכים להמשיך ע"י נטילת ד' המינים הללו וע"י כך לזכך ולתקן את האדם עד כדי כך שהכוחות ההרסנים של הרצון לקבל המכונים בשם סטרא אחרא, שטן, יצר הרע, כוחות הטומאה וכד' כולם יפחדו לגשת אלי, מרוב מה? מרוב האור האלוקי שמאיר בי ודוחה את כל כוחות הטומאה הללו החוצה.

ובנענועי אותם את ארבעת המינים תשפיע שפע ברכות מדעת עליון לנווה הפריון. דעת הווא לשון חיבור, כמו שכתוב והאדם ידע את חווה, ע"י הנענוע של ארבעת המינים אנחנו מבקשים, תשפי שפע ברכות מדעת העליון, מהחיבור של הספירות העליונות עם המקור של כל האורות, האינסוף ברוך הוא, הרצון האלוקי להיטיב לנבראיו, לנווה הפריון, כלומר לספירת מלכות שמים, השכינה הקדושה שכוללת את כל נשמות ישראל, למכון בית אלוקים, בקיצור שהשפע יושפע לכלל ישראל, לכל אחד ולכל אחת שע"י כך בעזרת ה' נהיה אנשים יותר טובים, גם בין אדם לחברוף בין אדם למשפחתו, וגם בינינו לבין הקב"ה לכל המציאות כולה.

המשך שיעור וידאו נטילת לולב מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א מבית המדרש "ברכת שלום"

להתראות לכולם וחג שמח

מדוע שמה הערבי של שכם הוא נבּלוס?

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

קבר יוסף, המאה -19, הועלה ע"י דניאל ונטורה

קבר יוסף, המאה -19, הועלה ע"י דניאל ונטורה, מקור ויקיפדיה

כאשר מגיע אברם לארץ ישראל בפרשת לך לך הוא עובר בארץ כנען ומגיע לאלון מורה בצפון השומרון. לימים, כאשר יכתוב משה את התורה ויתאר את תולדות האבות הוא יכתוב את הפסוק הבא: "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ". (בראשית יב ו)

כותב רש"י כי כאשר כתב משה את התורה למען הסר ספק ציין בפירוש כי שכם של אותם ימים היא אלון מורה, שעבר בה אברם, ובה הובטחה הארץ לו ולזרעו.

מדוע בימי אברם שֵׁם המקום הוא אלון מורה, וכעבור שני דורות בלבד לאחר שישוב יעקב עם נשותיו וילדיו מפדן ארם יקרא המקום שכם?

מפני שבתקופה שבין הגעתו של אברם לארץ, לבין שיבתו אליה של נכדו, יעקב אבינו, מפדן ארם, בנה אותה שכם, בנו של חמור, וקרא את העיר שבנה על שמו, שכם.

גם קין בנו בכורו של אדם הראשון בנה עיר וקרא אותה על שם בנו חנוך, אך כאן יש תופעה מעניינית, שכם שבנה את העיר, הקנה לה את שמו הפרטי, ולא את שם קרובו, או אהובו, או אדם שהוא מייקר אותו.

כעת נשוב לימי משה רבינו ונראה שלמען הסדר הטוב הוא טרח לציין בתורה, כי אלון מורה היא שכם. אם כך מדוע שמה הערבי של העיר הוא נבלוס? נכון שאי שם מופיע הסבר כי נבלוס היא שיבוש לשוני של שמה היווני נאו פוליס (עיר חדשה) אבל לא רק.

בשכם העיר ארע מעשה נבלה, שכם בן חמור נשיא החיוי ראה את דינה בת יעקב ולאה, לקח אותה, ללא הסכם עם משפחתה וללא הסכמה ממנה, "וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ". כעת לאחר המלקוח ובדיעבד מבקש שכם מאביו, חמור, שיקח את הילדה הזאת לו, לאישה. יעקב ששמע על הענין, מחריש עד בואם של בניו מן השדה, אז נגש חמור למשא ומתן עם יעקב, "וַיֵּצֵא חֲמוֹר אֲבִי-שְׁכֶם, אֶל-יַעֲקֹב, לְדַבֵּר, אִתּוֹ.  וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן-הַשָּׂדֶה, כְּשָׁמְעָם, וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים, וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד".

