בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד"

בחומש דברים כאשר מכין משה את בנ"י לכניסה לארץ ישראל הוא אומר, "וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--אֶרֶץ הָרִים, וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה-מָּיִם" (דברים יא יא) מדוע, כי המטר על ארץ ישראל, נמשך מעבודת האדם, היא תפילה, ככתוב בבראשית, "כִּי לֹא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה. עד אשר לא יעמוד אדם בתפילה ויבקש להיות דומה לעליון, שזה הפרוש לעבוד את האדמה, לא ירד מטר. כי בהמטיר המטר יודע התחתון הנמשל לאדם, כי תפילתו, או בקשתו, נתקבלה אצל העליון, כי באמצעות מי הגשמים, נוטריון גש-מים, נוצרת גישה בין המקור העליון, לנברא התחתון על מנת לשפר אותו, ולהיטיב עימו, כדי שיהיה דומה לעליון.

את אותה משוואה פורש לפנינו הזה"ק בפרשת "אחרי מות" מאמר 'הנה מה טוב ומה נעים' אות נח, וכך כותב הזה"ק, למדנו אמר רבי יוסי, פעם אחת היה העולם צריך לגשמים, באו לפני רבי שמעון, רבי ייסא ורבי חזקיה ושאר החברים. מצאוהו שהיה הולך הוא ובנו רבי אלעזר, לראות את רבי פנחס בן יאיר. כיוון שראה אותם פתח ואמר: "שיר המעלות, הנה מ"ה טוב ומ"ה נעים שבת אחים גם יחד" (תהלים קלג).

שואל : "מהו שבת אחים גם יחד?"

נט) ומשיב, כדרך שאתה אומר, "ופניהם איש אל אחיו", אשר אחים פירושו זכר ונוקבא (אשר הזכר נקרא משפיע, והנוקבא נקראת מקבל, כמו בחשמל, החלק הבולט נקרא תקע, והחלק השקוע נקרא שקע,  וכאשר מחברים את התקע, שהוא בחינת זכר, לשקע שהוא בחינת נקבה נוצר חיבור וזורם חשמל, שהוא שפע על דרך משל). כי בשעה שהיו זעיר אנפין (זכר) ומלכות (נקבה) מסתכלים זה בזה פנים בפנים כתוב, מה טוב ומה נעים. (מדוע, כי הם זכר ונקבה יחד יוצרים שלמות, כי רק זכר ונקבה יחד נקראים אד"ם שנאמר, "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם, וַיְבָרֶךְ אֹתָם, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם 'אָדָם' בְּיוֹם הִבָּרְאָם" (בראשית ה ב), לכן פתח ואמר רשב"י, "שיר המעלות, הנה מ"ה טוב ומ"ה נעים שבת אחים גם יחד", כדי להבין את הפסוק נתבונן במילת מ"ה.

שם הויה פשוט נכתב כך : י-ה-ו-ה, הגימטריה של שם הויה פשוט הוא כ"ו או (26).

שם הויה במילוי אלפין (במילוי האות אלף) נכתב כך: יוד,הא,ואו,הא, הגימטריה שלו הוא מ"ה או (45)

מילת אד"ם, עולה גימטריה (45)

כעת כאשר נקרא את הפסוק "הנה מ"ה טוב", נוכל להציב בו במקום מילת מ"ה, מילת אד"ם, כי ערכן שווה, אז נקבל את הפסוק הבא: "הנה אד"ם טוב", שהיא מטרת הבריאה.

מדוע?

כי מטרת הבריאה היא יצירת אדם טוב שנאמר, הנה מ"ה טוב, הוא אד"ם (שהוא) טו"ב, עליו נאמר וירא אלהים את האור כי טו"ב.

הנה מ"ה טו"ב נאמר כנגד אד"ם שלמעלה, ומ"ה נעי"ם נאמר, כנגד אד"ם שלמטה כי 'נעים' (170) הוא י' פעמים טו"ב (17), כלומר נעים הוא התגלות של י' ספירות טוב.

גם ניתן לפרש כי, "הנה מ"ה טו"ב ומ"ה נעי"ם" הוא כנגד הפסוק מ"ה שמו ומ"ה שם בנו כי תדע, כי מ"ה הוא שמו למעלה (שהוא י-ה-ו-ה במילוי אלפין יוד,הא,ואו,הא), ומ"ה הוא שם בנו למטה (שהוא אד"ם), לכן מ"ה טו"ב, נאמר על העליון, ומ"ה נעי"ם נאמר על התחתון, שהוא ההרגש של י' ספירות המתלבשות בו.

