שלום לכולם,

"וַיְדַבֵּר, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל; וַיְהִי שִׁירוֹ, חֲמִשָּׁה וָאָלֶף" (מלכים א' ה י"ב) תמונה קארל אוסטרזצר 1900 לערך

מהו שאמר הכתוב על שלמה המלך וידבר שלושת אלפים משל? (מלכים א' ה' י"ב) ויש לומר לומר כי שלמה, הוא מלך שהשלום שלו. וידבר שלושת אלפים משל. משל לשון ממשלה, ושלושת אלפים הם ג' אותיות א', כלומר א א א, שבאמצעותם הוא מושל. כיצד? באמצעות שם מ"ה, שהוא שם הוי"ה במילוי אלפין, שיש בו ג' פעמים א'. הוא משפיע שלושת אלכסוני אות א' למלכות ומתקן אותה ברחמים.

הרחבת הדברים: שם מ"ה, הוא שם הוי"ה במילוי אלפין נכתב, יוד, הא, ואו, הא, ויש בו ג' פעמים א'. ג' אותיות א' הן בחינת ג' הקווין היוצאים מספירת בינה:

א - מצד החסד שהוא קו ימין
א - מצד גבורה שהוא שמאל
א - בחינת קו אמצעי שהוא רחמים ושלום

והמשכו של הפסוק ויהי שירו חמישה ואלף, ויהי גימטריה כ"ו שהיא הוי"ה אחת שהיא אות אלף אחת, כי א' בנויה אות ו' נוטה באלכסון וב' אותיות י', כאשר אחת כתובה מימין ולמעלה לאות ו', ואחת כתובה משמאל ולמטה לאות ו', וגימטריה שלהן היא כ"ו או 26, כי אות ו' = 6, וב' אותיות י' = 20 הרי 26 כ"ו.

שירו לשון שררה, וחמישה ואלף פירושו, שמילת חמישה סובב על חמשת ספירות חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, באמצעותם משפיע ספירת היסוד, הוא מלך שהשלום שלו, מלכו של עולם, את השפעתו השלמה שהיא אֶלֶף או אָלֶף.

חג שמח לכולם

...

בהשראת רבי משה דוד ואלי, ספר כסא נכון פירוש לספר מלכים  עמ' לח

שלום וברכה לכל,

שימוש בעורות התחשים לכיסוי האהל מבטא את ביטול החושים בעבודת ה', מטעם היותנו מוגבלים בגוף, בתמונה שלפנינו החושים ראיה, שמיעה, ריח, דיבור ומישוש. תמונה קארל אוסטרזצר "הרב הקורא" שנת 1900 לערך.

מהם עֹרֹת תְּחָשִׁים בנפש האדם פנימה ומדוע השתמשו בהם לבניית המשכן? נתבונן תחילה במסכת שבת כח עמוד ב': "אומר היה רבי מאיר, תחש שהיה בימי משה, בריה בפני עצמה היה, ולא הכריעו בה חכמים, אם מין חיה הוא, אם מין בהמה הוא, וקרן אחת היתה לו במצחו, ולפי שעה נזדמן לו למשה, ועשה ממנו משכן, ונגנז. מדקאמר קרן אחת היתה לו במצחו, למדנו שטהור היה דאמר רבי יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו שנאמר (תהלים סט, לב) ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס מקרין.

הנה אנו מוצאים במסכת שבת כי לא הכריעו חכמים אם התחש הוא מין חיה, או מין בהמה. אפשר לומר כי יש פה סוג של התלבטות בהגדרת התחש, לאיזה מחלקה הוא שייך, אך מכיוון שהתורה אינה ספר זואולוגיה, והגם שיש בה סימנים לבעלי חיים, בהמות, דגים עופות וכיו"ב, היא מדברת בעניינים רוחניים לכן יש לראות מה מסתתר מאחורי מחשבת החכמים.

ויש לומר כי התחש הוא נוטריקון תא-חש, בא וחש או בא ומרגיש, בכל אחד ואחת מאתנו יש תחש, והוא ענין של ביאת החושים לאדם. אם כך מה משמעות יש לעורות התחשים בבנית המשכן, זאת ועוד, פנימיות המשכן היתה עשר יריעות, שהיא עשר ספירות דקדושה, דלית קדושה פחות מעשרה, ואילו יריעות העזים שהן חיצוניות המשכן היו עשתי עשר כלומר אחד עשר, כי כל מה שהוא נוסף, הוא חסר, בסוד כל המוסיף גורע, כלומר החיצוניות תמיד בגרעון.

