בס"ד
שלום וברכה לבית ישראל,
"מַה-לְּךָ הַיָּם, כִּי תָנוּס, הַיַּרְדֵּן, תִּסֹּב לְאָחוֹר"
מהות ההלל שאנו אומרים תהלים קיד: בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם; בֵּית יַעֲקֹב, מֵעַם לֹעֵז, הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ; יִשְׂרָאֵל, מַמְשְׁלוֹתָיו. אז עם ישראל נעשו עמו של הקב"ה, הים ראה וינוס זה קריעת ים סוף, הירדן יסוב לאחור, מה פתאום הירדן, אומר רש"י שכל מימי בראשית נבקעו, לא רק ים סוף נבקע, כל הנהרות נבקעו, ההרים רקדו כאלים, גבעות כבני צאן, אומר המצודות בשעת מתן תורה רקדו האלים לגודל החרדה, מה לך הים כי תנוס הירדן כי תסוב לאחור? ההרים ירקדו כאלים, גבעות כבני צאן מדוע? מלפני אדון חולי ארץ, מלפני האדון מחולל הארץ, מלפני אלוה יעקב.
הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם-מָיִם, זה שמסוגל להוציא מצור מים, חלמיש למעינו מים, זה הפרוש הפשוט של המזמור הזה, מבחינה פנימית, בצאת ישראל ממצרים, כאשר ישראל יוצאים משליטת הרצון לקבל, כאשר בית יעקב יוצא משליטת עם לועז, מה זה לועז? אומר רש"י עם בעל לשון אחרת, בעברית אומרים, ראובן הוציא לעז על שמעון, זאת אומרת דיבר בגנותו, רוצה לומר ששאר השפות ביחס לשפה העברית נקראות מגונות, מדוע? מבחינה פנימית רק השפה הישראלית, היא שפה של רצון להשפיע, ושפת אומות העולם, הן שפות של רצון לקבל, של תאוות, של יצרים, וכשקב"ה חונן את האדם, והוא יכול לצאת משליטת מצרים, לצאת משליטת עמים בעלי לשונות, ושפות של רצוון לקבל, ותאוות, של אהבה עצמית, אז היתה יהודה לקודשו, ישראל ממשלותיו. זאת אומרת רק בזמן שהאדם יוצא משליטת הרצון לקבל, אז נבחן שהוא, עם השם, פשוט מאוד כי השם יתברך הוא הטוב והמיטיב, וכל כולו רק רצון להשפיע, אז ממילא רק שאדם מגיע לחיים הללו של רצון להשפיע, אז נבחן שהוא עם ה'.
רק מה, יש חלוקה בנשמות לשתיים, יהודה וישראל, כל מדרגה ברוחניות מתחלקת מחזהו למעלה, מחזהו למטה, מחזהו למעלה הם כלים דג"ר, שם מתוקן בחסדים מכוסים, מפני שאם יתגלה שם אור אלוקות, זה יהיה אור גדול מאוד, מפני שהאור מתגלה לפי הכלים והכלים דג"ר, הם כלים מאוד מאוד מפותחים, שמה יתגלה אור גדול, לכן שמה מתוקן בחסדים, וכדי שלא יהיה האור גדול בכדי שלא יהיה חכמתו מרובה ממעשיו, מחזהו ולמטה שזה כלים דו"ק, כלים קטנים, שם יכול להתגלות אור השם, מחזהו למעלה זה נקרא יהודה לקודשו, שם ענין של קדושה, שלא לשמש באורות הגדולים. ישראל שזה כלים של מחזהו למטה, ממשלותיו, שם מתגלה ממשלת השם, שם מתגלה אור השם.
זה גם בחינת משיח בן דוד, משיח בן יוסף, זה החלוקה בניהם, הים ראה וינוס, הירדן יסוב לאחור, זאת אומרת, בזמן של יציאת ישראל ממצרים, אז הים, זה ים החכמה, מרמז על האור הגדול, הוא נעלם, הירדן, יסוב לאחור, זאת אומרת הים בחינת חזהו למעלה, הירדן, בחינת חזהו למטה, הוא לא נעלם, הירדן יסוב לאחור, הפרוש הוא שהוא מתפקד בחינת אחוריים, כלומר שם מאיר אור קטן, יש פנים ויש אחוריים.
ההרים רקדו כאלים, גבעות כבני צאן, ההרים זה בחינת מחזהו למעלה, בחינת חג"ת, בחינת האבות הקדושים, גבעות זה בחינת מחזהו ולמטה, זה יותר נמוך. ענין של ריקוד, זה כמו לאכת מרקד בשבת, מה זה מלאכת מרקד, שמבררים ברור, זאת אומרת האדם צריך לברר אצל עצמו, אם הוא רוצה להיות נאמן להשם, אז הוא צריך לברר, ההרים רקדו כאלים, גבעות כבני צאן, אלים זה דבר גדול, צאן זה דבר קטן, הכוונה היא שמחזהו למעלה צריך להיות ברור גדול, עם מסירות נפש גדולה, אלים זה ענין של חוזק, מלשון ואת אילי הארץ לקח, הכונה היא ששם צריך להיות ברור תקיף, ברור גדול, כח שם הפתוי הוא גדול, היות בכלים הללו צריך להתגלות אור גדול, בגבעות שזה מבחינת חזהו למטה, כלים דנה"י, כלים דו"ק, שם ברור יותר קטן.
שואל המשורר, מה לך הים כי תנוס, הירדן תסוב לאחור, ההרים תרקדו כאלים, גבעות כבני צאן, בפשטות זו שאלה, מבחינה פנימית "מה", יש "מי", ויש "מה", יש על זה כל מיני באורים ופרושים,"מה" בגימטריה "אדם", זה בחינת רצון להשפיע, יכולים לומר היות והרצון להשפיע שולט אצל האדם הזה שיוצא ממצרים, לכן הוא פועל את כל הפעולות הללו, שהים ינוס, והירדן יסוב לאחור, ההרים ירקדו כאלים, וגבעות כבני צאן, אפשר גם להסביר על דרך השלילי, כפי שאומרים הקדמת ספר הזהר, יש מדרגת "מה", יש מדרגת "מי", "מה" בחינת זו"ן מטבור ולמטה, לשון סתימה, מידת הדין, "מי" זה מידת הרחמים, כיוון ש "מה לך הים", זאת אומרת היות יש פחד ממידת הדין, לכן הים נס והירדן יסוב לאחור, יש את כל הריקוד הזה.
מלפני אדון חולי ארץ, מלפני אלוה יעקב, כל התיקונים הללו שנעשים באדם, זה מצד ההתבטלות לה', מלפני אדון חולי ארץ, מלפני אלוה יעקב, אפשר לומר גם פה, מלפני אדון חולי ארץ, זה כנגד כלים דג"ר, לפני אלוה יעקב, כלים דו"ק, זאת אומרת ההתבטלות לה' יתברך,זאת אומרת כל מדרגה, עם ההתבטלות שלה, ההתגברות שלה, הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם-מָיִם חַלָּמִישׁ, לְמַעְיְנוֹ-מָיִם, הקב"ה מסוגל לקחת את רצונות דקבלה הגדולים ביותר הנקראים צור או חלמיש, ולתקן אותם, עם רצון להשפיע להמתיק אותם עם רצון להשפיע, שיהיו משרתים של הרצון להשפיע, ולא להיפך.
ממילא הרצונות הכי נמוכים, הרצונות דקבלה הגדולים ביותר, התאוות הגדולות ביותר, היצרים הגדולים ביותר, יכולים להיפך לכלים שמתגלה שם אור ה'. אגם מים, מעין מים, אין מים אלא התורה, ככל שהכלים יותר גדולים, ככל שהעוביות יותר גדולה, נצרכים לאור יותר גדול, כדי לתקן.
מכיוון שהשם יתברך הוא כל כך מושלם וכל כך גדול עד שהשגחתו סובבת לתקן את התיקונים הגדולים הללו, רק אנחנו מסתכלים על עצמינו, מסתכלים על העולם, אז לא רואים שמשהו מתקדם מבחינת התיקונים, לא רואים איזו תזוזות דרסטיות מבחינת הדבקות בה', והשוואת הצורה, אבל צריכים להאמין שהשי"ת הוא לא יושב בטל, אלא פועל, והוא פועל את פעולתו לתיקון האדם הפרטי, ולתיקון כלל ישראל וכלל העולם.
אנו נסיים בזאת ונאחל לכלל ישראל הצלחה וברכה
...
שיעורים נפלאים על סידור התפילה מ"מודה אני" ועד "ישתבח", מפי רבי אברהם מרדכי גוטליב שליט"א, תלמיד רבי ברוך שלום הלוי אשלג זצ"ל.
תמונה Arnonhadas