ממשיך ואומר הכתוב מדוע חרה לבני יעקב המקרה,  "כִּי-נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל, לִשְׁכַּב אֶת-בַּת-יַעֲקֹב, וְכֵן, לֹא יֵעָשֶׂה". כאן ניתן לראות קשר לשוני בין נבלה, לשמה הערבי של העיר נבלוס, לא כי הוא תעתיק שם יווני, אלא שהשם היווני מנציח את מעשה הנבלה שהיה שם. גם בפסוק "ויחר להם מאד", אנו מוצאים שורש ח.ו.ר שהוא שם נרדף ללבן שהם אותיות נבלה. והמלבין פני חברו ברבים כאילו שפך דמים.

אמור מעתה נבלוס על שם מעשה הנבלה שארע בעיר.

שנה טובה כתיבה וחתימה טובה

מי הם ספני שלמה המלך, ומה ספון בהם?

עציון גבר ים אילות

עציון גבר ים אילות

כותב נתן אלתרמן בשירו "ספני שלמה המלך":

כן, היה זה חבר עז מאין כמוהו
ימאים היו הללו! איש ואיש
צור וכוש ידעו טיבם אשדוד והודו
ים אלות וים כפתור וים תרשיש

מהו ים אילות? עקבה נקראה  אילה, ואילת נקראה בשמה כבר בימי המלכים, "וַיִּקְחוּ כָּל-עַם יְהוּדָה אֶת-עֲזַרְיָה, וְהוּא בֶּן-שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו אֲמַצְיָהוּ. הוּא בָּנָה אֶת-אֵילַת וַיְשִׁבֶהָ לִיהוּדָה אַחֲרֵי שְׁכַב-הַמֶּלֶךְ עִם-אֲבֹתָיו".מכאן ים אילות הוא הים של אילה (עקבה) ואילת, הוא ים סוף או הים האדום.

אם כן מהו ים כפתור? ראשית נסביר מהו כפתור, אומר זהר שלח אות רמח, כי כפתור הוא מלשון כפת אור, כלומר שהאור כפות בו, קשור בו. לצורך העניין איים הם ככפתורים בים, באשר אור האמונה כפות, קשור בהם, שכן העושה דרכו בים ימים רבים, שמח לראות סימן ליבשה, אי, שהוא ככפתור בים, שכפות בו האור, ככתוב בבראשית, "יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה (לשון אור) הַיַּבָּשָׁה", כי רק כאשר נאספים המים, (מים נוטריקון מי, וּמה על דרך שמקשים שתי קושיות מפורסמות, "מי ה' אשר אשמע בקולו?", "ומה העבודה הזאת לכם?" מי ומה הרי מים) נאספות הקושיות מי ומה המכונות בשם מים אל מקום אחד, הוא כלי האמונה, אז ניתן לראות את היבשה.

לכן ים כפתור הוא כינוי לים החכמה אשר משובצים בו איים רבים שהם ככפתורים, בהם כפוּת, (נקשר) אור האמונה.

ים כפתור

ים כפתור

ים תרשיש, אליו בורח גם ידידנו יונה הנביא הנזכר ביום הכיפורים, הוא הים המערבי ביותר, מפני שתרשיש הוא אותיות תר- שיש, תר כלומר מחפש, ושש, הוא סימן לעולם החומר שיש בו שש פאות כקוביה, לכן ים תרשיש הוא סמל לים המערבי הרחוק ביותר אליו ניתן להגיע, ותכונתו הפוכה מתכונת הנשמה, שכן תפקיד הנשמה להזריח את אור האמונה באדם, ותפקיד הגוף או החומר, או הים המערבי, הוא להחשיך אותו, ולשלול ולהכחיש בו כל אור. מכאן תבין גם מאמר תהלים "בְּרוּחַ קָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ" אשר ממשיל את יתרון הנשמה על חיי הגוף, באשר הנשמה היא רוח קדים (שתכונתה זריחה הבאה ממזרח ותכונתה היא להאיר לאדם את דרכו) וביכולתה לשבר אניות תרשיש, שהוא משל לעצמותו וכוחו של הגוף המכונה בלשון המקרא אֳנִי. 

