אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

תנורו של עכנאי, האמנם מחלוקת לשם שמים?

contact@pesukim.org

בתמונה: תנורו של עכנאי בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש בה נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל- [email protected]

במסכת בבא מציעא דף נט עמוד ב', מופיעה מחלוקת בין תנאים לגבי טהרתו או טומאתו של תנור חרס. האם תנור חרס שנחתך לחוליות והודבק מחדש באמצעות חול שניתן בין החוליות וטיט שהודבק מבחוץ נחשב לכלי שלם המקבל טומאה, או שנחשב ככלי שבור או כלי אדמה שאינו מקבל טומאה, ולפיכך נשאר בטהרתו.

המחלוקת סובבת על ב' קטבים: אדמה מול חול. רבי אליעזר רואה בתנור משל לאדם, הנוצר מן האדמה. אדמה, מלשון אדמה לעליון, שכל תכליתו של האדם, להיות דומה לעליון, כלומר להיות טוב. לכן פוסק רבי אליעזר כי התנור טהור, שכן תכליתו של התנור (והאדם הנמשל לו) היא בעל מנת להשפיע, תנור האדמה (טבון, אותיות טוב) יכול לאפות לחם, כלומר להשביע את הרעב, שנאמר אם רעב אויבך השבעהו לחם, ורעב נקרא רצון לקבל, ולחם נקרא רצון להשפיע.

החכמים, בלשון רבים, להבדיל מחכם, שהוא כינוי לבורא, מתבוננים בתנור, כבמראה, ורואים בו את עצמם, הם רואיםאת בבואת עצמם, אנשים של חול, הבנויים מח"י חוליות ( של עמוד השדרה). כתוצאה מהסתכלות זו, הם רואים את התנור ואת עצמם ככלי שלם, המנותק מן הבורא, (כמו גרגרי חול נפרדים ובודדים כל אחד בפני עצמו) לכן הם פוסקים כי התנור הוא טמא, כי רואים את התנור ביחס לעצמו, ולא ביחס למקורו או תכליתו.

רבי אליעזר סבר שהתנור הוא טהור, מאחר והוא רואה את יתרונו התכליתי שהוא אפיית לחם, כלומר הוא יכול לשמש בעל מנת להשפיע, אך איש מן החכמים שסבבו את את רבי אליעזר לא רצו לקבל את דעתו, אע"פ שהשיב להם את כל התשובות ונתן להם את הסימנים הבאים: נתבונן מעט בשיחה שבין רבי אליעזר, לחכמים שחולקים עליו וחושבים שהתנור טמא, כלומר אינו מסוגל לשמש, לענייננו אינו מסוגל לאפות לחם.

אמר להם רבי אליעזר: "אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח", נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה ארבע מאות אמה, (ויש אומרים נעקר חרוב ממקומו ארבע מאות אמה). אמרו לו: "אין מביאין ראיה מן החרוב".

חזר ואמר להם: "אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו", חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: "אין מביאין ראיה מאמת המים".

חזר ואמר להם: "אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו", הטו כותלי בית המדרש ליפול, גער בהם רבי יהושע אמר להם: "אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם?" לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של ר"א ועדיין מטין ועומדין.

חזר ואמר להם: "אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו", יצאתה בת קול ואמרה: "מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו ?" בכ"מ עמד רבי יהושע על רגליו ואמר לא בשמים היא.

פרוש הדברים: רבי אליעזר מלביש את טיעוניו לגבי טהרת התנור בד' אותיות שם הויה, היות ששאר החכמים אינם נמצאים במדרגתו אינם יכולים להבינו.

טיעוני רבי אליעזר                           שם הויה המלובש בד' אותיות                 הנהגת הספירות

אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח,                             י                                         חכמה
נעקר חרוב ממקומו מאה אמה,
ואמרי לה ארבע מאות אמה,

אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו,                        ה                                         בינה
חזרו אמת המים לאחוריהם.

אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו                ו                                          תפארת
הטו כותלי בית המדרש ליפול.

אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו.                         ה                                         מלכות
יצאתה בת קול ואמרה: "מה לכם אצל ר"א
שהלכה כמותו בכל מקום?"

לסיכום: רבי אליעזר סבר כי התנור הוא תנור אדמה, מלשון אדמה לעליון (ישעיהו), או טבון, מלשון טוב, שכל תכליתו היא להשביע את האדם בלחם (הנבחן לאור האמונה בפנימיות האדם) אשר באמצעותו מתחבר האדם לבורא, הטוב והמיטיב.

בעוד החכמים ראו בתנור כלי המקבל טומאה, בשל היותו קיים בפני עצמו, ולא בשל היותו מתייחס לתכלית הבריאה. (הם ראו את החול שמחבר בין החוליות כעיקר, משמעות הסתכלות זו היא ראיית החולין שבתנור, כלומר פירוד) ולכן הנימוק המכריע שהם מביאים כנגד ר"א הוא: לא בשמים היא. כלומר סרוב להתעלות למדרגות הרוחניות של דבקות בבורא יתברך שמו.

כל טוב הצלחה וברכה

וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת--הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא

בס"ד

שופטים פרק ד'

"ד וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת--הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא. ה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת-תֹּמֶר דְּבוֹרָה, בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית-אֵל--בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַמִּשְׁפָּט"

"וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת--הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא. ה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת-תֹּמֶר דְּבוֹרָה, בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית-אֵל--בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַמִּשְׁפָּט"

"וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה; וְאֵהוּד, מֵת". הוא היה שופט בתקופה הקודמת,  "וַיִּמְכְּרֵם יְהוָה, בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ-כְּנַעַן, אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּחָצוֹר וְשַׂר-צְבָאוֹ, סִיסְרָא, וְהוּא יוֹשֵׁב, בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם". זאת אומרת בכל פעם שעם ישראל עושים הרע בעיני ה', אז הקב"ה נותן עליהם שליטה של אומות העולם. זה נכון מבחינה פנימית ומבחינה חיצונית, זאת אומרת בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכים אותו. אם אתה ממליך על עצמך את שליטת אומות העולם, זה מוצא חן בעינך אז הקב"ה עושה את זה, בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכים אותו. הקב"ה הוא עושה את זה מבחינה פנימית ומבחינה חיצונית.

"וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה:  כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב-בַּרְזֶל, לוֹ, וְהוּא לָחַץ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה, עֶשְׂרִים שָׁנָה". מה זה לחץ אומר רש"י דרש רבי תנחומא בגידופין. זאת אומרת היה מקלל מגדף אותם, אז מה אכפת להם שכל כך מקלל מגדף? אלא מה אם מדובר מבחינה פנימית, אז הכוונה שהגוי שבאדם הוא מחרף ומגדף את הדרך של עם ישראל, את דרך התורה, את דרך האמונה, וזה מפריע בהחלט מפריע. כשמדברים בגשמיות אדם מקלל שיקלל, אבל ככשמדברים מבחינה רוחנית פנימית, אז אם הגוי שבאדם כל הזמן מקלל ומגדף את דרך האמונה, דרך ישראל, אז בטח זה מפריע לאדם.

"וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת--הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא". היתה שופטת אישה, אשת לפידות כמו לפיד אש, היתה זריזה במעשיה כך אומר המצודות, זאת אומרת הנבואה שרתה עליה, היתה בוערת מהשתוקקות לקב"ה, והיא שופטת את ישראל בעת ההיא. אומר הזה"ק, הזה"ק מתייחס לדבר בצורה שלילית, "אוי לעולם כשנשים שולטות בעולם", כך אומר הזהר פרשת ויקרא אות שכז, וכשנביא ישראל ראה שישראל מעקמים דרכם, ונמצאים בעוונות לפני אדונם, אז אמר "נשים שאננות" איך אתם שוקטות, איך אתם יושבות שלא להתעורר בעולם? קומנה ותשלוטנה על הגברים. ובאות שכח אומר הזהר, כמו שאנו מוצאים בדבורה היא שופטה את ישראל בעת ההיא, ועל כל כן למדנו, אוי לאדם שאשתו מברכת בשבילו בשולחנו דהיינו שמוציאה את בעלה בברכת מזונות, משום שהוא אינו יודע לברך, כך דבורה היא שופטת את ישראל בעת ההיא. אוי לדור שלא נמצא בהם מי שידון את העם, אלא נקבה אחת.

זה התייחסות לא כל כך סימפטית לגבי נשים, וגם המדרשים אומרים כאן, מילקוט שמעוני נאמר רבי ברכיה אומר, "אוי לחי שצריך למת, אוי לגיבור שצריך לראש, אוי לפקח שצריך לסומא, אוי לדור שאישה מנהיגתו". אם כן איך להסביר את הענין הזה, בטח לא ימצא חן כל כך בעיני נשים, ההתיחסות הזאת. אלא מה צריך להסביר לפי הפנימיות שיש בכל אדם, גבר ואישה, גבר נקרא כוח ההשפעה, מלשון התגברות, ואישה זה כוח של הרצון לקבל, ממילא זה מה שאומרים כאן רבותינו, "אוי לדור שאישה מנהיגתו", זאת אומרת שהרצון לקבל הנאה ותענוג הוא זה שמנהיג אותו, אז אוי ואבוי. וזה נכון בין אצל גבר ובין אצל אישה. בכל אחד ואחד יש גבר ואישה. בין אצל הגבר ובין אצל האישה.

מצד שני כתוב, גם כן בילקוט שמעוני, מה טיבה של דבורה שנתנבאת על ישראל ושפטה אותם? הלא פנחס בן אלעזר עומד, למה צריך אישה? אלא מעיד אני עלי שמים וארץ, בין גוי בין ישראל, בין איש בין אישה, בין עבד בין שפחה, הכל לפי מעשיו של אדם, רוח הקודש שורה עליו. זאת אומרת זאת התיחסות חיובית, לומר שגם אישה אם היא מקבלת על עצמה עול מלכות שמים כראוי, אז רוח הקודש יכולה לשרות עליה, והיא ראויה לכך.

"וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת-תֹּמֶר דְּבוֹרָה, בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית-אֵל--בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַמִּשְׁפָּט". היא היתה שופטת את ישראל, אז מה זה והיא יושבת תחת תומר דבורה, תמרים היו לה ביריחו, וכרמים ברמה, וזיתים בבקעת בית אל, ועפר חיור בהר אפרים בטור מלכא כך רש"י אומר זאת אומרת שהיה לה הרבה נכסים. מה אומר הזהר הקדוש על זה? גם אצל אליהו כתוב ויבוא וישב תחת רותם אחד, רותם תומר זה אותם אותיות, אומר הזה"ק פרשת כי תשא, שאליהו הנביא אמר "ריבונו של עולם,  אישה אחת שלחת לישראל ודבורה שמה, שכתוב והיא יושבת תחת תומר דבורה, זהו הרותם שאליהו ישב תחתיו, והחזירה אותם למוטב, את ישראל, שכתוב עד שקמתי דבורה, היא שקמה אותם, היא הקימה אותם, ואני באתי בניהם, ככה אליהו אומר, והכרזתי לפניהם, ואיני יכול להחזירם בתשובה". (זהר כי תשא מד, מאמר מה לך פה אליהו).

זאת אומרת שאליהו הנביא ראה עצמו יותר נמוך מדבורה, בקצור מה אנחנו צריכים להבין מכל זה, שהאדם גם אם הוא רואה שהרצון לקבל שולט עליו וכו' נמצא במצב של חולשה, מצב של נוקביות אבל לא התיאש מישועת ה', כפי שאומר כאן ילקוט שמעוני, הכל לפי מעשיו של אדם, שאם אדם נאחז בה' ומתבטל לה' רוח הקודש שורה עליו.

יש כאן עוד מדרש, למה יושבת תחת התומר, אמר רבי שמעון בן אבשלום משום יחוד, זאת אומרת שלא להתייחד עם גברים, אז היתה יושבת בחוץ, דבר אחר, מה תמר זה צילו מועט, אף תלמידי חכמים שבאותו הדור, היו מועטים ולכן האישה היא זאת ששפטה את ישראל, דבר אחר, מה תמר זה אין לו אלא לב אחד, אף ישראל שבאותו הדור, לא היה להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים, זה כתוב במסכת מגילה דף יד. אבל למה היה להם לב אחד, הרי כתוב, "וימכרם השם ביד יבין מלך כנען",   אז צריך להגיד בגלל הלחץ שהגויים לוחצים, לכן ממילא מתוך הלחץ הזה היה להם לב אחד לאביהם שבשמים.

"וַתִּשְׁלַח, וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, מִקֶּדֶשׁ, נַפְתָּלִי; וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל", היא אמרה לו בנבואה, "לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ, מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן.  וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן, אֶת-סִיסְרָא שַׂר-צְבָא יָבִין, וְאֶת-רִכְבּוֹ, וְאֶת-הֲמוֹנוֹ; וּנְתַתִּיהוּ, בְּיָדֶךָ". זאת אומרת הקב"ה יכול להושיע את ישראל. "וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק, אִם-תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי; וְאִם-לֹא תֵלְכִי עִמִּי, לֹא אֵלֵךְ", אז גם כאן אומר הזה"ק פרשת ויקרא אות שנג, "אמר ברק כיון שהרוח הקדוש שור עליה אנצל בזכותה ולא ישרה עלי נזק". זאת אומרת את רוח הקודש ששרתה עליה זה הוא רצה. שבזמן שרוח הקודש שורה על האדם והוא מסור ומתבטל לקב"ה אז אף אחד לא יכול לשלוט עליו.

