אודות א.קליין

אתי קליין היא בעלת תואר בוגר בחוגים למדעי המדינה והסטוריה כללית, מלמדת עברית לתלמידים מרחבי העולם וכותבת מאמרים בנושא פנימיות התורה.

מהו עדי לפי זהר בראשית ב'

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

עדי

לאחר חטא עגל הזהב, פרשת כי תשא כתוב, "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה. וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי.  אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ. וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ. וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב". (שמות ל"ג א' - ו').

מהו אותו עדי, אשר הצטרכו להסיר מעליהם בני ישראל לאחר חטא עגל הזהב מסביר זהר בראשית ב' אות שי) וזו לשונו:

שי) ת"ח כגוונא דא, כיון דחב אדם, נטל קב"ה מניה אינון זייני אתוון נהירין קדישין, דאעטר ליה קב"ה: בוא וראה, כעין זה, כיון שחטא אדם בעץ הדעת, לקח ממנו הקב"ה אלו עדיים, שהם אותיות מאירות קדושות, שהעטיר אותו הקב"ה. דהיינו האותיות של השם הקדוש, (כנ"ל דף קע"ג אות רצ"א) וכדין דחלו וידעו דהא אתפשטו מנייהו, הה"ד וידעו וגו', אז יראו וידעו כי נתפשטו מעדים. כמ"ש וידעו כי ערומים הם. בקדמיתא הוו מתלבשן באינון כתרי יקר מזיינין דאינון חירו מכלא, בתחילה היו מתלבשים בכתרי יקר מזוינים הללו שהם חרות מכל. כיון שחטאו, נתפשטו מהם אלו כתרי יקר, ואז ידעו כי המות קורא להם, וידעו שנתפשטו מאותה החירות מכל, וגרמו המות להם ולכל העולם.

הרחבת הדברים: כאן משווים בעלי הזהר את חטא עץ הדעת עם חטא עגל הזהב, ואומרים כי כשם שלאחר חטא עץ הדעת, לקח הקב"ה מאדם אלו עדיים, היינו התכשיטים, היינו בחינת היופי שבו, שהן אותיות מאירות הקדושות, כלומר שם בן ד' הוא שם הוי"ה מבחינת הרחמים שבו, ונשאר בו דין בלבד, כך לאחר חטא עגל הזהב, ראו בנ"י כי נתפשטו מעדיים, בלשון נפעל, כלומר הוסרו מהם אותיות מאירות הקדושות.

מה מהות האותיות הקדושות והמאירות? דיש לומר כי המדובר הוא באותיות שם בן ד', הוא שם הוי"ה מבחינת רחמים שבו, מדוע מאירות? כשם שכתוב, יאר ה' פניו אליך ויחנך, ומדוע הוסרו מהם אותיות המאירות לאחר חטא עגל הזהב, והתשובה היא, כי לאחר חטא עגל הזהב, לא נמצאת הארת הפנים יותר, מדוע? כי פנים מלשון פנימיות, ושם הוי"ה, שהוא שם ה' מבחינת הרחמים שבו, הוא פנימי, והוא ממלא הכל, והוא חיות הכל, וכאשר אמרו ישראל, "אלה אלוקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים", למעשה הצביעו על משהו חיצוני, שהוא מגולה בדעת, כי דעת האדם, היא חיצוני ביחס למחשבת האלוקות, שהיא רחמים גמורים, וברגע שהצביעו על עגל הזהב ואמרו, "אלה", למעשה ביטלו את הארת הפנים, שהיא רחמים גמורים, ולכן לא שייכים העדיים הללו אליהם כלל, כי העדיים, והרחמים הם פנימיים, ואילו הגלוי בדעת הוא חיצוני.

