בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

מהו המושג של בניית מקדש בלב האדם? 

מהו המושג של בניית מקדש בלב האדם, אדם צריך ללכת לכוון של קדושה, קדושה משמעותה שהאדם מפריש ומבדיל את עצמו מן התכונות הרעות שבו. שאדם מפריש ומבדיל את עצמו מחיים של אהבה עצמית. ככל שהאדם יותר מתקדם בעניין הזה באופן ממשי יומיומי כך נבחן שהוא בונה בית מקדש בתוך נפשו.

נפש האדם, או לב האדם, מה האמת, כאשר אנחנו מדברים על לב, אנחנו לא מדברים על הלב הגשמי, הלב הגשמי הוא משאבה ששואבת ומוליכה את הדם, אבל לא על זה אנחנו מדברים, אנו מדברים מבחינה רוחנית נפשית, הלב מרמז על הרצון של האדם, כמו שהלב הגשמי מושך את הדם, ומוליך אותו התכווצות והתפשטות, כך גם הרצון של האדם ממשיך אליו את כל מה שנפשו חומדת ומשחרר החוצה.

התכווצות והתפשטות הרצון הוא למעשה המהות של האדם, מה שמתמצת את האישיות של כל אחד ואחת זה הרצון. הרצון הכללי שמשותף לכל בני האנושות הוא הרצון לקבלהנאה ותענוג, אבל ממה אני רוצה לקבל הנאה ותענוג, זה מה שמפריד, יש אנשים שאוהבים רוחניות ויש גשמיות יש שאוהבים מוסיקה ויש אנשים שאוהבים כבוד, ויש שאוהבים כסף, ויש שאוהבים לאכול. בד"כ משמשים בערבוביא רצונות שונים באדם, אבל לכל אחד יש איזה רצון אחד עיקרי ודומיננטי ששולט בו.

וזה מכונה בכללות האישיות של האדם, אבל הרצון לקבל הנאה ותענוג הוא המהות של האדם, והוא זה שצריך להבנות בתור בית מקדש, שבו ישרה הקב"ה את שכינתו. זאת אומרת, האדם צריך להבין שאם הוא מבסס את כל החיים על קבלה ואהבה עצמית, זאת אומרת לא תהיה תפארתו על הדרך הזאת. הוא לא יוכל באמת להנות, ולא ישיג באמת את המשימות הנעלות שהקב"ה מציב בפני האדם.

הקב"ה מייעד את האדם לגדולות,

הקב"ה מייעד את האדם לגדולות, להגיע למצב שיהיה מחובר איתו עצמו, עם מלך כל היקום, אבל האדם צריך להכשיר ולהכין את עצמו לכך וזה עניין עשיית המקדש. לכן כתוב שהנחש כאן באות ב', פרשת ויקהל הזה"ק, הנחש אורב בפרשת דרכים לטמא את המקדש כלומר, לטמא את החלק אשר אמור להיות בית מקדש באדם. כי בכל אדם יש חלקים שנקראים בכללות נשמה וגוף. הנשמה היא חלק אלוק ממעל הרצון להיטיב לשני, אהבת הזולת, היכולת לחיות חיי אמונה, להאמין למעלה מהדעת ולמעלה מהשכל ועל זה לכונן את החיים החברתיים ואת החיים האלוקיים.

תכונת הגוף, אין הכוונה כאן לגוף הגשמי, אלא הכוונה לגוף בנפש האדם, שהוא הרצון לקבל שהוא ההיפך רוצה לקבל הנאה ותענוג דואג לעצמו לסיפוק עצמו לא רוצה לתת, לא רואה את השני לא מעניין אותו השני, לא רוצה להאמין, זת תכונת הרצון לקבל. אם כן הנשמה והגוף הם שני הופכים גמורים שנמצאים בכל אדם.

המושג של "ועשו לי מקדש", שהאדם יפעל פעולה דרך התורה והמצוות שהנשמה היא זו שתשלוט ברצון לקבל הנאה ותענוג שלו , ואז ע"י כך הוא מקדש את הרצון לקבל שלו, הופך אותו לבית מקדש, שבו מתגלה המלך הקב"ה.

כל טוב ברכה והצלחה

שיחה מאת האדמו"ר הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א ע"פ דרכו של המקובל האלוקי רבי יהודה הלוי אשלג מחבר פרוש הסולם על ספר הזהר.

תמונה:  Some rights reserved by kool_skatkat

בס"ד

"וַיַּעַשׂ, אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת, וְאֵת, כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת--בְּמַרְאֹת, הַצֹּבְאֹת, אֲשֶׁר צָבְאוּ, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד". מה מראות הצובאות, מסביר רש"י : בנות ישראל היו בידן מראות, שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן, והיה מואס משה בהן, מפני שעשויים ליצר הרע, אז הוא לא רצה אותם, אמר לו הקב"ה קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים.