וכך אנחנו צריכים ללמוד גם היום לגבי כל אחד מאתנו מאתנו, באופו פרטי, אם אדם מסור להשם ומתבטל להשם, אז השם איתו ואין מי שיכול להזיק. וכך גם לעם ישראל, אם הולכים עם הקב"ה אין מי שיכול להזיק. אבל אם כן יש נזקים חס ושלום, אז זה סימן שאנחנו לא דבוקים בהשם, ולכן מידת הדין שורה עליהם, "וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ, אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ--כִּי בְיַד-אִשָּׁה, יִמְכֹּר יְהוָה אֶת-סִיסְרָא", זאת אומרת לא בידך אלא ביד אשה, אז גם אשה היתה שופטת וגם אשה היא זאת שנצחה את המלחמה.  וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם-בָּרָק, קֶדְשָׁה. אומר פה המצודות למה הקב"ה עושה כך ביד אשה, שהכל ידעו שמיד השם היה הנצחון הזה, ולא בכח מלחמתי או משהו כזה.

כל טוב הצלחה וברכה

תמונה Mmcknight4

שיחה בענייני שבועות בכולל בפרדס חנה מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ", שיחה בענייני שבועות בכולל בפרדס חנה, אייר תשס"ט

"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ", שיחה בענייני שבועות בכולל בפרדס חנה, אייר תשס"ט

אומר רבינו בעל הסולם שכאן בפסוקים האלה למעשה הקב"ה מציע את עניין התורה לפני עם ישראל, ואח"כ אומרים, "ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם בפניהם את כל הדברים האלו, ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה" ואחרי זה מתחיל התהליך של 'והיו נכונים ליום השלישי וכו', אומר רבינו בעל הסולם, שכאן בפסוקים האלה הקב"ה למעשה מציע לפני עם ישראל את מהות התורה ועל זה הם עונים, "כל אשר דבר ה' נעשה", זאת אומרת הענין של התורה בכללה, אנו באים במגע עם התורה מדי יום ביומו ובתורה כל אגפיה ומדוריה ומצוותיה, אבל השאלה היא, איך נגדיר בדיוק את הנתינה הזאת של התורה, מה עניינה מה מטרתה, התורה אומרת לנו והייתם לי סגולה מכל העמים, סגולה זה אוצר יקר זאת אומרת שע"י שתפנימו את ענין התורה הזאת תהיו אוצר יקר, משהו מיוחד מכל העמים, ואבדיל אתכם, אתם תהיו מובדלים מכל העמים, ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש, ושואל רבינו בעל הסולם, מה זה המושג של ממלכת כוהנים, פתאום התורה באה ומורידה פה מושג "ממלכת כוהנים", מה זה ממלכת כוהנים? בכללות העם יש כוהנים לווים וישראלים, וכל אחד ואחד יש לו תפקיד מסויים, אז מה פה העניין שרוצים ממלכה שכולם יהיו כוהנים, מי יהיו הפשוטים ומי יהיו המיוחסים, אומר רבינו בעל הסולם כך, בכדי להבין את הדברים הללו אז צריך להקדים כמה דברים.

העניין הראשון הוא להתבונן קודם כל במציאות האלוקית, כל אחד ואחד מי שמקורב לתורה מתבונן במציאות האלוקית שהשם יתברך מלך מלכי המלכים אשר מנהיג את כל העולם כולו, כשמתבוננים בעניין הזה אז רואים את הגדלות האלוקית יש כאן מציאות בלתי נתפסת לחלוטין אשר מנהיגה את כל העולם כולו, בזמן אחד מיליארדים של אנשים כל אחד בחשבון אחר, והשאלה הראשונית שנשאלת בכדי להבין זה בכלל בשביל מה הקב"ה ברא את הבריאה.

המלך הגדול הזה, בשביל מה ברא את כל הבריאה הזאת?

המלך הגדול הזה, בשביל מה ברא את כל הבריאה הזאת? מה היה צריך בבריאה הזאת? באים חז"ל ואומרים במדרשים בבראשית "משל למלך שיש לו מגדול מלא כל טוב מה הנאה למלך שבו? זאת אומרת מציגים את הבורא כמלך שיש לו כל טוב, הרבה שפע ורוצה להעניק את זה לאחרים בכדי להטיב להם, ולכן נקבע שמו יתברך בשם הטוב והמיטיב, הגדרות שונות אבל כולם מסביב אותה נקודה חז"ל קוראים לו רצונו להיטיב לנבראיו, חז"ל קוראים לו הטוב והמיטיב, הנקודה היא שהיא ברא את כל הבריאה הזאת בכדי להיטיב לנבראים.

כמובן שכל אחד מבין שעניין ההטבה שהוא ברא בשבילה את כל הבריאה הזאת, זה לא עניין ההטבה הגשמית, הוא לא ברא את הבריאה לצורך תענוגים של חומוס ופלאפל, זה כל אחד מבין, אלא באים גדולי ישראל ומגדירים על איזו הטבה מדובר, על ענין להודיע את אלוקותו לזולתו, כל מתבטאים גדולי ישראל, כל אחד ואחד לפי לשונו שאין תענוג יותר גדול לאדם מאשר בזמן שהקב"ה מתוודע אליו. בתורה אנו רואים פסוקים ויאמר ה' אל משה לאמר, אז כותב רבינו בעל הסולם שהקב"ה ברא את כל הבריאה בכדי שיתקיים זה בכל אחד, לא יהיה ויאמר ה' אל משה לאמר, אלא ויאמר ה' אל נחום לאמר, ויאמר ה' אל מוישל'ה לעמוס לאמור, אל כל אחד לאמור, שלכל אחד ואחד תהיה תקשורת עם הקב"ה.

"כדבר איש אל רעהו כן דבר ה' אל משה",

כך כותב בעל הסולם, "כדבר איש אל רעהו כן דבר ה' אל משה" שכל אחד ואחד צריך לשאוף מפני שבשביל זה הקב"ה ברא אותנו. להיטיב לנבראיו זה הולך על הענין הזה, להודיע את אלוקותו לזולתו, אז יוצא לפי ההגדרה הזאת, שקודם כל אף אחד מאתנו לא צריך להיות שקט, עד שלא מתקיים בו העניין הזה, כי אם בשביל זה בראו אותנו, וזאת המטרה, ובכדי להגיע למטרה הזאת סובב הכל, אז יוצא שאף אחד לא צריך להיות שקט, עד שהוא לא מגיע למטרה. כמובן שאנו צריכים להודות להשם, על כל חלק וחלק שנתן, ומכל מקום יש את הדרך ואמצע הדרך ומטרה שאליה צריכים להגיע, וכל אחד ואחד לפי מה שהוא מגדיר לעצמו את המטרה, כך סובבת הדרך שלו.

אז אם זו היא המטרה, שלהודיע את אלוקותו לזולתו, ויוצאים מנקודת הנחה שכל אחד צריך לזכות לזה, זה לא צריך להיות נחלתם של יחידים וגמרנו, אלא כל נשמות ישראל שכתוב ישראל ואורייתא קודשה בריך הוא חד הוא, אז זה לא הולך על כמה יחידים שבדורות כשאומרים ישראל זה כלל ישראל כל אחד מישראל צריך להיות מאוחד באופן שקודשא בריך הוא יתגלה בו דרך התורה.

וזה ענין של להיטיב לנבראיו,

וזה ענין של להיטיב לנבראיו, אנו רואים במציאות של העולם הזה שאדם נפגש עם אדם גדול, כל אחד ואחד יש לו מושגים ביחס לאדם גדול, יש אנשים גדולים בעולם התורני, יש אנשים חשובים בעולם החילוני כגון ראש ממשלה נשיא וכד' אבל אנחנו רואים במציאות באמת כאשר אדם נפגש עם אדם גדול הוא מתרגש הוא מתפעם זה עושה עליו רושם רושם גדול, על אחת כמה וכמה אנו יכולים לצייר שהקב"ה מתוודע לאדם, והאדם מרגיש את מציאות ה' אז הוא מתפעל מתפעם, ולפי גודל ההרגש והחוויה כך התענוג גדול ביותר.

אני בטוח שכל אחד ואחד מן הנוכחים בוודאי הרגיש ומרגיש הרגשות בעניינים האלו, אבל צריכים לדעת שזוהי המטרה שזה יהיה באופן ברור וקבוע, כפי שמתנבאים הנביאים בחזון אחרית הימים, שמלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים, ולא ילמדו איש את רעהו דעת את ה' כי כולם ידעו אותי. אז מדברי הנביאים המטרה היא ברורה מאוד שזהו בזה צריך להאמין שזהו התענוג הגדול שמדברים עליו.

השאלה הקטנה שנשאלת רק, זה למה זה לא קורה, למה זה לא קורה מיד?

השאלה הקטנה שנשאלת רק, זה למה זה לא קורה, למה זה לא קורה מיד, מה מעכב את זה, זאת השאלה שנשאלת, אם יש מטרה כל כך נפלאה וכל כך נכספת שהנביאים מתנבאים שכך צריך להיות, מה מעכב את זה ומה אנחנו יכולים לעשות בכדי לקדם את זה ולמהר את זה, דבר כזה גדול, מי לא היה רוצה שהקב"ה יתגלה אליו ויאמר לו, "שולם עליכם?" כל אחד ואחד יחשוב במושגים האלו, מה מעכב את זה, אז כולם יודעים את התשובה באופן כללי, כולם יודעים שהשאור שבעיסה, יצר הרע. צריכים להבין את זה קצת יותר בגלל שהנקודה היא מאוד פשוטה.

כל זמן שלא מגדירים את הדברים בצורה ברורה ומדוייקת אז אדם לא יודע איך להתמודד ולתקן מה שמפריע, זאת אומרת למשל אם בגשמיות יש איזו מחלה (לא עלינו) וזה כואב וזה נותן ייסורים, אז אדם רוצה וצריך לדעת בדיוק ברור ברור, מה זאת המחלה הזאת, ואיך מתמודדים איתה, אדם הולך לרופא, אז הוא אומר לו לקחת כדורים הוא צריך לדעת בדיוק מתי לקחת, הרופא נותן לו הוראות מדוייקות, שלוש פעמים ביום לפני הארוחה, אחרי הארוחה, מתחת ללשון, מעל הלשון, בגשמיות כל אחד ואחד דואג בדיוק בדיוק כי זה כואב, אז הוא דואג שהכל יהיה מסודר, להסיר את הצורה של המחלה, את הענין של המחלה, ברוחניות זה כבר סיפור אחר.

סיפור אחר לגמרי מאשר הגשמיות, למה סיפור אחר?

סיפור אחר לגמרי מאשר הגשמיות, למה סיפור אחר, בגלל שברוחניות הבורא יתברך הוא לא מגולה, כולנו מאמינים בני מאמינים, אך בכל זאת זה לא דומה למחלה כאשר אדם כואב לו משהו, אז זה כואב והייסורים עושים את שלהם, ואי אפשר להתחמק מהם, ואי אפשר להגיד בתוך עמי אנכי אני יושבת, כי זה כואב, ואם זה כואב חייבים למצוא פתרונות.

אבל כשמדברים לגבי רוחניות, אז כל הענין של הבורא זה הרי נתון לאמונה, כולנו מאמינים, אבל מי אומר שצריך להיות דבר כזה כמו שבא פתאום הגוטליב הזה בא ואומר שצריך להיות כדבר איש אל רעהו, אצל כל אחד, מי אומר? בעל הסולם אומר, בסדר, אז לכן זה לא כואב, זאת אומרת צריך להגיע למצב שהעסק הזה יהיה כואב, בגלל שבגשמיות אנחנו אומרים שאם אדם מפסיד דבר גדול, אז זה כואב ועוד איך זה כואב, תארו לעצמיכם שנקבעה לאדם פגישה עם אדם גדול, עם אדמו"ר גדול, עם הרב עובדיה יוסף, נקבעה פגישה הוא מחכה ומתכונן לזה, מה הוא יגיד מה הוא יציג, איך הוא יגיד שנפגשים עם אדם גדול, אז צריכים להכין את זה, לא סתם, לא נכנסים פה לאיזה, להכין טוב טוב. תארו לעצמיכם שחצי שעה לפני זה, אז מתקשרים אליו אומרים זה זה מתבטל, הרב לא מרגיש טוב, זה נדחה למועד לא ידוע, איז צער האדם ירגיש, כל כך הכין וכל כך קיווה וזה תענוג גדול להפגש עם גדול הדור, הוא כל הכין וזה לא יצא .... המלך רוצה להפגש איתי והפגישה לא מתקיימת, מה חסר פה?

כל טוב וחג שמח

ספר הזה"ק והתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

זהר פרשת במדבר

זהר פרשת במדבר

אנו בשיעורינו ע"פ דרכו של המקובל האלוקי רבי יהודה הלוי אשלג, מחבר פרוש הסולם לזהר הקדוש.

ההשגה האלוקית מתחלקת לקכ"ה מדרגות, איך הוא החשבון? יש חמישה עולמות רוחניים, העולם הראשון מכונה בשם אדם קדמון, והוא מרומז בקוצו של יוד בשם הויה, העולם השני עולם האצילות, יוד של שם הויה, העולם השלישי עולם הבריאה הא ראשונה של שם הויה, העולם הרביעי עולם היצירה, ואו של שם הויה והעולם האחרון התחתון הוא עולם העשייה, הא אחרונה של הויה.

עולמות                                אותיות שם הויה

עולם אדם קדמון                    קוצו של יוד

עולם אצילות                                י

עולם הבריאה                             ה

עולם יצירה                                 ו

עולם עשייה                               ה

צריכים רק להדגיש שהעולמות הללו אינם כוכבים בשמים, לא גלקסיות, אלא הם חמישה מצבים נפשיים  שצריך אדם לעבור בתהליך תיקון עצמו והמגע שלו עם הקב"ה, ובתוך כל עולם ועולם יש תת מדרגות שנקראות בשפת הקבלה בשם פרצופים, חמישה פרצופים, השמות שלהם: פרצוף עתיק, נעתק מהשגה, אריך אנפין, פרצוף אבא ואמא, פרצוף זעיר אנפין ומלכות. חמישה פרצופים, נמצא אם כן בכל עולם יש חמישה פרצופים הם עשרים וחמש מדרגות, ובכל פרצוף יש חמישה ספירות, המכונות כתר חכמה, בינה, תפארת ומלכות, אם כן עשרים וחמש כפול חמש הם מאה עשרים וחמש, מאה עשרים וחמש מדרגות נפש מתארת חכמת הקבלה, באדם בעולמינו בזמננו, צריך להתחיל מלמטה למעלה מהספירה האחרונה, שבפרצוף האחרון שבעולם האחרון להתחיל לתקן את עצמו, לצאת משליטת הרצון לקבל הנאה ותענוג, שליטת האהבה העצמית, ולבוא למצב של רצון להשפיע, ואהבת הזולת מתחילים מלמטה בקטן, ומטפסים לאט לאט למעלה בסולם הזה.

להשיג את כל מאה עשרים וחמש המדרגות זה רק בדורו של משיח, ובדורות הביניים אפשר להשיג כל מיני מצבי ביניים, חלק מן הסולם הזה ולא את כולו, אבל אפשר להגיד כאן עוד כמה דברים, יש בני עלייה בכל הדורות יש אנשים גדולים רוחניים, שהגיעו למצב שהתנתקו משליטת האגו והרצון לקבל, הגיעו לחיים של אהבת הזולת, ואהבת הבורא אבל הם לא רבים בכל דור ודור כפי שאמרו חז"ל על הפסוק אדם אחד מאלף מצאתי, אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה, דהיינו לדביקות והשגה, אבל בדורו של משיח הדבקות האלוקית, הקשר הממשי והריאלי עם בורא עולם יהיה נחלת הכלל ולא נחלתם של יחידים בלבד, כפי שאומר הפסוק, "ומלאה הארץ דעה את השם" כל הארץ תמלא דעה אלוקית וקשר ממשי עם בורא העולם, עם ישראל יגיע לפסגה הזאת באופן פרטני ובאופן חברתי כללי, והעניין הזה יעבור גם לכלל האנושות כולה, החיים המקושרים לבורא עולם. ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור, דעו את השם, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם.

דבר נוסף שאפשר לומר שיש דור אחד שהוא יוצא מן הכלל, הוא דורו של רבי שמעון בר יוחאי, הוא ותלמידיו וחבריו, שהצליחו להגיע להשגת כל מאה עשרים וחמש המדרגות הרוחניות בשלמות, למרות שהיו לפני ימות המשיח, ולכן ספר הזהר הקדוש שנכתב ע"י רבי אבא תלמידו של רבי שמעון בר יוחאי מפיו של רבי שמעון בר יוחאי, הוא ספר גבוה מאוד שמכיל בתוכו את התכנית לתיקון האדם היחיד וכלל החברה הישראלית, התיקון המלא, עד שהחברה והאדם יגיעו לגמר תיקונם לפסגה הגבוהה ביותר חיים מושלמים.

אם כן אני חוזר שוב, שני הבדלים בין כל הדורות לדורו של משיח, א' רק בדורו של. משיח אפשר להשיג מאה עשרים וחמש מדרגות ולא בשאר הדורות, ב' אנשים עליונים שהצליחו להגיע לדבקות בבורא בכל דור ודור רק יחידים ובדורו של משיח נחלת הכלל, חוץ מדורו של רבי שמעון בר יוחאי שהיה יוצא מן הכלל, ולכן כתוב פעמים רבות בספר הזהר, שלא יהיה כדורו של רבי שמעון בר יוחאי עד דורו של מלך המשיח.

ופיכך החיבור הזה, ספר הזהר הקדוש, עשה רושם כל כך חזק בעולם כי סודות התורה שבו ההוראות, שאפשר להוציא מספר הזהר הקדוש, לתיקונו של האדם היחיד ותיקון החברה בכללה, הם הוראות מושלמות, הם הוראות שיכולות לתת בהירות גבוהה ממשית בתיקונים בפרוצדורות שאנו צריכים לשנות לשדרג ולתקן, ולכן אמרו זהר הקדוש שגילוי אמיתי בספר הזהר יתגלה באחרית הימים, זאת אומרת אז יהיה מצב שהחברה תהיה מתקונת ואז יוכלו להשיג את גובה הקומה של ספר הזהר הקדוש מאה עשרים וחמש מדרגות, ולכן מול עיננו מתרחש הפלא הגדול הזה בכל שנה ושנה שמגיע יום ל"ג בעומר שכל עם ישראל נוהר למירון לקברו של רבי שמעון בר יוחאי כל כך הרבה אנשים מכל גווני הקשת, אישי ציבור, ואנשים פשוטים ואנשים רגילים, דתיים וחרדים ולא דתיים, מכל העדות מכל הזרמים, מה פשר התופעה הזאת? באופן ריאלי הגיוני קשה להבין את זה, מה הענין פה, אבל ההסבר הוא בגלל שנשמתו של רבי שמעון בר יוחאי הגיעה להשגה של כל מאה עשרים וחמש המדרגות הרוחניות של תיקון עצמי, וחיבור וקשר עם בורא העולם, ונשמתו של רבי שמעון בר יוחאי טמנה בתוך ספר הזהר הקדוש את ההוראות וההדרכות לאדם הפרטי ולכלל ישראל, איך להתקדם, מה לתקן, איך לתקן מה לשנות, מה טפל ומה עיקר, יש את ההוראות הללו בספר הזהר הקדוש, לכן מכיוון שנשמתו היתה כל כך מושלמת, ומקיפה לכן כל איש ישראל מכל הזרמים העדות והמינים מרגישים איזה שייכות לרבי שמעון בר יוחאי, לחיבור שלו למקום שלו, והפלא הזה מתרחש בכל שנה מחדש, אין לזה אח ורע זאת אומרת, לכאורה אין התכנסות כל כך המונית וגדולה נהירה כל כך עצומה, נהר אדיר של בני אדם, לכאורה אין בכל השנה כולה מאורע כזה, וזאת הסיבה מה שאמרנו.