וכשהזכר מחזיר פניו מן הנוקבא אוי לעולם. (אין חיבור בין המשפיע למקבל) אז כתוב, ויש נספה בלא משפט (משלי יג) בלא משפט ודאי, מדוע? דהיינו בלי זעיר אנפין הנקרא משפט, שאינו מסתכל ומשפיע לנוקבא הנקראת צדק. וכתוב צדק ומשפט מכון כסאך (תהלים פט) שאינו הולך זה בלא זה, וכשמשפט, שהוא זעיר אנפין (בחינת משפיע) מתרחק מן הצדק, שהוא מלכות (בחינת מקבל) אוי לעולם.

ס) ועתה אני רואה (אומר רבי שמעון) שאתם באתם (רבי ייסא ורבי חזקיה ושאר החברים), על מה שהזכר  אינו שורה בנוקבא (אין חיבור בין משפיע למקבל), שמשום זה אין גשמים בעולם.

אמר רבי שמעון, אם לזה באתם אלי (לבקש על הגשמים), שובו. כי ביום הזה הסתכלתי שהכל יחזור לשרות פנים בפנים, ולא יחסר עוד שפע הגשמים בעולם, ואם באתם אלי ללמוד תורה, תשבו עימי. אמרו לו, לכל באנו לאדוני, הן לגשמים והן ללמוד תורה, ילך אחד ממנו ויבשר לאחינו, ישועת הגשמים, שאר החברים, ואנו נשב לפני אדוני.

כל טוב הצלחה וברכה

תמונה ניסים זמיר ויקישיתוף 

מהו שמשיח עתיד להתגלות בארץ בגליל

בזהר ויקהל אות תצג נכתב כך, "אמר רבי שמעון, בזמן ההוא לעתיד לבוא שיתעוררו מתי עולם, ויזדמנו בארץ הקדושה יקומו מחנות מחנות, כולם על ארץ הגליל, משום ששם עתיד מלך המשיח להתגלות, משום שהיא חלקו של יוסף, ושם נשברו תחילה, שמשם הגלו תחילה מכל מקומותיהם והתפזר בין העמים כש"א ולא נחלו על שבר יוסף".

רשעים בחייהם נקראים מתים, אלו הם רצונות דקבלה, והם יתעוררו לעתיד לבוא, ויזדמנו בארץ הקדושה, שהיא נמשכת מרצון להשפיע הנקרא קודש, ועל מנת להשפיע נקרא קדושה, יקומו מחנות מחנות, מחנה מלשון חן, אומר בעל הסולם כי כאשר אתה אומר כי משהו מוצא חן בעיניך, אתה לא יכול להסביר מהו בדיוק וזה נמשך מאמונה, כי משהו שאתה יכול להסביר נמשך מהדעת, ומשהו שאי אפשר להסביר אותו הוא מעל הדעת, כמו אמונה, לכן מחנות מחנות, מרמז לאלו בעלי האמונה, כולם על ארץ הגליל. מהי ארץ הגליל, נכון שהוא חבל גאוגרפי בצפון ארץ ישראל, אך הזוהר לא מדבר בדברים גשמיים, מהי אם כן ארץ הגליל ברוחניות? גליל הוא נוטריקון ג' ליל כלומר ג' פעמים ליל, ליל גימטריה שבעים (70) ג' פעמים ליל הוא גימטריה 210 כמנין רד"ו שהוא זמן שעבוד בנ"י במצרים.

מהי אם כן ארץ הגליל ברוחניות, ומדוע עתיד להתגלות שם מלך המשיח, אמרנו כי גליל הוא גימטריה רד"ו כמאמר יעקב לבניו "רדו שמה" (בראשית מב ב) כאשר כוונת הפסוק היתה לרדת למצרים, לרדת לעומק האהבה העצמית הגדולה ביותר, שם ינתן לבנ"י הצורך לגלות את החכמה האלוקית העליונה, מכאן נבין מדוע גלות מצרים היא תנאי לגילוי המשיח, או למעשה מדוע הרגשת הגלות שיש באדם היא תנאי מוקדם והכרחי לגילוי ה' בו.

