שלום וברכה לכולם,

"וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת, לְבִלְתִּי הַכּוֹת-אֹתוֹ כָּל-מֹצְאוֹ. וַיֵּצֵא קַיִן, מִלִּפְנֵי יְהוָה; וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-נוֹד, קִדְמַת-עֵדֶן".

מהו שאמר קין לה', "הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה, ומפניך אסתר, והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני". מהו הגרוש המדובר, מהו היום המדובר, מה פירוש מעל פני האדמה ברוחניות, מהי ההסתרה עליה מדבר קין, ומדוע הוא מפחד ממנה.

כדי להשיב על שאלות אלו נתבונן תחילה בנח שיצא מן התיבה לאחר המבול. בנח כתוב "ויחל נח, איש האדמה, ויטע כרם". כלומר נח הוא האיש, המשפיע, הזכר, הנותן, והאדמה היא המקבל, והצרוף איש האדמה מורה על חיבור שבין זכר ונקבה, משפיע ומקבל. אם כן, מה פירוש המושג כרם, וכי לא יכול היה נח לטעת עץ כל שהוא לאחר המבול? מדוע דווקא כרם? ויש לומר כי כר"ם גימטריה ס"ר שהוא (260) אשר שקולה כנגד עשר הוויות, כלומר כנגד עשר פעמים שם הויה פשוט. (כי שם הויה פשוט הנכתב ', ה',ו',ה'בגימטריה כ"ו 26). וכאשר נטע נח, איש האדמה, כרם, לאחר המבול, הפירוש הוא שהחל את בנין העולם מחדש, עולם הכלול מעשר הוויות, שכל מה שיש בו עשר הוא בא מן המאציל יתברך שמו לעד, כפי הכתוב בספר יצירה עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה.

מהי אדמה ברוחניות

ונחזור לענין, כאשר אומר קין לה', הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר, הרי שהאדמה המדוברת היא ספירת בינה, והסתרת הפנים מקורה במלכות. כדי להסביר את הדברים נקדים הקדמה אחת קטנה. רבי משה דוד ואלי (1697 - 1777) היה תלמידו וחברו הטוב של רמח"ל. בספר הליקוטים אשר נאסף מכתבי קודשו, מזכיר הרב (בעמודים קפד-קפח) ארבע חוכמות. חכמת הצרוף, חכמת המספר, חכמת הניתוח וחכמת הפירור. ד' חוכמות אלו כנגד ד' אותיות שם הויה לפי סדרן המוזכר לעיל.

חכמת הניתוח, כותבת את אותיות האלף-בית העברי, באמצעות האות ו', כלומר באמצעות קווים ישרים. הנה כך:

חכמת הניתוח, כתיבת האלפא ביתא באמצעות אותיות ו'. רבי משה דוד ואלי ספר הליקוטים

לפי חכמת הניתוח אות ה' נכתבת מג' אותיות ו', (משלושה קווים ישרים) נמצא כי ערכה הגימטרי של כל אות ה' היא י"ח, היות שהיא כתובה ג' אותיות ו' לפיכך, כאשר נתבונן במילת האדמה, ב' אותיות ה' ערכן ל"ו, 36, ערך אותיות השורש אדם הוא 45, וביחד 81, ועם ה' אותיות המילה האדמה הפשוטות, הרי 86, כגימטריה שם אלהים. שם אלהים הוא בבינה.

פני ה' הם רחמים

לפיכך, מה טוען קין? הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה, כלומר גרשת אותי מספירת בינה. אך האם זה הכל? לא, אומר קין, יש כאן עוד בעיה. ומהי? ומפניך אסתר. ויש להבין את דברי קין. פני ה' היא מידת הרחמים, ושם ה' במידת הרחמים נכתב י', ה', ו', ה'. כפי שאומר הברוך הוא למשה רבינו במעמד הסנה, "שמי הויה לא נודעתי להם", כלומר שמי שהוא הויה שהוא במידת הרחמים, לא נודע לישראל במצרים, כי ה' יכול להתגלות במידת הרחמים רק בחלוף כ"ו דורות מאז אדם הראשון, כי כ"ו הוא גימטריה של שם ה' הפשוט.

