שלום וברכה לכולם,
עזר כנגדו
בראשית פרק ב' מספר לנו על יצירת האדם עפר מן האדמה, וכך כותבת תורה, "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה". כלומר בשלב הראשון נוטל ה' אלקים עפר מן האדמה, בשלב השני נופח ה' אלקים באותו עפר נשמת חיים, ובשלב השלישי נהיה האדם לנפש חיה. מהו נפש חיה, לא ברור כל כך, יש האומרים כי נפש היא המדרגה הנמוכה ביותר, בה נקשר הדם, כי הדם הוא הנפש. ופירוש המילה חיה סובבת על יכולת יכולת התנועה שלו, כי לחיות, להבדיל מצמחים הנטועים בקרקע, יש יכולת לנוע ממקום למקום.
פירוש אפשרי נוסף לחיה, הוא היכולת ללדת, כי היולדת נקראת חיה, בשל יכולתה להעניק כח חיים לולד השוכן במעיה, ככתוב שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה (בראשית יח י) או בחומש שמות כאשר נשאלות המילדות העבריות מדוע הן מחיות את הילדים בניגוד לגזרת פרעה, הן משיבות: "כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת, הָעִבְרִיֹּת, כִּי חָיוֹת הֵנָּה, בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ" (שמות א יט), כלומר הנשים העבריות מכונות בכינוי חיות כי באמצעות תהליך הלידה הן מקנות לולדות חיים, שלא כנשים המצריות שיולדות עוברים מתים וזקוקות לכוח החיאת המיילדות.
כאשר נדרש אונקלוס לתרגם את הביטוי "נפש חיה" הוא כותב "רוח ממללא", כלומר רוח שיש בה יכולת לדבר, כי ממלל, מלשון מלא, או מעלה כלפי מעלה, מלשון מילתא בארמית שפירושו דבר, כלומר הפירוש של רוח ממללא היא היכולת לדבר, כלומר למלא את הפה במילים, ולהוציא אותם בתור דיבורים.
מה מיוחד ביכולת הפה להוציא מילים? איך הגיע אונקלוס לתרגום הזה? ויש לומר כי דרך בעלי חיים הואו לקבל הזנה דרך הפה פנימה אל גופם, וכך גם אצל האדם, רק שלאדם יש יכולת נוספת המייתרת אותו מן הבהמה והיא היכולת לדבר, כלומר להוציא דברים מפיו החוצה.ב דיוק אותה יכולת שיש לאלוקות, והיות שלאלקות יש כוח לברוא וליצור באמצעות הדיבור, הרי שבאותה נפיחה קבועה של נשמת חיים ביצירה מאפשרת האלוקות לרוח האדם לדבר, ליצור לתקשר, כלומר להוציא ממנו תולדות ע"י דיבור.
לאחר שמוקנת לאדם יכולת דיבור הבעה ותקשורת, נוטע ה' אלקים גן בעדן מקדם ושם שם את האדם אשר יצר, לאחר מכן הוא מזהיר אותו על העצים, ורואה כי האדם לבדו וחושב "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו", ומיד "וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ".
כלומר לאחר שנתנה לאדם יכולת לדבר, מובאים לפניו כל חית השדה וכל עוף השמים, והוא קורא להם בשם, לומר כי לאדם המדבר יש יכולת להבחין, להבדיל, אחרת הוא לא יכול היה לקרוא בשם, והיות שהוא קורא בשם הוא יודע, כי מה שלא נדע לא נוכל לקרוא בשם. תהליך המיון וקריאת השם, לחית השדה ולעוף השמים, מביאים את האדם למסקנה אחת כי לא החיות ולא העופות יכולות להיות עזר כנגדו, מדוע?
חית השדה נטועה בקרקע, היא אומנם יכולה לנוע ממקום למקום, אך אינה יכולה לדבר, ראשה בגובה גופה, היא אינה יכולה לעמוד זקוף, היא בהמית או חיתית, כי ארבע גפיה נוגעות בקרקע אין לה יכולת להתבונן מה מעליה, לכן בקרב חית השדה האדם לא מוצא עזר, כי לא מתקיים שוויון של תכונות בין האדם לחית השדה. אך גם עם עוף השמים לא מוצא האדם שווין, כי אומנם העוף מעופף גבוה מעל פני הקרקע, אך רק לעיתים הוא בקשר עם האדמה, ויש לו טפרים, ולא אצבעות כמו לאדם, ונוסף על כך רוב בעלי הכנף אינם יכולים לדבר. כלומר גם בין בעלי הכנף לאדם לא מתקיים שוויון.
זאת אומרת שאם חית השדה לא יכולה להיות עזר כנגדו, כי אין בניהם שווי צורה, וגם עוף השמים לא יכול להיות עזר כנגדו, כי אין בניהם שווי צורה, הרי שצריך להיות גורם שלישי שיהיה ממצע בין חית השדה לעוף השמים, ילך זקוף ויוכל לדבר. אם זאת הדרישה איך מקיימים אותה?
ע"י גורם שלישי שיבוא מתוך האדם עצמו, ויוכל להיות עזר כנגדו. איך עושים זאת? האדם שיצר ה' אלקים בהכרה מלאה חושב ומדבר וקורא בשם, איך מוציאים ממנו גורם שלישי שאינו חית השדה ואינו עוף השמים, גם אם הוא כלול מהם, ויחד עם זאת יכול לדבר וללכת זקוף?
האדם אשר יצר ה' אלקים נמצא בהכרה מלאה, ואם צריך להוציא משהו ממנו הרי שצריך להרדים אותו, כמו אדם שהולך לניתוח, אם ינסו לחתוך אדם שהוא ער, הוא יתנגד לכך, אך אם מרדימים אותו, מסירים את ההתנגדות של ההכרה וניתנת למנתח יכולת לפעול בגוף.
וזה בדיוק מה שקרה, אך לא באופן פיזי אלא בשורש הרוחני? נתבונן בדברים:
כללות הכל נבחנת לאות ....... א' (1)
ירודה ממנה שם בן ד' ........הוי"ה (4)
ירודה ממנה הערך הגימטרי של שם בן ד' (26)
ירודה ממנה שם הוי"ה במילוי אלפין (45)
ומהי ענין התרדמה שהזכירה התורה, כי לא מדובר בתרדמה גשמית, אם כן במה מדובר ויש לומר כי התרדמה שהזכירה התורה, היא לשון ירידה כלומר ירידה מן האחדות הכוללת לרבוי הנפרד ולענייננו פירושו הוא כי שם בן ד' שהוא שם הוי"ה ברוך הוא שגימרטיה שלו עולה 26, נכתב מעתה באותיות המילוי שגימטריה שלהן עולה 45 וזה נחשב לו לירידה. כי ככל שהערך הגימטרי קטן יותר, הוא קרוב יותר לאלופו של עולם, וככל שערכו הגימטרי של השם גדול יותר הוא רחוק ממנו יתברך.
וכעת אותיות המילוי של שם הוי"ה ברוך הוא הן וד א או א העולות גימטריה חוה שערכן הגימטרי הוא 19 וזה הפרוש עזר כנגדו, שאותיות מילוי שם השם, עומדות כנגד שם ה' ומסייעות לו, כי באותיות המילוי יש לנו שלוש פעמים אלף (רמז לאלופו של עולם) והוא הגורם השלישי שהיה צריך האדם כדי לא להיות לבד.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן
