שלום וברכה לכולם,
מדוע הכה משה בסלע, הרי נתבקש ע"י הקב"ה לאמר, קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו; וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן-הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת-הָעֵדָה וְאֶת-בְּעִירָם (במדבר כ, ח).
מה כל כך קשה לקחת את המטה, להקהיל את העדה עם אהרון אחיו ולדבר אל הסלע לעיניהם, הרי כל במאי מתחיל יכול לביים סצנה שכזו, מדוע מסרב אם כן משה להוראות הבמאי? האם הסלע המדובר הוא גוש אבן גדול, אבן צור חלמיש, האם אהרון הוא רק אח גדול כהן גדול, ומי היא העדה המדוברת ומהי בערתה?
כדי שנוכל להשיב על שאלות אלו נתבונן בדברי האר"י ספר הליקוטים פרשת חוקת מאמר: עוד וירם משה את ידו ויך את הסלע אות ט: דע, כי ישראל היו רוצים התורה פב"פ בלי שום קליפה, אלא המים הזכים. ומרע״ה ראה, שעדיין הערב רב היו מגבירין קליפתן של ישראל, ולכך ויך את הסלע במטה, לשבור אותה בחינה, מגוף ומלבוש התורה, כמו שאנחנו מכים איש את רעהו בפלפול, להכות ולשבר הקליפה. והקב״ה לא צוה אותו, כי אם ודברתם אל הסלע לעיניהם, בדיבור לבד, כמו ששונים למעלה פב״פ בדיבור. וזהו ונתן מימיו, בדיבור, כלומר: האמיתים, ושיקח את המטה בלבד בידו, שזהו רמז שישאר בידו מעט מגוף התורה, שבלעדה אי אפשר.
נראה מדברי האר"י כי המים המדוברים בפרשת חוקת אינם מים פיזיים הרשומים בטבלת היסודות הכימיים כ- h2o, אלא הם מי תורה, כלומר מי תורה רוחניים המרווים את נפש האדם העיף מתלאות העולם הזה, כלומר רעיונות רוחניים המשקים ומשקיטים את נפש האדם ונותנים לו מרגוע ומנוחה. ועוד אומר האר"י כי רצו ישראל לקבל את התורה פנים בפנים, בלי שום מחיצות, בלי שום קליפות, כיסויים ולבושים, ללא שום מעטפות, כלומר רוחניות נטו, אך משה הרועה הנאמן ראה, כי כוחות הערב רב שהם ביטוי לשלל הדעות והאמונות הכוזבות מסובבין את ישראל כמו קליפה החופפת על פרי, ולכך נזקק להכות בסלע.
ומהו אותו סלע? אותו סלע הוא משל לגרעין הקשה של ההכרה האנושית, הכוזב, שאותו ניתן לשבור ולרוקן מתוכן ע"י ההכאה במטה, כשם שאנו מכים באגוז קוקוס על גבי הקרקע כדי לפצח את הקליפה הקשה, שהיא דימוי לאמונות והדעות הכוזבות, כדי להגיע אל חלב הקוקוס הלבן, שהוא העיקר, כך נאלץ משה להכות בסלע, להכות בשורש ההכרה האנושית, וע"י ההכאה להפריד את הקליפה מן התוכן, כי התוכן הוא חיים והקליפה היא רק מעטה לפי שעה, אך לא העיקר, ואותה הכאה שהכה משה בסלע אינה הכאה של מטה על סלע כמו בסרטים מצויירים, אלא היא הכאה באמונות הכוזבות של ישראל בפלפול, כדי לשבור את הדעות הכוזבות, שהן בחינת קליפה וחיצוניות. לכן צווה אותו הקב"ה ודברתם אל הסלע כמו ששונים למעלה בעולמות הנפש של האדם, בשיחה, ברכות, בהבנה, וכאשר מדברים אל האדם והוא מבין, הוא נותן מימיו, כלומר הוא מחזיר ומשיב אל הדיבור המדובר במילים, וזה פירושו ונתן מימיו, לכן אמר לו הברוך הוא לקחת את המטה, שהוא לשון מע"ט כלומר לאוחוז במעשים הטובים במעט, כלומר ביד, והעיקר יהיה הדיבור אל הסלע, כלומר העיקר יהיה השיחה והדיבור בנחת כמו שמדברים אל אדם שליבו טהור.
כל טוב לכולם הצלחה וברכה