ונחזור לענין, קין חושש כי פני ה' שהיא מידת הרחמים לא יוכלו להגן עליו יותר, לכן הוא משתמש במילים ומפניך אֶסָּתֵר. הפועל אסתר כתוב אותיות את סר, כאשר אותיות את מיוחסת לספירת מלכות (שהיא שורש הנבראים, ובניהם, קין) ואותיות סר הן גימטריה, 260 או עשר הויות פשוטות, כי שם הויה פשוט הוא 26, ועשר הויות פשוטות הן 260 או סר. כאשר מסירים ומרחיקים השפעת עשר הוויות שהן סר, שהן הארת הז"א, מן המלכות שהיא את, זה נבחן למצב של של הסתרה, בו לכאורה אין קשר בין ז"א למלכות, בין משפיע למקבל, ולכן המסקנה הנדרשת היא, והיה כל מצאי יהרגני, מדוע? כי אין מי שירחם, אז ההרג הוא ודאי. לכן משתמש קין בפועל והיה, שהן אותיות הויה שלא כסדרן, כלומר אותיות ו"ה, קודמות לאותיות י"ה, כלומר מידת הדין ו"ה, קודמת למידת הרחמים י"ה, לכן כל מוצאי יהרגני, ודאי.

מהו שורש חששו המרובע של קין, וכיצד פותר הברוך הוא אותו

כלומר חששו של קין מרובע, א) הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה. הן אלו ספירות נצח הוד, אֹתי ספירת יסוד, ובמילים הן גרשת אתי מתכוון קין לגירוש ספירות נה"י מעיבור דאמא הנקרא פני האדמה. ואז ב) ומפניך אסתר, כלומר ממידת הרחמים שהיא ז"א, ג) והייתי נע ונד בארץ, נע בבינה (שהיא מצד הקדושה, כי הקודש נקרא קדש בר-נע, אור הבהיר) ונד במלכות, שהיא מדת הדין, ד) והתוצאה המתבקשת היא, והיה כל מוצאי יהרגני.

כלומר חטאו של קין טורף את סדר אותיות הבנין של שם הויה. חששו של קין זוכה להתייחסות הב"ה, ככתוב, " וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת, לְבִלְתִּי הַכּוֹת-אֹתוֹ כָּל-מֹצְאוֹ". ומספר ספר הזהר, אות זו היתה אות ו' שהיא מידת הרחמים, ואז כאשר יראו הבריות או החיות אות ו' ירחמו עליו, ולא יהרגו אותו, זאת ועוד האות ו' הוא סימן לכך שמידת הרחמים עוד פועלת באדם ומחייה אותו אע"פ שהרג. כיצד? היות שפני ה' שהם רחמים גמורים נסתרים מקין, עדיין מרחם הברוך הוא עליו, כי רחמיו על מעשיו, ושם לקין אות, כדי שכלל הסביבה תרחם עליו על אף ההסתרה, כלומר גם בהסתרת פני ה', מהנברא עצמו, עדיין פועלת מידת הרחמים ע"י סימנים ואותות.

כלומר האות ששם ה' לקין, אות ו', הוא בחינת מַטֶּה מלשון נטייה לצד לחסד, שהוא ימין, כי בספירת הז"א, שלושה קווין, חסד דין ורחמים, ואע"פ שהרג קין, ופני ה' נסתרים ממנו עקב חטאו, עדיין רחמיו של הברוך הוא על מעשיו, ומגנה על קין האות ו' שהיא צורת מַטֶּה המטה, מלשון נטייה והטייה, לכיון חסד. כלומר קו ימין.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

שלום וברכה לכולם,

מדוע כותבת התורה, "וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן", מהי קרית ארבע ברוחניות, ומדוע היא חברון? ויש לפרש כי ארבע רומז על שם בן ד', שהוא בן ארבע אותיות י', ה, ו', ה', וקריה רומז על קרור והסתלקות האורות, ובזמן שנתקררו ד' האורות מלהשפיע, שהם ספירות חכמה, בינה, תפארת ומלכות, מתה שרה. ומדוע נכתב קרית ארבע הוא חברון, חברון מלשון חברות וחיבור, כי כאשר חוברים ד' האורות חכמה, בינה, תפארת ומלכות, יחד, מתגלה ה' אחד.

קרית ארבע הוא חברון, תמונה Javier González

בתמונה שלפנינו ארבעה יסודות: אש, עפר, רוח, מים. ארבעת היסודות הללו משתלשלים משם בן ד'. לנוחות הקוראים צרפנו טבלה המרכזת את הנתונים עליהם דברנו.

אותיות ה'           הארת הספירות                         היסודות

י'                        חכמה                                        אש

ה'                       בינה                                          מים

ו'                        תפארת                                    רוח (אויר)

ה'                      מלכות                                       עפר

וזה פירוש ותמת בקרית ארבע הוא חברון, שרה מתה כתוצאה מהתקררות והסתלקות הארת שם בן ד' ממנה, שאע"פ שהוא שם בן ד' אותיות, שכל אות ממנו, (כפי שהראינו בטבלה) משפיעה הארה שונה לעולם, הרי שחבורן יוצר שם אחד.

