אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

מדוע לא חטא ראובן במעשה בלהה

שלום לכולם,

וַיֵּט אָהֳלֹה, מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר (פרשת וישלח בראשית ל"ה כא)

פרק לה בספר בראשית מספר לנו על הקושי של רחל אמנו בלדתה את בנימין בנה, ועל מותה כתוצאה ממנו. רחל נקברת בדרך אפרת היא בית לחם, ויעקב אבינו מקים לה מצבה הידועה בשם מצבת קבר רחל (בראשית לה כ).

בפסוק הבא כותבת התורה: " וַיִּסַּע, יִשְׂרָאֵל; וַיֵּט אָהֳלֹה, מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר". נשאלת השאלה מדוע כאשר מתוארת הצבת המצבה בקבר רחל מזכירה התורה שם יעקב, ואילו בפסוק הסמוך לו מזכירה את שם ישראל, הרי זה לכאורה אותו אדם, אז מדוע שני שמות, על מה מרמזים השמות הללו, ואיך הם ילוו אותנו וידריכו אותנו גם במעשה בלהה, היא הפרשה הסמוכה לקבורת רחל, נראה בהמשך.

רק נרמוז בקצרה כי שם יעקב מוזכר בנושאים הקשורים לעולם הזה, מסחר קנין, קבורה, ואילו שם ישראל מוזכר בסמיכות לענייני העולם הבא, שהם זכירה, נבואה וברכה. ונחזור לענין, ישראל, המרמז לחיי הרוח של יעקב אבינו, נוסע, מה פירוש נוסע, ויש לומר כי הרוח שבאדם היא בעלת תנועה, והיא היכולה להוביל אותו ממקום למקום, לכן כתוב ויסע ישראל, דווקא לאחר קבורת אשתו האהובה, רחל.

כלומר למרות שקבר יעקב את האדם היקר לו בחייו, הוא ממשיך לחיות חיי רוח, ולנוע מהלאה למגדל עדר. יכול הפשט לומר שזהו שם של מקום גשמי, נקודת ציון של יישוב, קיבוץ או כפר, אך היות שהתורה אינה ספר הסטוריה או מדריך טיולים לתייר החובב, למה היא מתכוונת כאשר היא כותבת מהלאה למגדל עדר, והנה שלוש אפשרויות:

אפשרות ראשונה היא כי תיבת מהלאה אותיות מ"ה אהל, כלומר שם מ"ה הוא אהל בחינת נסתר ולא יכול להאיר בגלוי לנוקבא, אפשרות שנייה היא כי אותיות התיבה מהלאה הן אותיות התיבה מ-אׂהלָה כלומר מאהלה של רחל, ואפשרות שלישית היא כי שם מ"ה גימטריה אד"ם, ושם לאה גימטריה ל"ו, המראה על כינוס האורות שאין עזר כנגדו להאיר לו, כי מ"ה לו, אורות המ"ה מאירים לזעיר אנפין עצמו בלבד, כי אין לו עזר ומלכות להאיר לה, וזה שכתוב  וַיֵּט אָהֳלֹה, מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל-עֵדֶר, כי היסוד הקדוש נקרא מגדל עדר, ומשום מה נקרא כך, היות שהוא משפיע עדרים של נשמות למלכות, ולאחר מות רחל נאמר ויסע ישראל, שנסע מן המלכות הנקראת רחל, ויט אהלה, שתיבת ויט סובבת על מטה חסד, אהלה, גימטריה א"ם הסובב על ספירת הבינה, ועם הכולל שהוא אחד הרי מ"ב, שהוא גימטריה של שם בלה"ה.