לכן זה נקרא המראות הצובאות, ומספר לנו כאן רש"י את הסיפור, כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך, היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם ונוטלות המראות, וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה ומשדלתו בדברים, לומר אני נאה ממך, כל אחת כאילו היתה אומרת אני יותר יפה ממך וממך וממך, ומתוך כך מביאות לבעליהן לידי תאוה, ומתעברות ויולדות שם, אז זה נקרא המראות הצובאות, הקב"ה מחשיב את זה למעשה חסד, למעשה חיובי, מדוע? מפני שהמצב היה איום ונורא והבעלים היו ממוטטים ובכל זאת, חשבו אותן נשים להמשיך את עם ישראל ולהעמיד תולדות למרות המצב הקשה.

בשביל לעשות כזה דבר אפילו בפשט בגשמיות צריך אמונה גדולה בה' יתברך ודבקות בה' יתברך, איך לתת קצת ביטוי לדברים האלו מבחינה פנימית? מבחינה פנימית אז צריך ללמוד את הכל באדם אחד, אישה זה מרמז על בחינת הנקבה שבאדם, על הרצון לקבל, וכל אחת אומרת כלפי השנייה, אני יותר נאה ממך, מה הפשט? שיש באדם הרבה רצונות דקבלה, אז כמו הרבה נשים, וכל אחת אומרת, אני יותר נאה, זאת אומרת אני יכולה לעשות יותר לשם שמים מאשר את עושה, זאת אומרת אני יכולה להרכיב מסך ואור חוזר יותר ממה שאת יכולה לעשות.

וענין מסך פירושו של דבר שאדם מעכב את עצמו מלקבל, ועניין של אור חוזר הפשט, שאדם מרכיב על הרצון לקבל, רצון להשפיע, ואז מעוררת את התאווה אצל הבעל, מי זה הבעל? זה הקב"ה, זאת אומרת בזמן שהאדם מתאמץ לשלוט על הרצון לקבל שלו ולהרכיב מסך ואור חוזר על הרצון לקבל, שאז זה נקרא שהאישה היא נהיית אשת חיל, אישה נאה, אז כביכול הקב"ה מקבל תאווה, מאיר לאדם, מזדקק אליו ומתחבר אליו. כך אפשר להסביר את הדברים מבחינה פנימית.

מתוך שיעור פרשת ויקהל תשע"א הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א (חלקו השלישי של השיעור) 

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

ברוך השומר הבטחתו לישראל ברוך הוא, תמונה OliBac

ברוך שומר הבטחתו לישראל, ברוך הוא שהקב"ה חישב את הקץ לעשות כמה שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים שנאמר: 'ויאמר לאברם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה", הצאצאים שלך, המצבים שהתפתחו אחר כך הם ירדו למצרים, ירדו לתוך קליפת הרצון לקבל, בארץ לא להם, ברצון לא להם, לא רצון ישראלי, ועבדום ועינו אותם, מתוך זה שירצו לצאת מתוך שליטת הרצון לקבל, ולא יוכלו אז זה יהיה עינוי גדול.

אדם רוצה לצאת, אנשים עובדי השם רוצים באמת להגיע למצב של לחיות אך ורק בשביל הזולת ובשביל הבורא, מתוך אהבת השם ואהבת אדם, וזה לא הולך, הגוף כל-כך חזק, והקליפת מצרים כל-כך חזקה שזה שלא הולך.

"וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי", העינוי הוא עינוי של ארבע מאות שנה, ארבע מאות זה מספר שלם, י-ה-ו-ה, כפול מאה, זה מראה על גמר העבודה, גמר הכלי, גמר העינוי, "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי", הקב"ה דן את הגוי, את הרצון לקבל בעשר מכות, בכדי שיכנע תחת רשות הקדושה, "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", זאת אומרת, ע"י שקונים כלים וצורך וחסרונות, ותפילה להדבק בה', אז באמת אחר-כך יכולים לצאת ברכוש גדול.

אי-אפשר שאדם יזכה לגאולת מצרים, לשמחה, וסיפוק ותענוג ברצון להשפיע, אם הוא לא היה קודם בגלות מצרים, זה בלתי-אפשרי.

אנו נסיים בזאת ונאחל לכל בית-ישראל הצלחה וברכה.

שיעור שמע (חלק ג') ההגדה של פסח בדרכו של בעל הסולם מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א 

...

תמונה © 2002 Bet Alpha Editions, Berkely Cal   www.davidmoss.com

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו

מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, אב ובן זו סיבה ומסובב, זאת אומרת מצב ראשון, כל אדם הוא עובד עבודה זרה, הוא מכיר רק את עצמו, לא מעניין אותו מהבורא, לא מעניין אותו אף אחד, רק מעצמו, וגם אם אדם מקיים מצוות ומדקדק בקלה כבחמורה זה הכל רק בשביל עצמו. הוא בכלל לא מרגיש את השני, אדם לא אכפת לו מהשני כמו חיה ובהמה שאין לה את האפשרות בכלל לאהוב את השני, אכפתיות מהשני.

בהתחלה כולם בגדר של עובדי עבודה זרה, ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, ז"א הקב"ה מאיר לאדם ונותן לאדם להרגיש מה הם החיים האמיתיים, מה האמת בעולם הזה. בדרך כלל למי זה מדבר, זה מדבר אל אנשים שעברו הרבה, וחוו הרבה ייסורים ולא מצאו את עצמם, ואת התוחלת את המטרה בעולם הזה.

לאנשים האלה יש כלים יש חסרונות יש יכולת להבין את האמת של החיים, שהיא החיים בעל מנת להשפיע נחת רוח לאלקים ואדם, יכול להיות שגם אדם צעיר ירגיש שזאת האמת וירצה ללכת עם האמת הזאת בלי שום סייגים.

אז זה סימן ששורש נשמתו באה מן האמת הזאת זה סימן שבקדנציה קודמת נשמתו עברה גלגולים וייסורים רבים שהכשירו אותו, ולכן ייתכן אפילו אצל אנשים צעירים לראות את המוכנות והצמאון לדרך האמת.

דרך אגב אפשר להסביר גם את המושג מצה בצורה של קודש זאת אומרת, מצה היא לחם עוני, מה זה לחם עוני, בזמן שהאדם הוא בבחינת עניה ודלה "דלית לה מגרמי ולא מידי אלא מה דיהיב לה בעלה", זאת אומרת בזמן שהאדם עובד על עצמו להיות שמח בחלקו, לא לחיות בשביל למלא את הרצון לקבל, אלא שמח בחלקו, ההיפך, ואם העליון נותן אז הוא לוקח כמו אישה "דלית לה מגרמי ולא מידי", אין לה מעצמה כלום אלא מה שבעלה נותן לה. כך היא האישה האורגינלית, אשת חיל, שהיא השכינה הקדושה.

בזמן שהאדם הולך בדרך הזאת של מצה אז מתעורר הגוף שלו כנגדו ועושה לו הרגשה של מרור, ואך שייך והגדת לבנך, זה עוד פירוש. ונחזור לעניינו, מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, מה זה עבודה זרה, שאני עושה רק מה, בשבילי, ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, הסברנו את זה שנאמר ויאמר יהושע אל כל העם, כה אמר ה' אלוקי ישראל, האלקים של בחינת ישראל, ישר-אל, בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר; וַיַּעַבְדוּ, אֱלֹהִים אֲחֵרִים.

נהר זה אור כמו המושג נהרו פניו, אור תענוג, אבותיכם, זאת אומרת הסיבות הראשונות המצבים הראשונים של כל אדם, אבותיכם זה גם הרצונות שלכם, כפי הביטוי לא אבה, לא רצה, זאת אומרת כל הרצונות של האדם הם משולים לנהר, לאור, לתענוג, זה מה שאנחנו רוצים, כל אדם רוצה מה שיותר אור, אבל אבותיכם ישבו בעבר הנהר, בצד השני, כלומר לא בצד של הקדושה, אלא בצד של הסטרא אחרא, ויעבדו אלהים אחרים, תרח, אבי אברהם ואבי נחור.

למה נקרא שמו תרח, מלשון טרחה, ויש גם פרוש כזה, בזמן שהאדם עובד רק בשביל הרצון לקבל שבו, אז החיים שלו מלאים טרחה ויגיעה וכעס ורוגז, מדוע, מפני שיש לו מנה רוצה מאתיים, יש לו מאתיים רוצה ארבע מאות, אף פעם לא נגמר, אף פעם האדם לא מגיע לסיפוקו, והוא הולך מדחי אל דחי.

מדוע, כל פעם הגוף מנסה לצייר לו איזה שגעון חדש, שאולי מזה הוא יקבל תענוג. אז במצב הזה ישבו אבותינו, הרצונות שלנו, ועבדו אלהים אחרים. מה זה אלהים אחרים, בעל כוחות זה נקרא אלהים, אבל אחרים, אדם חושב שהוא האלקים לא ה' האלקים.

וָאֶקַּח אֶת-אֲבִיכֶם אֶת-אַבְרָהָם, מֵעֵבֶר הַנָּהָר, וָאוֹלֵךְ אֹתוֹ, בְּכָל-אֶרֶץ כְּנָעַן; וארב (וָאַרְבֶּה), אֶת-זַרְעוֹ, וָאֶתֶּן-לוֹ, אֶת-יִצְחָק. זאת אומרת מהמצב של אלהים אחרים של תרח, יצא אברהם של כולו רצון להשפיע וחסד, בחינה של חסדים מכוסים, בחינת שמח בחלקו, איך זה? אז זה הסברתי מקודם.

