שלום עליכם,
מה פרוש הבטוי בושש בו משתמשת התורה ביחס למשה רבינו, מדוע לא משתמשת התורה בפועל מתעכב או מאחר? נקרא את הפסוק, נראה איך מתייחס רש"י אליו, ונראה איך אנו מתייחסים אליו.
"וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר, ויקהל העם על אהרן, ויאמרו אליו: קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו, כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים, לא ידענו מה היה לו". לכאורה פסוק פשוט - משה מתעכב על ההר, לעם הנמצא למרגלותיו אין במה להאחז והוא נקהל אל אהרון למצוא לו תחליף, אלוהים אחרים, כלומר אלוהויות רבות, כל נברא והאלוה שלו, להבדיל מתפיסת האחדות שהציע משה ארבעים יום קודם לכן.
תפיסת רש"י את הפועל בושש
רש"י מסביר את איחורו של משה בחוסר הבנה ותאום זמנים, לטענת רש"י משה תאם עימהם פגישה לאחר ארבעים יום ושש שעות, אך לא כלל בחשבון את יום עלייתו להר שחל בז' סיוון. כלומר משה ספר ארבעים יום מתאריך ח' בסיוון והגיע לח"י תמוז ועליו הוסיף שש שעות, בעוד שהעם ספר ארבעים יום מז' בסיוון והמתין לו ביום י"ז תמוז, יום אחד לפני המועד אליו כיוון משה. על סיטואציה שכזו ניתן לומר כי השעונים שלהם לא היו מסונכרנים, כלומר לא מתואמים. אך האם זה הכל, או שלמעשה מדובר כאן בשתי תפיסות עולם שאין להם ממשק, נתבונן בדברים.
את הפועל בושש בו משתמשת התורה לתאר את "עכובו" של משה, ניתן לקרוא כשתי מילים שונות: "בו -שש", כלומר יש בו שש, ששה אלמנטים, ששה אספקטים, שש הארות או שש ספירות. כלומר משה אחוז או נעלם בתוך תפיסת עולם של שש.
לפי שיטת הגימטריה לכל אות ערך מספרי, אבל לא רק, כל אות מביעה אייכות מסויימת, לפי שיטת הגימטריה המספר שש מיוחס לאות ו', כאשר לאות ו' יש שני שימושים ו' החיבור, או ו' המשמשת לניגוד והבדלה.
בשמוש הפועל בושש מתכוונת התורה לציין כי משה נעלם ובלוע בתוך אות ו' משם הוי"ה ברוך הוא, או בתוך אות ו' המרכיבה את האות א', הנמשלת לאלופו של עולם (כי אות א' בנויה מאות ו' כתובה באלכסון ושתי אותיות יוד כתובות לצידה), כלומר הוא נעלם ובלוע בתוך האחדות האינסופית לכן לא ניתן לראות אותו.
לכן השמוש של התורה בפועל בושש היא לחיוב ולא לגנאי, משה מחובר לאינסוף, לאחדות האין, ואילו העם המחכה למרגלות ההר, שלא יכול להתבטל לאינסוף, כי אינו מוחשי ולא ניתן לאחוז בו, מחפש כבר אלוהויות רבות המלובשות בתפיסות החושים השונות, ומכאן עד לעגל הזהב הדרך קצרה.
שבת שלום לכולם
