שלום וברכה לכולם,

רבים מנכסי הברזל של עם ישראל כתובים ארמית, הקדיש הפותח במילים "יתגדל ויתקדש שמיה רבא" "הא לחמא עניא", הפותח את ההגדה של פסח, ספר דניאל, התלמוד הבבלי, ספר הזהר, תיקוני זהר, זהר חדש, זהר תניינא, האדרות (רבא, זוטא) תפילות האר"י ואגרות גדולי ישראל, אומנם אין זה המקום להרחיב מדוע נכתבו והוצפנו הכתבים הללו בארמית, אך למי שרוצה לקרוא לעיין ואפילו ללמוד מהם אנו מציעים מספר אפשרויות:

למתחילים: מילון ארמי עברי של אתר שפה עברית בראש האתר מופיעה מקלדת עברית, כאשר כל הקלקה על אחת האותיות מובילה אותנו לעמוד של מילים הנכתבות באותה אות, למשל כאשר מקליקים על אות פ' מקבלים עמוד שלם עם מילים בארמית המתחילות באות פ' (פום, פומפיה, לפום וכו').

אתר השפה העברית מציע מילון ארמי עברי

לבינוניים: מילון ארמי עברי של הדף היומי, באתר ניתן לתרגם טכסט או מילים בודדות מארמית לעברית, או מעברית לארמית, יתרונות: המילון יכול לתרגם רצף של שורות הכתובות בארמית לעברית, כלומר המילון כמעט יכול לתרגם רעיון. חסרונות: מלאי המילים מוגבל, אך לפעמים כל מה שאנו צריכים היא מילת מפתח ואם האתר עוזר לנו בכך דיינו.

הדף היומי מילון מציע מילון ארמי עברי

למתקדמים ולמיטיבי לכת: אתר אור הסולם, בו מופיע תרגום שכתב בעל הסולם, על הזהר, זהר חדש, והאדרות לעברית. יתרונו של האתר שהוא מפעיל מנוע חיפוש בכתבי בעל הסולם וניתן למצוא באמצעותו צרופים נדירים מאוד בארמית, לדוגמא כאשר כותבים את הביטוי סוספיתא דדהבא, מנוע החיפוש מעלה את הביטוי עם מראה המקום בו הוא מופיע, ומציג את ההקשרים הרעיוניים שלו. יישר כוח למפעילים ולמתחזקים את האתר, שכן הכלי המחקרי שהם מציעים, נפלא. יש לציין כי הגלישה באתר והחיפוש בו דורשים מן הגולש להרשם אליו, ולקבל סיסמה. גלישה נעימה ולימוד פורה.

אתר אור הסולם מציע מנוע חיפוש שניתן להשתמש בו בלימוד ארמית

ועוד דרך אחת והיא לקרוא את התורה ולצידה לקרוא את תרגום אונקלוס לארמית, כלומר מקרא ותרגום, הנה דוגמא של פרשת דברים מתורגמת לארמית הצילום הוא מאתר מכון ממרא.

דברים מקרא ותרגום

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

שלום וברכה לכולם,

מדוע הכה משה בסלע, הרי נתבקש ע"י הקב"ה לאמר, קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו; וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן-הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת-הָעֵדָה וְאֶת-בְּעִירָם (במדבר כ, ח).

מה כל כך קשה לקחת את המטה, להקהיל את העדה עם אהרון אחיו ולדבר אל הסלע לעיניהם, הרי כל במאי מתחיל יכול לביים סצנה שכזו, מדוע מסרב אם כן משה להוראות הבמאי? האם הסלע המדובר הוא גוש אבן גדול, אבן צור חלמיש, האם אהרון הוא רק אח גדול כהן גדול, ומי היא העדה המדוברת ומהי בערתה?

כדי שנוכל להשיב על שאלות אלו נתבונן בדברי האר"י ספר הליקוטים פרשת חוקת מאמר: עוד וירם משה את ידו ויך את הסלע אות ט: דע, כי ישראל היו רוצים התורה פב"פ בלי שום קליפה, אלא המים הזכים. ומרע״ה ראה, שעדיין הערב רב היו מגבירין קליפתן של ישראל, ולכך ויך את הסלע במטה, לשבור אותה בחינה, מגוף ומלבוש התורה, כמו שאנחנו מכים איש את רעהו בפלפול, להכות ולשבר הקליפה. והקב״ה לא צוה אותו, כי אם ודברתם אל הסלע לעיניהם, בדיבור לבד, כמו ששונים למעלה פב״פ בדיבור. וזהו ונתן מימיו, בדיבור, כלומר: האמיתים, ושיקח את המטה בלבד בידו, שזהו רמז שישאר בידו מעט מגוף התורה, שבלעדה אי אפשר.

נראה מדברי האר"י כי המים המדוברים בפרשת חוקת אינם מים פיזיים הרשומים בטבלת היסודות הכימיים כ- h2o, אלא הם מי תורה, כלומר מי תורה רוחניים המרווים את נפש האדם העיף מתלאות העולם הזה, כלומר רעיונות רוחניים המשקים ומשקיטים את נפש האדם ונותנים לו מרגוע ומנוחה. ועוד אומר האר"י כי רצו ישראל לקבל את התורה פנים בפנים, בלי שום מחיצות, בלי שום קליפות, כיסויים ולבושים, ללא שום מעטפות, כלומר רוחניות נטו, אך משה הרועה הנאמן ראה, כי כוחות הערב רב שהם ביטוי לשלל הדעות והאמונות הכוזבות מסובבין את ישראל כמו קליפה החופפת על פרי, ולכך נזקק להכות בסלע.

ומהו אותו סלע? אותו סלע הוא משל לגרעין הקשה של ההכרה האנושית, הכוזב, שאותו ניתן לשבור ולרוקן מתוכן ע"י ההכאה במטה, כשם שאנו מכים באגוז קוקוס על גבי הקרקע כדי לפצח את הקליפה הקשה, שהיא דימוי לאמונות והדעות הכוזבות, כדי להגיע אל חלב הקוקוס הלבן, שהוא העיקר, כך נאלץ משה להכות בסלע, להכות בשורש ההכרה האנושית, וע"י ההכאה להפריד את הקליפה מן התוכן, כי התוכן הוא חיים והקליפה היא רק מעטה לפי שעה, אך לא העיקר, ואותה הכאה שהכה משה בסלע אינה הכאה של מטה על סלע כמו בסרטים מצויירים, אלא היא הכאה באמונות הכוזבות של ישראל בפלפול, כדי לשבור את הדעות הכוזבות, שהן בחינת קליפה וחיצוניות. לכן צווה אותו הקב"ה ודברתם אל הסלע כמו ששונים למעלה בעולמות הנפש של האדם, בשיחה, ברכות, בהבנה, וכאשר מדברים אל האדם והוא מבין, הוא נותן מימיו, כלומר הוא מחזיר ומשיב אל הדיבור המדובר במילים, וזה פירושו ונתן מימיו, לכן אמר לו הברוך הוא לקחת את המטה, שהוא לשון מע"ט כלומר לאוחוז במעשים הטובים במעט, כלומר ביד, והעיקר יהיה הדיבור אל הסלע, כלומר העיקר יהיה השיחה והדיבור בנחת כמו שמדברים אל אדם שליבו טהור.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

שלום לכולם,

ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם

פרשת מקץ פותחת במילים הבאות: ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם, על איזה קץ מדובר, מה הן השנתיים המדוברות, האם שנתיים אלו הן רק עשרים וארבעה חודשים בלוח השנה, או שהן ביטוי לשורשים רוחניים, האם פרעה הוא רק מלך מצרי קדמון או שהוא כח פועל נוכח בכל אחד ואחת מאתנו, ומדוע כותבת התורה ופרעה חולם בזמן הווה, ולא בזמן עבר, או עתיד. מדוע לזמן יש שלושה ביטויים אפשריים, ומנין נמשכים שורשים אלו, על כל זאת בזהר תניינא שכתב רמח"ל לפרשת מקץ.

כדי לסבר את האוזן, אחד המגידים שהגידו לרמח"ל היה אברהם סבא חסידא, והרי הדברים שהוא אומר על הפסוק הראשון מפרשת מקץ: ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם, כלומר, בזמן הווה, ולא כתוב ופרעה חלם בזמן עבר, או ויחלום שהוא לשון עתיד, אלא ופרעה חולם לשון הווה, למה? (הנה) כאן (חבויים) סודות עליונים עמוקים ונסתרים בדרכי המלך הקדוש, דרכים נעלמים וגנוזים מבני אדם, שאינם מסתכלים ואינם מכירים באור יקר אדונם, שהצד האחר (ס"א) מחשיך עיניהם והם (מצד עצמם) חושבים שהם הולכים בדרכיו שלו, (של הקב"ה) ואין הם דרכיו שלו, ככתוב כי ישרים דרכי ה'.

בדברים אלו מעלה אברהם סבא חסידא שאלה עיקרית שהיא השורש להנהגת העולמות, מדוע כתבה התורה ופרעה חולם בלשון הווה, ולא כתבה תורה, ופרעה חלם לשון עבר או ויחלום לשון עתיד, כדי להשיב על שאלה זו ורבות אחרות נתבונן בציור האות א'. אות א' בנויה מאות ו' נוטה באלכסון, ולצידה ב' אותיות י' אחת כתובה מימין לה ולמעלה, ואחת כתובה משמאלה ולמטה. בסה"כ ג' אותיות מרכיבות את האות א', ב' אותיות י', ואות ו'.

מציור האות א' נמשכת הנהגת העולמות בסוד חד"ר חסד דין ורחמים, או ימין שמאל ואמצע, והנהגת הזמן עבר הווה עתיד. אות י' עליונה המרכיבה את האות א' היא בסוד קו ימין וחסד, אות י' תחתונה היא בסוד קו שמאל ודין, ואות ו' הכתובה באמצע האות א' היא בסוד רחמים וקו אמצעי.

ובהנהגת הזמן, אות י' עליונה המרכיבה את האות א' היא לשון עבר, אות י' תחתונה המרכיבה את האות א' היא לשון עתיד, ואות ו' המרכיבה את האות א' היא לשון מאזניים, והיא לשון הווה. נמצא לפי ציור זה כי הדגש שנותן אברהם סבא חסידא על לשון התורה בפרשת מקץ הוא על הפועל חולם בזמן הווה, שעניינו, רחמים, קו אמצעי ויושר, להורות שהנהגת העולמות היא ביושר.

כי חלם חסר ואו, בגימטריה קטנה הוא י"ה, סוד או"א רעין דלא מתפרשין, כי ח' = 8, ל' = 3, מ' = 4 וביחד הרי 15 שהוא י"ה המרמזים לזווג של חכמה ובינה, כי חכמה נרמזת באות י' ובינה באות ה', הרי י"ה.

גם ופרעה חולֵם לשון חולָם, שניקוד חולם נמשך מספירת תפארת שהיא קו אמצעי, ומקץ שנתיים ימים, הכוונה לאחר הארת שתי ספירות חכמה ובינה, שכל אחת מהן מכונה בשם שנה, באה ספירת תפארת בסוד חולם, כי סדר הספירות ממעלה למטה הוא: חכמה בינה תפארת ומלכות.