עד עתה ניסינו להסביר מדוע נסתלקו האותיות המאירות, אך מדוע נקראות אותיות אלו קדושות? ויש לומר כי הקדושה ענינינה להשפיע ולתת בלבד, ואילו עניינו של חטא עגל הזהב, הוא קבלה בלבד, כי זהב הוא נוטריקון זה-הב, כלומר תן לי את כל מה שמגולה, כי מילת "זה" יורה על גילוי, כפי שאנו מראים באצבע ואומרים "זה", ה"זה" הוא מגולה, כולם יכולים לראות אותו, ואילו הקדושה עניינה הבדלה והפרשה, כשם שאנו אומרים הקדוש ברוך הוא, אנו מתכוונים שהוא מובדל ומופרש מאתנו, מדוע כי עניינו רק לתת ולהשפיע, ואילו אנו ביחס אליו מקבלים.

לכן לא שייכות האותיות המאירות הקדושות, בבני ישראל לאחר חטא עגל הזהב, מחמת שינוי הצורה, כי אותיות המאירות הקדושות רוצות להשפיע, וענין עגל הזהב הוא הוא לקבל בלבד, נמצא שפועל כאן עקרון של ריחוק צורה (תכונה) בניהם, וזה שאמר הכתוב ויתנצלו בני ישראל את עדיים מהר חורב, ויתנצלו לשון צל, כלומר הוסר מהם צל קדושת הרחמים, ומאירה בהם דעת עצמם, שמפרידה אותם מחיי החיים, לכן משווים בעלי הזהר את חטא עגל הזהב, עם חטא עץ הדעת.

ולבוגרי תנועות הנוער בכל הזמנים, ניתן להבין עד כמה מסוכן השיר, חולצה כחולה והיא עולה כל העדיים, והמשכיל יבין.

מדוע אמר ה' אלקים לא טוב היות האדם לבדו, זהר פרשת תזריע

שלום וברכה לכולם,

16635648314_4ddd2daa72_z

תמונה Erlk

מדוע אמר ה' אלקים, לא היות האדם לבדו? על כך משיב רבי אחא בזהר פרשת תזריע אות מב וזו לשונו: ויאמר ה' אלקים, לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו, שואל, למה פתח הכתוב כך? ומשיב, אלא למדנו, שעל כן לא כתוב, כי טוב, ביום שני, משום שאדם עתיד להתחלק, דהיינו שיתחלק ממנו הצלע לבנין הנוקבא.

הרחבת הדברים: כאן קושר רבי אחא את הפסוק לא טוב היות האדם לבדו, עם יום שני דמעשה בראשית בו לא נאמר טוב, היות שהיתה בו חלוקה, ומשום שאדם עתיד להתחלק, כלומר שיתחלק ממנו הצלע לבנין הנוקבא, הרי שכתוב לא טוב היות האדם לבדו, כלומר ללא הנוקבא.

אות מג) שואל רבי אחא, וכי היה לבדו, והרי כתוב, זכר ונקבה בראם. ולמדנו שאדם הראשון נברא דו פרצופין, דהיינו ב' פרצופין זכר ונקבה דבוקים זה בזה, מאחוריהם, ואתה אומר, לא טוב היות האדם לבדו, ומשיב, אלא שלא השתדל בנוקביה, ולא היתה לו עזר כנגדו, משום שהיתה בצידו, והיו דבוקים יחד מאחוריהם, ואז היה האדם לבדו.

הרחבת הדברים: רבי אחא שואל, והכי היה האדם לבדו, הרי כתוב זכר ונקבה בראם, משמע היו שניים, ואיך ייתכן שהיה לבד, אלא משיב, כי אע"פ שאדם הראשון נברא ב' פרצופין זכר ונקבה דבוקים מאחוריהם, כיוון שהנוקביה שלו היתה דבוקה מאחוריו, ולא ראה אותה, נחשב לו לאדם, שהוא לבדו.

בגשמיות אנו רואים את הדוגמא הבאה, אבא משחק עם תינוק ומסתתר מאחורי ספר, התינוק, שלא רואה את פני אבא, סבור שהוא לבד, ופורץ בבכי, בשלב מאוחר יותר של צמיחת התינוק, הוא מבין שאבא המסתתר מאחורי הספר משחק עימו.

אות מד) אעשה לו עזר כנגדו, מהו כנגדו, ומשיב, פירושו כנגד הפנים, כדי שיתחברו זה בזה, פנים בפנים. מה עשה הקב"ה, נסר אותו ולקח את הנקבה ממנו,  זה שכתוב ויקח אחת מצלעותיו. מהו אחת, הוא הנוקבא שלו. כשם שאתה אומר אחת היא יונתי תמתי, ויביאה אל האדם, היינו שהתקין אותה ככלה, והביאה שתהיה כנגד פניו מאירים פנים בפנים. ובעוד שהיתה הנוקבא מתדבקת בצידו, היה האדם לבדו. ואח"כ עלו שניים ונזדווגו, וקמו שבע יחד, דהיינו, קין עם תאומתו, והבל עם ב' תאומות, הרי חמישה ועם אדם וחוה, הם שבעה.

מה) בא וראה, בשעה שחוה נתתקנה אל אדם, הקב"ה בירך אותם. זה שכתוב, ויברך אותם אלקים (בזו"ן) בז' ספירות, כמו חרב המברך את הכלה בשבע ברכות. מכאן למדנו, חתן וכלה כיון שנתברכו בשבע ברכות, מתדבקים יחד, כדמיון שלמעלה, שהמלכות מתברכת בז' ברכות, כלומר מספירות, חג"ת נהי"מ דז"א, (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות דזעיר אנפין).

 

אל תראוני שאני שחרחרת, זהר פרשת תזריע

שלום וברכה לכולם,

כרמי שלי לא נטרתי, כרמי שלי הוא כרם ה'

כרמי שלי לא נטרתי, כרמי שלי הוא כרם ה', "כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאִישׁ יְהוּדָה, נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו", (ישעיהו פרק ה')

שואל הזהר הקדוש פרשת תזריע אות סג, מהו משמעות הביטוי שחרחרת, שחורה היה צריך לומר. ומשיב אלא שתי חשכות הן, אחת ששזפתני השמש, דהיינו שנסתלק ממני השמש, שהוא ז"א, להאיר בי, ולהסתכל בי. ואחת שבני אמי נחרו בי, שמוני נוטרה על הכרמים, כרמי שלי לא נטרתי.

כאן מופיע הפועל שזפתני, במשמעות של זפת שחור וחשכה.

סד) ששזפתני שזפתני וכו׳: ר' אבא שואל, אומר הכתוב ששזפתני, שזפתני היה צריך לומר. כלומר מדוע כופל הכתוב פעמיים ש' ששזפתני, יכול היה להסתפק הכתוב בפועל שזפתני, שבו כתובה ש' אחת, ומשיב, אלא רמז הוא שרומז בשש, כי ששזפתני הוא אותיות שש זפתני. כי בעת שמאיר השמש. שהוא ז״א, בשש אורות הוא מאיר, דהיינו בשש ספירות חג"ת נה״י. וכשמסתלק, כל אלו שש אורות מסתלקים. בני אמי, הם אלו הבאים מצד דין הקשה, לענוש על החטאים, נחרו בי, הוא כש״א נחר גרוני. ז"ש על צוארנו נרדפנו. כי כשבאו ישראל בגלות היו ידיהם קשורות לאחור, וריחים על צוארם, ולא יכלו לפתוח פה. והיינו שכתוב, נחרו בי.

