שלום לכולם,
הנחש אותו מזכירה התורה בפרק ג' ידבר עוד מעט עם האשה וישכנע אותה לאכול מפרי העץ האסור כאשר המשכו של הסיפור ידוע ומובן לכל, אך מה מלובש בסיטואציה הזו, הרי התורה היא משל, אם כן מהו הנמשל? נתבונן בדברים.
הרי הנחש המוזכר כאן אינו רק נחש גשמי שאותו אנו רואים בימי הקיץ החמים, מגיח מבין סלעי הבזלת, אלא הנחש המוזכר כאן הוא משל, כמו המַטֶה, כמו האות ו'. מדוע משתמשת התורה בנחש כבמשל ומה היא רוצה לומר לנו. כאשר אנו מתבוננים בנחש הגשמי אנו יכולים לראות כי הוא יכול להמצא בשני מצבים, האחד - בשעה שהוא מתוח ואז נראה כקו ישר, והאחר - בשעה שהוא מעוגל ואז הוא נראה כעקלתון. ממש כמו חוט תפירה כאשר נניח אותו בצורה ישרה על השולחן הוא יראה כקו, וכאשר נניח אותו בצורה מעוגלת על השולחן הוא יראה כעגול.
למה משתמשת התורה בנחש כסמל לספר לנו סודות נעלמים, מדוע היא נזקקת כביכול ללבושים גשמים לגלות לנו סודות עתיקים, הרי כבר בפתיח לפרק ג' אנו רואים כי התורה בחרה בסמל דואלי לספר את סיפורה, הרי לנחש ב' אופנים פנים ויושר אחוריים ועיגול אותם הוא מפעיל בשיחתו עם האישה. הוא אומנם פותח איתה את השיחה ביושר במלים, "לא תמותון" אך מסיים בעיגול "ורע".
מכאן אנו למדים כי כל אימת שהתורה תרצה לדבר בלשון דואלית היא תבחר בנחש, במטה, באות ו', בחרב, היות שלכל הסמלים הללו תכונה משותפת, הם יכולים לחבר, או יכולים להפריד. נקח למשל את ו' החיבור היא יכולה לחבר כמו בצרוף דוד ושלמה, או שהיא יכולה לנגד ולהבדיל כמו בצרוף טוב ורע, או בצרוף יום ולילה. גם שרביט המלך ומטה השבט פועלים באותו אופן, כאשר המלך מצביע באמצעות השרביט כלפי אדם מסוים הוא יכול להתקרב אליו, כך גם מטה השבט יכול להיות מקום הקיבוץ אליו מגיעים אנשי השבט, או שאותו מטה יכול לשמש כמפריד בין שבט לשבט, כי מטה יהודה הוא שבט אחד, ומטה בנימין הוא שבט שני.
עד כאן הבנו כי הנחש הוא משל, אך מהו הנמשל, ומדוע פותחת התורה את פרק ג' במילה והנחש, על מה היא מרמזת? הגימטריה של המילה והנחש היא שס"ט (369) ועם הכולל שהוא אחד היא 370 או ש"ע. כלומר בפרק ג' מספרת לנו התורה כי מילת והנחש רומזת לש"ע נהורין היוצאים מעתיקא קדישא ורוצים להאיר בנוקבא (האשה) אך הם זקוקים להסכמתה, הם צריכים להגיע אליה בצורה שהיא יכולה לקבל את הארתם, לכן הש"ע פונים אליה בלשון היחידה שהיא יכולה לקבל מהם חכמה, והיא משוואת "כאלהים", כי "כאלהים" הוא גימטריה "קו", היא הארת הקו הנמשך במידה ושיעור לעולמות, כדי להחיות אותם.
לכן גם מוסרת לנו התורה את הדברים הבאים: והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלקים, כלומר בש"ע נהורין (הארות) היוצאים מעתיקא קדישא יש יותר אורות מעוררים מכל צורת חיים אחרת הקיימת עלי אדמות. לכן אומרת לנו התורה כי הנחש היה ערום מכל חית השדה, ערום במובן של אור פני המלך חיים שאין לו לבוש כלל.
ברכה והצלחה לכולם
