שלום לכולם,

פרשת וארא פותחת במילים, "וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל-מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְהוָֹֽה", מי הוא אלקים, מדוע הוא מדבר עם משה, מדוע כאשר מדבר אלקים עם משה הוא אומר לו כי שמו האמיתי הוא הוי"ה, מה ההבדל בין שם אלקים לשם הוי"ה, למה לאלקים יש הרבה שמות, מדוע מספר האלקים למשה כי כאשר נגלה אל האבות הוא נראה להם "באל שדי", ולא באמצעות שמו הוי"ה, בו נודע למשה, נראה בשורות הבאות:

שם אלקים הוא שם המעיד על הגבלה, על מידה. כאשר מדבר אלקים אל משה ואומר לו "אני הוי"ה", הכוונה היא זו, אומנם הנני מדבר איתך באמצעות הכינוי שלי אלקים המציין הגבלה ותחום, אך שמי האמיתי הוא הוי"ה, כלומר באמת "אני הוא האינסוף".

ואף כי נראתי אל האבות הקדושים באמצעות הכינוי אל שדי, המעיד על התכליות והסופיות שלי, הרי שהכנוי שלי, אל שדי אינו אני. כלומר אל שדי הוא אחד ההבטים שלי, אך לא ההיבט המוחלט שלי, ההבט המוחלט שלי הוא הוי"ה, כלומר האינסוף.

והסוד הגדול שמספר הברוך הוא למשה, אומנם נודעתי אל האבות הקדושים באמצעות הכנוי התכליתי שלי אל שדי, שגימטריה שלו היא 345 שהיא אותה גימטריה של שמך משה, אך לא נודעתי להם מבחינת אינסופיותי שהוא השם. 

נמצא כי ב' אלמנטים הפוכים פועלים בשיחה זו, האחד הוא משה, הפועל הבעל תכלית שתפקידו הוא למשות את הנשמה האלוקית מיאור הזמן, והאלמנט ההפוך הוא השם שהוא הוי"ה ב"ה המקבל אליו את הנשמה הנמשת מיאור הזמן אל מרחבי האינסוף.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

שלום לכולם,

בפרוס עלינו חג הפסח הוא חג האביב אנו שמחים לשתף את קוראינו בהוצאה לאור של חוברת חדשה הכוללת מאמרים נבחרים לחג. שורשי חג הפסח עמוקים מיני ים החכמה, ובהגדה עצמה טמונים וחבויים סודות נפלאים לאין קץ ולאין תכלית שאת חלקם קבצנו במאמרים אלו.

כל שעליכם לעשות הוא ללחוץ על הקישור הזה ולקרוא את החוברת החדשה ישירות ממסך המחשב, הטלפון, או האייפד. תוכלו גם להדפיס אותה ולהעניק אותה כמתנה לחברים ובני משפחה, הכל אפשרי 🙂