שבת שלום לכולם

שלום וברכה לכולם,

"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" (בראשית כ"ח, י"א)

בפרשת ויצא יוצא יעקב אבינו מבאר שבע והולך חרנה. בדרך לחרן הוא פוגע (פוגש) במקום, בו הוא חולם את חלום הסולם. מה שם המקום בו פגע יעקב ומה בדיוק מתחולל בו? האם קורות חיי יעקב אבינו הוא מאורע הסטורי בלבד, או שהוא תהליך שמתחולל אצל כל אדם כאשר הוא עובר ממצב מודע למצב לא מודע, ואם כך הוא, איך באים לידי ביטוי שני הבטים אלו בנפש האדם פנימה, נקרא את הפסוקים ונעזר בדברי הרח"ו עליהם.

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא". (בראשית כ"ח, י"א).

פירוש. ויצא יעקב מבאר שבע, מלמד שיצא אדם מתוך הטבע המוכר לו, המכונה בשם באר שבע, והולך חרנה, לשון אחוריים, כלומר יוצא אדם ממקום מוכר וידוע למקום שאינו מוכר וידוע. ויפגע במקום. פגיעה היא לשון תפלה, וילן שם לשון לינה, (לונה באיטלקית ירח) ותלונה, כלומר מקום החסרון, כי בא (נאסף) השמש, להבדיל מהביטוי וזרח השמש, כי בא השמש, כלומר הדעת המכונה שמש, לא מאירה לו יותר, וזה נבחן לחסרון לכן הוא מלין ומתפלל, כדי ליצור קשר.

אבן לשון בינה והבנה

ויקח מאבני המקום, אבן לשון בינה והבנה, וישם מראשותיו, כלומר את ההבנה שיש לו הוא שם מראשתיו, יכול היה הכתוב לומר מתחת לראשו, מדוע נוקט הכתוב לשון מראשתיו, שהוא לשון רבוי, ויש לומר כי כאשר יש לאדם הבנה, הבנה היא תולדה של שתי ספירות חכמה ובינה. וכאשר שם אבן למראשותיו, זה נבחן לכך שהוא מניח את האבן, בין חכמה ובינה. כי החכמה נבחנת לראשית גילוי האור היוצא מספירת כתר, שהוא העצמות, והבינה היא ספירה ראשונה לגילוי הכלים, הרי ב' ראשים, לכן שם האבן מראשותיו, מתחת לחכמה ובינה, לומר כי הבנתו הפרטית אינה נחשבת כל כך, כי הבנתו הפרטית היא של אדם, בעוד ראשותיו קשורים לאינסוף ברוך הוא, לכן הניח האבן מראשתיו, לומר הברוך הוא חשוב יותר.

וישכב במקום ההוא, ההוא שאינו נודע, כי מילת הוא סובב על נסתר, שאינו ידוע בשם, ונקרא הוא.

ויקח מאבני המקום, אומר הרח"ו, (ספר הליקוטים פרשת ויצא, ע' פט) הנה כאן זכה יעקב להדבק בהארת לאה, ולכן שמה מראשותיו, כי לאה מקומה בראש. וזה סוד וישכב במקום ההוא, כלומר שיש זיווג וחיבור במקום ההוא בסוד הדיבור, וכל זיווג הוא להשפיע כ"ב אותיות, אלא שבכאן נעלם מאד, ונקרא הוא עלמא דאיתכסיא, עולם המכוסה ורחל עלמא דאיתגליא, עולם הנגלה, וז״ס (בראשית כ״ט כ״ה) ויהי בבקר והנה היא לאה, (כי בבוקר יש גילוי האור ורואים, והנה היא לאה) כי בלילה היא נעלמת, (בסוד יונת אלם, כי יכולת הדיבור של האדם נעלם ונאלם ממנו בשעה שהוא ישן, אבל עדיין יש זיווג (קשר וחיבור) עם הקב"ה בשעה שישן, אך אינו מודע לו, לכן נקרא זה הזיווג, כלומר החיבור עם הקב"ה עלמא דאיתכסיא, כלומר העולם המכוסה מהאדם, כי אינו מודע לו וזיווג (קשר וחיבור) זה נודע בשם אמונה, אבל בבקר, כאשר אדם מתעורר ומזדקף, וראשו נצב מעל לגופו, מצב זה נבחן באדם למצב הכרתי, לכן כותב הפסוק ויהי בבוקר והנה היא לאה, כלומר בבוקר יש הכרה, ובוקר הוא לשון אור, המאיר לאדם בשכלו, ובלשון התורה והנה היא (הנסתרת) לאה (מגולה וידועה בשמה).