כאן מסביר רבי אבא כי משמעות המילים, בני אמי נחרו בי, הוא ענין של אחוריים ודין, להבדיל ממצב של רחמים, שהוא מצב של פנים, כשם שכתוב, יאר ה' פניו אליך ויחנך (ברכת כהנים). כי נחרו אותיות חרון, הבאים מצד הדין הקשה לענוש על החטאים, נחרו בי, כשם אתה אומר נחר גרוני, כלומר יבש גרוני, או נשרף גרוני, מחוסר חסדים, הנמשלים למים, זה שכתוב, "עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ, יָגַעְנוּ לא (וְלֹא) הוּנַח-לָנוּ" (איכה ה') כי כשבאו ישראל בגלות היו ידיהם קשורות לאחור, כלומר נטלה מהם היכולת לפעול חסד, כי ידיים מסמלות את היכולת לפעול בעולם, והפעולה הראשונה היא חסד, שנאמר חסד יסובבנו (תהלים לב), וריחיים על צווארם, שוב, ריחיים אותיות אחור, צוואר, אותיות צר-אור, שמנעו מהם לפתוח פה, ולהאיר דברים. כפי שכתוב, פתח פיך ויאירו דבריך (ברכות כב א'). כי כאשר הפה נמצא בגלות, (במצב של הסתרה, במצב סיתום האורות) הוא רך, כמו פה של תינוק שלא יכול לדבר, כי אין בו דעת, וזה סוד עבודת פרך של ישראל במצרים, שהוא פה-רך, שאין בו דעת אלוקות. מה שאין כן, בתפילת חנה נאמר, "רחב פי על אויבי".

סה) שמוני נוטרה את הכרמים: היינו ללכת בגלות, ולשמור שאר העמים בשביל ישראל שהם בתוכם בגלות. כרמי שלי לא נטרתי, כי איני יכול לשמור אותם כמו בתחילה. בתחילה נטרתי כרמי שלי, דהיינו ישראל, וממנו נשמרו שאר הכרמים, שהם האומות. עתה, אני נוטר שאר הכרמים, בשביל כרמי שלי, שיהיה שמור ביניהם.

באור הדברים: שמוני נוטרה את הכרמים, כרמים לשון רבים, ולא כרם לשון יחיד, כי כרם לשון יחיד, הוא כרם ה', שהוא *י' הוויות פשוטות, ואילו כרמים לשון רבים, פירושו, בחינות קבלה שבאדם שהן מרובות, לכן אומר רבי אבא, שמוני נוטרה את הכרמים, כלומר, שמוני לשמור את בחינות הקבלה שבאדם, המכונות בשם כרמים, שהן מרובות, בשביל להציל את בחינת ישראל שבאדם, שבחינת ישראל  נשבו בתוכם, ברצונות הקבלה לעצמם בלבד, בגלות. כי (כעת, לאחר שנפלו ישראל בגלות)  איני יכול לשמור אותם כמו בתחילה.

בתחילה, נטרתי כרמי שלי, שהוא כרם ה', וממנו נשמרו שאר הכרמים (שאר האומות, שאר בחינות קבלה שבאדם), הסבר: כרם ה' הוא הראש, שהוא ישראל, ככתוב, "כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאִישׁ יְהוּדָה, נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו", (ישעיהו פרק ה'), וכאשר נוטר ישראל את כרמו שלו, שהוא כרם ה', מאותה שמירה, נשמרו שאר הכרמים, שהם שאר האומות, כלומר שאר בחינות קבלה שבאדם, כי הכל כלול בראש שהוא ישראל. עתה, לאחר שלא שמרתי את כרם ה,' הוא כרמי, אני נמצא בגלות ונוטר שאר הכרמים, בשביל להציל את כרמי שלי, הוא כרם ה'.

לסיכום: הביטוי שחרחרת מבטא ב' מיני חשכות אשר מקורם הוא א) בהסתלקות הארת ז"א מן המלכות (ששזפתני השמש) ב) באי שמירה על כרם ה' (כרמי שלי לא נטרתי).