ואל מול מרחק האופק הנגול
כך היו הם מזמרים יחדיו בקול:
עציון גבר, עציון גבר
עציון גבר ים אילות
בסירות הים יעבר
ובאוניות גדולות
אך רחב מים לב גבר
מי עוברו באין משוט?
נערה מעציון גבר
עציון גבר ים אילות.

עֶצְיֹן גָּבֶר המפרץ העתיק המוזכר במסעי בנ"י בדרכם לארץ ישראל, התחנה השלישית לפני פטירת אהרון הכהן בהר ההר וכך כתוב: "וַיִּסְעוּ, מֵעַבְרֹנָה; וַיַּחֲנוּ, בְּעֶצְיֹן גָּבֶר. וַיִּסְעוּ, מֵעֶצְיֹן גָּבֶר; וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר-צִן, הִוא קָדֵשׁ.  וַיִּסְעוּ, מִקָּדֵשׁ; וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר, בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם. (במדבר לג).

ע  - גימטריה שבעים, ציון הן הציאות לחוץ מחוץ לעולם הקדושה, לכן ע-ציון גבר נמצאת כעיר מפרץ בארץ אדום, לחוף ים סוּף, הוא ים שיש לו סוֹף. מהו יש שיש לו סוף? להבדיל מנתינה שאין לה סוף, ליציאה ממנה שהיא קבלה, יש סוף, כי כל כלי קבלה יש לו יכולת קבולת מדודה. ועציון גבר פירושו שבעים עצות שיש לגבר ביוצאו מן הקדושה, בו דרושה התגברות גדולה, לכן עצ-און או עציון גבר, כי תכונת הגבורה שהיא דוחה את הקבלה ע"י המסכים שבה ומתגברת כארי, שאם אין ביכולתה להשפיע, שלפחות תדחה את האור, שאין ביכולתה לקבל על מנת להשפיע, וכך היא שומרת על שווי צורה עם הבורא שתכונתו להיטיב, בעוד היא דוחה את קבלת האור ע"י המסכים דגבורה, היא נשארת בדבקות עם הבורא, מטעם שלא שינתה צורה, כלומר לא קבלה לעצמה את האור, אלא דחתה אותו, כלומר וותרה על קבלת עצמית, רק כדי להיות בשווי צורה (רצון להשפיע) עם הבורא ית"ש.

אך רחב מים לב גבר
מי עוברו באין משוט?
נערה מעציון גבר
עציון גבר ים אילות.

אך רחב מים לב גבר, כלומר לב הגבר רחב (בחסדיו) מים החכמה, שאינה מאירה, מי עוברו באין משוט, מי יכול לעבור את ים החכמה ללא משוטים, כי השטויות (רוח השטות) הופכות להיות כלי החתירה בים החכמה, ואם כך, מי יכול לעבור את ים החכמה, ללא שימוש בשטויות ככילים, וכאן באה תשובה, נערה מעציון גבר, עציון גבר ים אילות, כי הנערה אינה צריכה כלים, היות שהיא כלי בעצמה, והיא אינה צריכה לחתור במשוטים כדי לחצות את הים, כי היא בקיומה ממלאה את ליבו הרחב מִיָם של הגבר בשמחה, וזה הוא לה הסימן כי חצתה ימים רבים.

השיר שכתב נתן אלתרמן, הלחינה נעמי שמר ומבצעת אילנה רובינא

שנה טובה ומתוקה, ושכל אחד ואחת מאתנו יחצה את ים החכמה באהבה רבה

...

תמונה א' Kenzoka תמונה ב' lisaclarke

וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים--אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לִפְנֵי, מוֹתוֹ

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

ברוך מרחיב גד

ברוך מרחיב גד

בפרשת דברים מסכם משה בפני בני ישראל את השתלשלות מסעותיהם במדבר במשך ארבעים שנה. בין השאר מזכיר משה לשנים וחצי השבטים (ראובן, גד וחצי המנשה, שבחרו להתיישב בעבר הירדן המזרחי) את מחוייבתם המוסרית לשאר שבטי ישראל לצאת ככוח חלוץ לפני אחיהם לעזור להם לרשת את הארץ, וכך הוא אומר:

"וָאֲצַו אֶתְכֶם, בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, נָתַן לָכֶם אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ--חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, כָּל-בְּנֵי-חָיִל" (דברים ג יח).