כבר אמרנו כי גליל הוא ג' פעמים ליל כמנין רד"ו שנים שהיו בנ"י משועבדים במצרים, מהו אם כן ה-גליל? אם במקום המילה גליל נכתוב רדו ונוסיף את הא הידיעה של ה-גליל הרי נקבל אותיות דור ה', כלומר ארץ הגליל ברוחניות, היא ארץ מלשון רצון, הגליל הוא אותיות דור ה', כלומר ארץ הגליל ברוחניות נמשכת מרצון של אנשים שהם דור ה' (דורשי ה') ומכיוון שהם דורשים, אומר הנביא "דִּרְשׁוּ יְהוָה בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" (ישעיה נה, ו).

אות תצד) ולמה יקומו שם העומדים לתחיה, משום שהוא חלקו של אותו שהושם בארון, שכתוב, ויישם בארון במצרים. ואח"כ נקבר בארץ הקדושה, שכתוב, ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם. וזה, יוסף, עמד בקיום הברית יותר מכל השבטים.

ולמה יקומו העומדים לתחייה בארץ הגליל דווקא, כאן יוצר רבי שמעון בר יוחאי משוואה ואומר משום שארץ הגליל היא שהוא חלקו של אותו שהושם בארון (שהוא יוסף) שכתוב, ויישם בארון במצרים. ואח"כ נקבר בארץ הקדושה, היא ארץ ישראל שכתוב, ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם, עצמותיו הנמשכות מעצמותו יתברך קברו בשכם, מדוע? כי אמר יעקב בנבואת ויחי "תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף, וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו", שהם בקשו הפרוד והוא בקש האיחוד שנאמר, "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ, שְׁכֶם אַחַד–עַל-אַחֶיךָ" (בראשית מח, כב)  וזה, יוסף, עמד בקיום הברית יותר מכל השבטים.

לסיכום מדוע תתגלה תכונת המשיח בארץ הגליל, כי ארץ הגליל נמשכת מרצון של דורשי ה', ובמקום שיש דרישה לגילוי ה' יהיה גילוי ה', ומדוע ארץ הגליל היא חלקו של יוסף אע"פ שעצמותיו שהועלו ממצרים נקברו בשכם? כי יוסף הוא זה שהושם בארון במצרים, ומכיוון שהוא שמר את הברית יותר מכולם, הרי שהארון שהושם בו במצרים נקרא על שם שומר הברית שהוא יוסף ונקרא ארון הברית, על שם מ"ה שנשמר בו והיא הברית, ואלו מחנות מחנות שיקומו בארץ הגליל, אלו מחנות של בעלי האמונה ככתוב "חונה מלאך ה' סביב יראיו" והוא חלקו של יוסף שראה דיוקנו של אביו באותה שעה (סוטה לו) שנאמר "ותשב באיתן קשתו", ואין ברית אלא קשת ככתוב, "אֶת-קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ" (בראשית ט י"ג).

גילוי משיח נעים לכל אחד ואחת מאתנו

תמונה ארץ הגליל, פרחי ארץ ישראל

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

שיעור בנושא ל"ג בעומר, יום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי, מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א בישיבת 'כתר דוד' בנהריה

דברים שנאמרו בשיעור ל"ג בעומר לציון יום הסתלקותו של רבי שמעון בר יוחאי, שבחר להסתלק מן העולם באותו יום, לא כמו כל אדם שהמיתה פוגשת אותו בלי הכנה, אלא הזה"ק מציין שרבי שמעון רצה להסתלק מן העולם.

"באותו יום שרבי שמעון רצה להסתלק מן העולם, היה מסדר דבריו ונתאספו החברים אצל רבי שמעון, והיו לפניו רבי אלעזר בנו, ורבי אבא, ושאר החברים והיה הבית מלא. נשא רבי שמעון עיניו וראה שנתמלא הבית, בכה רבי שמעון ואמר: בזמן אחר כשהייתי חולה היה לפני רבי פנחס בן יאיר, ועד שבררתי מקומי בגן עדן חיכו לי, וכשחזרתי היתה אש מסובבת לפני ולעולם לא נפסק, ולא נכנס אדם אלי, אלא ברשות, ועתה אני רואה שנפסקה האש והנה נתמלא הבית. אמר רבי שמעון הנה עתה שעת רצון היא, ואני רוצה לבוא בלי בושה לעולם הבא, והנה דברים קדושים שלא גליתי עד עתה, אני רוצה לגלות לפני השכינה. שלא יאמרו שבחסרון הסתלקתי מן העולם".