רואים את זה הרבה אחרי שאנשים שעברו הרבה מאד גלגולים וחיפושים וניסו כבר כל מיני התענוגים שבעולם, כל מיני דרכים וכתות, ולא הגיעו לשום דבר, הם יש להם, את הכלים את המוכנות, להרגיש מהי דרך האמת, לכן אברהם נולד דווקא מתרח.

ואח"כ נולד ממנו יצחק, אברהם זה קו ימין, בחינת כלים דהשפעה, אח"כ ואתן לו את יצחק זה כלים דקבלה דקדושה, ששם נתגלה אור האלוקות ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו, זה לעומת זה עשה אלקים, ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו, החלק של עשו זה שערות מרמזות על כלי הקבלה הגדולים ס' וש' מתחלפות, זה מראה על הרצון לקבל שהוא סוער כל הזמן, כמו הר געש מחפש לקבל.

ויעקב ובניו ירדו מצרים, למה הוריד הקב"ה את יעקב ובניו למצרים, שהיא קליפת החכמה, כפי שאומר האר"י הקדוש, ששם נפלו ניצוצי החכמה של האדם הראשון, חכמת האלוקות, אז אומר לנו בעל ההגדה את הסיבה.

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל חג שמח ופסח כשר

הנה קישור לדיסק mp3 בנושא חג הפסח לפי הקבלה ופנימיות התורה, השקפה מחשבת ישראל וחסידות מפי הרבי גוטליב שליט"א, תלמיד הרב ברוך שלום הלוי אשלג זצ"ל.

תמונה נהר פרת Some rights reserved by Hovic

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

הגדה של פסח, כתב יד, גרמניה המאה ה-13

בהגדה של פסח כתוב "והגדת לבנך, יכול מראש חודש" אולי להגיד לבן את הענין של יציאת מצרים בראש חודש, תלמוד לומר ביום ההוא, לא בראש חודש, אי ביום ההוא יכול מבעוד יום, תלמוד לומר בעבור זה, בעבור זה לא אמרתי, אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך, אז דווקא אז צריך להגיד לבן את הענין של יציאת מצרים.

כשלומדים את הדברים בגוף אחד, והגדת לבנך, בנך זה ההבנות של האדם, האדם צריך להגיד לעצמו, בפרשת יתרו כתוב כה תאמר לבית יעקב, ותגיד לבני ישראל, אומר רש"י בית יעקב אלו הנשים, אומרים להם אמירה שהיא רכה, בני ישראל אלו הזכרים תגיד להם דברים קשים כגידים.

הסביר אדמו"ר זצ"ל (רבי ברוך שלום הלוי אשלג, הברכת שלום) אישה זה אדם שעובד בשביל הרצון לקבל, בשביל עצמו, אז צריכים לתת לו את כל התורה והמצוות בצורה רכה, בצורה שמתאימה לטבע האנושי, הכל בשביל לקבל הכל בשביל להנות, הכל משתלם.

זכר שיש בכל אדם זה בחינת רצון להשפיע, אדם שיש בו נטייה לרצון להשפיע שמבין שזה האמת, צריך להגיד לו דברים קשים כגידים, דברים שנגד הטבע, אז לכן דווקא שבשעה שמצה ומרור מונחים לפניך. בזמן שהאדם רוצה ללכת נגד הטבע של הרצון לקבל, אז הגוף שלו מתחיל לריב עם הבורא, זה נקרא מצה, מלשון אנשים ניצים, מצה ומריבה, אז הגוף שלו מתחיל לריב, הגוף לא מוכן לעבוד בכדי שיהיה טוב לזולת, בכדי שיהיה טוב לשני, הגוף רוצה בעצמו להנות ולסחוב הכל לתועלת עצמו.

מרור זה הרגשה של מרירות, שאדם מרגיש בזמן שהוא מנסה לחיות חיים שהם מבוססים על ענין אהבת הזולת ואהבת הבורא, ושזה כל החיות והאנגריה בחיים הגוף מתנגד לזה ויוצר הרגשה של מרירות גדולה בדבר הזה.

לכן יוצא כשהגדת לבנך, זה שבשעה שמצה ומרור מונחים לפניך, כי זה הולך ביחד עם זה, בזמן שאדם הולך נגד הטבע של הרצון לקבל, אז הוא חווה את המצב המרור ואז שייך העניין של והגדת לבנך. דווקא בזמן שאתה מנסה לומר להבנות שלך דברים כאלו קשים כגידים, אז מתגלה ענין של מצה ומרור.

פסח שמח וכשר לכל בית ישראל

מתוך שיעור ההגדה לפסח תשע"ב הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א 

תמונה ויקימדיה