מהו בוקר בנפש האדם פנימה

"וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ, מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן, עַל-רֹאשָׁהּ. וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-אֵל; וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה".

לסיכום: יש ב' בחינות באדם: עולם (או מצב) שהוא מכיר, ועולם (או מצב) שאינו מכיר. העולם הנגלה והמוכר באדם מכונה בלשון התורה בשם רחל, ולכן אוהב יעקב את רחל, כי האדם אוהב דברים שהוא מכיר ויודע. והעולם הלא מוכר והלא ידוע לאדם מכונה בשם לאה.

וכפי שיעקב נשא ב' נשים לאה ורחל, כך לכל אדם יש קשר עם ב' עולמות בתוכו, עם  העולם המכוסה והנסתר שאינו ידוע שהוא בחינת לאה, שאיתו שהוא מתקשר באמצעות האמונה. ועם העולם הנגלה והמוכר שהוא בחינת רחל, שאיתו הוא מתקשר באמצעות הידיעה.

שני הבטים בחיי אדם נסתר ונגלה לאה ורחל

הקשר של האדם עם ההיבט הנסתר שבחייו, נבחן לקשר של יעקב עם לאה, שהיא בחינת העולם המכוסה, והיבט זה מכונה בלשון התורה וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה, ומכוון להיבט הנסתר בחיי האדם, שהוא מגיע ראשון לאדם, כי תמיד המצב הלא מודע קודם למודע, כפסוק, ויהי ערב (לא מודע) ויהי בוקר (מודע) יום אחד. כי הכלי קודם להאור, ומצב הלא מודע קודם למודע.

ולעומת זאת, הקשר של האדם עם ההיבט הנגלה שבחייו, נבחן לקשר שבין יעקב לרחל, כי כפי שיעקב אוהב את רחל, כך אוהב האדם את מה שמגולה וידוע ומוכר, ואת מה שיכול לתפוס בשכלו בהבנתו ובחושיו, לכן לאחר חלום הסולם, בבוקר, שהוא מצב של הכרה, קורא יעקב שם המקום ההוא בית אל, כי לאור היום, מכיר יעקב ויודע כי האל שוכן במקום. לכן אומר הרח"ו בדבריו כי שם העיר לוז מקביל להיבט הנסתר בחיי האדם הנקרא בשם לאה, בעוד ששם בית אל מקביל להיבט הנגלה בחיי האדם, הנקרא בשם רחל.

לנוחות לקוראים רכזנו את הנתונים בטבלה הבאה

מקום / עיר        היבט                 שמות נשים                       שמות אנשים 

לוז                   נסתר                       לאה                                ישראל

בית אל             נגלה                        רחל                                 יעקב

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

שלום וברכה לכולם,

וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג' כ')

מהי שמש ומהי חמה, מדוע לכאורה לגוף מאיר אחד יש שני שמות נרדפים? שמש מלשון שימוש שהיא משמשת ומאירה, וחמה מלשון חום, חימה, וחומה , בספר שכתב בעל הסולם, אור הבהיר, מבחין הרב בין שמש לחמה, ובין התפקיד של כל שם בנפש האדם. נתבונן בהגדרת הרב.

חמה ונרתיקה: כי סו"ה שמש צדקה ומרפא בכנפיה, דהיינו לאפוקי מאשה השורף שה"ס בחי"ד כנ"ל, כי החמה מתגלגלת באורה המאיר לארץ ולדרים בתכלית השנינות, אשר אז כשנגמר המקבל בסוד שנה אחת מתחילים עשתי עשר יום לשלוט, עד שנגלה אשה השורף דבחי"ד, ואז תיכף מתגלה ובא ומכסה אותה סוד הנרתק דבחי"ב שה"ס כנפי יונה נחפה בכסף וסו"ה אם חומה (מלשון חמה) היא נבנה עליה טירת כסף. וכשהחמה מתעטפת בכנפים אלו, אז הוא בסוד שמש צדקה ומרפא בכנפיה והבן.

הרחבת הדברים. חמה ונרתיקה: כי סוד הכתוב שמש צדקה ומרפא בכנפיה, (מלאכי ג' כ') דהיינו לאפוקי (להוציא) מאשה (מאש) השורף שהיא סוד בחי"ד (לקבל לעצמו בלבד) כנ"ל, כי החמה מתגלגלת באורה המאיר לארץ ולדרים בתכלית השנינות, אשר אז כשנגמר המקבל (הזמן) בסוד שנה אחת (שנת לבנה הכוללת 355 יום) מתחילים עשתי עשר (אחד עשר) יום (הנוספים) לשלוט, מדוע? כי בשנת לבנה יש 355 ימים כגימטריא של שנ"ה, ובשנת החמה יש 365 ימים כמנין שס"ה, כלומר לשנת החמה יש יתרון של אחד עשר ימים על שנת הלבנה. ונשאלת השאלה מה עושים בסרח העודף, כלומר באחד עשר הימים העודפים, הרי בקב"ה יש שוויון מוחלט אין בו חוסר ואין בו עודף, אם כך, לשם מה נועד ההפרש שבין שנת חמה לשנת לבנה?

ונחזור לענין. שנת לבנה נמנית מראש השנה הנוכחי עד ראש השנה הבא, כאשר בין ראש השנה האחד למשנהו יש 355 ימים כגימטריה של המילה שנ"ה. עד כאן הכל טוב ויפה, אך מה עושים עם הימים העודפים של שנת החמה? איפה נאחסן אותם? ולזאת הכין הבורא ית"ש תשובה, ממשיכים למנות אותם, מראש השנה עד יום הכיפורים.

נמצא כי בעוד אנו מונים את שנת הלבנה מראש השנה עד ראש השנה, בסוד 355 ימים, הרי שאת שנת החמה אנו מונים מראש השנה הנוכחית עד יום הכיפורים של השנה הבאה בסוד 365 ימים. באופן שעשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים הם התפר (החיבור) שבין השנים. לכן מכונה שנת לבנה בשם פרצוף דוד ושנת חמה מכונה בשם פרצוף יוסף, לכן נאמר עליו בן פרת יוסף, שפרת אותיות תפר, שפרצוף יוסף (שנת החמה) מחבר ותופר את השנים לאינסוף ברוך הוא. לכן נאמר בן פורת עלי עין, ואל תקרי עין אלא אין, שבחיבור ותפירת השנים והזמן הוא מגיע אל האינסוף שהוא מעל הזמן והתכלית.

ונחזור לענין, בשם ה' יש ד' אותיות י',ה' ו', ה'. י' = חכמה (בחינה א') , ה' ראשונה  = בינה (בחינה ב') , ו' = תפארת (בחינה ג')  ה' אחרונה = מלכות (בחינה ד', שהיא לקבל לעצמו בלבד). אומר הרב כי כאשר נגלית בחינה ד' זהו אש השורף (ולא מחמם או מאיר, אלא הוא אש מזיק) וכדי שהאש לא יזיק סידר הקב"ה סידור, שתבוא הבחינה ב', שהיא אימא עילאה וספירת בינה, ותחפה עליה (על בחינה ד') בנרתיק, וכמו שיום הכיפורים מחפה ומכפר על כל חטאי שנת החמה, שהם שס"ה (365) ימים הנספרים מראש השנה הקודם, עד יום הכיפורים הנוכחי, כך אימא בינה שהיא אות ה' ראשונה משם ה' מחפה ומכפרת על אות ה' אחרונה משם ה'. כי ה' ראשונה משם ה' היא מעל הזמן, והיא יכולה לכפר על ה' אחרונה שהיא בתוך הזמן.

אותו נרתיק שבו מחפה ומכסה אימא בינה על ספירת המלכות, (בהם נמצאים חטאי האדם הנובעים מרצונו לקבל לעצמו בלבד) מכונה בשם כנפי יונה נחפה בכסף. מדוע יכול הכסף לחפות ולכפר על חטאי האדם? ומשיב הכתוב בשיר השירים, אם חומה היא (מלשון חמה) נבנה עליה טירת כסף, כלומר אם המלכות שהיא חומה בוערת (מלשון חמה) לקבל לעצמה בלבד, איך פותרים את הבעיה, כי בערה לעצמה בלבד תביא כלייה, אומר הפסוק, נבנה עליה טירת כסף, שהכסף יכול לעמוד בחום, ומנטרל את הבערה. וכשהחמה (אות ו' משם הויה, ספירת תפארת) מתעטפת בכנפים אלו (מעשים טובים) אז הוא בסוד שמש (המשמש, להאיר, הנותן) צדקה (למלכות) ומרפא בכנפיה (בסוד קו אמצעי שהוא רחמים) והבן.

בפרשת ויחי קרבים ימי יעקב למות והוא מבקש לראות את בנו יוסף. נקרא את הפסוקים וננסה להבין מהי משמעותם. "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. וְשָׁכַבְתִּי, עִם-אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם; וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ. וַיֹּאמֶר, הִשָּׁבְעָה לִי--וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל, עַל-רֹאשׁ הַמִּטָּה. וַיְהִי, אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף, הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה; וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי בָנָיו, עִמּוֹ--אֶת-מְנַשֶּׁה, וְאֶת-אֶפְרָיִם.  וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב--וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ; וַיִּתְחַזֵּק, יִשְׂרָאֵל, וַיֵּשֶׁב, עַל-הַמִּטָּה." (בראשית פרקים מז מח).