רשב"י אומר שהוא רוצה לגלות דברים שהוא לא גילה עד עכשיו, מדוע, בכדי שהוא יבוא בלי בושה לעולם הבא, מה העניין שהוא יבוא בלי בושה? ואם הוא לא יאמר את הדברים הללו, למה הוא יבוא עם בושה לעולם הבא? מה הנקודה? מדוע הוא חייב לגלות את הדברים הללו? הזה"ק במקום אחר אומר דברים מאוד מדהימים לגבי רבי שמעון בר יוחאי, כתוב "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה",(שמות כג יז) הפשט של הפסוק מדבר על עלייה לרגל שכל עם ישראל צריכים לעלות שלוש פעמים בשנה לבית המקדש, שואל הזהר הקדוש, "מאן פני האדון יהו"ה, דא רבי שמעון בר יוחאי", זהו רשב"י, (זהר פרשת בא מאמר ויהי בחצי הלילה אות קכו).

אני שואל אתכם, איך אפשר לומר על אדם שהוא האדון השם, זה לא כפירה? אני מחכה לתשובות ממכם, איך אפשר לומר על אדם ילוד אישה שזה האדון השם? איך אפשר לומר כזה דבר?

משיב תלמיד : "כתוב בטל רצונך מרצונו כדי שהוא יבטל רצונו מפני רצונך, אתה יכול איך שהוא להגיע לזה".

הרב גוטליב : "תסביר קצת", (מחייך).

תלמיד: "אתה מבטל רצונך לפני הקב"ה, אז אם אתה רוצה משהו, הוא יעשה מה שאתה רוצה, מה שאתה מבקש, כמו שצדיק גוזר והקב"ה מקיים".

הרב גוטליב: "אני שומע, זה נכון". למשל לגבי משה רבינו אומרים חז"ל, שכינה מדברת מתוך גרונו, זה גם מן משפט מדהים, זאת אומרת אדם ילוד אישה, שכינה מדברת מתוך גרונו, פירושו של דבר, שהוא אומר משהו, זה כמו שהקב"ה אומר משהו, ויפה ציינת, זאת אומרת שאם אדם דבק בהשם, מחובר עם הקב"ה, אז הוא נעשה כפי שכתוב בספרים הקדושים, מרכבה להקב"ה, כמו בגשמיות אנו רואים יש מרכבה, והנוסע נוסע ממקום למקום ע"י המרכבה, כך יש אנשים שמגיעים לדרגות של טהרה ושל קדושה ודבקים בקב"ה ועניין של דבקות משמעותו חיבור, והצדיקים הללו נעשים מרכבה לקב"ה בכל מקום שהם הולכים, והם אומרים משהו, הם בעצם אומרים את דבר השם.

לכן אומרים חז"ל שכינה מדברת מתוך גרונו, ועם זה יכולים להבין את המאמר המדהים הזה, שאומר הזה"ק, "שלוש פעמים בשנה יראה זכורך אל לפני האדון השם, האדון השם זה רבי שמעון בר יוחאי, לא פחות ולא יותר, דבר שקשה להבין אותו בהסתכלות שטחית, אבל ההסבר כפי שאמרתי. נשאלת השאלה, איך יכולים להגיע באמת לרמה כזאת שהאדם נהפך להיות מרכבה להשכינה? תחשבו על זה, הקב"ה ממ"ה, שלא מצומצם לא במקום ולא בזמן והוא מנהיג את כל העולם כולו, ואת כל הנבראים כולם, הוא מוליך הוא מנהיג, תתכן מציאות של ממ"ה יעשה לו אדם להיות מרכבה שלו? במה זה תלוי? ולמה כל אחד מאתנו עדיין לא יכול להגיע למעמד הזה?

תשובת תלמיד: שהקב"ה, אדם שהוא נחשב זאת אומרת בכוחות היותר מצומצמים אפילו, דוקא בגלל שהאדם הוא מצומצם, והוא קטן, אם הוא עושה עבודה מאוד גדולה, משקיע מתאמץ וכו' אז הוא מגיע לדרגה הגדולה ביותר שהוא באמת יכול להיות מרכבה לקב"ה, זה נראה כאילו פשוט.

