שלום לכולם,

בספר הזהר (בראשית ב' אות שנח) מסופר על ספר שניתן לאדם הראשון, "זה ספר תולדות אדם", בו יכול היה לראות את כל הנשמות שיוולדו אחריו, כלומר שיהיו מתולדותיו. כאשר הגיע אל דוד מלך ישראל ראה שנולד ומת, שלא היו שנות חיים, אמר לקב"ה, "אוסיף לו משלי", וגרעו שבעים שנים מאדם הראשון ונתנו לדוד.

הנה לשונם:  זה ספר תולדות אדם לדיוקני וכו': זה ספר תולדות אדם, היינו לצורות בלבד, כלומר לנשמות, שכל הנשמות מתולדות אדם היו כתובים בו. אמר ר' יצחק, הקב"ה הראה לאדם הראשון הצור ות, של הנשמות, של כל הדורו העתידים לבוא לעולם. ושל כל חכמי העולם ומלכי העולם העתידים לקום בישראל, כשהגיע לראות את דוד מלך ישראל, שנולד ומת, שלא היה לו שנות חיים, אמר לו, להקב"ה, אוסיף לו שבעים שנה משנותי, וגרעו שבעים שנה מאדם הראשון, ונתן אותם הקב"ה אל דוד.

מה פירוש הדברים, אדם הראשון היה יציר כפיו של הקב"ה, ולא הווי ליה מהאי עלמא כלום, (ולא היה לו מהעולם הזה כלום) אך משחטא, ונפל מעץ החיים, נחסרו ממנו ע' שנים, ככתוב וימי שנותינו (לשון שינה ותנומה) בהם שבעים שנה. כלומר משך זמן הנפילה מעץ החיים נמדד בשבעים שנה. שבעים שנים של שינה, בהן מסתלקים ממנו מוחין דגדלות, שהם ידיעת ריבונו.

אך מאחר והאדם הראשון היה אמור לחיות אלף שנים כי יומו של הקב"ה הוא אלף שנים, ובמצב של דבקות באינסוף ברוך הוא, ניתנו לאדם אלף שנים, הרי שכאשר חטא בעץ הדעת טוב ורע, נחסרו ממנו שבעים שנים של דבקות, אותם לא חי. נמצא שלאדם הראשון יש עודף של שבעים שנים רוחניות, שהן יציר כפיו של הקב"ה, לכן אומר רבי יצחק (ודווקא הוא*) "אוזיף לו ע' שנין". כלומר אוסיף לו שבעים שנה, אוזיף מלשון עודף, או מלשון השאלה, כי הגרעון של אדם בחטא עץ הדעת, הפך ליתרון, יש לו עודף של שבעים שנים רוחניות. ומכוון שראה בספר שדוד המלך נולד ומת, (וה"ס שאינו זקוק לחיי העולם הזה כלל), נתן לו את שבעים השנה הרוחניות שהיו לו עודפות (מטעם שלא השתמש בהן כלל).

לכן אומר דוד המלך בתהלים, "חיים שאל ממך, נתת לו אורך ימים עולם ועד". (תהלים כ"א, ה') כי אדם הראשון היה מעשה כפיו של הקב"ה, ואת מעשה כפיו של הקב"ה עצמו, שהוא רוחניות, נתן לדוד המלך. וזה סוד שאמר רבי יצחק "דוד מלך ישראל" ר"ת דמי, בסוד אל דמי לך (תהלים פ"ג ב') וניתנו לו ח"י כתובות.

....

את המאמר אומר רבי יצחק, כי קראו בשמו פעם אחת יצחק, ולא קראו ב' פעמים, כפי שקראו אברהם אברהם, משה משה, יעקב יעקב, כי לאברהם, משה ויעקב היו חיי העולם הזה וחיי העולם הבא, וליצחק היו רק חיי העולם הבא, כי כאשר שלח אביו את ידו אל המאכלת מת, ונשארו לו חיי עולם הבא, לכן המאמר הוא שלו, של רבי יצחק, כפי ששם לב הרב'ה, כאשר קרא את פירוש הסולם, וראה טעות סופרים שם, בשם אומר המאמר.

כל טוב לכולם, הצלחה וברכה

שלום וברכה לכולם,

מאשר שמנה לחמו

הנה אמר יעקב: "מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ". אך למה התכוון?

ויש לומר כי אשר הוא אותיות ראש, והוא א"א (אריך אנפין) חיצוניות ספירת כתר. מאשר, הכוונה היא מראש א"א, שמנה אותיות נשמה והוא כינוי לבינה, (בסוד בני בינה ימי שמונה). כי בינה היא ספירה שמינית כאשר מונים ממטה למעלה, (מלכות, הוד, יסוד, נצח, ת"ת, גבורה, חסד, בינה). לחם ה"ס ה' תתאה משם הוי"ה, לחמו, הוא זיווג זו"ן. כאשר הנוקבא שהיא בחינת ה' תתאה, שהיא לחם, ואות ו' של מילת לחמו, הוא ז"א, שהוא עץ חיים. וזה פירוש מאשר, מראש א"א שמנה, יצא פרצוף בינה (שלם ומלא) המזין לחמו, הוא זיווג זו"ן.

והוא ברכת משה, איש האלקים, לשבט אשר, כי אשר הוא א"א, לכן אמר משה ברוך מבנים תהיה, כי לראש א"א הגיע משה בבקשו מחילה על עגל הזהב, יהי רצוי אחיו, כי א"א, הוא יומא אריכא, שאין בו חושך, מה שאין כן העולם הזה כלול מחושך ואור המשמשים בערבוביא, ולכן אומר משה, "יהי רצוי אחיו", שיומא אריכא שכולו אור יהיה רצוי אחיו, כי אחיו, הוא לשון אחוי וחיבור המופיע במקום החשכה, לכן אומר משה כי יום שכולו אור יהיה רצוי אחיו, שאחיו, הם הלילות, הנבחנים לעולם הזה שהוא חושך, ירצו בעולם הבא שהוא אור ויומא אריכא. וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ, כי המלכות הוא בחינת רגל, ואות ו' היא בחינת ז"א, ושמן הוא בחינה בינה, וְטֹבֵל (לשון הווה, בזיווג דלא פסיק) (שהוא נוטריקון טוב אל) בשמן רגלו, הוא שיעור העלאת המלכות לבינה בסוד הטבילה.

כל טוב וחודש שבט שמח 🙂

שלום לכולם,

ב' אנשים בשם למך, אחד מצד עץ הדעת טוב ורע, ואחד מעץ החיים הוא אבי נח

בחומש בראשית מופיעות ב' רשימות יוחסין של אדם הראשון, בפרק ד' ובפרק ה'. ברשימה העולה מבראשית פרק ד' פסוקים א' - כ"ג, מופיעים שבעה דורות מאדם הראשון עד למך כך:

א) אדם
ב) קין
ג) חנוך
ד) עירד
ה) מחויאל
ו) מתושאל
ז) למך

בעוד שבפרק ה' הפותח במילים זה ספר תולדות אדם, מופיעה שושלת בת עשרה דורות מאדם עד נח, כאשר הדור התשיעי מאדם הוא למך אבי נח הנה כך:

א) אדם
ב) שת
ג) אנוש
ד) קינן
ה) מהללאל
ו) ירד
ז) חנוך
ח) מתושלח
ט) למך
י) נח

נשאלת השאלה, האם היו שני אנשים בשם למך? אחד משושלת קין, ואחד משושלת שת? ויש לומר כי כפי שהקליפה קודמת לפרי, כך קדם למך בן קין ללמך בן שת. בעוד למך בן בנו של קין, הוא משורש עץ הדעת טוב ורע, הרי ששושלת זו מסתיימת לאחר שבעה דורות כאשר למך הורג את קין, אבי אבותיו בשוגג, ואת בנו, תובל קין, בספיקת כפיים מצער, ואילו שושלת אדם מבנו השלישי, שת, ממשיכה בסוד עץ החיים וממנה מופיע בדור התשיעי למך, אבי נח, ממשיך היקום.

לכן סדר הדורות המוזכר בדברי הימים א, א', הוא הכתוב השלישי המכריע בין ב' הכתובים, בראשית ד' ובראשית ה', הוא משורש עץ החיים.