אז פסח שמח לכולם

צוות על שלושה דברים

שלום לכולם,

במ"ה אדע כי אירשנה, בשם הפשוט במידת הרחמים

במחזה שקדם לברית בין הבתרים מתרחשת שיחה כאובה בין אברם להקב"ה, אברם פונה אל הקב"ה ואומר: הן לי לא נתת זרע, והנה בן ביתי יורש אותי (אליעזר) והקב"ה משיב ואומר, לֹא יִירָשְׁךָ זֶה:  כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ. ומוציא אותו החוצה, כלומר מחוץ למחשבותיו (של אברם) ואומר הבט נא השמיימה, כלומר ראה את המציאות כפי שאני רואה אותה, התוכל לספור את הכוכבים, נשאלת השאלה מהי לספור? והתשובה היא לספור מלשון סף וסוף, כמו שאנו אומרים יישוב ספר, הוא הישוב הנמצא בקצה הארץ, לפני הגבול, ושואל הקב"ה לאברם, התוכל לספור אותם, כלומר התוכל לשים סוף, קץ גבול או קצבה להארת הכוכבים, כי כוכב אותיות כ"ו כב, שאותיות כ"ו הן גימטריה של שמו הגדול במידת הרחמים המתגלה בכ"ב אותיות האלף - בית, וזה מה ששואל הקב"ה לאברם, צא החוצה, מן החישובים הפרטיים שלך, והבט מלמעלה למטה, כפי שאני רואה את הדברים שאין להם סוף ואין להם תכלית, האם כאשר אתה רואה את מה שאני רואה, אתה יכול למנות לספור ולקצוב? כמובן שלא, כי לאורו יתברך אין סוף ואין תכלית, לכן אומר הקב"ה לאברם, כה יהיה זרעך, שגימטריה כה יהיה הוא נ"ה הרומז על ספירות נצח והוד, בהן מתבשל הזרע, והופך את טענת אברם על פיה, כי אברם אמר הן לי לא נתתה זרע, והפך האותיות והקדים הוד לנצח, כלומר הקדים קו שמאל לקו ימין, ומכך הקיש כי בן ביתו דמשק אליעזר יורש אותו, כלומר קו שמאל, והוכיח אותו הקב"ה על מחשבה זו ואמר: כה יהיה זרעך, כלומר זרעך יהיה כאשר תקדים ימין לשמאל נצח על הוד, יתבשל הזרע בתרין בעין ויהיה מוכשר לזווג ביסוד, ואברם האמין לדברי הב"ה ואמונת אברהם לדברי הב"ה נחשבה לו לצדקה.

אך כאשר רוצה הב"ה לתת תוקף להבטחת הזרע, הוא מיד קושר אותה להבטחת הארץ, כדי לייחד ז"א ונוקבא ואומר אֲנִי יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים--לָתֶת לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְרִשְׁתָּהּ, כלומר אני הוי"ה (השם הגדול במידת הרחמים) הוצאתיך מאור כשדים, מאות ם סתומה שאינה מולדת, שהיא מקום המדבר לאות מ' פתוחה שהיא מולדת ומקום הישוב, וזה שאמר הקב"ה לאברם לרשתה, והבטיח לו אדנות על הארץ, כי גמטריה לרשתה 935, ואלף (1000) בסוד אות אלף פחות 935 גימטריה אדנ"י שהיא 65.

ובמקום זה ממש לכאורה עולה שאלת אברם על הבטחת הארץ "במה אדע כי אירשנה", כלומר נמצא כי אברם כביכול מבקש ערבות על ההבטחה, ומובא במדרש שעל שאלה נוזעת זו המטילה כביכול ספק בהבטחת הב"ה, נענשו ישראל בשעבוד מצרים. (פדר"א מח). אך תפיסה זו של שכר ועונש היא ילדותית בהקשר הזה, כאילו אברם הכעיס את הב"ה, כתלמיד שטועה בתלמוד תורה, והמלמד מכה אותו בסרגל על קצות אצבעותיו.

נשאלת השאלה למה כיוון אברם בשאלתו, או שמא היתה זו אמירה או ההגדה, נתבונן בדברים: שמו הגדול במידת הרחמים נכתב י' ה' ו' ה', כאשר כותבים את השם הפשוט במילוי האות אלף מתקבל השם הבא בן עשר אותיות יוד הא ואו הא, גימטריה של שם הוי"ה במילוי האות א' הוא 45 או שם מ"ה, נמצא כי כאשר שוחח אברם עם הקב"ה בנושא ירושת הארץ, לא פקפק בהבטחה כלל וכלל, אלא הודיעו אמיתת אמונתו בהבטחה, והוא זה שאמר במ"ה אדע כי אירשנה, כלומר יודע אני כי ארש את הארץ בשם מ"ה, שהוא השם הגדול והפשוט במידת הרחמים.

ולכן הודיעו מיד הקב"ה אמיתת אמנותו בפירוש ולפרטי פרטים: " יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה. וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ, בְּשָׁלוֹם: תִּקָּבֵר, בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. דוֹר רְבִיעִי, יָשׁוּבוּ הֵנָּה:  כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲוֺן הָאֱמֹרִי, עַד-הֵנָּה.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

חג חירות שמח לכולם

שלום לכולם,

אדם להבל דמה

מהו שאמר הכתוב (תהלים קמד ד)  אדם להבל דמה? מדוע נקט הכתוב לשון עבר, ולא לשון הווה, מדוע לא כתוב אדם להבל דומה? אלא ששם אד''ם, שהוא גימטריה 45 מקיים שווי צורה עם שם הויה במילוי אלפין (יוד הא ואו הא), שגם הוא גימטריה 45, ואמר הכתוב אדם להבל דמה בלשון עבר, כי אד''ם הראשון שהונח בגן עדן היה באחדות רוחנית אחת עם הבל הפנימי שאינו מלובש בגוף, בסוד היה הקב"ה ושמו אחד. (פדר''א פרק ג')

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

שלום לכולם,

ויקחו להם שה לבית אבת

מדוע נצטוו ישראל במצרים לקחת להם שה לבית אבת, מדוע לא פרה איל או תחש, אריה מדוזה או ג'ירפה, איזה שווי צורה מקיים השה בנפש האדם פנימה, ואיך הוא קשור לעץ הדעת ולחטא אדם הראשון כל זאת ברשימה הבאה בס"ד.

הנה ידוע כי אדם הראשון נולד מהול, וענין מהול שלא היה לו יצר הרע כלל, אך משחטא בעץ הדעת היה מושך בערלתו, כלומר אע"פ שנולד מהול תמים וטהור, לאחר האכילה המשיך את פוטנציאל הרע לכל העולמות, וזה פרוש לשון חז"ל שאדם הראשון מושך בערלתו היה (סנהדרין לח ב) כלומר ממשיך את הרע, לכל העולמות.

כדי לתקן את חטאו של אדם הראשון נדרשו עשרים וששה דורות. מאדם עצמו שהושם בגן עדן, וגורש ממנו לאחר החטא, עד ללידת משה רבינו במצרים. ובלשון משל ניתן לומר כי כדי לתקן את חטא עץ הדעת טוב ורע, היה צריך לקשור אותו עם האכילה מעץ החיים, נשאלת השאלה כיצד עושים זאת?

נתבונן בפרשת בא, חומש שמות, פרק  יב, פסוקים א - ג  "ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה לבית".

במצוות החודש שמוסר ה' אל משה ואהרון מתחיל התקון: החודש הזה לכם ראש חודשים, כלומר החודש הזה, הז"ה גימטריה טו"ב, הוא ראש החודשים וכאן מתחיל התקון, כלומר לא תשרי שבו נברא העולם בשם אלהים (כמו בבראשית פרק א')  אלא ניסן, בו יוצאים ישראל ממצרים, אשר צרופו של חודש ניסן נמשך מן הפסוק ישמחו השמים ותגל הארץ (תהלים צו יא), שהוא שמו הגדול והפשוט במידת הרחמים. כלומר כאן מתחיל התקון בשם הוי"ה ברוך הוא, שהוא צרופו של עץ החיים. לכן אומר הברוך הוא למשה ואהרון, החודש הזה שצרופו יהו"ה, הוא הראשון לחודשי השנה, כלומר שם הוי"ה ברוך הוא הוא הראש, הוא הזכר הוא המשפיע לכל החודשים, שהיא השנה, כי כאשר מתחילה השנה בניסן מתברכים כל החודשים כולם ממידת הרחמים שהיא צרופו של חודש ניסן ואז באה גאולה לעולם.

עד כאן ראינו איך באמצעות שיחה מוסר הקב"ה למשה ואהרון את שורש הנהגת העולמות במידת הרחמים, שהוא מצב תאורטי, נשאלת השאלה, איך מחברים את התיאוריה עם המעשה, ועל כך באה תשובה: "דברו אל כל עדת ישראל לאמר, בעשר לחדש הזה, ויקחו להם איש, שה לבית אבת, שה לבית".