מה מונע את זה ומה גורם לזה, אתה אומר משקיע עבודה זה ודאי שזה כך, האמת היא פשוטה (לתלמיד) אל תתביש בפשטות, קשה מאוד להיות פשוט, מספרים על אחד האדמו"רים הגדולים קראו לו הרבי מקוצ'ק, פעם נכנס אליו מישהו ואמר: "תשמע, אנחנו למדנו בחדר ביחד בתלמוד תורה, איך זה קרה שאתה נהיית אדמו"ר רבן של כל ישראל, ואני נשארתי אדם פשוט?", "אתה פשוט? אתה עקום, ואני פשוט". להיות פשוט זה קשה כתוב שהבורא הוא פשוט, כל האלוקות הוא פשוט. מה המשמעות של פשוט? פשוט אפשר לומר אנחנו הגענו לכאן עכשיו, אז זה לא היה לנו פשוט להגיע לכאן, כי יש כאן הרבה בניינים ובכל בנין הרבה קומות, כיתות ואולמות, אז זה לא היה לנו פשוט, זאת אומרת ככל שיש פחות חלוקות ופוחת מידור הכל יותר פשוט, לו למשל היינו באים לכאן, והיה כאן רק בנין אחד, עם אולם אחד, אז היה מאוד פשוט להגיע, זאת אומרת ככל שיש יותר ויותר חלוקות ויותר ויותר מדורים, אז זה יותר קשה. על הבורא יתברך אומרים שהוא פשוט, האר"י הקדוש כותב שאור האלוקות הוא פשוט, זה יהיה נכון אם נגדיר שלהיות פשוט, המשמעות שדרכו של האדם ברורה לו בחיים, ויש לו רק מטרה אחת, ורק כיוון אחד ורק עניין אחד, אז נבחן שהאדם הוא פשוט.

אדם לא פשוט, הפרוש הוא שבאמת הוא לא יודע מה המטרה האמיתית ויש לו כל מיני מטרות וכל מיני עניינים, ופעם לכיוון הזה ופעם לכיוון האחר, אז זה לא פשוט, החיים מחולקים אצלו. משל דוד המלך אומר, "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש", היתה לו שאיפה אחת בלבד, אז במילא אפשר לומר שהחיים שלו היו חיים פשוטים, מפני שהיתה לו שאיפה אחת בלבד והוא הלך לכיוון אחד בלבד, "שבתי בבית ה' כל ימי חיי", זה הכל, אז לכן אני אומר שאתה מתנצל שאתה אומר דברים פשוטים, אין מה להתנצל, ככל שהדברים יותר פשוטים הם יותר טובים.

אז אתה אמרת שהיצר הרע מפריע לנו להתחבר עם הבורא, זה נכון, רק השאלה היא מה זה בכלל יצר הרע, איך נגדיר יצר טוב, ואיך נגדיר יצר הרע, שהיצר הטוב מקרב אותנו אל הבורא, מביא אותנו אל המעמד הבלתי יאומן הזה שהאדם הקטן, יכול להדבק במלך מלכי המלכים, והיצר הרע מנתק אותנו ובעצם גורם לנו את ההפסד הכי גדול שאדם יכול להפסיד, כי מה כבר אדם יכול להרוויח בעולם הזה, אתם עוד קצת צעירים, אבל הגיל הרבה פעמים לא אומר הרבה, יש צעירים שכבר בגילאים קטנים חושבים מחשבות נכונות, ושואפים שאיפות נכונות, אבל כל אחד יכול להבין בפשטות.