יריעות העזים מסמלות את החיצוניות, מלשון עז פנים לגהינום, כי מי שיש לו מלך, הוא בבושת פנים ממנו, ומי שאין לו מלך, הוא מעיז מצחו כנגד העולם, לכן חיצוניות המשכן בנויה מאחת עשרה יריעות עזים, ועליהם הניחו עורות אלים מאדמים, שעניינם גבורה, כי האדום דוחה את הלבן, שהוא האור העליון, בסוד בינה שפנתה עורף לחכמה, ועליהם באים ערת התחשים, ערת אותיות תער שהוא ענין של עירוי וגילוי, ותחשים הם אלו החושים שבאים לאדם כגון ראיה, שמיעה, ריח, דיבור בסוד ר"ש ר"ד, והאדם חושב שתפיסת החושים הבאים אליו היא האלוקות, לכן כדי לבטל מחשבה זו, משתמשים בערת תחשים לכסות את האהל, שכיסוי הוא ענין חיצוני, לומר לאדם מה שאתה תופס בחושיך, יהיו חדים ככל שיהיו, הם חיצוניים, ואינם פנימים.

לכן השיחה המתנהלת במסכת שבת על התחש, האם הוא מין חיה או מין בהמה, סובבת למעשה על ענין החושים שלנו, האם החושים שלנו החיצוניים הם ענין בהמי או עניין חייתי.

וללומדי הזהר שבין הקוראים נאמר כי שורש עורות התחשים נמצא בצמצום א' שהוא מקום המדבר, ולא מקום היישוב, לכן גרסו חכמים שקרן אחת היתה לו במצחו, שהוא סוד דצמצום א', שהוא בחינת סור מרע, מה שאין כן מקום הישוב נקרא צמצום ב' ועליו נאמר המאמר "לתפוס את השור בקרניו", שמקום היישוב, על דרך משל יש לו ב' קרניים, ב' צמצומים, סור מרע ועשה טוב. לכן מוזכר התחש דווקא במדבר ולא במקום הישוב. לכן אומר הנביא יחזקאל וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ, סוד צמצום א'. (יחזקאל טז י').

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

שלום לכולם,

מנורת שבעת הקנים במגדל שלחוף הכנרת, תמונה hanay

פרשת ויקהל פותחת במילים הבאות: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:  אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם". והיות שהתורה נדרשת באדם אחד, היא רשות היחיד, שואלים בזהר ויקהל אותיות ח-ט, מדוע היה נזקק משה להקהיל את בני ישראל, והתשובה היא, כי יש בחינות של ערב רב באדם, המעורב מטוב ורע, אותן אי אפשר להקהיל, ורק את בחינת ישראל שבאדם אפשר להקהיל מטעם שיש להן רצון אחד, להשפיע נחת רוח לאלקים ואדם.

הנה נושאים המופיעים בפרשה אותם ניתן לדרוש ברשות היחיד, כלומר באדם אחד.

משכן

משכן אותיות ש"ם כ"ן, ש"ם רומז לשם ה' במידת הרחמים, י'ה',ו', ה', ו-כַּן מלשון מכון תשתית ובסיס, כלומר האדם בעבודתו מכין מקום שבו יוכל לשרות שם ה', שהוא שמו במידת הרחמים. גם מילת כ"ן היא גימטריה שבעים להראות כי שם ה' שוכן באדם שנכלל משבעים אומות.

עצי שטים

עצי שטים רומז לשטויות שיש לאדם, דווקא המחשבות השטותיות שיש לאדם הופכות להיות לכלים בהם יתלבש אור השם. אומר ר' לקיש "שאין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות". (בבלי סוטה דף ג'). למה הכוונה, גם אם עברנו עבירות ועשינו שטויות הכל בא מרצונו להיטיב לנבראיו שאין כוח אחר פועל במציאות בלתו, לכן דווקא העבירות והשטויות הם הבסיס לכלים שבהם יתלבש אור השם, כי אין אור ללא כלי ודווקא השטויות, שאדם רואה בדיעבד שנכנסה בו רוח שטות, אין זה בפני עצמו, אלא הבורא יתברך גרם לו זה, כדי שיִבָּנה אצלו כלי לקבלת אור ה'. כי התפשטות האור והסתלקותו המה עושות הוויות הכלים, כי בתחילה נראה הדבר לאדם כדבר של מה בכך כחוט של בוכיא, כחוט דק ולא נראה של עכביש, אבל לאחר מעשה, אותו חוט דק ולא נראה הופך להיות עבה וכבד כעבותות המושכות עגלה, אך האדם לא צריך להבהל מזה אלא לומר שהקב"ה פועל כל המציאות כולה, ואילוליה שפעל ה' כל המציאות לא היה מזָמֵן לו הדבר, ולא היה נקבע בליבו הכלי והחסרון שבו יתלבש שמו במידת הרחמים.

תולעת שני

תולעת שני, שאין כוחה של התולעת אלא בפיה. שני גימטריה ש"ס והוא רומז ל- 360 מעלות שיש במעגל שהוא מקום הנקב והחסרון, לכן לתולעת שָנִי יש חשיבות בבנית המשכן, התולעת באמצעות פיה מכינה חללים להתלבשות אור השם, התולעת מכרסם את העץ מבפנים, מי שטפל בעצים של מטע תפוחים יודע שיש תולעת שנראת "סס נמר", שהיא פועלת תעלות בתוך העץ וממיתה אותו, אבל זה לעומת זה עשה אלקים, כי תולעת שני, היא המכינה מקום לקדושה, לכן כה אמר דוד המלך ע"ה "ואנכי תולעת ולא איש"(תהלים כ"ב ז') ואמר הנביא "אל תראי תולעת יעקב" (ישעיהו מ"א, י"ד) ללמדך שכל חלל הנפעל במציאות, פועל הוא יתברך שמו לעד שוכן מרום ונשגב.

כרובים

הכרובים מלשון כֲּרַבֲיָא שהוא תינוק או ילד קטן, והאדם כאשר הוא מתרחק מחוכמות העולם והבליו הוא משל לתינוק קטן, ודווקא בתמימים מתגלה אור ה', כי מי שהוא חושב עצמו חכם, הקב"ה אינו יכול לגור עימו, מפאת שינוי הצורה, שאין אני והוא יכולים לדור במדור אחד.

המנורה

שבעת קני המנורה מרמזים על שבע המידות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד ומלכות שבהן יכול האדם לעבוד את ה'. וכפי שכותב ביאליק מ"ה למעלה מ"ה למטה, כאשר האדם מעורר מידת חסד שבו, בעולמות עליונים מתעורר החסד וכו'. וענין שהמנורה עשויה מקשה אחת, הכוונה היא למרות האדם עובד את ה' מבחינת חסד, והיא עבודה הפוכה בתכלית לעבודת הגבורה, עדיין כל שבע הבחינות צריכות להחשב אצל האדם כמקשה אחת, שלא יחשוב אדם כי מידת החסד עדיפה על הגבורה, כי החסד הוא יותר טבעי לאנשים מסויימים, כי הוא שורשם, או עדיפה התפארת על שתיהן, כי לכל מידה (ספירה) יש תפקיד, והתכללות של כולן יחדיו עושה את המנורה.

וזה ענין של מקשה אחת, בקישוי אחד, כי קשה לאדם רבוי הפכים במקום אחד. לכן התקשה משה במעשה המנורה, איך ייתכן שחומר אחד יתפתח ויתפשט לשבע צורות שונות, או שבע מידות הפוכות זו מזו, ואיך ייתכן שחומר אחד כולל שבעה הפכים, לכן מקשה אחת, למרות שאנו רואים בשכל האנושי כי קיימות סתירות בין המידות, הרי שהן כולן מקשה אחת, כלומר משורש אחד שעניינו להיטיב לנבראיו.

כל טוב לכולם ופסח שמח וכשר 🙂

שלום לכולם,

מהו שכתוב בספר יהושע יד טו, "הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא"? האם מדובר על מימד עצום וגשמי של האדם, כפי שתפסו אותו ציירים שציירו את סיפורי המקרא, או שספר יהושע כתורה כולה מצייר ציור רוחני של האדם, ואם כך הוא, מה משמעותו?

נתבונן בדברים, שם הוי"ה הוא שמו הפשוט במידת הרחמים נכתב י', ה', ו', ה' וגימטריה שלו כ"ו, או 26. יש אפשרות לכתוב את שם ה' במילוי האות אלף, והוא יראה כך, יוד, הא, ואו, הא, שם ה' במילוי אותיות אלף נקרא גם שם הוי"ה במילוי אלפין, גימטריה של היא 45, כי יוד = 20, הא = 6, ואו = 13, הא = 6, וביחד 45.