בפסוקים אלו מבקש ישראל מבנו יוסף שישבע לו, ולא יקבר אותו במצרים אלא עם אבותיו (בחברון). התורה מפרטת ומשתמשת בפעלים ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם (קבר-תם, קבר תם ושלם היות שהיו בעלי ברית) יוסף מבטיח לעשות כבקשת אביו, וישראל משתחוה על ראש המיטה. אחר הדברים האלה חלה ישראל, הדבר נודע ליוסף והוא לוקח את שני בניו עימו, את מנשה ואת אפרים. בואו של יוסף ובניו הוגד ליעקב, וישראל מתחזק ויושב על המיטה.

ספר הזהר פרשת ויחי, שואל מה פירוש הפסוק ויתחזק ישראל וישב על המיטה, כלומר איזו הויה רוחנית מתוארת לנו בפסוק הזה? הרי ידוע כי כאשר אדם חולה, ובאים לבקרו, משתפר מצב רוחו פלאים, הוא יכול לחייך ולדבר, ולפעמים בקור החולים משכיח ממנו את מצבו האמיתי, והוא משיח עם מבקריו כמי שאינו חולה כלל. מהי אותה הוויה רוחנית הפועלת בבקור חולים בכלל, ובבקורו של יוסף את אביו יעקב בפרט, בעיקר לנוכח ההבטחה שהבטיח לו מספר פסוקים לפני כן, לשאת אותו ממצרים ולקבור אותו עם אבותיו. נקרא את דברי הזהר הקדוש, ונקרא ונעזר בבאור הסולם שכתב רבי יהודה לייב אשלג זצ"ל, וננסה לקשור את הדברים.

נ) ויתחזק ישראל וישב על המטה, ורזא דקרא, בעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך והיתה עת צרה. ר"ש אמר, דא גבורת ידא דמיכאל רברבא. וישב על המטה: כמה ליה הרה מקדמת דנא סגיד. למאן הוה סגיד, סגיד לערסא, הוה ערסא פתיחא מניה. למהולתא הוה סגיד, דהא הות חביבא מיניה.

נ) ויתחזק ישראל וישב על המטה: וסוד הכתוב, ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול העמד על בני עמך והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר (דניאל י"ב א') רבי שמעון אמר, זהו גבורת יד של מיכאל הגדול, שיעמוד לישראל בעת הגאולה, שיהיה אז עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד עת ההוא וגו'.כמו שמסיים הכתוב, ועל עת ההוא נאמר כאן, ויתחזק ישראל וגו'.

התמונה הרוחנית המתוארת בפסוק ויתחזק ישראל וישב על המיטה, היא לא רק תאור היסטורי של התחזקות אדם בשל בקור חולים, אלא היא למעשה תאור של מצב רוחני, של כלל האנושות החולה והנוטה למות במצרי העולם הזה, הדחוקים במקום ובזמן, והמילים ויתחזק ישראל וישב על המיטה מתארות את העוצמה הרוחנית של ישראל, כלומר את ההיבט הישר שבאדם, הנקרא ישר-אל, הקו הישר המחבר את האדם עם האל, התקוה, מאפשרת לאדם לשבת, מדוע? כי בהגעת יוסף, הנמשל לספירת יסוד, ובעל הברית והקשר, רואה ישראל, אביו, הנמשל לספירת תפארת, את הגשר שלו לעולם הבא, לכן הוא מתחזק ועובר ממצב של שכיבה, האופייני לחולה, למצב של ישיבה המאפיין חוזק וגבורה, כי כאשר אנו מתארים אדם מאוזן אנו אומרים שדעתו מיושבת עליו. אותו הדבר כאן, ישראל מתחזק עם הגעת יוסף הוא ספירת יסוד ויושב על המיטה, שהיא המלכות. כלומר ממצב של שכיבה על המטה, מצב שבו ראשו של אדם וגופו נמצאים בקו אחד המקביל אל המטה, הנבחן למצב של אמונה מעל הדעת, הוא עובר למצב של ידיעה המובע בפועל וישב.

וישב על המטה: כמו שהיה משתחוה לה מקודם לכן, שנאמר וישתחו ישראל על ראש המטה, כן עתה ישב עליה. פירוש, מטה היא המלכות המקבלת מיעקב שה"ס ז"א. וישב על המטה, היינו שהשפיע אליה.

למאן הוה סגיד וכו': שואל, למי היה משתחוה יעקב, (אם )תאמר שהשתחוה אל המטה (לאחר שנשבע לו יוסף שישא אותו ממצרים ויקבור אותו בקברי אבותיו) שהוא המלכות, הרי המטה היתה פתוחה לקבל ממנו, ואין המשפיע משתחוה אל המקבל ממנו, כלומר אין הגדול שהוא ז"א, (ישראל) משתווה לקטן שהיא ספירת מלכות, שהיא המטה, אלא הוא משיב, כי אל המילה, שה"ס יסוד, היה משתחוה, כי היתה חביבה לו. פירוש. מטה פירושה מלכות, ראש המטה, פירושה יסוד שהוא ראש של המלכות, ואומר הכתוב, שהשתחוה אל מדת היסוד, החביבה מכל הספירות. ומדוע חביבה מדת יסוד מכל הספירות? מפני שתכונת מדת היסוד היא להשפיע כל שפע הארת הספירות שמעליה למלכות, כלומר בתכונתה היא שווה לבורא, הנותן והמשפיע.

מה הקשר שבין מגילת אסתר לגירוש הגר וישמעאל, וכי יכולות שלוש מילים לגלות סודות מופלאים ועצומים? נקרא את המילים ונראה את הקשר.

גירוש הגר, באדיבות מוזיאון ישראל, ויקטורס יאן הולנד 1650

כותבת מגילת אסתר בפרק ז' פסוק י': "וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה", מהי חמה, מהי חמת המלך, מי הוא המלך, ומדוע שככה חמת המלך לאחר תליית המן על העץ אשר הכין למרדכי?

הנה נכתב שמו הפשוט במידת הרחמים כך: י', ה', ו', ה'. י' דשם הויה מרמזת לספירת חכמה, ה' ראשונה דשם הויה לספירת בינה, ו' דשם הויה לספירת תפארת, ה' אחרונה לספירת מלכות. אות ה' ראשונה דשם הויה, הנקראת בינה, מכונה גם בשם אימא, או אמה, היות שהיא אם לבנים, לספירות תפארת ומלכות. כלומר אות ה' ראשונה דשם הויה מולידה את אות ו' דשם הויה, ואות ה' אחרונה דשם הויה.

אימא בינה ותהליך הלידה

כאשר אמא בינה יולדת את ספירת תפארת, כלומר מוציאה חוצה ממנה אות ו', דינים מתערין מינה, כלומר הדינים מתעוררים ממנה תוך כדי ההולדה, ותהליך הלידה נקרא חמת מלך, מדוע? כי כאשר נולדת אות ו', או ספירת תפארת הנקראת בהשאלה שמש, או חמה, יוצאים ממנה תוך כדי תהליך הלידה גם דינים, לכן נקראים דינים אלו חמת מלך, כלומר השמש, שהוא ז"א, או ספירת תפארת מאיר, אך ההארה רבה מידי כלפי התחתון, כי בהארתו יש יותר חכמה (אש) ממעשים טובים (אור) וזה נחשב לתחתון כאילו כועסים עליו מחמת (בגלל) ריבוי החכמה המושפעת.

לכן תליית המן על עץ הדעת טוב ורע, נרמז בפסוק וחמת המלך שככה, מדוע? כי כאשר הועלמה "החכמה של המן" (שהיא נרמזת בפסוק, "הֲמִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּ--אָכָלְתָּ?"(בראשית ג' י"א) והוטבעה בעץ הדעת טוב ורע, נבחן תהליך זה "למזוג" חמת המלך, כי האות ו', דשם הויה, אינה רק יוצאת אל החוץ מאות ה' ראשונה של שם הויה, שזה נבחן לקיומה העצמי בלבד, אלא היא משפעת טוב למלכות, כיצד? במילים וחמת המלך שככה, במילה וחמת מופיעה ו' חיבור, אשר כשמה כן היא היא מחברת את החמה, את השמש, את הארת שש הספירות הנכללות בתפארת (חג"ת נהי"י) עם המלכות, באופן ששלושת הקווים האנכים העוברים דרך ספירת תפארת, שהם חד"ר (חסד, דין ורחמים,) או ימין שמאל ואמצע, שהן שלוש אותיות ו' היוצרות אות ש', הנבחנים לשלושת האבות, אברהם יצחק ויעקב משפיעים הארתם אל המלכות (אות ה' אחרונה משם הויה) שהיא סוד פני אד"ם שהוא גימטריה או ככ"ה (45), אז יש שלום, וזה פרוש וחמת המלך שככה. כלומר כאשר משפיע ספירת תפארת הארת שש הארותיו לספירת מלכות זה נבחן לשלום, כי לספירת תפארת יש כלי להשפיע את כל הטוב למלכות, שהיא פני אד"ם, לכן מקום החיבור והזווג שהוא מקור ההשפעה וההטבה נקרא שלום.