זאת ועוד, פרע"ה גימטריה שנ"ה, ויהי מקץ שנתיים ימים, כלומר לאחר (תום) הארות הספירות חכמה ובינה, שטווח ההארה שלהן הוא ארוך, וּפרעה חולם, שפרעה שהוא כינוי לגוף, חולם, ומתקשר באמצעות החלום שהוא קו אמצעי לאבא ואמא חכמה ובינה, באמצעות החלום, כי בזמן השינה מסתלקין המוחין כדי לאפשר לגוף לחדש חיותו, וכדי לשמור על קשר עם עולמות עליונים בזמן שהגוף מנותק בזמן השינה, מתקשרת הנשמה בגוף באמצעות מראה דק המכונה בשם חלום.

אם כן, מהו וּפרעה חולם? פרעה שהוא כינוי לכוחות הגוף והפירוד באדם שבנו, חולם כלומר מתקשר באמצעות קו אמצעי של ספירת תפארת אל אבא ואמא חכמה ובינה, בזמן הווה. ופה הנקודה של אברהם סבא חסידא, תמיד יכול האדם להתקשר בהווה לעולמות עליונים, לא משנה עד כמה הוא שקוע בחומר, בפירוד בניתוק, וזאת ע"י הארת החלום, שעניינו הארת החולם שהוא נמשך מספירת תפארת, שהוא קו אמצעי ורחמים, והווה, כי ישראל קודשא בריך ואורייתא חד הוא.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

שלום וברכה לכולם,

הניקוד הטברני, דוד פיין המוזיאון הפתוח טבריה, באדיבות טלמור יאיר ויקיפדיה

מה הקשר שבין הניקוד העברי לספירות? איך קושר רמח"ל בין שם העצם שׂוֹרֵק שהוא כינוי לגפן מובחר המובא בדברי ירמיה לפועל אשרקה המובא בנבואת הנביא זכריה, ומדוע תלוייה הגאולה בכח השריקה של השורוק כל זאת ועוד ברשימה הבאה.

מהו שאמר הנביא וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שֹׂרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת (ירמיהו ב כא) אומר רמח"ל בספר אדיר במרום, כי כדי להבין את הפסוק הזה עלינו להקדים בדברי הנביא זכריה שאמר (אבל לעתיד לבא) אשרקה להם ואקבצם (זכריה י, ח).  פירוש: כבר הסברנו באחד הפוסטים הקודמים כי שורשיו של הניקוד העברי נעוצים בספירות, (קמץ בכתר, פתח בחכמה, בינה בצירה, סגול בחסד, גבורה בשוא, חולם בתפארת, חיריק בנצח, שורוק בהוד וקובוץ ביסוד) לפיכך כאשר משתמש הנביא זכריה בפסוק "אשרקה להם ואקבצם", הוא מתכוון לפעולת ב' הספירות הוד ויסוד, כי כפי שכתבנו לעיל, כי הפועל אשרקה נעוץ בספירת בהוד (מלשון שורוק) היות כי השריקה היא אותיות קשר והקשר כוחו במקום הפזור, נמצא השריקה היא דווקא בספירת הוד, שהיא הספירה התחתונה ביותר בקו שמאל, שהיא שיא הפזור כי ספירת הבינה (קו שמאל) מתפשטת עד ספירת הוד ששם אלף יומין דחול, ומה יותר מראה על הפזור מאשר אלך יומין דחול, כי הריכוז יורה על אָלֶף והפיזור יורה יורה על אֶלֶף, כמו גם המילה חול שעניינה ריבוי גרגרים והיא ההפך מקודש, שעיינו כוח אחד, לכן אמר הנביא מיד ואקבצם והתכוון לספירת יסוד, שהיא הספירה המרכזת את השפעת שלושת הקווים (ימין שמאל ואמצע) אליה ומשפעת אותם למלכות. כי אשרקה בסוד קריאה המצביעה על חסרון, שהוא הכלי, כי אנו קוראים בשם מה שחסר, ואקבצם בסוד זימון, שהוא בחינת האור המשפיע, כי סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם באמצעות הזמן שהוא גימטרי' מ"ה ב"ן. שהוא ייחוד של ספירות ז"א ומלכות.