שבוע טוב לכולם וחודש שבט טוב

שלום וברכה לכולם,

תמונה Marco Bellucci

מדוע התשובה לשאלה הפשוטה "למה?" היא "ככה". נתבונן במילה למה המופיעה בתהלים כ"ב ב', "אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי". יכול היה המשורר להשתמש בצרוף המילים מדוע עזבתני, אם כן מדוע בחר במילה למה, מהו הסוד המסתתר מאחורי מילת השאלה למה? ויש לומר כי את המילה למה יש לקרוא כשתי תיבות: ל - שפירושה בעבור, ו - מ"ה.

נסביר את הדברים: מ"ה הוא גימטריה אד"ם, שהוא גימטריה 45, והוא גם שם הוי"ה במילוי אלפין. שם הוי"ה פשוט נכתב ד' אותיות: י', ה', ו', ה', ובמילוי אלפין (כלומר במילוי האות אלף) נכתב כך: יוד, הא, ואו, הא, שהוא גימטריה 45 שהוא גימטריה מ"ה או אד"ם. וכאשר אומר דוד המלך, "אלי אלי למה עזבתני", כוונתו לומר בעבור "מה" עזבת אותי. כלומר עזבת אותי כדי שאתקרב אליך באמצעות השם מ"ה, שהוא שם הוי"ה במילוי אלפין, שהוא גימטריה אד"ם, כי האדם הוא עצם רוחני, לכן עזבת אותי כדי שאתקרב אליך ואדמה אליך באמצעות השם מ"ה. לכן בעבור מ"ה עזבת אותי. ואז משפט המשורר לא נשמע כשאלה, אלא כהגדה.

לכן גם התשובה העממית על השאלה "למה?" היא "ככה", כי ככ"ה היא גימטריה אד"ם, או מ"ה, ומתקיים שווי צורה רוחני בין השאלה לתשובה.

כל טוב לכולם שמחה וברכה בכל אשר תפנו

שלום לכולם,

יש אנשים המתהלכים עם כיסויי ראש שונים: כיפות, כובעים, כומתות, צילנדרים, מטפחות, כובעי צמר בחורף וכובעי קש בקיץ, כובעי ים בבריכה, וכובעי מצחיה כנגד סינוור השמש, יש מי שהולך עם טורבן, ויש מי שעוטף את ראשו בצעיף, יש ההולך בכפייה ועקל, ויש החובשים כובעים אוסטרליים, או קסדות רומיות, ויש הנושאים עימם קסדות לרוכבי אופניים, ויש קסדות לבעלי אופנועים, ויש כובעים לייבוש שיער, וכובעי כסף לצבוע שיער, וכו' וכו'.

אך מהו שורשה הרוחני של הכיפה, מנין הוא משתלשל, ומדוע למרות שיש אנשים החובשים כובעים ומגבעות, עדיין מתחת לכובע או למגבעת הם חובשים כיפה. ויש לומר כי שורש הכיפה העגולה נעוץ בחסד דעתיק יומין, כי עולם חסד יבנה, והבוטח בה' חסד יסובבנו, והוא השורש הרוחני ממנו משתלשלת הכיפה, כי תכונת החסד היא עיגול.

כל טוב לכולם הצלחה וברכה

...

תמונה גלית הדרי, דוכן לממכר כיפות עבודת יד בעיר העתיקה בירושלים

שלום לכולם,

בפרשת כי תשא מתבקשים ישראל לתת מחצית השקל למפקד שערך משה, ובפרשת פקודי אנו קוראים על כסף פקודי העדה שניתן בפועל ע"י ישראל, שהוא סכום של מאה ככר כסף ואלף שבע מאות שבעים וחמישה שקלי כסף. מאה ככר כסף הוא סכום עגול, אך מה בנוגע לשארית של 1775 שקלים, האם זו שארית מקרית או שיש לה שורש רוחני, מהי סגולתו הכפולה של המספר הזה, ומדוע משה שמבין בחכמת הניתוח מכין ממנו ווים למשכן.

סוד המובא בספרו של רבי משה דוד ואלי, ברית עולם חלק ב', ירושלים תשנ"א, פרשות משפטים - פקודי, שמות לח פקודי, עמוד תקצג.

שבוע טוב לכולם, האזנה וצפייה נעימה.

כל טוב