אד"ם בגימטריה 45, א = 1, ד = 4, ם = 40 וביחד 45, או מ"ה. נמצא כי שם הוי"ה במילוי אלפין (במילוי אותיות אלף) כפי שהראינו לעיל שווה לערך הגימטרי של המילה אד"ם.

כאשר שלח משה מרגלים לתור את ארץ כנען כתוב "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק", מיהו הענק? אומר לנו ספר יהושע האדם הגדול בענקים, שהוא שם הוי"ה במילוי אלפין הכולל ג' אותיות א'. וילידי הענק, הם ג' האלכסונים המופיעים בג' אותיות א' בשם הוי"ה במילוי אלפין, שהם אחימן ששי ותלמי, לכן כתוב ויעלו בנגב, ויבא עד חברון, שהתורה נקראת חברון, ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק, שילידי הענק הם ג' אלכסוני האות א' המופיעים בשם הוי"ה במילוי אלפין, הוא אד"ם.

כל טוב וחודש ניסן טוב 🙂

שלום וברכה,

נקראים לוחות העדות כי יש בהם אותיות שהם הרוחניות, ללא האותיות הן סתם ב' לוחות אבנים, תמונה אבישי טייכר, בית הכנסת הטוניסאי אור תורה בעכו, רח' קפלן 13

זהר ויקהל אות יא' מספר לנו מדוע נשברו לוחות ראשונים? כי פרחו מהן האותיות, שהן הרוחניות, ונשארו לוחות אבנים, כי בפני עצמן, ללא רוחניות, ללא אותיות, הם סתם ב' לוחות אבנים כבדות, ומהכובד נשברו. ללמדנו שכל משא כבד ניתן לשאת אם יש בו רוחניות, אם יש בו אותיות, כי האותיות הן בחינת ברית וקשר לבורא עולם, כל דבר אדם יכול לשאת אם הוא יודע כי בא ממנו יתברך, אך ברגע שפורחות האותיות, שהן הרוח, הברית, והקשר, מלוחות העדות הן הופכות להיות סתם לוחות אבנים, שכוח הגרביטציה מופעל עליהן, והן נשברות.

כמו סינדרלה שבחצות הלילה פג תוקפו של הקסם שהופעל עליה, נעלמו בגדי הנשף, נעלמה התסרוקת הנאה, נעלמו התכשיטים, נעלמה הכרכרה הרתומה לארבעה סוסים, נעלם הרכָּב, והיא חזרה להיות לכלוכית, (בגרמנית נקרא שמה Aschenputtel, המזכיר את המילה ashtray באנגלית שהיא מאפרה, שהיא לשון עפר ואפר).

אם כן מה מלמדנו הזהר על פנימיות האדם בזהר ויקהל אות יא? ללא רוחניות, (כלומר ללא ברית וקשר אל ה') האדם הוא כבד ונשבר, היות שהוא חוזר למצב החומרי שלו עפר מן האדמה, ללא הצורה הרוחניות שנפח בו הבורא יתברך שמו לעד.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

שלום לכולם,

שער יפו,  באדיבות ספריית הקונגרס, צולם בין השנים 1890 - 1900

הביטוי "הר הבית", מוכר לכולנו, כאשר נשאל אנשים מה אומר להם הביטוי הר הבית, הם יאמרו, "בית המקדש", או "הר הבית אשר נמצא בירושלים", או "זה שמעל רחבת הכותל", וגם יש מי שיזכר במילים שנאמרו במכשיר הקשר בבוקרו של כ"ח אייר התשכ"ז, "הר הבית בידינו", או ב"שירו של אבא", שכתבה נעמי שמר, הפותח במילים, "אם בהר חצבת אבן להקים בנין חדש".

אך מה הפירוש הפנימי של הביטוי הר הבית? נתבונן במילה הר. הר, מלשון הרהור או מחשבה, ובית הוא מקום שיושבים בו. אבל איך מגיעים ממחשבה על בית לבנין בית? כדי לבנות בית או בנין, צריכים לאבנים, מנין לוקחים את האבנים, מן ההר, ע"י חציבה. היות שההר הוא עצם אחד, גדול וחזק, נדרשים אנו להכות בכלי ברז"ל עליו, כדי לחצוב ממנו אבנים.

ובשעה שיש לנו אבנים חצובות, אנו יכולים לבנות מהן בנין, או בית. נמצא הפירוש הפנימי להר הבית, הוא מחשבה שהפכה להיות מעשה. כלומר כל מעשה שהוא בבחינת בית, שורשו במחשבה, שהיא בחינת הר והרהור, תחילה.

כל טוב וחודש אדר שמח 🙂