וממשיך רמח"ל ואומר ... והנה כאן נכלל גם הקובוץ, שהברתו כמו השורוק והוא תיקון ההוד, ששם אלף יומין דחול, פירוש: תנועת השורוק והקובוץ היא u" רק שתנועת השורוק היא בסוד פיזור כמו אדם שורק שנושף אויר מפיו, ותנועת הקובוץ היא בסוד פיזור, כי תנועת הקובוץ נכתבת שלוש נקודות באלכסון המייצגת את שלושת הקווים שמשפיע היסוד למלכות, והיות שהברתו של הקובוץ היא כמו השורוק, הקובוץ יכול לתקן קו שמאל של השורוק, בקו ימין בסוד מידת השיתוף הידוע שזכרנו. ונחזור לענין וכאן יש העלייה מחיריק לשורוק ומשורוק לחולם והיינו עד שתעלה השכינה בסוד עטרה בראש מלך.

ביאור: בניקוד הקובוץ שתחת היסוד ג' נקודות באלכסון המתפרטות להלן:
הנקודה שמימין ולמטה בקובוץ היא בחינת החיריק שבו, (הנמשך מקו ימין של נצח, שניקודו חיריק)
הנקודה האמצעית בקובוץ הוא בחינת שורוק שבו (הנמשך מקו שמאל של ספירת הוד שניקודה שורוק)
והנקודה העליונה שבקובוץ היא בחינת חולם שבו (הנמשך מקו אמצעי של תפארת שניקודה חולם).

והעליה שמזכיר רבינו היא מחיריק לשורוק, ומשורוק לחולם היא בסוד אלכסון וזה שכתוב עד שתעלה השכינה בסוד עטרה בראש מלך, והוא ממש ענין החזרת הרע לטוב, שצריך ליעשות בהוד דייקא, שמה שהוא דוה נעשה הוד, שכל ענין הפזור והפציעה (דוה) שיש בספירה זו, הופך ליופי (הוד) כאשר מחברים את כל המרכיבים יחדיו.

ולכך התכוון הנביא ואנכי נטעתיך שורק, אני נטעתיך שורק בסוד (הניקוד) שורוק שעניינו קשר הייחוד, לכן כלה זרע אמת.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

שלום וברכה ולכולם,

בפרק א' בחומש בראשית מוזכרים המאור הגדול והמאור הקטן, בדרך כלל כאשר אנו חושבים על "המאור הגדול", אנו חושבים על שמש, היות והוא נעשה לממשלת היום, וכאשר אנו חושבים על "המאור הקטן" אנו חושבים על ירח היות והוא נעשה לממשלת הלילה עם הכוכבים. מדוע אנו חושבים כך? היות שהשמש הא גוף מאיר שאורו גדול וקבוע והא מאיר ביום, ואילו הירח הוא גוף מאיר קטן המושל בלילה עם הכוכבים.אך האם זה הכל, האם רק לפלנטות וכוכבי לכת ניתן לקרוא בשם המאור הגדול או המאור הקטן, או שהכינויים הללו רומזים לנו על תכונה שהיא פנימית, ולא רק על גופים שהם חיצוניים? נתבונן בתיקוני זהר של רמח"ל המתייחסים למאור הגדול והמאור הקטן:

"פַּתָּח, מִינֵּיהּ תְּלֵיסַר מְכִילָן תִּיקּוּנִין עִלָּאִין דְּקַיְּימִין לְדַבְּרָא עָלְמִין בִימִינָא שְׂמָאלָא וְאֶמְצָעִיתָא. כֹּלָּא אִינוּן עֶשְׂרִים, דִּבְהוּ בְּנָא שְׁלֹמֹה תְּרֵין בַּתִּין לְתַתָּא. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּשֶׁבַע, דְּאִינוּן כְּלָלָא דִּמְקוֹרִין עִלָּאִין. בֵּיתֵיהּ בְּי"ג דְּאִיהוּ קָאִים לְדַבְּרָא עַמָּא כְּגַוְנָא דִּלְעֵילָא. וְדָא בְּרָזָא דִּשְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים דְּאֵלִין אִינוּן שְׁקִילִין כְּחַד. אֲבָל לְתַתָּא "הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל" דָּא חוֹלָם, דְּאָחְזֵי לְעֵילָא שֵׁירוּתָא דְּכָל מִילִין. "וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן" (בראשית א, טז) דָּא חִירִק, דְּאָחְזֵי לְתַתָּא סוֹפָא דְּכֹלָּא וְהָכָא אִיהוּ קָּטֹן. דִּימִינָא שַׁלִּיט לְעֵילָא, וּשְׂמָאלָא קָאִים לְתַתָּא לְדַבְּרָא עָלְמִין תַּתְאִין. וּבִכְלָלָא דִּתְרֵין נְקוּדִין אִלֵּין בְּנָא שְׁלֹמֹה מַקְדְּשָׁא בְּרָזָא דִּלְתַתָּא, "אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל וְכוּ' וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן" (בראשית א, טז). וְאִינּוּן תְּרֵין יודי"ן כ' וַדַּאי. וּבְכֹלָּא אַחֲזֵי שְׁלֹמֹה רָזִין עִלָּאִין לְעֵילָא וִלְתַתָּא".

תרגום: פתח (בחכמה): ממנו (ית' משתלשלים) שלושה עשר מכילא (מידות) דרחמי (רחמים שהן תיקונין) עליונים הקיימים להנהיג עולמות (בג' קווין) ימין, שמאל ואמצע.

הכל הם עשרים, שבהם בנה שלמה שני בתים למטה. (את) בית המקדש (בנה באמצעות) שבע(ה) (תיקוני גלגלתא) שהם כלל מקורות עליונים. (ואת) ביתו (של המלך שלמה בנה) בי"ג (מידות רחמים) שהוא קיים להנהיג (בהן את) עַמו כמו שמנהיג בעליון. וזאת בסוד שני המאורות הגדולים, שהם שקולים כאחד.

אבל למטה, "המאור הגדול" הוא חולם (ספירת ת"ת) המראה למעלה התחלה של כל הדברים, (כי החולם הוא נקודה מעל האות, והכל בא למעלה, לכן הוא התחלה של כל הדברים, וגם ספירת תפארת היא כוללת ו"ק ספירות כנגד ו' ימי הבריאה).

"ואת המאור הקטן" הוא חיריקׁׁׁ (שהוא נקודה מתחת האותיות) המראה למטה סיום הכל, וכאן הוא קטן.

שקו ימין שולט למעלה, וקו שמאל קיים למטה להנהיג עולמות תחתונים (עולמות הנפש של האדם).

ובכללות שתי נקודות אלו (חולם וחיריק, שחולם הוא מעל האותיות וחיריק הוא מתחתן), בנה שלמה מקדש בסוד שלמטה, "את המאור הגדול וכו' ואת המאור הקטן",

והם שני יודי"ן (ב' אותיות י') העולות כ' שהן כתר, ובכל ראה שלמה סודות עליונים למעלה ולמטה. (כי כל אות י' נמשלת לנקודה, להבדיל מאות ו' הנמשלת לקו, והמאור הגדול שהוא חולם שהוא נקודה מעל האותיות נחשב לאות י', והמאור הקטן שהוא נקודה מתחת לאותיות, נחשב לאות י', הרי ביחד המאור הגדול עם המאור הקטן הן ב' אותיות י' העולות כ' (המרמזות יחדיו על ספירת כתר) ובכל ראה שלמה סודות עליונים למעלה ולמטה.

