שלום וברכה לכולם,

מדוע נקראות ספירות הז"א בשם שאר ירקות? נתבונן תחילה בטבלת הצבעים שמוסר לנו הזהר הקדוש, ונראה כי הצבעים אותם מזכיר הזהר הקדוש מציינים תכונה, או איכות, אליהם מתיחסים כתבי האר"י, שהם המקור לרשימה שלנו.

הנה דברי הזהר הקדוש: זהר בראשית ב' אות כ"ז אותם סכמנו כאן בקצרה, כנגד ד' אותיות משם הוי"ה ישנם ד' צבעים:
י' דשם הויה כנגד ספירת חכמה וצבע לבן, ועולם אצילות, מלשון אצלו, בו נאמר לא יוגרך רע, לכן הוא לבן, שכולו אור. ה' דשם הוי"ה כנגד ספירת בינה וצבע אדום, מדוע אדום? מלשון אדמה לעליון, כי תכונת הבינה, שהיא חפץ חסד והיא רוצה להדמות לתכונת הכתר, שהוא טוב ומיטיב. ו' דשם הויה כנגד ספירת תפארת וצבע ירוק, מדוע ירוק? ע"ש הפעולה של הורקת ברכות לספירת מלכות, ה' שניה דשם הוי"ה כנגד ספירת מלכות שצבעה שחור, שענינה קבלה עצמית.

ד' אותיות דשם הויה         ספירות                                צבעים, הנבחנים לאיכויות

י'                                        חכמה                                     לבן

ה'                                       בינה                                       אדום

ו'                                        תפארת                                   ירוק

ה'                                      מלכות                                     שחור

מדוע בהגדה של פסח אנו אומרים "שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות", ומתכוונים לספירות ז"א, שהן ספירות, חסד גבורה תפארת, נצח הוד יסוד. מדוע נקרא הז"א שאר ירקות? ויש לומר כי לז"א (זעיר אנפין, פנים קטנות) יש "רק" ו"ק, כלומר רק שש ספירות, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מדוע יש לו רק ו"ק? ולא יותר? דיש לומר כי הוא חסר ג"ר, ג' ראשונות, כלומר חסר לו הראש, יש לו רק גוף של שש ספירות, לכן הוא נקרא "שאר ירקות", כלומר מה שנשאר ממנו, לאחר שהורידו לו את הג"ר. כי כאשר יש לו ראש, הוא בחינת י' וספירת חכמה ולובן, מה שאין כן, כאשר נחסר ממנו הג"ר, שהוא בחינת ראש, מה שנשאר ממנו הוא "שאר ירקות", הוא הארה של שארית, כי פעם לפני חסרון הג"ר היה י' ולובן וחכמה, וכעת לאחר שנחסר ממנו הג"ר, שהג"ר הוא עיקר החיות, נותרה ממנו, רק שארית האור, רק שש ספירות, רק ו"ק קצוות, חסד, גבורה, תפארת, נצח הוד יסוד, לכן נקרא הז"א שאר ירקות, ע"ש פעולת הארקת הארת שש ספירות דגוף אל המלכות.

ומיוחס לז"א הארת הצבע הירוק, ע"ש הריקנות, כי נחסרו בו הארת ג"ר והוא נחשב ריק מחיות (כי אין בו הארת אור החיה).

כל טוב והצלחה לכולם, וכל פעם שאנו רואים ירוק נחשב על הארת הספירות של ז"א

....

מקורות:  פרי עץ חיים ב' חלק ב' שער הכ"א חג המצות פרק ז' אות כו

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

מה משמעות השם דוד בנפש האדם פנימה, מדוע עליו אומרים מלך ישראל, ולא על מלכים שונים שהיו לישראל, ומדוע אומרים עליו חי וקיים, מה שלא נאמר על מלך אחר?

נתבונן בשם. השם כתוב ג' אותיות, ד', ו', ד', מימין לשמאל ומשמאל לימין ניתן לקרוא את אותו השם, דוד. אך האם זה הכל?

השם דוד הוא שם מאוזן, באמצע אות ו', כאשר מימין אות ד', ומשמאל לאות ו' אות ד'. למעשה השם דוד נראה כמו ציור של כפות המאזניים, כאשר על כף ימין מכפות המאזניים מונחת אות ד', ועל כף שמאל של כפות המאזנים מונחת אות ד', ולשון המאזניים, היא אות ו'. אך האם זה הכל, או שאפשר להתבונן יותר פנימה?

האות ד' למעשה, רומזת לד' ספירות חכמה בינה, תפארת ומלכות, אך בספירת תפארת נכללות ו' ספירות, חסד גבורה תפארת, נצח הוד יסוד, הרי לנו תשע ספירות, (חכמה, בינה, שהזכרנו לעיל, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד יסוד [הנכללות בספירת תפארת] ומלכות) והספירה העשירית היא כתר, הנכללת בחכמה (כי לא תתכן חכמה ללא כתר). נמצא כי בציור שהראנו למעלה על כפות המאזנים יש כעת, י' ספירות בצד ימין, (שהתפשטו מאות ד') וי' ספירות בצד שמאל, (שהתפשטו מאות ד') ובאמצע אות ו' .

כעת יש לנו אות י' מימין לאות ו', ואות י' משמאל לאות ו', וכאשר נחבר אותן יחדיו נקבל אות א', כי אות א' כפי שמסביר רבי עקיבא, מורכבת מאות ו' מונחת באלכסון, ושתי אותיות י' לצידה. אחת נכתבת מימין ולמעלה של האות ו', ואחת משמאל ולמטה של אות ו'.

כאשר נסכם את הערך הגימטרי של הציור שהראנו, נמצא כי לאות ו' ערך גימטרי של שש, לאות י' ערך גימטרי של עשר, והיא מופיעה פעמיים, פעם מימין לאות ו' ופעם משמאל לאות ו', הרי שערך ב' אותיות י' הוא עשרים, ועוד שש שהוא ערכה של אות ו' הרי שלציור של האות א' שהראנו יש ערך של עשרים ושש, הוא כ"ו, והוא גם ערכו של שם הויה פשוט. י', ה', ו' , ה'.

נמצא כי משם דוד מתפשט שם הויה פשוט, לכן אנו אומרים בברכת הלבנה, דוד מלך ישראל חי וקיים, כי מה שמסתתר בשם דוד, הוא שם הויה פשוט, לכן הוא חי וקיים. כי שם הויה פשוט מחייה ומקיים כל העולמות כולם.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

האות ל, כתובה אות כ' ואות ו' כתובה מעליה

מהי סגולת האות למד ולמה היא מסוגלת? אומר האר"י הקדוש כי אות ל' נכתבת אות כ' ומעליה נכתבת אות ו', אם כך הרי גימטריה של של אות ל' הוא לא רק שלושים כפי שלמדנו, אלא גימטריה שלה הוא כ"ו, שהוא אותה גימטריה של שם הוי"ה פשוט. (כי י' ערכה עשר, ה' ערכה חמש, ו' ערכה שש, י' ערכה עשר הרי עשרים ושש או כ"ו).

ההפרש בין גימטריה פשוטה של אות ל' שהיא שלושים, לבין גימטריה של אות למד המורכבת, (הנכתבת אות כ' אשר מעליה אות ו' ) היא ד'. כי גימטריה פשוטה היא של אות ל' היא שלושים, וגימטריה מורכבת של אות ל' הנכתבת אות ו' על גבי אות כ' היא עשרים ושש או כ"ו. נמצא ההפרש בין ל' פשוט (שהוא שלושים) לבין אות ל' מורכב (אות ו' ע"ג אות כ', הוא עשרים ושש) הוא ד', כלומר שם בן ד', שהוא אותיות, י', ה', ו', ה'.

כלומר בכל פעם שמופיעה אות ל' אנו מוצאים הפרש של ד' אותיות נעלמות ונסתרות, הקיימות מבחינה פוטניציאלית בין צורת כתיבתה הפשוטה, לבין צורת כתיבתה המורכבת, וכל הפרש שכזה, שהוא שם בן ד', מאיר באדם ומלמד אותו.

נמצא כל עוד אדם לומד, ה' מלמד אותו.

למידה נעימה לכולם

...

מיוסד על דברי האר"י ודברי רמח"ל בספר קנאת ה' צבאות

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

מימינו אש דת למו

בפרשת וזאת הברכה, כאשר מברך משה איש האלקים, את בני ישראל לפני מותו הוא אומר: "וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אשדת [אֵשׁ דָּת] לָמוֹ". למה מתכוון משה בדבריו אלו, מהו מימינו אש דת למו? מדוע נמצאת האש מימין, הרי ידוע שהחסד הוא בימין וגבורה היא בשמאל, נתבונן בפסוק.

ואתה הכוונה לבני ישראל, מרבבות קודש, הכוונה היא לספירת כתר, כי ספירת חכמה היא באלפים, בינה במאות, זעיר אנפין בעשרות, ומלכות ביחידות, לכן לספירת כתר מיוחסים רבבות, שרבבה היא עשרת אלפים, או עשר פעמים אות א', כי אלף כמספר, הוא אותיות אלף, האות הראשונה באלף בית העברי, אשר מיוחסת לאלופו של עולם.

תלמוד לומר, ואתה הכוונה לספירת ז"א, (באת) כלומר שורשך נעוץ מרבבות קודש מספירת כתר, כי כתר קו אמצעי, וגם ז"א קו אמצעי, ומימין לכתר כאשר מסתכלים ממטה למעלה נמצאת ספירת חכמה, וזהו שאמר משה, מימינו של כתר, אש דת למו, ספירת חכמה, ומדוע נמשלה החכמה לאש, כי כפי שניצוץ האש יכול להאיר בחשכה, כך חכמת האלוקות יכולה להאיר בנפש האדם פנימה, ומדוע אמר משה אש דת למו? מהו פירוש למו?

כאשר מתבוננים במילה למו, רואים ג' אותיות, ל', מ', ו'. לפי דברי האר"י הקדוש  האות ל' מורכבת מאות כ', ואות ו' כתובה מעליה, באופן שערכה של האות ל' בגימטריה הוא לא רק 30, אלא הוא גם כ"ו כלומר 26, כי ערך האות כ' הוא עשרים, וערך האות ו' הוא שש הרי עשרים ושש. כעת כאשר נסכם את הערך הגימטרי של המילה למו, כאשר ערכה של אות ל' (בה נסתר שם הויה, שהוא כ"ו) הוא עשרים ושש, הרי שערך המילה למו הוא ע"ב, או 72, כי ל' ערכה כ"ו, מ' ערכה ארבעים, ואות ו' שש, הרי 72, שהוא שם הוי"ה במילוי יודין הנכתב כך: יוד, הי, ויו, הי. כלומר במילת למו מסתתר שם הוי"ה במילוי יודין, שערכו ע"ב.

נמצא כאשר אומר משה מימינו אש דת למו, הוא מכוון לשם הויה במילוי ע"ב, כלומר ניתן לקרוא את הפסוק כך: מימינו אש דת, הוא שם הויה במילוי ע"ב או אות י' דשם הויה, או עולם אצילות. ומדוע אומר משה אש דת, ולא אש דעת, כי דעת שייך לקו אמצעי, ולא לקו ימין.

לכן כוונת משה בפסוק הוא: ואתה, ז"א, (מקורך) מרבבות קודש הוא ספירת כתר, אשר מימינו של ספירת כתר נמצאת ספירת החכמה, שעניינה אש ד"ת, כלומר אש של דבר תורה.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

שלום וברכה לכולם,

אז ירננו כל -עצי-יער לפני ה'

מהו פירוש הביטוי חצות לילה, מה שורשו הרוחני, מדוע דווקא בחצות הלילה נכנס הקב"ה בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים, מדוע לא לפני כן, מהו גן עדן ברוחניות, ומדוע כל האילנות משבחים לפניו, מהו שורשם של עצי היער, במה הם נבדלים מהאילנות, ומדוע הם מרננים לפני ה', כל זאת ועוד בזהר פרשת לך-לך מאמר על מה קאים עלמא, על מה עומד העולם.

נקרא לשון הזהר הקדוש פרשת לך לך אות ה) ת"ח בשעתא דאתער פלגות ליליא, וקב"ה עאל לגנתא דעדן, לאשתעשעא עם צדיקיא. כלהו אילנין דבגנתא דעדן, מזמרן ומשבחן קמיה. דכתיב  אז ירננו עצי היער מלפני ה' וגו'.

ונקרא תרגום הזהר שכתב בעל הסולם אות ה) ת"ח בשעתא דאתער וכו': בוא וראה בשעה שנתעוררת חצות לילה, והקב"ה נכנס בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים כל האילנות שבגן עדן מזמרים ומשבחים לפניו, שנאמר אז ירננו כל עצי יער מלפני ה' כי בא וגו' (תהלים צו).

כעת ננסה למשוך קווים מנחים מפירוש הסולם שכתב הרבי יהודה לייב אשלג זצוק"ל.

כאשר האדם מקבל לעצמו בלבד ומתנתק מהמאציל, קבלה שכזו מורגשת אצל הנברא כלילה וחשכה. מדוע? הבורא רוצה להשפיע, והנברא רק לקבל, נמצא כאשר האדם מקבל לעצמו בלבד, חל ניתוק בין הנותן למקבל בשל היפוך הצורה. היות שעם תכונת הקבלה העצמית אין מה לעשות והיא מביאה חורבן בלבד, הוחל עליה תיקון המכונה בשם "מנעולא", מה פירוש התיקון הנ"ל, סוגרים ונועלים את התכונה
הזאת, ואז היא אינה יכולה להזיק. למשל, ילדים אוהבים לאכול ממתקים, אך אם ניתן להם אך ורק ממתקים במקום אוכל מזין, הדבר יביא לקריסת מערכות אצלם, מה עושים אם כן? מגישים לילדים אוכל מזין ורק לאחר הארוחה מציעים להם קינוח מתוק, היות שאנו לא מאכילים אותם ממתקים מבוקר עד ערב, זה נחשב לממתק כאילו "נועלים" אותו אחרי סורג ובריח, כי באופן זה שהוא "נעול", הוא לא יכול לגרום נזק לילדים. זו מהותה של תכונת הקבלה לעצמו בלבד, אם לא נגביל אותה, היא תביא הרס וחורבן, לכן בכל העולם יש מערכות חוקים המגבילות את האדם, לטובתו.

לפי דברי הזהר הקדוש, היות שבמחצית הראשונה של הלילה שולטת מידת הדין, שענינה לקבל לעצמו בלבד, הכין המאציל ברוך הוא תיקון המכונה בשם "מנעולא", שעניינו נעילת התכונה הזאת, כי ברגע שהתכונה הזאת ננעלת, היא אינה יכולה להאיר לאדם, ואינה יכולה לגרום לו נזק. זמן תיקון "המנעולא" קצוב, תיקון המנעולא חל בחלק הראשון של הלילה, עד חצות. בחצות הלילה הכין המאציל ברוך הוא תיקון המכונה בשם "מפתחא" שעניינו, מיתוק מידת הדין במידת הרחמים. נסביר את הדברים, מידת הדין עניינה קו שמאל, קו שמאל מנותק מהמאציל, מטעם היפוך התכונה, המאציל רוצה לתת, הנברא רוצה לקבל, במאציל אין תכונת קבלה, לכן כל אימת שמתרחשת קבלה עצמית, הנברא מתנתק מן המאציל, וזה לא טוב, לכן כדי לתקן את תחושת הניתוק שחווה הנברא בזמן קבלה עצמית, הכין המאציל תיקון הנקרא בשם "מפתחא", בו עולה כביכול מידת הדין, הנמשכת מקו שמאל, אל מידת הרחמים הנמשכת מקו אמצעי ומתמתקת בה, תיקון זה מכונה בספרי קבלה בשם "עליית המלכות לבינה", או "מפתחא", ענינו של תיקון זה הוא כשמו, "פותחים" לנברא את היכולת לקבל, באותו שיעור שהוא יכול להשפיע נ"ר לאלקים ואדם, לא פחות ולא יותר. באופן זה מקבל הנברא מאת הבורא, בצורה שלא פוגעת בקשר שבניהם.

תיקון זה המכונה בשם "מפתחא" חל בחצות הלילה, אז נכנס לפי דברי הזהר הקדוש, הקב"ה בגן עדן, מדוע דווקא אז ולא לפני כן, כי הקב"ה הוא קו אמצעי, שהוא רחמים ושלום, והוא לא יכול להכנס למקום מסוים בנפש האדם, אם קודם לכן, לא הוחל בו תיקון של קו אמצעי, מטעם חוק שווי הצורה, מה הוא
רחום אף אתה רחום וכו', כאשר הוחל בנפש האדם התיקון של קו האמצעי המכונה בשם "חצות הלילה", אז נחשב לאדם שהקב"ה נכנס לגן עדן, משום השתוות הצורה, האדם שווה לבורא בתכונה של הרצון להשפיע.

ומהו מקום המפגש בנפש האדם המכונה בשם גן עדן? שוב, מקום של שווי צורה. בלשון הספירות עדן, היא בינה שחזרה להיות חכמה, גן, הוא כינוי לספירת מלכות, וגן עדן עניינו, מלכות הממותקת בתכונת הבינה, השבה להיות חכמה.

ומדוע מרננים עצי יער מלפני ה', ככתוב "אָז יְרַנְּנוּ, כָּל-עֲצֵי-יָעַר.לִפְנֵי יְהוָה, כִּי בָא--כִּי בָא, לִשְׁפֹּט הָאָרֶץ", כי עצי היער הם אילנות סרק, שמטבעם אינם עושים פירות, כמו ספירות הנוקבא כאשר היא בלבדה, ללא משפיע. אך לאחר שמאיר הקב"ה בגן עדן בקו אמצעי, שהוא רחמים ושלום, ע"י השתעשעו עם הצדיקים, אז אפילו עצי יער שהם אילנות סרק שאינם עושים פירות מבחינת עצמם, עושים פירות, מטעם שהאיר בהם הקב"ה, המשתעשע עם הצדיקים. וזה ענין רננה, עשית פירות שלא מדרך הטבע, אלא מהארת תיקון קו האמצעי.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

.....

הארות ללומדים: תיקון "המנעולא", נמשך מצמצום א', עניינו סור מרע, מיקומו, מקום המדבר. תיקון "המפתחא" נמשך מצמצום ב', עניינו עשה טוב, מיקומו, מקום הישוב.

שלום וברכה לכולם,

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, תמונה Juan Felipe Rubio

זהר פנחס אות יא) ת"ח, מאן דמקנא לשמא קדישא דקב"ה, דאפילו לא יזכי לגדולה, ולא אתחזי לה, רווח לה ונטיל לה. פנחס לא אתחזי ליה בההוא זמנא, ובגין דקנא לשמא דמאריה, רווח לכלא, וסליק לכלא, ואתתקן ביה כלא וזכה לאשתמשא בכהונה עלאה. מההיא שעתא, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, דאשלים לתרין דרגין, בגין דקנא לשמא דמאריה, דאתתקן מה דאתעקם.

באור הסולם אות יא) ת"ח מאן דמקנא וכו': בוא וראה מי שמקנא לשם הקדוש של הקב"ה, אפילו שאינו צריך לזכות לגדולה, ואינו ראוי לה, הוא מרויח אותה ולוקח אותה. פנחס לא היה ראוי לכהונה בעת ההיא, אלא משום שקנא לשם של אדונו, הרויח הכל, ועלה לכל, ונתתקן בו הכל, וזכה להשתמש בכהונה עליונה. מאותה שעה, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, שכתוב ב"פ בן, משום שהשלים לב' מדרגות, דהיינו שתקן את עצמו וגם תקן נשמתם של נדב ואביהוא שנתגלגלו בו. שהם בני אהרן, וע"כ כתוב, בן אלעזר, בן אהרן. שהוא משום שקנא לשם של אדונו, שנתתקן מה שנתעקם. כי הוא תקן את עצמו, וגם בחינות הנשמות של נדב ואביהוא שהיו מגולגלים בו.

הרחבת הדברים: בוא וראה אומר רבי שמעון, מי שמקנא לשם הקדוש של הקב"ה, הנקרא הוי"ה, שהוא שמו במידת הרחמים, אפילו שאינו צריך לזכות לגדולה, ואינו ראוי לה, הוא מרוויח אותה ולוקח אותה. נסביר את דברי רבי שמעון, ספירת יסוד מכונה בשם יוסף, יוסף גימטריה קנ"ו 156, הגימטריה של המילה קנאה, היא 156 או קנ"ו, כלומר לשם יוס"ף, ולשם קנא"ה ערכים שווים, נמצא כי שמקנא לשם שמים, שהוא הוי"ה, אוחז בספירת היסוד, או בשם יוסף, ומי שאוחז בשם יוסף, או בספירת יסוד מחזיק את כל בנין הקדושה, ולזאת מתכוון רבי שמעון, שפנחס לא היה ראוי לכהונה בת ההיא, אלא משום שקנא לשם אדונו, הרויח הכל, כל בנין הקדושה, ועלה לכל וננתקן בו הכל, וזכה להשתמש בכהונה
עליונה. כי כל בנין הקדושה עומד על ספירת יסוד, על המשפיע, שהוא קו אמצעי הנקרא שלו"ם.

מאותה שעה, אומר רבי שמעון, נקרא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, וזכה להקרא ב' פעמים בן, משום שהשלים לב' מדרגות, דהיינו שתקן את עצמו וגם תקן נשמתם של נדב ואביהוא שנתגלגלו בו שהם בני אהרן, וע"כ כתוב בן אלעזר, שרומז שתקן עצמו, ו-בן אהרן, שתקן את ב' בני אהרן נדב ואביהוא.

שהוא משום שקנא לשם של אדונו, שנתתקן מה שנתעקם. נסביר את הדברים, לכל תכונה בעולם יש תפקיד. קנאה הבאה מאהבה, כמו זו שהראה פנחס, קנאה שהיא תולדה של אהבת ה' יתברך, שעניינה הוא שלא יכול להיות שום דבר אחר חוץ ממנו בקדושה, היא קנאה לשם שמים, ותכונה זו אופיה הוא יושר, והיא מסוגלת לישר כל עקמומיות, תכונה זו נובעת מהשם ישראל, שפרושו ישר-אל, והוא קו
אמצעי.

זאת ועוד, שם הוי"ה במילוי ההין נכתב יוד,הה,וו, הה, והוא גימטריה ב"ן או 52, כאשר כותבת התורה פנחס ב"ן אלעזר, היא רומזת שתקן את בחינת הנוקבא שלו, שהיא אות ה' תתאה משם הויה, וכאשר כותבת התורה ב"ן אהרן הכהן, היא רומזת כי תקן אות ה' תתאה, בה חטאו נדב ואביהוא, בהקריבם אש זרה לפני ה'. וכאשר מחברים את ב' אותיות ה' מקבלים אות י' ברית קודש, בה זכה פנחס, אשר
בו נאמר הנני נותן לו את בריתי שלום.

כל טוב לכולם, הצלחה וברכה