כי לא ירש בן האמה הזאת (שלא עברה מילה) עם בני, עם יצחק

ונחזור לענין, בגרוש הגר והילד כתוב, "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח-לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר שָׂם עַל-שִׁכְמָהּ, וְאֶת-הַיֶּלֶד--וַיְשַׁלְּחֶהָ; וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע, בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע. וַיִּכְלוּ הַמַּיִם, מִן-הַחֵמֶת..."

פירוש. ונודע כי ישמעאל לא נימול בן שמונת ימים כיצחק, הנחשב לבן הראשון בעולם עליו נאמר בן בינה ימי שמונה, אלא מל אותו אברהם בהיותו בן י"ג שנה,, כפי שאברם מל עצמו בהיותו בן תשעים ותשע שנה, והיות שבעת שהוליד אברם את ישמעאל היה ערל, כלומר בלתי נימול, כלומר ללא ברית, בלי חיבור של שמים וארץ משפיע ומקבל, נבחן זה כמו שלאות ו' שהיא ספירת תפארת, אין קשר עם המלכות, כלומר, עם אות ה' אחרונה משם הויה, לכן אברהם שולח את הגר למדבר (צמצום א') עם חמת מים, מים שאין בהם אזון. נסביר את הדברים, ספירת בינה מכונה אימא ואמה, והיא ה' ראשונה משם הויה, כאשר היא יולדת את הבן, הוא ז"א, או ספירת תפארת מתעוררין ממנה דינים, אם כן, מה עושים כדי לשכך הדינים? הפטנט המשכך את הדינים נקרא בשם ברית.

מהי ברית

מצב של ברית הוא מצב של שלום, של איזון, אז אות ו' נקראת אמת המים, היות שהיא משפיעה מים (אור, טוב) למלכות. אך במצב שאין ברית, כמו אצל ישמעאל ואברם טרם המילה, הרי שאות ו' נקראת חמת מים, היות שהיא משפעת חום (אש, דינים) ולא מעשים טובים ואור.

נמצא אות ו' (הנבחנת לאבר הזכרות) נקראת לפני הברית, חמת מים, היות שהיא משפעת חכמה (אש, דינים) ואחר הברית היא מכונה בשם אמת מים, היות שהיא משפעת חסד (מים, טוב) למלכות.

לכן טועה הגר במדבר באר שבע, כי לאות ו', המחוסרת ברית וקשר למלכות, (אות ה' אחרונה משם הויה) אין למי להשפיע, כי למרות שבבאר שבע יש שבע בארות מים, לא מסוגלת הגר למצוא אפילו אחת מהן, כי אין לה קשר, כי בנה נולד מאדם ערל. כעת נשאל למה דומה טעיית הגר במדבר? לאדם המתברבר בניווט, וכל זאת למה? כי אינו יודע את הכיוון, כלומר אי אפשר למתוח קו בינו לבין המטרה, לכן הוא הולך "דורי דורי", כלומר בסבוב.

על ההפרש שבין אמה לחמה, ועל ההפרש שבין אמת המים לחמת מים

והוא הקשר למגילת אסתר, כאשר תולים את המן על עץ (שהוא אות ו', שהוא לשון הרע) אז וחמת המלך שככה, אין דינים, יש שלום, יש חיבור לעץ החיים, כי תלו את המן על עץ הדעת טוב ורע ובמעשה זה בוטל שליטת הרע, ונשארו חיים בלבד. ואילו בגירוש הגר, המים אשר בחמה נגמרים (בשל חוסר איזון יש יותר חום ממים, יותר חכמה ממעשים טובים) מכאן הטעייה במדבר, וחוסר הקשר והסכנה לחיים.

נמצא, כי כאשר אות ו' משפעת חסד, שהיא הברית, היא נקראת אמת המים, מלשון אומדן ומדידה, כי היא משפעת טוב שהוא אור או מים, בשיעור שיש כלים לקבל המים, וגם נקראת אמת המים מלשון אֱמֶת (בחטף סגול) כי שמו הוא אמת וחיים ושלום. וכאשר אות ו' משפיעה דינים שהוא קו שמאל ואש, שאין לו חיבור וברית היא נקראת חמת מים, מלשון חום ואש.

ויהי רצון מלפניו שנשפיע מים באמת המים