למשל שהאדם משקיע אז יש מצב בעולם שזוג מתחתן והוא עובד וגם היא עובדת וגם עובדים שעות נוספות בגלל שהם רוצים לקנות דירה, אז גם הוא עובד וגם היא עובדת וגם שעות נוספות הרבה שנים בכדי לממן דירה, אז זה כדאי? אז אנשים מבינים שכן דירה זה דבר שנשאר להמון שנים, זה לא סוכריה שנגמרת אחרי שתי דקות, בשביל זה לא היית עובד כמה שנים, אבל בשביל שתהיה לך דירה ותוכל לגדל שם ילדים, ושם תשב כמה עשרות שנים, אז אתה מבין שזה כדאי, אז לפי אותו האופן יכולים להבין שאם אדם משקיע בעולם הזה והוא מקבל איזה שהוא רכוש, שהוא לא נשאר לכמה עשרות שנים, אלא הוא נשאר לו לתמיד, באופן נצחי גם אחרי פטירתו, הרכוש הזה נשאר לו, אז יכולים להבין שעל הדבר הזה כדאי להשקיע את ההשקעות הכי מאומצות, כדאי לתת את היגיעה הכי גדולה בכדי להשיג את ההשקעה הזאת. זאת אומרת הקשר עם בורא עולם, להגיע למעמד כזה שאדם יכול להיות מרכבה לבורא עולם, זה ענין נצחי, זה לא ענין של שנה שנתיים כאן, זה נמשך לתמיד, גם לאחר פטירתו של אדם.

המשך שיעור שמע ל"ג בעומר בישיבה נהריה תשס"ט מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

כל טוב הצלחה וברכה

מהו שנאמר בתפילת ראש השנה, "אִם כבנים אִם כעבדים"?

יש כל מיני ערכים של עבודת הבורא, כמו שאומרים בראש השנה, אם כבנים אם כעבדים, אין מובחר, צריכים את כל הערכים, אם יש רק ערך אחד.... צריכים גם בן, הבורא ברא אותנו משני הופכים שקוראים להם נשמה וגוף, אז אדם לא יכול לחיות רק חיים נשמתיים, אין דבר כזה, והראיה שהקב"ה הלביש את הנשמה בתוך גוף, אז אדם לא יבוא ויגיד לי הוא פנימי הוא נשמתי, צריכים לקיים את המצוות בפועל, בשביל זה הכניסו אותנו בתוך גוף. הכל צריך לבוא לידי גילוי ריאלי בפועל, אין כזה דבר דתי בלב, הכל צריך לבוא בפועל, אני אוהב את השני זה צריך לבוא להוכחה מעשית, אני הולך עושה אצלו ספונג'ה, וגם ההיפך לא לחיות רק חיים גופניים, בלי חיים נשמתיים, גם כן לא, זה לא טוב, וזה לא טוב, זה קליפה וזה קליפה.

ההבדל בינינו לאומות העולם, שאומות העולם תמיד תופסים מידה קיצונית, או את הימין, או את השמאל, וישראל תמיד תופסים שני הפכים ביחד, זה נקרא קו האמצעי בכל דבר ודבר צריך למצוא את הקו האמצעי, זה הכי קשה, כי תמיד יותר קל להיות קיצוני, אני אזרוק את זה, אני אלך רק עם זה, אבל להתחשב גם עם זה וגם עם זה, זה תמיד קשה.

נזיר הוא חוטא, התורה אמרה שנזיר הוא חוטא, נזיר צריך להביא קורבן. אתה רואה יש כאלו בהודו יושבים על הסלעים כמו לטאות, ראית פעם לטאות יושבות על סלעים? ברחובות אני לא יודע אם יש לכם את זה, ברחובות יש לכם זה, אין לכם זה, אתם לא יודעים שום דבר, פה אנחנו הולכים פה בהרים, אתה רואה השמש עולה, הלטאות יוצאות מהחורים שלהם, הוא עומד, והוא מתפלל לשמש הוא עושה ככה (מטה ראשו) אתה ראית פעם? הוא מתפלל. במזרח יש לך כל מיני כאלה הוא יכול לשבת על סלע שלושה חדשים, לא אבל התורה שלנו אומרת "ואנשי קודש תהיו לי", אנשים אני רוצה אתכם, אנשים בשר ודם עם כל התאוות, עם כל היצרים, אנשי קודש אבַל, לא לכאן ולא לכאן, אם תבדוק טוב טוב כל נושא שיש, כל נושא יש לו תמיד ימין ושמאל, וצריכים ללכת באמצע, הקו האמצעי.

אז לכן, זה לא נכון, צריך עבדים וצריך בנים, "אם כבנים, אם כעבדים", צריך את שניהם, מה ההבדל בניהם, העבד זה נקרא כלי זך, הוא לא צריך שום דבר, מה שהאדון נותן לו, הוא אומר, "תודה רבה", לא מגיע לו כלום, אבל אני צריך גם כלים עבים, אני צריך כלים שיגידו, "אני רוצה, אני רוצה", זה הבן, הבן הוא רוצה, הוא דורש, בטח, "אתה הבאת אותי לעולם, אז תתן לי משהו, אני אמרתי להביא אותי לעולם, אתה הבאת אותי לעולם, אז תן לי, תן לי זה וזה וזה", זה כוח ההמשכה זה הבנים, אם יש רק כוח שמסתפק במועט, שזה נקרא עבד, זה לא טוב צריך את שניהם ביחד, להרכיב אותם אחד עם השני, בחיכוך של שני הופכים יש רווח, זה ברור?

פעם אני באתי לרב'ה זצ"ל, זה היה לפנות בוקר, הוא היה נותן את השיעור בשתיים בלילה, ואח"כ הוא היה יוצא קצת החוצה תפוס עם מחשבות, אז פעם אני באתי אליו, אז אמרתי לו את זה מה שאמרתי לכם,  המשפט הזה מה שאמרתי לכם, "מה זאת אומרת? הקב"ה הוא הביא אותנו לעולם, אז הוא הביא, אני אמרתי לו להביא אותי? כתוב בעל כורחך אתה נולד, בעל כורחך, אז הוא צריך לדאוג לכל ה..., מה זאת אומרת?" ונתתי שם דפיקה, אז הוא אמר (הרב'ה) זה כוונה טובה. כך אמר.

אמרתי לו אם הילד יבוא לאבא שלו יגיד לו: "תן לי, תדאג לי זה וזה, אתה הבאת אותי לעולם, אתה צריך לדאוג לי", אתה מביא ייצורים לעולם, אתה לא דואג להם, זה אכזריות, אבל תביא ואל ת.. אז הוא אמר לי, "זה כוונה טובה, וזה צריך לדרוש באמת". זה נקרא בנים. יש מקום לעשות את זה באופן יזום לגבי רוחניות, ואין מקום לעשות את זה באופן יזום לגבי גשמיות.

בגשמיות אנחנו לא צריכים ליזום שום דבר, הרצון לקבל שלנו הוא בריא לגמרי, וכל דבר שאנחנו רואים, אנחנו רוצים אותו, אם לא היה משטרות בעולם, מי היה יודע לאן היינו מגיעים. נכון שולם? מי יודע, אז מימלא שם אני לא צריך לעשות שום דבר יזום, אלא מה לפי מה שקורה בשטח, שם עיקר העבודה בעניין של גשמיות זה להיות בבחינת עבד, זאת אומרת שמח בחלקו, ובענין רוחניות צריך להיות בבחינת בנים, לא שמח בחלקו, רק לדרוש, אתה מבין את זה?

לדרוש גשמיות, זה יש לנו ממילא לא צריך לעבוד על זה, לכן עיקר העבודה שמה זה להיות בבחינת עבד, שהוא שמח בחלקו, לא לעשות ענין משום דבר, שום דבר לא לעשות ענין, מה שנותנים לך בצלחת זה תאכל, אל תשאל, "איפה זה? למה לא שמת זה?" אתה מבין? נותנים לך תפוח אדמה לא מבושל תאכל לא מבושל מה שנתנו ככה, בלי לעשות בעיות, למה? כי את השמאל יש לך שמה, אז מה עיקר העבודה? ימין. אבל לגבי רוחניות שמה אין דרישה, כתוב "ציון דורש אין לה", אף אחד למה מחפש את ציון, אף אחד לא מחפש את הקב"ה, כן? אם משהו פגע בך, אתה לא יכול לישון בלילה, אבל מעט מאוד אנשים לא יכולים לישון בלילה בגלל געגועים להשם. איפה יש אנשים כאלה?

המשך שיעור שמע "מהו שנאמר בתפילת ראש השנה אם כבנים אם כעבדים" מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א

שבת שלום ומבורך

בס"ד

שלום וברכה לכל בית ישראל,

זהר פרשת צו , דבקות הרצון עד היכן היא עולה

אנו קוראים בספר הזהר פרשת צו אות יא, מאמר "אתדבקותא דרעותא - עד היכן סלקא", ובתרגום לעברית, "דבקות הרצון עד היכן היא עולה", ויש להבין כי שם המאמר שלפנינו עוסק בפנימיות הפסוק השני לפרשת צו, "צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה", עולה בארמית פירושה סלקא, כי תורת העולה הוא שם של קרבן העולה ונשרף כליל, ומאמר הזהר משתמש במילת עולה, לא כשם עצם, אלא כפועַל ומעמיד שאלה, שהיא גם שמו של המאמר הנדון, "דבקות הרצון  - עד היכן היא עולה".

יא) רבי אלעזר שאל את רבי שמעון אביו, ואמר, הרי קשר הכל נקשר בקדש הקדשים להאיר, התדבקות של רצון הכהנים והלוים וישראל, עד אן היא עולה.

יב) אמר לו הרי העמדנו, שהדבקות שלהם עולה עד אין סוף, כי כל קשר ויחוד ושלמות הוא לגנוז בצניעות ההיא שאינה מושגת ולא נודע, אשר רצון כל הרצונות בו. אין סוף אינו עומד להודע, ולא לעשות סוף, ולא לעשות ראש, ולא כמו אין, שהוא כתר הנקרא, אין, הראשון שהוציא ראש וסוף. מי הוא ראש, זו היא נקודה העליונה, שהיא ראש הכל הסתום, העומדת תוך המחשבה, שהיא חכמה הנקראת ראשית, והחכמה נאצלה מן הכתר שנקרא אין. בסוד הכתוב והחכמה מאין תמצא (איוב כ"ח) ועשה סוף ,שהוא המלכות, הנקראת סוף דבר. אבל שמה, באין סוף, לא יש סוף.

יג) אין רצונות ואין אורות, ואין נרות באין סוף, כל אלו האורות והנרות שבאצילות תלויים, באין סוף שיתקיימו בהם, אבל אינם עומדים להשגה. מי שידוע ואינו ידוע, דהיינו שאפשר לדבר בו מבחינת ידיעה, אין הוא אלא רצון עליון הסתום מכל סתום הנקרא אין, שהוא כתר, אבל באין סוף לא שייכת כלל ידיעה.

שבת שלום ומבורך,

"עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי, כִּי אִישׁ אֱלֹהִים אָתָּה; וּדְבַר-יְהוָה בְּפִיךָ, אֱמֶת"  מלכים א' י"ז

במוצאי שבת אנו שרים את הפיוט על אליהו הנביא, וזה לשונו:

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי
אֵלִיָּהוּ הַגִּלְעָדִי
בִּמְהֵרָה יָבוֹא אֵלֵינוּ
עִם מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד.

ויש לשאול מדוע כרוכה הופעתו של אליהו עם משיח בן דוד? כדי להשיב על שאלה זו נתבונן מעט במדרש חז"ל, שג' ימים לפני ביאת המשיח ילך אליהו הנביא על ראשי ההרים ויתקע בשופר, ויבשר את בוא הגאולה. ודמיונות האנשים מציירים לעצמם את אליהו הנביא משוטט ביערות שבראשי ההרים ותוקע בשופר. אולם רבינו מפרש שענין ביאת אליהו הנביא, הוא פשוט גילוי רזי תורה ברוב עם, שזהו המבשר את ביאת הגואל. ופירסומם של רזי תורה הוא המכונה בשפת קוד בשם תקיעה בשופר. וענין ג' ימים, מרמז על ג' הספירות העליונות כתר חכמה בינה, המכונות ג"ר. רצה לומר כי הגילוי יהיה נמשך מן הספירות העליונות. נמצא שרבינו בעל הסולם מסיר את הגורם האנושי מדמותו של אליהו הנביא, ומבאר מדרש באופן ערכי, מופשט.

הביטוי אליהו הנביא נמשך מהנהגת ספירת כתר, הביטוי אליהו התשבי נמשך מהנהגת ספירת חכמה, והביטוי אליהו הגלעדי נמשך מהנהגת ספירת בינה, וכאשר יופיע אליהו בשלושת הלבושים שלו: נביא, תשבי וגלעדי, שהם ג' הספירות העליונות כתר חכמה ובינה, המכונות ג"ר ויתגלו רזי תורה ברוב עם, אז יתגלה משיח בן דוד, נמצא התנאי לגילוי המשיח, הוא הופעת אליהו בשלושת לבושי המוחין, כתר חכמה ובינה, או בכינוי לבושי המוחין: נביא, תשבי וגלעדי.

גילוי אליהו שמח לכל אחד ואחת