באור: את בית המקדש בנה המלך שלמה בשבע שנים, את ביתו שלו בנה בי"ג שנים, שבע שנים ועוד י"ג שנים הרי כ' שנים כנגד ספירת כתר. זו היא אבחנה אחת. אבחנה שניה, המאור הגדול הוא חולם, והוא נקודה הנכתבת מעל האות, המאיר מלמעלה למטה, בסוד אור הזכר, המאור הקטן הוא חיריק, והוא נקודה הנכתבת מתחת לאות, המאיר ממטה למעלה בסוד נקבה, היות שכל נקודה נבחנת לאות י' שערכה עשר, הרי ב' נקודות חולם וחיריק נבחנות לב' אותיות י' שעולות כ' הרומזת לספירת כתר המצביעה על שלמות.

אבחנה שלישית, בית המקדש שורשו בשבעה תקוני גלגלתא (שעניינם חסד והם נמשלים למאור הקטן) ואילו ביתו של המלך שלמה שורשו בי"ג מכילתא דרחמי שהן שלוש עשרה מידות רחמים (המשולות למאור הגדול).

כאשר מחברים שבעה (תיקוני גלגלתא) עם שלוש עשרה מידות רחמים, מקבלים עשרים הנרמזים באות כ' הרומזת לספירת כתר.

לכן ב' המאורות הגדול והקטן, שקולים כאחד (המאיר) שהוא ספירת כתר. כי כאשר הנברא יכול להתקשר עם הבורא בסוד קו אמצעי שהוא רחמים, הוא מתקשר עימו באמצעות המאור הגדול, וכאשר הנברא יכול להתקשר עם הבורא באמצעות מעשה חסד, הוא מתקשר עימו באמצעות המאור הקטן, וב'  ההתקשרויות, דרך הרחמים או דרך החסד שקולים כאחד, היות שהן ב' דרכים להתקשר עם הבורא, שהוא אחד.

כל טוב הצלחה וברכה

תמונה PRORudy Wilms

מה הקשר שבין המושג אמת למושג אדם, היכן וכמה פעמים מוצנעת המילה אמת בפסוקים הראשונים בספר בראשית, ועל מה היא מרמזת.

הנה הדברים:

בראשית ברא אלהים, סופי תיבות אמת (בראשית א, א) אשר ברא אלהים לעשות סופי תיבות אמת (בראשית ב,ג) כלומר הקב"ה פותח את מעשה הבריאה בתיבת אמת הנרמזת בסופי תיבות של המילים בראשית ברא אלהים ומסיים אותה בתיבת אמת הרמוזה במילים אשר ברא אלהים לעשות.

מה אומר רשב"י על הופעת המילה אמת בראשית הבריאה ובסופה ואיך הוא קושר אותה למושג אדם, נקרא את התיקון השישים ושלושה בתיקוני זהר, הנה הדברים:

דף צה ע"א) אֱמֶת א' בְּרֵישָׁא דְאַלְפָא בֵּיתָא, מ' בְּאֶמְצָעִיתָא, ת' בְּסוֹפֵיהּ, עישורא דִילֵיהּ "יוד הא ואו הא", אֱמֶת דְּאִיהוּ עישור דְּאַרְבַּע מֵאָה וְאַרְבְּעִין וְחַד, הָא רָזָא דְחַמְשָׁא וְאַרְבְּעִין מ"ה, בְּזִמְנָא דְיִשְׂרָאֵל מְשַׁקְּרִין בְּתוֹרַת אֱמֶת, בְאוֹמָאָה דְשִׁקְרָא, אִתְּמַר בֵּיהּ "וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה" (דניאל ח, יב), מַאי "אַרְצָה"? דָּא שְׁכִינְתָּא, וּבְזִמְנָא דְיִשְׂרָאֵל מְקַיְימִין תּוֹרַת אֱמֶת בְאוֹמָאָה דִקְשׁוֹט, אִתְּמַר בֵּיהּ "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח".

אמת א' בראש האלף בית, מ' באמצע, ת' בסופו, עשירית שלו יוד, הא, ואו, הא. נסביר את הדברים: