שלום לכולם,

גנרל אלנבי בכניסה למגדל דוד בירושלים 11 בדצמבר 1917, תמונה ויקיפדיה

הצהרת בלפור נחתמה בחודש נובמבר 1917 ונתנה א"ל שנים לפני קום מדינת ישראל (1948) . מה מיוחד כל כך בהצהרת בלפור, מה היא מלמדת אותנו, וכיצד רומז הקשר שבין הצהרת בלפור לקום מדינת ישראל, לאותיות השם הקדוש, כל זאת ועוד ברשימה הבאה.

בשלהי מלחמת העולם הראשונה שהתרחשה בין השנים 1914 - 1918 בתאריך ב' לחודש נובמבר 1917 חתם שר החוץ הבריטי לורד בלפור על מסמך הקושר בין ארץ ישראל לעם ישראל. מסמך זה נודע לימים בכינוי "הצהרת בלפור". בהצהרה נכתב "כי ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל". הצהרת בלפור הפיחה חיים בתנועה הציונית שראתה במתן המסמך אור ירוק לחידוש הישוב היהודי בארץ ישראל. יש לציין כי בשנת 1917 גם נחתמו ארבע מאות שנים של שלטון תורכי בארץ ישראל, והאיתות שנתנה ממשלת הוד מלכותו בהצהרת בלפור, ביחד עם הסכם סייקס - פיקו שנחתם בחודש מאי 1916 על חלוקת אזורי השפעה במזרח התיכון בין בריטניה וצרפת ביום שתתקפל משם האימפריה העות'ומאנית דשנו בשמן את עצמות כל בית ישראל.

עד כאן עובדות הסטוריות שניתן למצוא להן סימוכין בכל רחבי הרשת, אך מכיוון שאין אנו עוסקים בהסטוריה גרידא, אלא בהתפתחות רוחנית של עם ישראל, ננסוק מעט למעלה, נתרחק מעט מכוח המשיכה של כדור הארץ המכחיש כל התפתחות רוחנית והכרה אלוקית ונביט על אלפי השנים האחרונות דרך מעוף הציפור בהנחה כי אותה ציפור חיה אלפי שנים.

כאשר נתבונן על מהלך ההסטוריה באופן רציף נוכל לראות כי שמו הגדול במידת הרחמים הוא שם בן ד' מלווה אותנו לכל אורך, רוחב ועומק ההסטוריה, נוכל לראות כי כאשר בנה שלמה המלך את בית המקדש הראשון, רמז לנו הברוך הוא על אות י' דשם הוי"ה, כי אות י' הוא בחכמה, והמלך שלמה היה חכם מכל אדם, ובנה את הבית בחכמה, שנאמר בחכמה יבנה בית.

לעומת זאת, בבית השני שבנה כורש מלך פרס, שהיה מאומות העולם רמז לנו הברוך הוא על אות ה' ראשונה משם הוי"ה, והתקיים הבית 580 שנה שהוא י' פעמים נ"ח שהיה אבי אומות העולם. כלומר בבית ראשןן ובבית שני באו לידי בטוי אותיות י"ה דשם הוי"ה, אך לאחר חורבן בית שני משהסתלקו ופרחו אותיות י"ה, שהם חכמה ובינה משם הוי"ה ברוך הוא, ונותרו אותיות ו"ה בלבד, נתנו לנו ששה סדרי משנה כנגד אות ו' דשם הוי"ה ואלו החזיקו אותנו בימי הגלות והחורבן, עליהם אמר הרח"ו במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי, ואילו מדינת ישראל הוקמה כנגד אות ה' דשם הוי"ה, שהיא ענייה ודלה שאין לה משלה אלא מה דיהיב לה זעיר אנפין בעלה, העשיר השמח בחלקו, שיכול לתת לה ו' של חלקו (כי חלקו נכתב חלק ו') הוא רוּחַ יְהוָה רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהוָה.

ויהי נעם ה' אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו

כל טוב ושבת שלום

שלום לכולם,

איזהו עשיר השמח בחלקו, בחלק הנוסף שלו שיכול לתת ממנו ולשתף עימו

המשנה במסכת אבות מביאה ד' אמיתות בשם בן זומא ואלו הן:

איזהו חכם, הלומד מכל אדם, איזהו גבור הכובש את יצרו, איזהו עשיר השמח בחלקו, ואיזהו מכובד המכבד את הבריות, ד' אמיתות אלו מכוונות כנגד שם בן ד':

איזהו חכם, כנגד י' דשם הוי"ה, שהוא בחכמה

איזהו גיבור, כנגד ה' ראשונה דשם הוי"ה, שהוא בבינה (שנאמר אני בינה לי גבורה)

איזהו עשיר כנגד ו' דשם הוי"ה, שהוא כנגד תפארת

איזהו מכובד כנגד ה' דשם הוי"ה, שהוא כנגד מלכות

שלא כדרך העולם לפרש איזהו עשיר השמח בחלקו שאומרים שאדם צריך להיות מסופק ומאושר במה שיש לו ולא ירצה יותר, אנו מביאים פירוש הפוך.

היות שהאמירה איזהו עשיר השמח בחלקו מתייחסת לספירת תפארת הוא אות ו' דשם הוי"ה הכולל שש ספירות חג"ת נה"י הרי שיש לו יתרון של אחד שלם על ספירות מלכות הנבחנת לאות ה' דשם הוי"ה שערכה חמש, נמצא איזהו עשיר השמח בחלקו, הוא איזהו עשיר השמח בחלקו הוא בחלק השישי לו, בחלק הנוסף שלו על האות ה', כי כאשר יש לו חלק נוסף הוא יכול לתת אותו למלכות, שהיא עניה ודלה ואין לה משלה אלא מה שנותן לה זעיר אנפין בעלה (אות ו' דשם הוי"ה), וזה ענין העשירות, עשיר הוא מי שיכול לתת ולשתף, והוא גם הצדיק המחבר בין שמים לארץ.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

...

על פי כתבי האר"י שער מאמרי רז"ל פרקי אבות

שלום לכולם,

ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה

בברכת אבות שאנו אומרים בתפילת שמונה עשרה, היא תפילת עמידה, אנו אומרים את המילים הבאות:

בָרוּךְ אַתָה ה', אֱלוֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֱי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, וְקֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְמוֹ בְּאַהֲבָה. מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִיעַ וּמָגֵן. בָּרוּךְ אַתָה ה', מָגֵן אַבְרָהָם.

למה מכוונים הדברים, ויש לומר כי אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב מכוונים לחב"ד, אלו ג' המוחין, אשר אברהם הוא בחכמה יצחק בבינה, ויעקב בדעת, האל הגדול הגבור והנורא סובב על חג"ת, חסד גבורה תפארת, באופן הבא, האל הגדול  - חסד (קו ימין), הגבור - גבורה (קו שמאל), והנורא - תפארת (קו אמצעי) גומל חסדים טובים סובב על ה' חסדים חסד, גבורה, תפארת, נצח הוד המושפעים ליסוד הנקרא קונה הכל, וזוכר חסדי אבות, שאבות הם חב"ד, וחסדי אבות הם חג"ת, ומביא גואל לבני בניהם, אלו נה"י הנבחנים לבני בנים של האבות, כי האבות הם חב"ד, בנים הם חג"ת ובני בנים הם נה"י, למען שמו באהבה, וכל השתלשלות האורות הללו כדי להוריק ברכה לשמו, כי מטרת הבריאה היתה להטיב לנבראיו, לכן כתוב למען שמו, כלומר כדי למלא את שמו באהבה, שזו היתה הסיבה לבריאת העולם.

ברכת אבות

לפי כתבי האר"י שער הכוונות א' מאמר דרוש ב' בענין כוונת עמידה

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

שלום לכולם,

מהי סדום ברוחניות, מהו צדיק ברוחניות, מדוע אומרים ה' הוא צדיק, ומדוע לחפש צדיקים בסדום? ננסה להשיב על שאלות אלו אחת לאחת.

כדי להשיב על השאלה מהי סדום ברוחניות נתבונן במילה סדום, בפרשת וירא כתובה המילה סדם ג' אותיות, ס' ד', ם'. אות ס' היא מעגל סגור, גימטריה של 60, כמו 60 דקות שיש בשעה, או ששים שניות שיש בדקה, המספר שישים מסמל את מוגבלות עולם החומר, כמו שש הפאות שיש בקוביה.

קוביה, משל לעולם החומר הסגור

אות ד' היא סמל למלכות (שהיא בסיס לנבראים) שהיא ענייה ודלה, שאין לה משלה אלא מה שנותן לה זעיר אנפין בעלה (הבורא), גם  ד' גיטמטריה ארבע לשון רבוי רבייה ורביעה, להבדיל מהבורא שהוא אחד, לכן האות ד' היא סמל לנבראים שהולכים ומתרבים וככל שהולכים ומתרבים מאבדים קשר עם הבורא האחד היחיד והמיוחד.