אומר רבינו בעל הסולם, לפי הדברים האלו יש הוכחה ברורה, שדורינו זה הגיע לאותם ימים שנקראים ימות המשיח. בגלל שאנו רואים שבדורינו זה נעשה מהפך מאוד גדול בלימוד ספר הזהר, בלימוד חכמת הקבלה, וזה סימן שמשהו קורה, שיש כאן הזדמנות לשינוי של האדם הפרטי, וכלל החברה הישראלית, ושל כל האנושות, כי בדורות קודמים רק אנשים יחידים התעסקו בחכמת הקבלה, ובספר הזהר, יחידי סגולה, בחדרי חדרים, זה לא היה נחלת הכלל, אבל בדורינו זה זכינו לבאורים רחבים של ספר הזהר הקדוש וחכמת הקבלה מה שלא היה בדורות קודמים, נכתבו כל מיני באורים שונים, אבל הבאורים בעצמם, היו סתומים ובלתי נגישים, אבל בדורינו זה זכינו לבאורים נרחבים, ידידותיים, זמינים, עממיים אפשר לקרוא לזה, באופן שכל אדם יכול לגשת היום, לספר הזהר ולחכמת הקבלה, ללמוד להשכיל, להבין קודם כל את עצמו, קודם כל אדם צריך להבין את עצמו, מה המהות שלו, מה המרקם הדי.אן.אי D.N.A הפסיכולוגי שלו, התכונות האישיות, לאן הוא זורם, לאן הוא צריך להגיע, מה הוא צריך לשנות, מה טפל ומה עיקר, כל הדברים הללו אפשר ללמוד היום בחכמת הקבלה, ויש היום הרבה מאוד חוגים ואסכולות שלומדים ועוסקים בדברים הללו, ממש כפי שתורת הנגלה היתה פתוחה לכלל העם בדורות קודמים, בדור הזה נעשה שינוי דרסטי בדבר, והעסק היום בכל החוגים, כל הזרמים כל העדות, העסק בחכמת הקבלה ובפנימיות התורה נעשה ממש דבר עממי ונגיש, והוא אכן עושה את פעולתו בגלל שהתפקיד של האור האלוקי הזה, מה התפקיד שלו?

בשביל מה איש אלוקי מרומם כמו רבי שמעון בר יוחאי הלך ויצר את היצירה הזאת של ספר הזהר הקדוש, בשביל מה? הוא, לא היה לו משעמם כמובן, הוא לא רצה לכתוב איזה חיבור לזכות עליו באיזה שהוא פרס, ודאי שלא, כי כל דאגתו היתה לקדם את עם ישראל ואת כלל האנושות בסולם האנושי שבו אנו צריכים להתקדם בו, לצאת מאגואיזם לאלטרואיזם, והאור האלוקי שקורן מספר הזהר, מכתבי האר"י הקדוש ומשאר הבאורים של רבותינו, זה עושה שינוי זה פותח עיניים, זב נותן לאדם את האינדיקציה להבין לאן צריכים לזרום חייו, לאן צריכה החברה הישראלית להגיע מה צריך לשנות, וכו'. אומר רבינו בעל הסולם כלל, חק : ברוחניות זמן נתינה לחוד וזמן קבלה לחוד. זאת אומרת שלא כמו בגשמיות אם אני נותן מתנה לחבר, אז אני נותן והוא מקבל, אבל ברוחניות יכול להיות מרחק זמן גדול, בין הנתינה לבין הקבלה, בתחילה הקב"ה נותן את הדבר, וע"י הנתינה של הקב"ה יש הזדמנות לאדם, לחברה לקבל. אבל לקבל בפועל את הדבר צריכים לתהליך, צריכים להכנה, מזמן הנתינה לזמן הקבלה יכול להיות זמן מרובה בנתיים, ולכן המאורע הגרנדיוזי הזה של פרסום חכמת הקבלה בגלוי כפי שהדגשתיף פרסום ספר הזהר הקדוש וכתבי האר"י, זה לא רק פרסום של הכתבים האורגינליים עצמם, אלא גם הבאורים ההרחבה של הבאורים והדיונים שיש בספרים הללו. כל זה מבחינת נתינה בלבד, אבל עדיין לא הגענו לקבלה של הדבר.

המשך שיעור שמע בספר הזה"ק פרשת "במדבר" מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

וגם סיפור על פלסטיני שראה יהודי אוכל לחם בפסח, והבין שאפשר להתמקח ובגדול על חלקים גדולים מארץ ישראל

אנו נסיים בזאת ונאחל לכל בית ישראל הצלחה וברכה,

תמונה  westpark

עיונים בספר הזה"ק פרשת "במדבר" מאמר "שמחו את ירושלים" ליום ירושלים

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

"שמחו את ירושלים וגילו בה"

"שמחו את ירושלים וגילו בה"

אנו בשיעורנו בספר הזה"ק בפרשת "במדבר", אנו מתמקדים בבאור הסולם שחיבר רבי יהודה הלוי אשלג זכר צדיק וקדוש לברכה, למי שיש ספרים מוזמן לפתוח.

מאמר שמחו את ירושלים

אות כא) "אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", רבי אלעזר פתח, שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה וכו', רבי אלעזר פותח בפסוק מדברי הנביא ישעיהו (פרק ס"ו). כמה חביבה התורה לפני הקב"ה, כי בכל מקום שדברי תורה נשמעים, הקב"ה וכל צבאותיו כולם מקשיבים לדבריו. והקב"ה בא לדור עימו, זה שאמר בכל מקום אשר אזכיר את שמי, כאן מביא רבי אלעזר פסוק מחומש שמות פרק כ' בפרק בו מוזכרים עשרת הדברות האומר, "בְּכָל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת-שְׁמִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ", מה למעשה אומר רבי אלעזר בשם ספירת החכמה, התורה היא כל כך חביבה לפני הקב"ה, שמי שעוסק בתורה הקב"ה בא לדור עימו, כי התורה היא מקום משכנו של הקב"ה וכאשר אדם עוסק בתורה, הרי הוא עוסק בשמותיו של הקב"ה, כי התורה כולה שמותיו של הקב"ה, לכן מזכיר רבי אלעזר את הפסוק "בכל מקום אשר אזכיר את שמי", מחומש שמות, מדוע? כדי לומר כי כאשר אנו עוסקים בתורה אנו למעשה מזכירים את שמותיו של הקב"ה, והזכירה היא למעשה עשייה, שהרי נאמר "נזכרים ונעשים", שהזכירה היא פעולה אקטיבית, והיא עשייה למעשה, לכן בכל מקום שאדם מזכיר את שמו של הקב"ה על ידי עיסוק בתורה, הרי הקב"ה בא אליו ומברך אותו.

ולא עוד אלא ששונאיו נופלים לפניו וכבר העמידוהו, כלומר לא רק הקב"ה בא אליו ומברך אותו, אלא ששונאיו נופלים מפניו, שונא אומר שלמה המלך הוא היצר הרע, וככתוב בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין, בזמן שאדם עוסק בתורה, נפשו מונחת בדירתו של הקב"ה, וקב"ה בא אליו ומברך אותו, ומכך נבין ששונאיו, הוא יצר הרע ושלוחותיו נופלים ונכנעים לפניו, כי הוא מחובר לתורה, לשמותיו של הקב"ה, לברכותיו, ובאופן טבעי אין ליצר הרע אחיזה בו, לכן הוא נופל.