מסביר הרב גוטליב שליט"א את הפסוק: "הנקודה היא קודם כל ענין של ערבות, כל ישראל ערבים זה זה צריכים לעזור בכיבוש ארץ ישראל, ברור שקדושת ארץ ישראל הרבה יותר גדולה מקדושת עבר הירדן המזרחי, ולכן יותר קשה לכבוש את הרצונות הללו, להעביר אותן משליטת הקליפות לשליטת ישראל, ולכן שניים וחצי השבטים צריכים לעזור בזה, יחד שבטי ישראל. רש"י מוסיף פה שהם היו גבורים, הם היו הגיבורים הגדולים שבעם ישראל לכן הם היו חלוץ, חלוץ זה נקרא שהולך לפני כולם".

מהי מהות החלוץ, למה הוא מסוגל, ומדוע בפרשת וזאת הברכה, רגעים ספורים לפני שהוא עולה אל הר העברים, מוצא משה לנכון להעמיק ולהעצים את ברכת החלוץ, כפי שהיא משתקפת בברכה לשבט גד, וזו לשונה : "וּלְגָד אָמַר, בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד: כְּלָבִיא שָׁכֵן, וְטָרַף זְרוֹעַ אַף-קָדְקֹד. וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, כִּי-שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן; וַיֵּתֵא, רָאשֵׁי עָם--צִדְקַת יְהוָה עָשָׂה, וּמִשְׁפָּטָיו עִם-יִשְׂרָאֵל" (דברים לג ב).

באור פנימי: כי ראובן הוא בחינת כתר, שנאמר ר'אובן ב'כור י'שראל, ר"ת רב"י, וגד הוא כינוי לחכמה, לכן אמר משה ברוך מרחיב גד, כי החכמה תחיה את בעליה, וגם נאמר בחכמה יבנה בית, וגם כיוון בדבריו לפרשת ויצא עליה כותב המגיד ממזריטש כי הסיבה לרדיפת לבן אחר יעקב היא, שיעקב אבינו השאיר אחריו אותיות התורה שעדיין לא הוציא אותן מלבן, ולזאת רדף לבן אחר יעקב ליתן לו את האותיות שנשארו אצלו ונתווספה פרשה אחת בתורה באלו האותיות. הפרשה הנוספת פותחת בפרק לא אות כב בה נאמר "וַיֻּגַּד לְלָבָן, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי: כִּי בָרַח, יַעֲקֹב", ונמשכת עד סוף הפרשה. ויש להבין כי בתיבת ויגד, מופיעות אותיות יג שהן רומזות לי"ג מידות רחמים, שהראהו הקב"ה למשה בסיני, בשעה שבקש רחמים על ישראל לאחר חטא העגל.

וברוך מרחיב גד פירושו שתהיה החכמה (גד) מלובשת (ברוחב) החסדים, כדי שתוכל להאיר, ואף ניתן לפרש כי ברוך מרחיב גד מכוון אל האמרה "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח", כי הגדה היא לשון גיד ומגיד.

"חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, כָּל-בְּנֵי-חָיִל", כי ענין החלוץ הוא ענין של מסירות נפש, כפי שראינו במשה, עליו נאמר של נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, שאין בה קוץ (אור בהיר) ומפאת מסירות הנפש, טרף זרוע אף קודקוד, כי קודקוד הוא בחינת כתר, ובחינת קוצו של יוד, וזרוע הוא בחינת חכמה או יוד עצמה, כי החכמה אינה מרגישת עצמה נפרדת מכתר על כן זרוע אף קודקוד משום שאין פרוד בין קוצו של יוד ליוד.

ומשום שיש בשלושת השבטים ענין של מסירות נפש, חלוצים תעברו לפני אחיכם, מפני שחלצו את הנעל, כפי שעשה משה בשילוח ציפורה מטעם אדמת קודש, ומפני שכך ביכולתם להכריע המערכה, כי כל ענין ההכרעה הוא במסירות נפש, גם תראה כי ראשי תיבות של השבטים, הוא גמר, (ג'ד, מ'נשה, ר'אובן) עליהם נאמר, "בני יפת (שהוא קו אמצעי) גֹּמר", וקו אמצעי כאמור מכריע המערכה.

תודה רבה לרב גוטליב שליט"א

שנה טובה ובשורות טובות