בעוד שלאות ד' מצב אחד של מקבל, הרי שלאות מ' שני מצבים, האחד - של אות מ' פתוחה המסמלת את מידת הרחמים, ושני של אות ם סתומה מסמלת את מידת הדין הקשה. רחם סגור שלא מסוגל לקבל טיפת זרע (שזרע הוא משל לחסד) אנו מוצאים בבטוי לםרבה המשרה בנביא ישעיהו (ט ו),

לעומת האות ם' הסתומה והסגורה המופיעה בישעיהו והנרמזת בספר שמואל בענין עקרותה של חנה ככתוב וה' סגר רחמה, אנו מוצאים את הבטוי ההפוך, "ויפתח את רחמה", שהפירוש הוא שאות ם' סתומה מכל עבריה עברה להיות מ' פתוחה, ואז מתעברת האישה מטיפת זרע חסד, כלומר לבית הרחם יש יכולת לקבל טיפת חסד המשול לזרע.

נמצא כי הצרוף סדום הוא מצב סגור ומסוגר, האות ס' היא קופסא סגורה, האות ד' עניה, כי אינה מקבלת שום רוח, (של זעיר אנפין) וממה תתפרנס, ואות ם' סתומה, סגורה אינה מקבלת חסד, אז איך תרחם, נמצא השם סדם מעיד על מערכת סגורה שאין לה שום הזנה של חסד, וסופה להעלם.

מהו צדיק ברוחניות

שם ה' המפורש נכתב ד' אותיות, י', ה', ו, ה', כאשר אות ו' נמשלת לצדיק, מדוע? היות כי האות ו' משמשת לחיבור, למשל בבטוי כחול ולבן, אות ו' מחבר בין הצבע הכחול לצבע הלבן, פעמים רבות האות ו' משמש לנגד או להפֵּךְ, למשל בבטוי "עני ועשיר", בבטוי עני ועשיר האות ו' יכולה לשמש כחיבור בין עני ועשיר או כאמצעי לנגד את העני מהעשיר, מכאן לאות ו' תפקיד כפול.

נמצא כי תפקידו של הצדיק, הנמשל לאות ו', הוא לחבר בין שני מושגים, וגם לחבר בין שני הפכים כמו למשל בבטוי "שמים וארץ", כלומר האות ו' שהוא נמשל לצדיק לא רק שהוא מקרב אלמנטים הפוכים, אלא הוא מחבר אותם ומייחד אותם. זוהי גדולת הצדיק, לכן אומרים את הפסוק ה' צדיק (תהלים י"א ה').

על יסוד מה שהסברנו עד כה, ניתן להבין מדוע מבקש אברהם (בחינת חסד שבאדם) למצוא צדיקים בסדום, אברהם מבקש למצוא אלמנטים מחברים ומקשרים את עולם החומר עם עולם הרוח, עם האלוקות, וככל שמתקדמת השיחה בין אברהם לבין ה' מתחיל אברהם (בחינת החסד) להבין כי הסיכויים למצוא צדיקים (אלמנטים מחברים בין שמים לארץ בין משפיע ומקבל) קלושים ביותר בסדום, כי עצם השם סדום מורה על כלייה.

נמצא כי כדי ליצור כיס או תא קטן שבו יכול לשרות החסד בעולם, צריך להפוך את סדום, כפי שהופכים את האדמה לפני הזריעה, שהחלק הקשה העליון יורד מטה, והחלק הרך התחתון המסוגל להיות מופרה עולה מעלה, לכן גם מה שנשאר מהפיכת סדום הוא מלח, שהוא ג' הוויות, ג' פעמים שם הוי"ה ברוך הוא, וגם אותיות מחל, וג' הוויות (26 + 26 + 26) הן 78 כגימטריה של המילה חס"ד עם אות ו' הנמשל לצדיק.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

שלום לכולם,

ויאבק איש עמו

מנהג ישראל להעניק שם לרך הנולד בברית המילה, ביום השמיני להולדתו, כפי שאמר קהלת טוב שם משמן טוב, כלומר הפוטנציאל שיש בידיעת השם, הוא יותר טוב מאשר כל מעשה טוב הנבחן לשמן. כי השמן שהוא משל למעשים טובים, נותן כוח בערה לפתילה לדלוק, וזה משל לחיי האדם, שמעשים טובים יטעינו את חייו, כפי שבטריה נטענית מחשמל(ן), כך אדם יטעין את נשמתו ממעשים טובים. עד כאן הבנו מהו שמן טוב, אך מהו שם טוב זאת נראה ברשימה הבאה.

לאחר שחוזר יעקב מבית לבן הארמי בדרכו לארץ כנען, הוא מכין מנחה לאחיו עשיו, ושולח אותה אליו ארצה שעיר, כאשר את נשותיו שפחותיו ואחד עשר ילדיו הוא מעביר בלילה את נחל יבק מערבה, והוא יעקב נותר לבדו ממזרח לנחל. וכך אומר הכתוב: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר". כלומר בעוד יעקב נצב לבדו ממזרח לנחל יבוק, נאבק עימו איש (מסתורי) עד עלות השחר. המאבק בין יעקב לאיש היה שקול, עד כי ראה האיש, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף-יְרֵכוֹ.

ומה משמענו הכתוב בזה, במצב שבו נלחמים יריבים זה בזה ללא הכרעה, היות שהכוחות שקולים, דרושה תחבולה או מהלך מפתיע שיביא את אחד הצדדים ליתרון על חברו, וכך יבוא המאבק לידי הכרעה.

במהלך מפתיע שכזה נוקט האיש שנלחם ביעקב, הוא נוגע בכף ירכו, מהו כף ירכו, ומדוע נגיעה בכף הירך יכולה להביא לידי הכרעה בקרב? רבים מרבותינו פרשו מהו כף הירך וכולם יפים וטובים, אך הפירוש הפשוט הוא, כף גימטריה מאה (100) והיא רומזת לאמה הוא אבר הברית. כי הברית הוא אמצע הגוף (תפארת) ונחשב לכף המאזניים למכריע בין ימין ושמאל.

נמצא כי היריב המסתורי שנאבק עם יעקב כל הלילה, נגע באמת המים שלו, בברית, ולמעשה בהכרעת הקרב. כי באמת המים יש ב' נקבים, נקב אחד ממנו נכנסים המים העליונים להחיות זרע ולהוליד נשמות, ונקב שני להוציא מי רגליים עכורים, הנבחנים למי הנילוס.

כאשר משתחרר יעקב מן הלפיתה באמת המים שלו, כותבת התורה, וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. כלומר ניתק הגיד כלומר הנהר המוציא מי רגלים עכורים ממקומו. או אז אמר האיש: "שלחני כי עלה השחר", והשיב יעקב: "לא אשלחך, כי אם ברכתני", כלומר לא אשלחך כי נצחון זמני, אינו חשוב בעיני, אני רוצה בכוח הברכה, כי ברכה גימטריה זכר, וזכר הוא מלשון זוכר, שהוא כוח הנשמה הזוכר באדם, לכן אמר יעקב כי אם ברכתני, שילוח, כן, אבל התנאי לשלוח הוא ברכה.

או אז התרצה האיש ושאל לשמו, כי הברכה צריכה לשרות במקום שלם, שהוא השם, ואמר, "יעקב", ויאמר האיש, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ--כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל, ומדוע יכול האיש היה לשנות שמו לישראל, משתי סיבות א) כי נגע באמת המים היא הברית, ובברית המילה ניתן השם לאדם, למדים זאת אנו מאברם, כי ביום שנאמר לו התהלך לפני והיה תמיםונתבקש למול את עצמו, נתנה לו אות ה' נוספת בשמו ונקרא שמו אברהם.

ב) בזה שהשתחחר יעקב מן הלפיתה באמה, והלפיתה במים התחתונים, הרי שנשארו לו ליעקב, מים עליונים, צנור להובלת נשמות, לכן הסביר לו האיש גם את מדרש שמו, כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל, כלומר התמודדת עם הרבוי, עם הרבבה והקטטה שיש בשם המשותף אלקים, ועם אנשים, עם לבן ועם עשיו, ותוכל, כלומר ותמיד תוכל לנצח בכוח הנשמה. לכן בקש יעקב לדעת, "הגידה-נא, שמך", כלומר בלשון הנהר המשפיע נשמות שהיא לשון הגדה והמשכה (נגיד ונפיק) ולא לשון אמירה שהיא רכה, אז השיב האיש, "למה זה תשאל לשמי", כי אין לו שם ככתוב בפתח אליהו, "וְאַנְתְּ לֵית לָךְ שֵׁם יְדִיעַ דְּאַנְתְּ הוּא מְמַלֵּא כָּל שְׁמָהָן וְאַנְתְּ הוּא שְׁלִימוּ דְּכֻלְהוּ", ואז ברך אותו שם.

והוא שכתבה תורה ויזרח לו השמש, לו ליעקב בלבד, מדוע? כי יעקב צולע על ירכו, משום שהופר האזון שבין שמים וארץ, השמים, כוח ההשפעה, כוח הנשמה, גבר ונצח את הגוף, לכן הוא צולע על ירכו, כי בנגיעת האיש באמת המים של יעקב, והשתחררות יעקב ממנה, ניתק כוח גיד הנשיה והשכחה, של מי רגליים עכורים ממנו. ונתנו לו חיי עולם הבא, לכן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, מטעם שהוא אינו חלקם, ישראל הוא הכוח הזכרי שבאדם הכוח הזוכר מנין הוא בא, כוח הנשמה, ואילו כוח השכחה וההכחשה אינו שייך לו, לכן אינו ניזון ממנו.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

שלום לכולם,

אנה הלך דודך היפה בנשים

בשיר השירים מופיע פסוק שאנו אומרים כל קבלת שבת, "אנה הלך דודך היפה בנשים, אנה פנה דודך ונבקשנו עמך". המילה אנה עניינה לאן, לאיפה, ואפשר לקרוא את הפסוק כך: לאן הלך דודך היפה בנשים, לאן פנה דודך ונבקשנו עמך". אומרים במסכת יומא (י"ז ב'), יהיו כל פניות שאתה פונה דרך ימין למזרח. למה הכוונה? הרבה פעמים ביום אדם שואל את עצמו, לאן לפנות מה לעשות, שאלה פנימית, מה הכי טוב לעשות כעת, מן שברירי שניות של החלטה, אומרים חז"ל, כל פניות שאתה פונה תהיינה לימין, למזרח, כלומר לטובת החסד, לטובת האור, בין אם זה במחשבה, במעשה או בדיבור, מדוע? כי הנטייה הטבעית של האדם היא להיות מרוכז בעצמו, כלומר לספוג הכל לתוכו פנימה, אומרים חז"ל, כאשר עולה שאלה שכזו, לאן לפנות, התשובה היא לימין, תפנה לימין, לאמונה, לנתינה, להשפעה ר"ת אנ"ה.

נשאלת השאלה מדוע מופיעה המילה "אנה" פעמיים, מדוע לא מסתפק בעל שיר השירים בפעם אחת? אומר רבי משה דוד ואלי, בפירוש שכתב על הדרך הסוד לספר קהלת, כי ב' פעמים "אנה", גימטריה יב"ק 112  שהוא רומז למעבר יב"ק שבו נלחם יעקב אבינו עם המלאך ויכול לו, כלומר מעבר יב"ק רומז למאבק שבין עץ החיים המיוצג ע"י יעקב אבינו, לבין עץ הדעת טוב ורע המיוצג ע"י המלאך.

גם יב"ק הוא הכולל של שלושה שמות של ה', שם הוי"ה (שגימטריה שלו כ"ו או 26), שם אדנ"י (שגימטריה שלו 65), ושם אהי"ה (גימטריה 21).

וכאן מסביר רבי משה דוד ואלי מדוע היה צריך להזכיר בעל שיר השירים את מילת הפנייה והשאלה "אנה" פעמיים, היות שהיא יוצרת שווי צורה רוחני עם שלושת שמות ה', ועם מעבר יב"ק, באופן שפסוק זה מרמז על מקום המצאו של הדוד, הוא הקב"ה, הוא תמיד נמצא לימיננו בעץ החיים.

אומר הרמח"ל, חברו הטוב של רבי משה דוד ואלי, כי גימטריה של המילה יב"ק עם הכולל שהוא אחד, או עם תוספת הערך אחד, המציין את החיבור לאלופו של עולם, נותן את המילה סליח"ה, וזאת התורה, כל הפניות שאנו פונים בתוכינו פנימה במהלך היום, ובכלל במחשבות, תהיינה על דרך ימין, על דרך ההשפעה והנתינה, לכיוון הסליחה, אל מעבר יב"ק, אל הזכות להקרא ישראל אותיות לי-ראש.

כל טוב לכולם ושבת שלום