ויש לומר כי השתומם ראובן, בכור לאה, אל מול בחירת אביו ישראל, מדוע נטה ישראל אהלה אצל שפחת רחל, בלה"ה, ששמה עולה מ"ב, שהוא בבריאה, ולא באהל אימו שהיא הגבירה והיא ספירת הבינה המקורית, מדוע מעדיף ישראל את אחורי רחל, היא שפחתה בלהה, ולא את פני לאה? ויש לומר כי צדיקים מעדיפים את מקום העבודה וההסתרה הוא הקטנות ולא את הפנים, שהוא גדלות ואור ה', לכן נטה ישראל אהלה אצל בלהה, מה עוד שלאחר המאבק עם המלאך במעבר יבוק לא יכול עוד להוליד ילדים כי נגע המלאך בכף ירכו, הוא גיד הנשה המוביל נשמות לעולם, ואם כן מדוע הלך ראובן וחלל יצועי אביו, הרי בן כך ובין כך, בשם ישראל לא יכול עוד להוליד גופים, אם כן, מדוע עשה ראובן מה שעשה, ומדוע נחלקו המפרשים אם חטא ראובן, אם לאו, ויש לומר כי מה שעשה המלאך למעלה, עשה ראובן למטה, כי כאשר נאבק עימו המלאך ונגע בכף ירכו, צלע יעקב על ירכו כתוצאה מן המאבק כלומר נפגמה יכולת ההולדה שלו בעולם הזה, לכן בפרקנו זה הקב"ה קורא שמו ישראל, הוא ולא אחר, להודיע קבל עם ועולם כי שמו ישראל אותיות לי ראש, לי-ראש ולא גופים, אם כן, אם כבר פגע המלאך ביכולת ההולדה שלו, וה' קרא שמו ישראל, אותיות לי ראש, מה לישראל ולזווג הגוף, ולמה ראה ראובן לבלבל יצועי אביו, שלא יוליד, הרי אמרנו לעיל שנטלה ממנו יכולת הולדת הגופים, ויש לומר כי ראובן גימטריה 259 נט"ר ועם הכולל שהוא אחד, הרי 260 שהן י' הווית פשוטות, וכאשר עלה על יצועי אביו, חתם את מאמר המלאך ומאמר הקב"ה, כי ישראל נקראים כר"ם ה', כי כר"ם גימטריה עשר הווית, כי שם הוי"ה פשוט הוא כ"ו, ועשר פעמים כ"ו הרי כר"ם, וזהו סוד שלא חטא ראובן, רק חתם למטה את שנעשה למעלה וזהו סוד שכתבה תורה בתום מעשה בלהה וישמע ישראל, הוא סוד הייחוד.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

כפלח הרמון רקתך

שלום לכולם,

מהו שאמר בעל שיר השירים כפלח הרמון רקתך? מדוע נמשלה הרקה לרמון, אך לא לרמון שלם אלא לפלח שהוא חלק ממנו, מדוע פונה הכותב אל אהובתו בגוף שני נוכחת, את מי רואה הכותב לנגד עיניו, מדוע משווה הכותב את רקת אהובתו לפלח הרימון, ולא לפלח התפוח, התפוז או השזיף, איך ייתכן כי לרימון שרק את גרעיניו ניתן לאכול ולא את קליפתו, יש יתרון כל כך גדול על התפוח, שאת כולו ניתן לאכול, כל זאת ברשימה הבאה.

מקום הרקה בגוף האדם הוא בשיפולי המצח ובמרווח שבין הזוויות החיצוניות של העיניים למקום צמיחת השער בראש. אנשים שחשים כאבי ראש מרגישים לעיתים דפיקות ברקות, בסרטי מתח רואים לפעמים כיצד מכוון שודד קנה אקדח לרקת אחד העובדים בחנות כדי לרוקן את שטרות הכסף שיש בקופה, תנועה זו נחשבת איום על חיי אדם.

על מה מרמזת מילת "רקתך", מדוע פונה אליה הכותב בגוף שני, את מי הוא רואה מולו? נתבונן בדברים, גימטריה של המילה "רקתך" היא 720. שבע מאות ועשרים הוא מספר מיוחד, בספר יצירה פ"ד ט"ז נאמר כי "שש אבנים בונות שבע מאות ועשרים בתים", כלומר משש אותיות תיבת בראשית ניתן לבנות שבע מאות ועשרים צירופים, נמצא כי לפי אבחנה זו, הכתוב לא מדבר באישה מסויימת בשר ודם, אלא בכלל מעשה הבריאה, כלומר המילה "רקתך" מצביעה על שולי הכתר, כי כאשר נניח כתר על ראשו של אדם, רקתו תמצא בשולי הכתר, נמצא כי מילת "רקתך" הוא שם נרדף למעשה בראשית, כי כל מעשה בראשית נתון למרותו של ספירת הכתר, הוא אור אינסוף ברוך הוא, לכן מכונה כאן מעשה בראשית בכינוי "רקתך", כי מעשה בראשית נמשל לרקת אדם, שהיא מתחת לכתר, וגם נמצאת בצידי הראש.

אם כן מדוע כפלח הרימון רקתך, היות שהרימון שהוא אדמדם, נמשלת כל הבריאה כולה לרימון שהוא אדמדם, כי הבריאה היא בפרצוף אמא, הנותנת אודם לולד, אם כן, מדוע נצרך הכתוב לומר כפלח הרימון רקתך,  מדוע אין מסתפק הכתוב במילים כרימון רקתך, כי היות שהבריאה היא אודם כפי שאמרנו, מדוע מתעקש הכותב לכתוב "כפלח הרימון רקתך", ולא "כפלח התפוח רקתך?" ויש לומר כי התפּוח הוא פרי עגול ותּפוּח' אך לרימון עצמו יש זוית, הוא אינו עגול שלם כתפוח, אם נרצה למשל לרשום צורת רימון בעפרון, נצטרך לקו ישר כדי לצייר את זוית הרימון, ברימון יש תחושה של קו ישר, המקביל לצמצום הראשון שנעשה כדי שיבראו העולמות, לכן אמר הכתוב כפלח הרימון רקתך, כי בפלח הרימון יש ציור של קו ישר, קו של דין, המצביע על בריאת העולם במידת הדין, ומדוע כפלח ולא פלח סתם, כי "כפלח" גימטריה "חלק", רומז על כך שנשמת אדם חלק אלוה ממעל, גם מילת "כפלח" גימטריה "חקל" שהיא בארמית שדה, כלומר כפלח הרימון רקתך פירושו כי כל הבריאה כולה, על כל פרטיה ודקדוקיה היא רק חלק קטן, כמו קרן זויות ביחס לאינסוף ברוך הוא.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

מה פירוש הפסוק וישלחהו מעמק חברון ברוחניות

שלום לכולם,

שואלים המפרשים מדוע שלח ישראל את יוסף בנו האהוב היושב עימו בעמק חברון, לשאול לשלומם של אחיו הרועים בשכם, וכי לא ידע שהם שונאים אותו על כתונת הפסים המיוחדת שעשה לו אביו, וכי לא ידע כי שוטמים הם אותו על כך שהוא מספר להם את חלומותיו, מדוע נוהג כך אבא שאוהב את בניו, מדוע לשלוח כבשה תמימה למאורת זאבים, זאת ועוד יוסף הוא בנה של רחל, בן האשה האהובה של יעקב שנתקשתה בלידת אחיו בנימין ונפטרה, אם כך מדוע לנקוט בצעד חמור שכזה, מה מביא אב לשלוח בן היקר לו מכל למשימת התאבדות, ולא זאת, היות שהתורה היא אינה ספר היסטוריה אלא מפת דרכים רוחנית, מה מלמדנו הפסוק הזה ברוחניות, נשתדל להשיב על שאלות אלו אחת לאחת.

אומר רש"י, והלא חברון בהר שנאמר (במדבר יג) ויעלו בנגב ויבא עד חברון אלא (ב"ר) מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים כי גר יהיה זרעך, כלומר לפי מדרש רבא שמביא רש"י, השילוח של יוסף מעמק חברון הוא כדי לקיים עצה עמוקה, שהיא ההבטחה שנתנה לאברם בברית בין הבתרים, כי גר יהיה זרעך, שעניינה הוא הניבוי שצאצאי אברם, יהיו גרים בארץ לא להם, כי שילוח יוסף לשכם הוביל בסופו של יום למכירתו לאורחת ישמעאלים שירדה מצריימה, ולרעב כבד בארץ כנען, שגרם לירידת כל בנ"י למצרים, לקיים גזרת השיעבוד שנתנה בברית בין הבתרים גר יהיה זרעך בארץ לא להם, היא העצה העמוקה עליה מדבר רש"י.

עד כאן סיפורי האבות, אך האם ניתן לראות את הפסוק וישלחהו מעמק חברון באופן מופשט, נתבונן בדברים. בפרשת חיי שרה כתוב, קרית ארבע היא חברון, אומר בעל הסולם כי קרית ארבע היא לא רק שם של מקום אלא קרית ארבע היא תכונה רוחנית, כלומר היות ששם בן ד', שם הוי"ה ב"ה, נכתב ד' אותיות, הרי שכל אימת שמתקיים ייחוד ד' אותיות ה' נקרא בשם קרית ארבע, לכן כותבת התורה קרית ארבע היא חברון, כלומר כל ייחוד של ד' אותיות ה' הקדוש, נקרא בשם חברון על שם חיבור ד' האותיות לכלל אחד, לשם אחד.

אם כן, מה פירוש הביטוי מעמק חברון, עמק לשון עומק, מהו אם כן עומק חיבור אותיות השם הקדוש? השם הקדוש נכתב ד' אותיות יהו"ה, חיבור של ד' אותיות, עומק החיבור הן אותיות י"ה משם הוי"ה, אותיות י"ה, גימטריה של שם י"ה במילוי האות א' נכתב כך: יוד הא, וגימטריה שלו כ"ו או 26, כלומר כבר באותיות השם י"ה במילוי האות א' יש רמז לשם הקדוש (הוי"ה) שגימטריה שלו כ"ו.

השם י"ה הוא כנגד ספירות חכמה ובינה אבא ואמא רעין דלא מתפרשין, אך כאשר אנו רואים שם הוי"ה בניקוד אלקים כלומר כאשר מופיעות ד' אותיות השם הפשוט, בניקוד אלהים שהוא, חטף סגול, חולם חיריק, שם זה הוא בבינה, אמא עילאה, וזה הפירוש וישלחהו מעמק חברון, מעומק חיבור אותיות ה' הקדוש ל - חיצונית, כי בספירת בינה היא אמא, מתחיל בנין הכלים, ואז נוצר הפירוד בין האור והכלי, נמצא אם כן הפירוש וישלחהו מעמק חברון הוא שילוח הכלים מאצילות האור, ממש כמו בשילוח הקדמון מגן עדן.

 

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

מעשה תמר וההגדה של פסח

שלום לכולם,

בתמונה שלפנינו תמר יולדת את פרץ וזרח, פרץ נמצא בתחתית התמונה ונרחץ במים, ב' התאומים הם כנגד ב' בחינות באדם, אמונה וידיעה, זרח כנגד הידיעה ופרצוף חמה, כי כאשר האדם תופס משהו בדעת הוא זורח ומאיר כשמש, ופרץ כנגד האמונה ופרצוף לבנה שהיא נחסרת, ולכן היא זקוקה לאור האמונה שיאיר לה, הצייר מולר נותן בטוי לכך במעשה הרחיצה של פרץ, ככתוב בבריך שמיה, ביה אנא רחיץ, כלומר בו, בהקב"ה, אני בוטח

גדי העזים שמעולם לא ניתן לתמר עבור הערבון של יהודה, הוא אותו חד גדיא החותם את ההגדה של פסח, אותו גדי אחד שקנה אבא, הוא שם הוי"ה ב"ה, בתרי זוזין הם פרץ וזרח, כי זוז גימטריה כ' תרי זוזין כהם ב' כתרים, חמה ולבנה, פרץ כנגד הלבנה הנפרצת, וזרח כנגד החמה, שאורה קבוע (הרמב"ן בשם נחוניה בן הקנה בסיפור לידת התאומים).

והנה מדרשו של נחוניה בן הקנה ספר הבהיר אות קצו
יזכיר סוד בשם אלה הילודים. אמרו איקרי זרח על שם החמה שהיא זורחת תמיד, ופרץ על שם הלבנה הנפרצת לעתים ונבנית לעתים. והרי פרץ הוא הבכור וחמה גדולה מן הלבנה, לא קשיא דהא כתיב ויתן יד וכתיב ואחר יצא אחיו. והנה לדעתם היה שם הלבנה לפרץ מפני מלכות בית דוד, והיו תאומים כי הלבנה מותאמת בחמה, והנה פרץ תאום לזרח הנותן יד, והוא בכור בכח עליון, כמו שאמר (תהלים פט כח): אף אני בכור אתנהו. וזהו מאמרם (ר"ה כה א): בקדוש החודש דוד מלך ישראל חי וקיים.

והמשכיל יבין

כיצד מתגלה שם ה' ברוך הוא במנחה ששולח יעקב לעשו

שלום לכולם,

רחלים מאתיים ואילים עשרים

לאחר שזכה יעקב בברכת אביו יצחק בערמת אימו רבקה הוא בורח לחרן מפני מפני כעסו של עשו המבקש להרגו. עשרים ושתיים שנים לא מתראים האחים-תאומים זה עם זה, וכאשר יעקב מבקש לשוב לארץ כנען, הוא יודע שעליו להתמודד עם כעסו האצור של עשו.

יעקב הירא מאחיו עשו פועל בשלושה מישורים כדי להתמודד עימו: במישור האחד הוא חוצה את מחנהו לשניים, שאם יפגע החלק האחד מכוחו של עשו וארבע מאות האיש אשר עימו, לפחות יוותר חלקו השני, במישור השני מתפלל יעקב ואומר, "אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם, וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק: יְהוָה הָאֹמֵר אֵלַי, שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ--וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ. קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל-הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אֶת-עַבְדֶּךָ: כִּי בְמַקְלִי, עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְעַתָּה הָיִיתִי, לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו: כִּי-יָרֵא אָנֹכִי, אֹתוֹ--פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי, אֵם עַל-בָּנִים. וְאַתָּה אָמַרְתָּ, הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ; וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא-יִסָּפֵר מֵרֹב." (בראשית לב פס' י'-י"ג) ובמשור השלישי הוא שולח מנחה לאחיו כדי לפייסו.

כאשר אנו קוראים את הפסוקים המתארים את המנחה ששלח יעקב לעשו אנו חושבים שזו מנחה סתמית של עזים ותיישים רחלות ואיילים גמלים מניקות ובניהם, פרות ופרים אתונות ועיירים, לכאורה כפי שאומר הכתוב מן הבא בידו, אך מבט מעמיק בפסוקים יתן תמונה שונה לגמרי. נקרא את הפסוקים ונתבונן בהם.

עִזִּים מָאתַיִם, וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, רְחֵלִים מָאתַיִם, וְאֵילִים עֶשְׂרִים. גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם, שְׁלֹשִׁים; פָּרוֹת אַרְבָּעִים, וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים, וַעְיָרִם עֲשָׂרָה.

כאשר נמנה את מנין הפרטים נגיע למספר חמש מאות וחמישים שהוא גימטריה של המילה תק"ן, והוא פשוט, כי עזים ותיישים יחדיו מאתיים ועשרים, רחלים ואיילים יחדיו מאתיים ועשרים, ביחד ארבע מאות וארבעים, ועוד גמלים מניקות ובניהם שלושים, הם ארבע מאות ושבעים ועוד ארבעים פרות הם חמש מאות ועשר, ועוד עשרה פרים הם חמש מאות ועשרים, ועוד עשרים אתונות הם חמש מאות וארבעים ועוד עשרה עיירים הרי חמש מאות וחמשים פרטים.

זו אפשרות אחת להסתכל על רשימת המנחה ההולכת ארצה שעיר לחלות את פני עשו, אפשרות נוספת היא לראות את שם ה' ברוך הוא העולה ממנה, נתבונן בדברים. שם הוי"ה ברוך הוא נכתב ד' אותיות  שהן י', ה', ו', ה' ועם קוצו של יוד הרי ה' בחינות, שהם כנגד ספירות כתר, חכמה, בינה, תפארת ומלכות, כעת נראה כיצד ה' בחינות אלו באות לידי בטוי במנחה ששלח יעקב לעשו.

כנגד קוצו של יוד וספירת כתר נשלחים עזים מאתים ותיישים עשרים, כנגד אות י' משם הוי"ה נשלחים רחלים מאתיים ואילים עשרים, כנגד אות ה' ראשונה משם הוי"ה נשלחים גמלים מניקות ובינהם שלושים, כנגד אות ו' דשם הוי"ה נשלחים פרות ארבעים ופרים עשרה, וכנגד אות ה' אחרונה דשם הוי"ה נשלחים אתונות עשרים ועיירים עשרה בסדר הבא:

קוצו של יוד (כתר) = עזים מאתים ותיישים עשרים הרי יחד מאתים ועשרים (זכרים ונקבות בסוד הזיווג)

אות י' (חכמה)  = רחלים מאתיים ואיילים עשרים יחד מאתים ועשרים (זכרים ונקבות בסוד הזיווג)

אות ה' (בינה)  = גמלים מניקות ובניהם שלושים (רומז לג' {תלת] קווין היוצאים מבינה, חסד, דין ורחמים).

אות ו' (תפארת)  = פרות ארבעים ופרים עשרה ביחד חמישים (זכרים ונקבות בסוד הזיווג)  גם רומז לה' ספירות חסד, גבורה, תפארת, נצח והוד שכל אחת כלולה מעשר הרי חמשים המושפעים דרך ספירת יסוד הנקרא "כל" שהוא גימטריה חמשים.

אות ה' (מלכות) = אתונות עשרים ועיירים עשרה, ביחד שלושים הרומזים לשלושת קווין המושפעים למלכות, חסד דין ורחמים.

ואם נתמקד יותר נוכל לראות כי בספירות בינה ומלכות, שהן אותיות ה' ראשונה וה' אחרונה דשם הוי"ה יש רק אמהות וצאצאים ללא זכרים משפיעים.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

מצבי הקטנות בחיים, ובלילה שירה עמי

שלום לכולם,

ובלילה שירה עמי, "נצחונו של דוד" צייר מתאו רוסלי, איטליה פלורנס, סגנון טרום בארוק

מהו שאמר דוד ע"ה, ובלילה שירה עמי, מדוע מופיעה השירה דווקא בלילה, מהו משמעותו של הלילה בחיי האדם, ומה משמעותה של השירה בחייו, ומדוע מופיעה השירה במצבי הקטנות שלנו, כל זאת ברשימה הבאה.

כבר בפרק א' בספר בראשית מספרת לנו התורה כי כל יום נכלל ממידת החשכה הקודמת לו, כפי שכתוב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, כלומר כל פעם שנוקטת התורה במילה יום היא כוללת בתוכה ב' מצבים, ערב ובוקר, רק ערב ובוקר יחד נקראים יום אחד, ערב לבד, או בקר לבד הם חסרי משמעות.

הערב המדובר בתורה, אינו רק מצב בו שוקעת השמש במערב, והלילה יורד בו, אלא הערב המתואר בתורה, הוא מצב נפשי בו שוקעת השמש באדם, כלומר המחשבה, אור ה' לא מאיר בו יותר, והוא לא יודע מה לעשות.

ערב מלשון ערוב, וערבוב, לכן כאשר שוקעת החמה שבאדם, כלומר אור ה' נסתר ונעלם ממנו, רב הערב שבו, כלומר אז צצים ועולים בו רעיונות שונים הנוגדים זה את זה ומעורבים זה בזה, האדם העוקב אחרי מחשבותיו השונות הצצות ועולות בו, מבלי לשפוט אותן על הופעתן, יכול לראות כי זהו מכלול של שבעים שרים המקיפים אותו, היות שנוטריקון המילה ערב היא ע' רב, וע' בגימטריה שבעים, ורב, הוא כינוי לאומות העולם, כמאמר עשו יש לי רב.

זהו מצב של מבוכה באדם, כי להבדיל ממצב של יום באדם, שיום הוא מצב בו מאיר אור ה' לאדם, ואור ה' נותן לאדם תחושה של קו ומטרה, הרי שהערב המופיע באדם מעניק לו בדיוק תחושה הפוכה, הערב מסובב אותו כמו שבוחשים תבשיל בקדרה, והאדם לא יודע את נפשו.

לכן יש לנו שמות שונים למצבים הללו בנפש האדם, יש מצב הנקרא ערב, הוא מצב של ערוב רעיונות שונים, לפעמים הסותרים זה את זה, יש מצב הנקרא ערב רב, זה כאשר הרעיונות השונים רבים זה עם זה וזה נקרא ערב רב מלשון ריב ומדון, לאחר מכן מופיע הליל, שאותיות ליל הן בגימטריה שבעים, שבהם מתאחדים שבעים הרעיונות לאחדות אחת, ומכאן גם בא הבטוי ליל מנוחה, ומחצות הלילה ואילך, אנו אומרים "לילה טוב", כי החל מחצות הלילה נשאר הערוב בצידו השמאלי של השעון, ומצידו הימני של השעון מתחיל הלילה הטוב, כמאמר השיר "השעות הקטנות של הלילה, הן אולי הגדולות באמת, בשעות הקטנות של הלילה, העולם את ההגה שומט", כי הגה נמצא בצד שמאל של הרכב, ובשעות הקטנות של הלילה לאחר חצות, נשמט ההגה הוא קו שמאל או מידת הדין, ואז מופיעה הגדלות הוא צד ימין וחסד.

אך שוב עולה השאלה מדוע אמר דוד המלך את הפסוק ובלילה שירה עמי, כדי להשיב על שאלה זו עלינו להבין מהי שירה, אך לפני כן עלינו להבין כי יש ב' אופנים לקרוא את האלף בית העברי, האחד מאלף ועוד ת' שזה נקרא מצב היושר, הפנים והברכה, והאפשרות השניה והיא לקרוא את האותיות מת' עד א' בסדר הפוך, מהסוף להתחלה, מצב זה נקרא אחור, או מצב הקטנות או מצבי החשכה, שעה שלא מאיר לאדם.

משה רבינו ע"ה מנחה את עם ישראל בספר דברים ומכין אותם למצבי ההסתרה והקטנות שהם יחוו בלעדיו, ואומר כי כאשר יגיעו לרגעים כאלה, שלא מאירים לאדם, מצבים הנבחנים לחשכה וערוב, תהיה השירה הזאת עמהם, אומנם בטקסט המקורי התכוון משה לשירת האזינו, אך אנו יכולים לגזור מדבריו גזרה שווה ולומר כי בכל מצבי הקטנות בהם נסתר אור ה' מאדם, דווקא השירה יכולה להאיר לו, מדוע? כי אותיות המילה שירה נכתבות בסדר הפוך, כלומר לא מא' עד ת' בסוד יושר והארת הפנים, שהם הארת פניו יתברך, אלא בסדר הפוך מת' עד א', כאשר אות ש' מופיעה לפני אות ר' שזהו מצב של קטנות, ומצבי הקטנות תמיד מופיעים לפני מצבי הגדלות כפי שהערב מופיע לפני הלילה, כפי שמצבי האחור מגיעים לפני מצבי הפנים, כפי שתת מודע מופיע לפני המודע. לכן השירה מאירה לאדם במצבי הקטנות החשכה והלילה כי דומה בדומה מרפא, כי הלילה והחשכה הם מצבים לא מודעים ומצבי קטנות באדם, כפי שהשירה היא מצב קטנות ואחוריים באדם.

למה הדבר דומה, כאשר אדם מרגיש שהוא חסר אונים ולא יכול לעשות דבר, אז הוא שומע שיר, או קורא שיר ובאמצעות מילות השיר הוא מתעודד באמצעות הקשר המתפתח דרך מילות השיר והלך הרוח המובע בו. לכן האלמנטים המאפיינים את דוד המלך הם הכנור והנבל, כלי המיתר, שהם כלים התרים ומחפשים את אור ה' יתברך.

כל טוב לכולם ושבת שלום

השעות הקטנות של הלילה שכתב יוסי גמזו הלחין יוחנן זראי ושר אריק איינשטיין