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

~~~~~

* י' הוויות פשוטות: הוי"ה פשוטה נכתבת י,ה,ו,ה והיא כ"ו או 26 וי' הויות פשוטות הם 260 או גימטריה כרם.

וְלִבְנֵי קְהָת, לֹא נָתָן: כִּי-עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם, בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ

שלום וברכה לכל בית ישראל,

עגלות צב

עגלות צב, לפי רש"י הן עגלות מכוסות, לפי בעל הסולם צ"ב יורה על צמצום ב' (בחינת עשה טוב) ואורות דו"ק, אותן נשאו בני גרשון ובני מררי

פרשת נשא עוסקת בין היתר בהקמת המשכן משיחתו וקידוש כליו. וכך היא כותבת:

 "וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת-הַמִּשְׁכָּן, וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו, וְאֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו;  וַיִּמְשָׁחֵם, וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם. וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם:  הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת, הֵם הָעֹמְדִים עַל-הַפְּקֻדִים.  וַיָּבִיאוּ אֶת-קָרְבָּנָם לִפְנֵי יְהוָה, שֵׁשׁ-עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר--עֲגָלָה עַל-שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים, וְשׁוֹר לְאֶחָד; וַיַּקְרִיבוּ אוֹתָם, לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן.  וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  קַח, מֵאִתָּם, וְהָיוּ, לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד; וְנָתַתָּה אוֹתָם אֶל-הַלְוִיִּם, אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ.  וַיִּקַּח מֹשֶׁה, אֶת-הָעֲגָלֹת וְאֶת-הַבָּקָר; וַיִּתֵּן אוֹתָם, אֶל-הַלְוִיִּם. אֵת שְׁתֵּי הָעֲגָלוֹת, וְאֵת אַרְבַּעַת הַבָּקָר--נָתַן, לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן:  כְּפִי, עֲבֹדָתָם. וְאֵת אַרְבַּע הָעֲגָלֹת, וְאֵת שְׁמֹנַת הַבָּקָר--נָתַן, לִבְנֵי מְרָרִי:  כְּפִי, עֲבֹדָתָם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן.  וְלִבְנֵי קְהָת, לֹא נָתָן:  כִּי-עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם, בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ".

כותב בעל הסולם בספר אור הבהיר סימן משא כך: "יורה על האורות החשובים מאד, שאינם מושגים זולת בקשיים מרובים. ולפיכך מכונה השגתם בשם משא כמו נושא משא כבד, וזסו"ה ולבני קהת לא נתן כי וכו' בכתף ישאו וזסו"ה ישא ה' פניו אליך, ומרמזים על השגת אור הפנים והג"ר הנישאים בכתף, ששם קשר של חוט השדרה הנושא את הראש. אכן בני גרשון ומררי נסתייעו בשש עגלות צב (צ"ב צבאות) שהמשיכו בזה רק אור דו"ק בסוד שש עגלות צ"ב והבן".

כאן מסביר הרב את ההפרש שבין עבודת קהת לבין עבודת גרשון ומררי, שהרי כולם לווים. גרשון ומררי ממשיכים את אור הו"ק, לכן קורבנם הוא בסוד שש עגלות צ"ב.  כי שש יורה על ו' קצוות, ד' רוחות ומעלה ומטה, ומילת צ"ב, יורה על צמצום ב' (עשה טוב). תכונת הצב באה לידי ביטוי כאשר הוא חש מאוים, הוא מייד מכניס את ראשו לתוך השריון ומעלים אותו, תופעה כזו תתואר בספר הזהר כביטול הג"ר, כלומר ג' ראשונות, כתר חכמה ובינה, באופן שנשארו רק ו"ק, ו' קצוות. לכן מייחס בעל הסולם, את שש עגלות הצב, לו"ק.

ואילו עבודת קהת, בנפש האדם פנימה פירושה עבודה במצב של קהות חושים, שהיא ענין של בטול מוחלט של הנברא כלפי הבורא, היות שהנברא אינו יכול להשיג כלל את גדלות הבורא, לכן מסוגלת עבודת קהת לשאת את האורות החשובים מכולם, ולכן מכונה השגת אורות אלה בשם משא, כי נשיאת אורות שאין בהם תפיסה כלל היא משא כבד לנברא, לכן כתבה התורה, ולבני קהת לא נתן (עגלות צ"ב) כי עבודת הקדש עליהם, שהיא השפעה מוחלטת, לכן אותה בכתף ישאו. ששם קשר של חוט השדרה הנושא את הראש.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

 

"בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי", מאמר ששמע רבי משה מרדכי שולץ זצ"ל, מפיו של בעל הסולם

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

כלנית

בשנת אפר"ת (1921) שמע רבי משה מרדכי שולץ זצ"ל מאמר מפי מר"ן בעל הסולם, אותו העלה על הכתב. המאמר עוסק בפסוק מספר ירמיהו ט' כ"ג, "כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם יְהוָה". המאמר מופיע בסדרת הספרים, ה' שמעתי שמעך, כרך ג', פני משה עמוד א' ב'.

                                 "בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי"

שמעתי שולץ

הסבר הדברים: כתיב, ירמיהו ט' כ"ג: "כי אם בזאת יתהלל המתהלל – השכל וידוע אותי", זה שנאמר: "למען תשכיל בכל אשר תלך" (יהושע א' ז'). פירש : הנה זה ידוע שיש באדם "מוחא ולבא". ו"לב", בו עיקר חיות הגוף תקועה. כי הוא המרכז, כמו שאנו אומרים לב העיר, אנו מתכוונים למרכז העיר. כי חיותו של של האדם תלויה תלויה במרכז שהוא הלב.

ונקרא (הלב) מלך בשביל שני בחינות: מדוע? א) כי מלך לשון ממשלה ומלוכה, ב) כי מלך הוא לשון הליכה. ופירושו – א) שיש לו כח חזק למשול על כל גופו. ב) וגם מוליך החיות לכל גופו, ומזין אותו, והוא המרגיש מכל הצטרכותו, ומה שהוא גוזר גופו מקיים. כאן מסביר הרב מדוע נקרא הלב מלך, ראשית כי הואו מולך על הגוף ושנית, כי הוא מוליך ומוביל (כמנהיג) הכל אל הגוף, לכן מב' טעמים אלו נקרא הלב מלך.

. .......בשביל שהוא לשון "רצון", מדוע נקרא הלב רצון? כי הלב הווא משכן הרצון המתפשט והמתכווץ, וגם בו שני בחינות:

בחינה א' שבו תקועים (נעוצים) כל הרצונות, ומדוע נעוצים בו כל הרצונות? כדי ...להבין כל הצטרכות של גופו בכל רגע. כי הלב הוא מרכז הבקרה של כל רצונות הגוף, והא צריך לקרוא בכל רגע ורגע את רצונותיו של הגוף, לכן בלב יש מערכת כללית, המסוגלת לקרוא ולרכז את כל רצונות הגוף ברגע נתון. לכן ברוחו ששולח (הלב) בכל גופו מרגיש כל מה שצריך. 

בחינה ב' שבאמצעות רצונו (של הלב) מושל על האדם בכולו, ויכול להפוך אותו לכל מה שרוצה אף לטבע אחר. וברצונו כל גופו תלוי ועומד. ויודע ומבין כל מה שנחסר לו.

אמנם נקשר "הלב" (בינה) "במוח שבראש" (חכמה) היינו אם יש לאדם "שכל" בראש, יודע "הלב" ומבין כל חסרונו (של אדם) ונקשרים זה בזה באמצעות הוורידין היורדין ממוח אל הלב .

להלן מסביר הרב כי צורת השכל היא כמו גוף בפני עצמו ומפרט את מורכבתו:

וכקומת האדם בגופו וצורתו ובכל בחינותיו, כן כל קומת "השכל". כי "צורת השכל" היא כמו "גוף", ויש בו רמ"ח אברים ושס"ה גידים, ובאמצעו ממש שוכן הלב. ובראשו המוח "ועצמות השכל", אין אדם יודע מה מהותו, ....דאין אדם יכול להשיג עצמות הבורא ית'.

אמנם צורת הנהגתו בכל גוף, שכל אדם יכול להשיג ולהתבונן בו, ככתוב הקב"ה מקומו של עולם, ואין העולם מקומו, (בראשית רבה ס"ח).

וכללות כל השכל היא כמו דבר עיגול, (שלם) ובו שש קצותיו (ו"ק) מעלה מטה מזרח מערב דרום צפון. ובכל אחד ואחד כלולים בו שש הקצוות אלה. ונמצא שלושים ושש. (ל"ו) וארבע עולמות בחי' אבי"ע שיש בכל אחד. נמצא בו ארבעים .(מ') והנה בתוך השכל עצמו יש (כבר קבועה) צורת קומתו, ובפנימיות "הלב" קבוע הוא "רצון", מושל ברצונו לחשוב כל מה שרוצה, ומוליך אותו בכל גוף השכל. (החיצוני).

ונתמלא כל גוף השכל מרצון שחושב. אמנם בפנימיות "לב שבשכל", בו תקועה "נקודת האמת", וכל עוד "שגוף השכל" החיצוני, לא נקי היטב משאר רצונות ונגיעות, כן לא נעשית "נקודת האמת" ממלאת מקומו. כי "השכל" מחמת שהתלבש בגופו, נמשך אחריו, אחרי גופו, בשביל שבנינו, גופו, חיצוניתו הוא טבע העולם, ואין הוא דבר אחר כי אם הצטרכותו.

אמנם לנקות את גופו אינו יכול עד שאוחז "באמונה", כי הוא הרואים אותו, אבל בעת שנתיחד עם "האמת הפנימי", והיא הנקראת בורא ב"ה בעצמו המלובש באדם, שנגלה לו האמת שאינו יודע מ"ה הוא ומ"ה מהותו.

וזה נותן לו שמנקה באמונה. כי מי שאוחז באמונה, מבטל את ידיעתו כליל, ואינו משיג מה הוא ומה מהותו, היות שהוא בטל אליו כעובר במעי אימו, ולכן בעת שדבוק "אמונה", באמת הפנימי שבלב, שאין לו ישות כלל, נעשה "רוח" חזק לדחוף ולנקות כל הרצונות ונגיעות שבגופו, עד שכל גופו נקי מכולם ונעשים כלא "וכאין" מחמת דחיפת "הרוח".

ואז מוליך בחינת "הרוח" הזה (האין, הכתר) בכל "גוף השכל", ונעשה מחובר עם בחינת "זאת" (מלכות) שהוא גוף השכל והטבע. ונמצא "שגוף השכל" (מלכות) מתמלא מן "האמונה ואמת" (כתר) ובהנהגתו, והבן .

והנה בעת "שרוח האמונה" (רוחו של כתר) דוחפו לשכל, נותן לו הֶשׂכֶּל להשכיל בו, ואז משכיל בו השכל ונושם בתוכו התורה שהוא ההֶשׂכֶּל, עד שנעשה מושכל, ואז יכול לילך בכל עת, עם המושכל הזה. והוא שכתיב "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אֹתי", שבחינת "זאת" שהוא גוף השכל והטבע בעת "שנקודת האמת" יתהלל בו לנקות אותו, מאהבה עצמית, שנקרא "המתהלל", שהוא בחי' מ"ה ואותיותיו "מה תהלל". הסבר הדברים: כי שם מ"ה הוא שם הוי"ה במילוי אלפין והוא נכתב, יוד, הא, ואו, הא, והוא גיטמטריה מ"ה, 45, או אד"ם, לכן מחלק בעל הסולם את שם העצם מתהלל, לב' חלקים, א) מ"ה, ב) תהלל, ומסביר כי רק כאשר "נקודת האמת" יתהלל לנקות את גופו מאהבה עצמית, הוא זכאי להקרא מתהלל, שהן אותיות מ"ה תהלל, כי מ"ה שם הוי"ה במילוי אלפין שהוא בחינת ז"א, ובהתפשטותו בכל הגוף (בזיווג עם המלכות) אז נהיה "השכל וידוע אֹתי", (כי היסוד דז"א נקרא אות ברית קודש, ובזיווגו עם המלכות נקרא השל וידוע אתי) וזה "למען תשכיל", ואז נעשה מושכל, שהוא נקרא "בכל" (שהיא גימטריה ב"ן, הוי"ה במילוי ההין, שהן אותיות, יוד, הה,וו, הה) ואז "אשר תלך", שהוא נעשה שלם בשלימות. והבן. כי ה' מושל ברוחו, ומוליך רוחו אל כל אבריו, ונעשה הוא מרכבה לשכינה הקדושה.

כל טוב ופסח כשר ושמח

מהו שאמר הכתוב, עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם, זהר פרשת שמיני

בס"ד

שלום וברכה לכולם,

כתר תורה נוצר באמסטרדאם שנת 1679, שאילת קבע מאת הקהילה היהודית סורינם, נמצא במוזיאון ישראל, צילם עודד לובל

כתר תורה אמסטרדאם 1679, נוצר ע"י האומן הירדן אוורט ואן, שאילת קבע מאת הקהילה היהודית סורינם, נמצא במוזיאון ישראל, צילם עודד לובל

מהי כוונת הפסוק "עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם" (משלי י"ז ו'), הנה הזהר הקדוש פרשת שמיני אות י"ג מפרש כך:

יג) פתח ר׳ אלעזר וכו׳: פתח רבי אלעזר ואמר, עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם. בנים, כבר העמדנו, שהם ספירות חג"ת (חסד, גבורה, תפארת )דז"א, (דזעיר אנפין, פנים קטנות), שהם בנים (לספירות) חכמה ובינה, בני בנים, אלו הם שאר ספירות המלך, דהיינו נה"י, (נצח, הוד יסוד) כמו שאתה אומר וכל בניך למודי ה', (ישעיהו נ"ד, י"ג)  שסובב על (ספירות) נה"י (נצח, הוד, יסוד). כי מילת כל מיוחסת לספירת יסוד, ו-כל הכוונה לכלל ספירות נה"י, נצח, הוד, יסוד.

וכתוב, בני ציון היקרים, שהם נה"י דז"א המתחברים עם ציון שהיא יסוד המלכות. כמו שאתה אומר, ותפארת בנים אבותם, שפירושו, הבנים, שהם חג"ת (ספירות חסד, גבורה תפארת) אינם מתעטרים אלא באבות שהם (ספירות) חכמה ובינה, שהם אבות לחג"ת. מכאן למדנו, שהבנים, חג"ת, אינם מתעטרים ואינם מושקים משיקוי הנחל, שהוא הבינה, אלא בזמן שהאבות, חו"ב (ספירות חכמה ובינה) מתעטרים ומתברכים, מן הכתר, זה שכתוב ותפארת בנים אבותם.

הרחבת הדברים: הפסוק מחולק לב' חלקים: חלקו הראשון: עטרת זקנים בני בנים, וחלקו השני, ותפארת בנים אבותם. מילת עטרת מיוחסת לספירת כתר, זקנים מיוחס לספירות חכמה ובינה, ככתוב *ואברהם **ושרה זקנים, ולהיות כי מילת בנים מיוחסת לספירות חג"ת, הרי שהצרוף בני בנים, מיוחס לספירות נה"י, שהם בני בנים של הספירות חכמה ובינה. לפיכך יפורש הפסוק עטרת זקנים בני בנים, כך: כל היופי של ספירת כתר, הוא, ביכולתה להשפיע אורות למלכות דרך ספירות נה"י המכונות בשם בני בנים.

ותפארת בנים אבותם, כי הבנים שהם ספירות חג"ת, אינם מתעטרים ואינם מושקים אלא בזמן שהאבות חכמה ובינה מתברכים מן הכתר. נמצא שני חלקי הפסוק מקבילים, בחלקו הראשון של הפסוק, תנועת השפעה מתוארת ממעלה למטה, מכתר לנה"י, ובחלקו השני, ממטה למעלה, מחג"ת לכתר.

~~~~~~

מקורות: זהר פרשת שמיני באדיבות אתר אור הסולם

*אברהם מיוחס לספירת חכמה, זהר לך לך אות עו,  זהר חדש רות אות קנה

**שרה מיוחסת לספירת בינה, זהר לך לך אות עז