אות כב) בא וראה מצוות התורה עליונות הן למעלה. בא אדם ועשה מצווה אחת, המצווה ההיא עומדת לפני הקב"ה ומתעטרת לפניו, ואומרת פלוני עשה אותי, ומן פלוני אני, משום שהוא עורר אותה למעלה. כי כמו שהוא עורר את המצווה למטה, כן היא מתעוררת למעלה, ועושה שלום למעלה ולמטה דהיינו  שגורם זיווג לזעיר אנפין ומלכות המכונים מעלה ומטה, כמו שאתה אומר, "או יחזק במעוזי יעשה שלום לי, שלום יעשה לי", כאן מביא רבי אלעזר פסוק מספר ישעיהו התומך למעשה בעובדה המתוארת לעיל עד כמה חשובות מצוות התורה המאירות בעולמות הנפש למעלה, כי המצווה, מלשון צוות וחיבור, עולה לפני הקב"ה ומתקשטת ומעידה על אותו פלוני שעשה אותה, כי אותו פלוני גרם לה, לאותה מצווה לעלות מעלה ולהעיד לפני הקב"ה, ובזמן שהיא עולה למעלה, היא מעידה על הטוב שלמטה, על הטוב שעורר פלוני במעשיו, לכן היא עושה שלום למעלה, בעולמות הנפש של האדם, והן למטה בעולם הזה, בגשמיות.

הפסוק המובא מספר ישעיהו בא להסביר את ענין חשיבות המצווה למעלה ולמטה, שהיא עושה שלום, "או יחזק במעוזי, יעשה שלום לי, שלום יעשה לי", "יעשה שלום לי", הוא למעלה, כלומר התחתון במעשיו גורם שלום למעלה בעולמות הנפש העליונים, "שלום יעשה לי" הוא למטה במלכות. אשרי חלקו של אותו אדם העושה מצוות התורה, כי הוא גורם שלום בנפשו למעלה, ובגופו למטה.

אות כג) שמחו את ירושלים, הוא משום ששמחה אינה נמצאת אלא בזמן שישראל נמצאים בארץ הקדושה, ששם מתחברת אישה עם בעלה, מהי ארץ הקדושה, היא ארץ ישראל, ארץ מלשון רצון, שהרצון בה הוא רצון להשפיע (ישר) ל-אל, והשמחה נמצאת כאשר ישראל, נמצאים במקומם, בארץ הקדושה, ששם מתחברת אישה עם בעלה, אישה היא השכינה הקדושה, ובעלה הוא קודשה בריך הוא, ואז הוא שמחת הכל, שמחה של מעלה ושמחה של מטה. ובזמן שישראל אינם נמצאים בארץ הקדושה, כלומר אינם נמצאים ברצון של קדושה, רצון של השפעה, רצון של נתינה, אסור לאדם לשמוח ולהראות שמחה, כל פעם שכתוב אסור הכוונה היא אי-אפשר, לכן שכתוב שמחו את ירושלים וגילו בה וכו'. וגילו הוא בדיוק, דהיינו בזמן שישראל נמצאים בה.

כל טוב שמחה וברכה ביום ירושלים הבא עלינו לטובה

...

תמונה Carly & Art רקמת רימונים כיסוי לחלות של שבת

עיונים בספר הזה"ק פרשת "בהר" מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

בס"ד

שלום רב לכל בית ישראל,

חכמה שאינה מאירה

חכמה שאינה מאירה

אנו בשיעורנו בספר הזה"ק בפרשת "בהר", אנו מתמקדים בבאור הסולם שחיבר רבי יהודה הלוי אשלג זכר צדיק וקדוש לברכה, למי שיש ספרים מוזמן לפתוח.

"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר:  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם--וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה". זוהי מצוות השמיטה, שנה שביעית בכל מחזור אנו מצווים להשבית את הארץ, שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ: וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ--שַׁבָּת, לַיהוָה". רבי אלעזר פתח עם פסוק אחר לגמרי, "זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה כל הלילה" וכו', מקרא זה בכנסת ישראל העמדנו שהיא עולה ומתחברת במלך הקדוש בזיווג שלם. כנסת ישראל היא המדרגה הרוחנית של כלל ישראל, מייצגת את כללות נשמות ישראל, רבי אלעזר מפרש את הפסוק "זאת תורת העולה" שכנסת ישראל צריכה לעלות ולהתחבר במלך הקדוש בזיווג שלם.

העלייה הזאת וההתחברות הזו הן מותנות בהשתוות, כאשר יש השתוות בין עם ישראל לקב"ה אז עם ישראל מתחבר עם הקב"ה, ההשתוות מותנת בקבלת חוקי המלך, הרי זה ברור כאשר המלך מחוקק חוקים, ומצווה מצוות והכל לטובת עם ישראל, אם כן ודאי כאשר עם ישראל אינם מיישמים את החוקים והמצוות אין להם השתוות עם רצון המלך, ולכן אינם יכולים להתחבר במלך הקדוש בזיווג שלם. אנחנו צריכים ללכת בדרכי ה', בכדי לזכות ביקר מכל להתחבר עם המלך.

אות ב' המשך דברי רבי אלעזר : "היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה וכו'. בא וראה, כיוון שבא הלילה והשערים סתומים, דינים תחתונים מתעוררים בעולם והולכים ומשוטטים חמורים ואתונות וכלבים במשך הלילה, חמורים הרי העמדנו, שמשמרת ראשונה חמור נוער וכלבים ואתונות אינם משוטטים ואינם הולכים אלא בהם עושים כשפים לבני אדם, כגון בלעם שרכב על אתונו, אז ישנים כל בני העולם, ומזבח התחתון שמבחוץ שורף". מה אומר כאן הזה"ק, המילים נשמעות משונות מאוד, מוזרות, מנותקות, אבל צריכים אנו לזכור את דברי רבינו בעל הסולם בפרשת ויצא כמדומני באות קלט אומר רבינו שאין בזהר הקדוש אפילו מילה אחת גשמית, אלא הזה"ק מדבר מבחינה רוחנית בלבד, כלומר על נפש האדם, משתמש במילים גשמיות בתור שפת קוד, בכדי לרמז על מדרגות נפש האדם, אם כן צריכים להבין קודם כל, מה מרמז המושג לילה ברוחניות?

המושג לילה מרמז על זמן חשוך, וזהו בזמן שהאדם עוסק בחכמה, אבל חכמתו מרובה ממעשיו, זאת אומרת אדם לומד תורה, השאלה היא למה מיועדת התורה והחכמה שהוא לומד? אם חכמתו מרובה ממעשיו אומרת המשנה שחכמתו אינה מתקיימת, אלא המצב הנכון הוא שמעשיו יהיו מרובים מחכמתו, פירושו של דבר, בתורה יש באמת חכמה עצומה, אם אדם עוסק בחכמת התורה אך ורק בכדי לספק את עצמו, בכדי לקבל כל מיני תענוגים והנאות שאפשר לקבל בעולם הזה ע"י חכמה, אפשר לקבל כסף, אפשר לקבל כבוד, אפשר לקבל תענוגים של מושכלות התורה, יש אנשים הנהנים ללמוד תורה, כי בתורה יש הרבה מאוד מתמטיקה, שאלות תשובות, אפשר להגיע לרמות גבוהות מאוד, מבחינה של השכלה, ויש אנשים שנהנים מכל המתמטיקה הזאת.

בלשון הזה"ק, לילה זה מצב שחכמתו של האדם מרובה ממעשיו, כלומר הוא אדם חכם, הוא לומד, הוא מלא וגדוש, אבל הכל בשביל עצמו, הכל רק בכדי לקבל, ולא בכדי לתת ולהשפיע לזולתו, זהו מצב של חושך, זה נכון גם לגבי חכמות החיצוניות, אדם לומד חכמות השאלה אם הוא רוצה להועיל לעולם, או הוא חושב אך ורק על עצמו, המשנה אבל מדברת על חכמת התורה, מצב כזה שאדם מלא וגדוש בחכמת התורה אבל הכל בשביל עצמו, זה אומר שהחכמה הזאת היא לא דבר מאיר, זה מצב של לילה, חושך, זה מצב שמוגדר בזה"ק כשינה, ולכן אומר כאן רבי אלעזר הולכים ומשוטטים חמורים ואתונות וכלבים, כלומר הבהמיות שולטת, למרות שאותו אדם מבחוץ, נראה כאדם מלומד מאוד ומשכיל אדם מלא מדע וחכמה, תלמיד חכם, אבל אנחנו לא דנים אותו לפי ידיעותיו, יותר נכון המשנה דנה אותו, אנחנו לא דנים אף אחד, אנחנו צריכים כל אחד ואחד לדון רק את עצמו, לא אחרים, אבל המשנה, היא דנה את האדם לפי מגמותיו, זאת אומרת כל השעות הרבות הללו, שאתה יושב והוגה בתורה ובחכמה, האם זה רק אמצעי בשביל להשיג בשביל עצמך יותר ויותר תענוגים או שזהו אמצעי בכדי לתקן את עצמך לעבור ממצב של רצון לקבל, למצב של רצון להשפיע, ממצב של אהבה עצמית, למצב של אהבת הזולת, זוהי השאלה.

אם כן במצב של לילה, אז חמורים וכלבים הולכים ומשוטטים כפי שאומר רבי אלעזר, הוא רוצה לומר שהבהמיות שולטת שהרצון לקבל שולט, אז החכמה משמשת להגדלת הרצון לקבל, במקום להגדיל את הרצון להשפיע, כי הרי הייעוד האמיתי של חכמת התורה, כפי שאומרים חז"ל, "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין", ועוד אמרו חז"ל המאור שבתורה מחזיר את האדם למוטב, זוהי המגמה האמיתית של התורה, אבל אם האדם שוכח את המגמה הזאת ועושה בתורה להיפך ממה שנתנה לנו,  כן זהו מצב של לילה, ואז אומר רבי אלעזר, "מזבח התחתון שורף", הכוונה היא שנמשכים ייסורים, האש, השריפה מרמזת ברוחניות על ייסורים שבאים לעולם.

חשבון נפש לתיקון האדם, זה מה שנחוץ לנו, כוונתי לומר שבזמן שאדם רואה כל מיני צרות מתרגשות על התורה, ועל לומדי התורה, אז שתי אופציות, אופציה אחת זה להאשים את כל הגורמים בחוץ, שהם נגד התורה, ונגד לומדי התורה, ולהפנות את האצבע כל הזמן החוצה, אבל מרבותינו קבלנו שזו לא הדרך האמיתית, החפץ חיים היה אומר שמי שמקבל עליו עול תורה, מעבירים ממנו עול דרך ארץ, אבל השאלה היא רק מהו עול תורה? וודאי שעול תורה אין הכוונה למצב כזה שהאדם יושב ולומד תורה רק בגדר הזה שחכמתו מרובה ממעשיו, זה לא נקרא עול, כי עול פירושו שהאדם הולך נגד הטבע שלו, כאשר אדם לומד תורה בכדי לקבל, זה לא נגד הטבע, זה הולך עם הטבע, ואז זה לא נחשב לעול, רק בזמן שהאדם עוסק בתורה ובמצוות מתוך מגמה לצאת מאהבה עצמית לאהבת הזולת והוא מיישם את זה גם בשטח שיהיו מעשיו מרובים מחכמתו, אז נחשב שיש לו עול תורה.

אז החפץ חיים אמר את זה על כל מיני צרות שהתרגשו ובאו חדשים לבקרים על היהדות, על עולם התורה. אז הוא אמר כל המקבל עול תורה מעבירים ממנו עול דרך ארץ, וגם גדולי ישראל אחרים התבטאו בסגנון הזה, שבכל פעם שהתרגשו לבוא כל מיני צרות, על עולם התורה על לומדי תורה, החזון איש, הרב מבריסק, ועוד ועוד גדולי ישראל התבטאו בלשון הזאת, כנראה שאצלנו יש בעיה, וזוהי הדרך הנכונה לחשוב, וזוהי הדרך הנכונה לעכל ולנתח את הדברים, לא להאשים שום גורמים בחוץ, אלא אדם צריך לעשות חשבון הנפש של עצמו, והדברים הללו שאומר כאן הזה"ק הם דברים ברורים, אלו האנשים אשר עוסקים בפנימיות התורה, מחונכים בעיקר על הנקודה הזאת, שלימוד התורה וקיום המצוות, חייב לתת תוצאות בשטח, חייב לנתק את האדם מן האהבה העצמית שלו, ולהביא אותו לאהבת הזולת ואהבת ה'. וזה נקרא שמעשיו מרובים מחכמתו, שאז לחכמתו ודאי יש קיום איתן נצחי, כי החכמה של התורה משמשת לדבר הנכון.

אבל אם אדם רואה שמתרגשות לבוא כל מיני צרות, אז הוא צריך לדעת, כל אחד צריך לדעת שאני בעצמי המקור לכך לא שאני בסדר ויש בעיה עם אי אלו גורמים חיצוניים, אלא כנראה שאני עוסק בתורה בצורה חיצונית, אני עוסק בתורה בתור חכמה בלבד, ולא בתור תורה, מה ההבדל בין תורה לחכמה הרי חז"ל אומרים, "חכמה בגויים תאמין, תורה בגויים אל תאמין", תורה מלשון הוראה שהיא מראה לנו את הדרך להדבק בבורא, והדרך היא אחת, ללכת נגד הטבע של הרצון לקבל, בשני מישורים, מישור של אמונה, כלומר לנתב את החיים שלנו לפי האמונה, ולא לפי הידיעה וההבנה שלנו, ובמישור של ההשפעה לזולת, אהבת הזולת.

כל טוב הצלחה וברכה,

תמונה shioshvili