כלומר כדי לתקן את הברית או החוזה שהופר בין אדם הראשון לה', שאכל מעץ הדעת טוב ורע בלבדו, ללא חבור לעץ החיים, עלינו לספור עשרה ימים מראשית חודש ניסן, ובעשר לחודש, שהוא מקביל לספירה העשירית שהיא מלכות, בה נתבצעה למעשה ההפרדה שבין אדם הראשון לה', באותו מקום ממש בו חלה השבירה חל גם התיקון, לכן נצטוו כל עדת ישראל לקחת בעשר לחודש הז"ה שהוא גימטריה טו"ב, ששם הוי"ה ברוך הוא מאיר בו במידת הרחמים, שה לבית אבת.

מדוע שה ולא בהמה הוא חיה אחרת? אומר רמח"ל בספר אדיר במרום, כי ש"ה גימטריה ערל"ה, כלומר השם ש"ה מקיים שווי צורה עם המילה ערל"ה, אותיות רע לה', וכאשר מצווים ישראל לקחת ש"ה לבית אבת, הכוונה היא לקחת את בחינת הערל"ה שהיה מושך בה האדם הראשון, וממשיך אותה לכל העולמות, ולהחזיר אותה למקומה, כאשר המילה אבות כוונתה היא קדמות ראשונית. כי אב קודם לבן, וכאשר אומרת התורה ויקחו להם שה לבית אבת שה לבית, הכוונה היא שיחזירו את הרע לטוב, כיצד?

גימטריה של המילה ויקחו הוא ק"ל 130 שהוא ה' הוויות, כלומר ה' פעמים שם הוי"ה ברוך הוא כי שם הוי"ה ב"ה בגימטריה כ"ו או 26 כפול חמש הוא 130. כלומר כבר בלקיחה של הרע פנימה ולא הוצאתו החוצה כבר עושים תיקון. וממשיך הפסוק ויקחו להם, להם אותיות מלה, כלומר בזה שישראל לוקחים להם שה לבית אבות, למעשה הם מתקנים את חטא אדם הראשון כיצד? כפי שאמרנו קודם, כבר במילת ויקחו הם לוקחים ה' ההויות, חמש פעמים או חמש בחינות של מידת הרחמים, ותיבת להם אותיות מלה, שעם הכולל שהוא אחד, הרי 86 פ"ו שהוא שם אלהים, ובזה שהם לוקחים להם, הם מתקנים אותיות  מלה שהיא הברית בה חטא בה אדם הראשון. וע"י כך שלוקחים ישראל את הרע פנימה, ומחברים אותו למידת הרחמים הוא שם הוי"ה ברוך הוא אז יכול להבנות בית, וזה שכתוב שה לבית, כי בחכמה יבנה בית, כי הבית נבנה באמצעות האות י' הנקראת אות ברית קודש.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

שלום לכולם,

ירושלים,ְ נחום גוטמן

מדוע אוחדה ירושלים י"ט שנים לאחר קום המדינה, מדוע לא יותר או פחות, ומהו השורש הרוחני הפועל באחדות העיר נקרא במאמר הבא:

הצהרת בלפור הרואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, נתנה בשנת 1917. שלושים ואחת שנים לאחר מכן הוקמה מדינת ישראל, שלושים ואחת גימטריה "אל", י"ט שנים שנים לאחר מכן בשנת 1967 אוחדה ירושלים, נמצא כי אחוד ירושלים התבצע בשנת היובל להצהרת בלפור, וכל זאת למה?

הנה נכתב שמו הגדול במידת הרחמים הויה, וכאשר נכתב שמו הגדול במידת הרחמים, במילוי האות אלף נכתב כך: יוד הא ואו הא, גימטריה של שמו במילוי האות א' הוא 45 ועם ד' האותיות הפשוטות, וקוצו של יוד, הרי חמישים.

זהו שורשו של מנין היובל, אלא שעולם חסד יבנה וחסד אל כל היום, ונתנו לנו שלושים ואחת שנים כמנין "אל" מנתינת הצהרת בלפור עד הקמת מדינת ישראל, ואח"כ י"ט שנים כמנין חו"ה שהוא גימטריה של אותיות המילוי של שמו הגדול במידת הרחמים "וד", "א", "או", "א", וכאשר נשלמו ימי המילואים אוחדה ירושלים.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן